ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מצארווה נסרין נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ :

התובעת
מצארווה נסרין ת.ז. XXXXXX858

נגד

הנתבעת
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ח.פ. 520042540

פסק דין

בתביעה המונחת בפני עותרת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה זמני , לפי פוליסה לביטוח תאונות אישיות.

בתאריך 19.5.15, נפלה התובעת במדרגות חנות הבגדים שבבעלותה וכתוצאה מכך נחבלה בקרסול רגלה הימנית. בבדיקת CT שעברה התובעת בבית החולים "הלל יפה" בחדרה , אובחן שבר תלישה קטן בפטישון הפנימי בקרסול ימין ובוצע קיבוע בגבס.

התובעת, המבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, פנתה אל האחרונה בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח עקב אובדן כושר עבודה החל מיום 19.5.15 ועד ליום 16.12.15, שכן לגרסתה במהלך תקופה זו היא היתה נתונה במצב של אבדן כושר עבודה זמני . לתמיכת טענתה צרפה התובעת לכתב תביעתה אישורי מחלה לתקופה הנדונה .
הנתבעת נאותה לאשר לתובעת תשלום בגין אובדן כושר עבודה מלא לשני חודשים בלבד - החל מיום 19.5.15 ועד ליום 19.7.15 ולא עוד.

בתביעתה, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 25,000 ₪, בעבור 5 החודשים הנותרים שזו סרבה לשלם לה בגינם (5,000 ₪ לכל חודש).

בעדותה בפני טענה התובעת כי במהלך 5 החודשים נשוא תביעתה היא היתה בבית כל הזמן, לא עבדה בכלל ומישהי אחרת עבדה בחנות במקומה. בעלה של התובעת טען גם הוא כי "מ - 19.5 עד ה- 15.12 היא לא יצאה מהבית... אני הייתי לוקח את הילדים".

הנתבעת, הטוענת להגנתה כי מדובר ב"תביעת מרמה לקבלת תגמולי ביטוח כמשמעותה בסעיף 25 לחוק חוזי ביטוח", סומכת את עמדתה על חוות דעתו של ד"ר אורי בלנקשטיין, מומחה רפואי מטעמה, אשר בדק את התובעת בתאריך 9.12.15 והגביל את אובדן כושר העבודה שלה לתקופה שמתאריך 19 .5.15 ועד 30.6.15 בלבד. מעבר לתקופה זו – כך לדעתו - התובעת לא הייתה נתונה במצב של אובדן כושר עבודה לעיסוקה. ב חוות דעתו (ש אף צורפה על ידי התובעת לכתב תביעתה), כתב ד"ר בלנקשטיין את הדברים הבאים: "הליכה עם צליעה מוגזמת ובדריכה על עקב ימין. מסוגלת לעמוד על עקבים וקצוות בהונות. עוברת מעברים ללא קושי. עולה בקלות על מיטת הבדיקה... הליכה תקינה, אין הגבלה בתנועות קרסול ימין ובמפרק הסובטלרי... להערכתי, מבחינה אורטופדית, לאחר הארוע הנדון היה מדובר באבדן כושר עבודה זמני 100% מיום הארוע (19.5.15) ועד 30.6.15, מעבר לכך אין אבדן כושר עבודה לעיסוקה.

נציגת הנתבעת, הגב' שירלי בן ברוך, טענה כי במסגרת חקירת הביטוח שנערכה בעניינה (נ/1) נראתה התובעת "נוסעת, מגיעה למקום העבודה, לוקחת את הילדים, מתניידת..." וכי על בסיס חוות הרפואית הנ"ל שולמו לה תגמולי ביטוח עד ליום 19.7.15 (על אף שבהתאם לחוות הדעת הסתיים מצב אבדן כושר העבודה שלה כבר ב- 30.6.15).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, חוות דעת הרפואית ודו"ח החקירה נ/1, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.
הנטל להוכחת עילת התביעה מוטל על כתפי התובעת אשר לא הניחה בפני חוות דעת רפואית המתיישבת עם טענותיה והסתפקה באישורי מחלה שהוצאו בקופת החולים שבמקום מגוריה .
החובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעה שעניינו ברפואה מעוגן בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 הקובעת כי :
"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א 1971".
השאלה ה אם נשלל מהתובעת הכושר להמשיך ולעסוק בעבודתה אם לא, היא עניין שברפואה . ואולם מכיוון שבתביעה קטנה עסקינן ולאור ההלכה הפסוקה בבתי המשפט, אינני זוקפת לחובת התובעת את העדר חוות הדעת הזו דווקא. טענות התובעת לפיהן היא לא יצאה מביתה ולא עבדה במהלך התקופה הנוספת בגינה היא דורשת את תגמולי הביטוח, נסתרו והופרכו על ידי הנתבעת.
חוות דעתו הרפואית של ד"ר בלנקשטיין לא נסתרה על ידי התובעת ועל פיה יכולה היתה היא לחזור לעבודתה החל מ- 1.7.15 ואילך. ואם לא די בכך, אזי הנתבעת שכרה לשירותיה חוקר פרטי אשר תיעד את אופן התנהלות התובעת במהלך התקופה הנדונה. כך למשל, מלמדים ממצאי החקירה מלמדים על כך שביום 12.11.15, מועד שבו לגרסתה היא שהתה בביתה ולא יצאה ממנו, ביקרה התובעת בחנות ולאחר מכן בבית הוריה הנמצא בסמוך למקום. במהלך המעקב אחריה נראתה התובעת הולכת נוהגת ומתפקדת באופן רגיל, ללא מגבלה פיזית (ר' בתצלומים).

זאת ועוד - התובעת שטענה כי במהלך התקופה נשוא התביעה היא העסיקה בחנותה עובדת אחרת שתמלא את מקומה, לא זימנה את אותה עובדת לעדות בבית המשפט ובהקשר זה אין לי אלא להפנות אל ההלכה הפסוקה הקובעת כי הימנעות צד מהבאת עד רלוונטי פועלת לחובתו: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו).

לאור כל האמור לעיל, ברי כי התובעת איננה זכאית לתגמולי ביטוח נוספים על אלה ששולמו לה כבר.

סוף דבר, אני מחליטה לדחות את התביעה ומחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מצארווה נסרין
נתבע: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: