ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.פ.א. מיקרו-סטריפ פלינר אנטנס בע"מ נגד סיגנקסט וויירלס בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר אבי כהן

התובעת

מ.פ.א. מיקרו-סטריפ פלינר אנטנס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אליהו מזור

נגד

הנתבעת

סיגנקסט וויירלס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורן ביאלר

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, במידה שתידחה התביעה נגדה.

לצורך הבנת הדברים ראוי תחילה לסקור את ההליכים העיקריים עד כה.
ביום 3.8.16 התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעת "כספית" ע"ס 1,079,886 ₪ בסדר דין רגיל. כפי הנטען, התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בפיתוח מערכות אנטנות מתקדמות בתחום התקשורת, הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בפיתוח מערכות לתקשורת לוויינית. כפי שנטען בכתב התביעה, הנתבעת התקשרה עם התובעת בהסכם לפיו תשמש התובעת קבלן משנה בעבורה לפיתוח של מערכות אנטנה לתקשורת לוויינים בפלטפורמות נעות, ביום 8.1.09 חתמו הצדדים על הסכם שמסגרתו הזמינה הנתבעת פיתוח של אנטנה לקליטת לוויינים בעלות של 500,000 דולר אמריקאי שישולם עפ"י ההתקדמות העבודה. עוד נטען כי התובעת עמדה בהתחייבויותיה אך הנתבעת שילמה רק חלק מחובה ונותר חוב בסך 675,380 ₪ שעם ריבית והצמדה מיום 30.11.10 (היום בו היה אמור החוב להיות מסולק) מגיע לסך של 1,079,886 ₪. בתחילת שנת 2010 סוכם בע"פ בין הצדדים על פרויקט שני עוד בטרם פרעה הנתבעת את חובה בגין הפרויקט הראשון זאת מאחר שהתובעת סברה כי הנתבעת תגייס כספים לתשלום חובה וחששה שאם תנתק את הקשר עם הנתבעת לא תזכה לגבות את חובה ומכאן התביעה.
ביום 9.11.16 ניתנה החלטה כמבוקש וכמוסכם לארכה עד ליום 30.11.16 להגשת כתב הגנה.
ביום 25.11.16 הנתבעת הגישה את הבקשה שבנדון להורות לתובעת להפקיד ערובה בסך של יפחת מסך של 75,000 ₪ להבטחת הוצאותיה של הנתבעת ככל שהתביעה תידחה, בהסתמך על הוראות סעיף 353 א' לחוק החברות (להלן: "הסעיף") ולהורות כי כתב ההגנה יוגש תוך 30 יום לאחר ההחלטה בבקשה זו (להלן: " בקשת הערובה"). הבקשה לא נתמכה בתצהיר.
נימוקי הבקשה בתמצית:
עפ"י הסעיף וההלכה הפסוקה קמה חזקה על התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת, כאשר ההפקדה היא הכלל והפטור הוא החריג לה.
התביעה הוגשה בשיהוי רב של 6 שנים בגין עילה שהתגבשה כבר בשנת 2010.
התובעת דורשת בתביעתה ריבית למעלה משליש סך החוב הנתבע המחושבים בגין כל תקופת השיהוי בהגשת התביעה.
עולה בבירור כי סיכויי התביעה קלושים ורבה הסבירות שהתביעה תידחה תוך חיוב התובעת בהוצאות.
מעיון בתדפיס רשם החברות עולה כי התובעת פועלת מכתובת הבית של דירקטור ובעל המניות בה ונעדרת משרדים ואינה פעילה מס' שנים, כאשר היא נעדרת נכסים או ציוד כלשהם ובפועל אין בידה כל מקור ממנו תוכל הנתבעת להיפרע הוצאותיה כאשר התביעה תידחה.
יש לחייב את התובעת בהוצאות ההליך.
ביום 27.11.16 ניתנה החלטה לפיה הצדדים מתבקשים להתייחס בתגובתם לשאלת סמכותי כרשם בכיר לדון בבקשה זו. כמו כן, בשלב זה ניתנה לנתבעת ארכת התגוננות עד 10 ימים לאחר הכרעה בבקשת הערובה.
ביום 4.12.16 התובעת הגישה תגובתה המתנגדת לבקשת הערובה. התגובה לא נתמכה בתצהיר.
נימוקי התגובה בתמצית:
הסעיף אינו מטיל כל חובה אבסולוטית על ביהמ"ש לחייב תובעת חברה בע"מ בהפקדת ערובה, כאשר חזקה זו ניתנת לסתירה ע"י התובעת אם תוכיח כי סיכויי הצלחת התביעה גבוהים, התביעה הוגשה בתום לב, הנתבעת היא שגרמה למצב הכלכלי של התובעת.
הנתבעת לא פירטה בבקשתה את עיקרי הגנתה ואין להתייחס לטענותיה כי סיכויי התביעה קלושים.
מתכתובות הצדדים שצורפו לכתב התביעה עולה כי הנתבעת לא התכחשה לחובתה לפרוע את יתרת החוב ולמעשה ישנה "הודאת בעל דין בחוב". לכן, ניתן לומר בוודאות כי לנתבעת אין כל סיכוי ולו הקטן ביותר להתחמק מחובה.
אם אכן מצבה הכלכלי של התובעת הוא כפי שמתארת הנתבעת בבקשת הערובה אזי הנתבעת היא שגרמה במישרין להתדרדרותה, אילו החוב היה נפרע במועדו התובעת הייתה ממשיכה להתפתח ולשגשג מבחינה כלכלית.
יש לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך.
ביום 13.12.16 התובעת הגישה הודעה כי היא סבורה כי מוקנית לי הסמכות לדון בבקשת הערובה בהסתמך על סעיף 90 לחוק בתי המשפט.
ביום 22.12.16 הנתבעת הגישה תשובתה לתגובת התובעת לבקשת הערובה. הבקשה כן נתמכה בתצהיר.
נימוקי התשובה בתמצית:
יש לי הסמכות להכריע בבקשת הערובה עפ"י סעיף 90 לחו בתי המשפט.
התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ לפתחה לסתירת החזקה הקבועה בסעיף יש לקבל את בקשת הערובה תוך חיוב התובעת בהוצאות.
התובעת לא הגישה אסמכתא כלשהי כי יהיה באפשרותה לשלם את ההוצאות במידה ויפסקו לרעתה.
לתגובתה של התובעת לא צורף כל תצהיר לתמוך בטענות העובדתיות שבתגובה ודי בכך בכדי להביא לסילוקה על הסף של התגובה.
סיכויי התביעה אינם גבוהים מאחר שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר ונוכח סכום התביעה המנופח. לנתבעת טענות בגין הפרות מצד התובעת עפ"י ההסכם שנערך ביניהם שבגינם נגרמו לה נזקים. יש לדחות את טענתה של התובעת כי מצבה הכלכלי נגרם על ידי הנתבעת.

דיון ומסקנות
מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית של הדיון
הדין מחיל נורמה שונה על סוגים שונים של תובעים: כאשר תובע הינו חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת חלות הוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 ואילו כאשר תובע הינו אדם בשר ודם חלות הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. כך נקבע ב-רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם, 13.7.08) (להלן – " עניין נאות אואזיס") וכן ב- רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 11.2.09) (להלן – " עניין הנדסה ממוחשבת").

וזו לשון שתי הוראות הדין הנ"ל:
סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999
"ערובה להוצאות משפט הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 "ערובה לתשלום הוצאות
(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

ערובה לתשלום הוצאות נתבע כאשר התובע הוא חברה בע"מ בעניין נאות אואזיס נקבע כך: סעיף 353א הנ"ל כולל חזקה "לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות" כאשר "הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים". "חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א לחוק החברות": דרך אחת – "החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין"; ודרך שנייה – " החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד".

השיקול בדבר סיכויי ההליך:
נפסק כי כאשר סיכויי ההליך גבוהים, אפשר שדי בכך כדי להצדיק אי-מתן ערובה להוצאות, לגבי תובע שהינו חברה בע"מ, ולכן קל וחומר לגבי תובע בשר ודם (עניין הנדסה ממוחשבת).
נפסק כי "בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים במיוחד" (עניין הנדסה ממוחשבת).
נפסק, בעקבות הלכת עניין הנדסה ממוחשבת, כי כאשר לא מדובר על סיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד, אין מקום לייחס משקל מכריע לשיקול בדבר סיכויי ההליך [רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (לא פורסם, 23.5.11)]
נפסק כי כאשר סיכויי התביעה אינם ברורים בשלב בו נדונה בקשה הערובה, יפעל הדבר לחובת מי שנטל ההוכחה מוטל עליו בדיון על בקשת הערובה (עניין נאות אואזיס).

סכום הערובה
בעניין הנדסה ממוחשבת נפסק, כי על ביהמ"ש לדאוג כי קביעת גובה הערובה "תהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים". באותו עניין מצא ביהמ"ש העליון להפחית את סכום הערובה שהוטל על התובעות להמציא, ולגבי הסכום המופחת נפסק כך: " סכום זה הוא בר-השגה גם אם אין אמצעים כספיים זמינים בידי המבקשות ולצורך זה יש להניח כי הן תוכלנה לשכנע גורם מממן כלשהו כי התביעות שהוגשו על ידן מגלמות סיכוי סביר להצלחה (ועל כך אין אני מחווה דעה, שהרי אין הדבר נדרש כאן). אם לא נאמר כן והמבקשות לא תצלחנה להשיג אפילו סכום מופחת זה יתכן ויהיה בכך משום אבק ראיה שאכן מדובר בתביעת סרק. למבחן זה, של האפשרות להשיג מימון מצד שלישי, יש איפוא חשיבות, שכן הוא מאיין בפועל טיעון של שלילת זכות הגישה לערכאות."

עיתוי הגשת בקשה לחיוב תובע בהמצאת ערובה
ב-רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (לא פורסם, 23.3.11) ביטל ביהמ"ש העליון החלטה של ביהמ"ש המחוזי לדחות בקשה להמצאת ערובה שנומקה בכך שהבקשה הוגשה לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט. ביהמ"ש העליון מצביע על סמכות הערכאה הדיונית להידרש לבקשת המצאת ערובה גם בשלב דיוני מאוחר יותר משלב קדם המשפט, כאשר מתקיימות נסיבות חדשות המצדיקות זאת, כגון עובדה חדשה כי התובע לא משלם הוצאות בהליכי ביניים.

מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנותני דעתי לדין החל, כמפורט בהרחבה לעיל, אני מוצא להיעתר לבקשה הבסיסית, ולהורות לתובעת להפקיד ערובה בסך 58,000 ₪ להוצאות אפשריות שיוטלו על התובעת אם התביעה תידחה והתובעת תחויב בהוצאות. בסכום הנ"ל לקחתי כעוגן את שיעור שכ"ט עו"ד המינימלי המומלץ לפי כללי לשכת עוה"ד.

כמפורט מעלה, נטל ההוכחה בהליך זה מוטל על התובעת דווקא. עליה לסתור את החזקה המגולמת בסעיף 353א ל חוק החברות. במקרה הנדון, שוכנעתי כי התובעת לא הרימה נטל הוכחה זה.

התובעת טוענת כי משטענות התובעת לא נתמכו בתצהיר תמיכה לעובדות הנטענות בו, לא הוכח על ידה שמצבה הכלכלי מאפשר לה לשלם את הוצאות המשפט במידה ויפסקו כנגדה. טענה זו מתקבלת כאשר התובעת שכאמור נטל ההוכחה מוטל עליה, הייתה צריכה לתמוך טענות עובדתיות בליווי תצהיר ואסמכתאות כדין ומשלא עשתה זאת אני מוצא לקבל את בקשת הערובה.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעת נעדרת נכסים או ציוד כלשהם ובפועל אין בידה כל מקור ממנו תוכל הנתבעת להיפרע הוצאותיה כאשר התביעה תידחה. למעשה ניתן לראות כי בתגובתה התובעת לא סתרה טענה זו, כאשר היא טוענת שאם חוב הנתבעת היה משולם לה "...היא הייתה ממשיכה להתפתח ולשגשג מבחינה כלכלית". התובעת כלל לא ניסתה לטעון, וממילא לא להוכיח, כי היא כן תוכל ותהיה מסוגלת לשלם את הוצאות הנתבעת, במידה שתחויב בהן, ובכך כשלה בנושא המרכזי בהליך זה. התובעת לא סתרה או הציגה אסמכתאות בדבר מצבה הכלכלי או הציגה "רשת ביטחון" כלשהי לתשלום הוצאות לנתבעת, והטלת האשמה למצבה הכלכלי על כתפי הנתבעת, הובאה בצורה לא רצינית או מבוססת מבחינה ראייתית . מאחר שלא היה בידי התובעת לסתור את החזקה שבסעיף 353א לחוק החברות אני לא מוצא לנכון לקבל את התנגדותה לבקשת הערובה.

באשר לסיכויי ההליך: מאחר ששני הצדדים גם יחד לא הציגו תמונת מצב מלאה ומפורטת, מה גם שהנתבעת טרם הגישה כתב הגנתה, קשה להעריך את סיכויי התביעה, כאשר ממילא ולאור הפסיקה הנ"ל ראוי שלא לעמוד על סיכויים אלו במסגרת הבקשה שבנדון.

סיכום

הבקשה מתקבלת, במובן זה שאני מורה לתובעת להפקיד בקופת ביהמ"ש בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו ערובה בסך 58,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.

לא תופקד הערובה, תידחה התביעה במצוות הוראות תקנה 519 ל תקסד"א (ראו עניין נאות אואזיס).

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הליך זה בסכום של 2,000 ₪.

הנתבעת תהיה רשאית להגיש את כתב הגנתה בתוך 20 יום מיום שתינתן על-ידי החלטת המשך להחלטה זו.

המזכירות תשלח החלטתי זו, בדואר רשום, לב"כ שני הצדדים.

תז"פ ביום 15.2.17 .

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.פ.א. מיקרו-סטריפ פלינר אנטנס בע"מ
נתבע: סיגנקסט וויירלס בע"מ
שופט :
עורכי דין: