ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנס אבראהים שדיד נגד המפקד הצבאי לאזור :

פסק-דין בתיק בג"ץ 9485/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט צ' זילברטל

כבוד השופט א' שהם

העותרים:
1. אנס אבראהים שדיד

2. אחמד מוחמד אבו פארה

נ ג ד

המשיבים:
1. המפקד הצבאי לאזור

2. שופט בית המשפט הצבאי לערעורים

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התשע"ז
(8.12.2016)

בשם העותרים:
עו"ד אחלאם ש. חדאד

בשם המשיבים:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל; עו"ד אסנת הראל ויינשטיין

פסק-דין

1. העותרים הם עצירים מינהליים שובתי רעב. העותר 1 נעצר לאחר שנוכח המפקד הצבאי כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון האזור נוכח חשדות למעורבות בפעילות טרור אלימה. בעניינו של העותר 2 הוצא הצו לאחר שהמפקד הצבאי השתכנע כי הוא מסכן את ביטחון האזור נוכח חשד לפעילות בארגון הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני (גא"פ), לשיתוף פעולה עם פעילים נוספים בארגון, למעורבות בהנעת פעילות חבלנית ולתכנון פיגוע עובר למעצרו. צווי המעצר היו בתוקף עד לסוף חודש ינואר ולתחילת חודש פברואר 2017. כעת מצויים העותרים ביום ה-78 לשביתת הרעב שבה פתחו. חוות דעת רפואיות קודמות לימדו כי שניהם בסכנה ממשית לסיבוכים רפואיים בלתי הפיכים ולמוות. על רקע מצבם הרפואי – צווי המעצר המינהלי בעניינם של העותרים הותלו (בג"ץ 8940/16 מוחמד נ' מפקד צבאי לאזור (21.11.2016) (להלן: עניין מוחמד)).

2. נכון למועד זה מאושפזים העותרים בבית החולים "אסף הרופא" שלא תחת משמורת שב"ס, והם זכאים לביקור לפי הנהלים המקובלים. בעתירה קודמת ביקשו העותרים העברתם לבית חולים ברמאללה. בית משפט זה מצא כי אין מקום להעמיד את חיילי צה"ל במצב של סיכון בעת מעצר מחודש על ידי יציאה מחוץ לשטח המדינה, וביקש לבחון את ההיתכנות להעבירם לבית חולים במזרח ירושלים. העותרים סירבו לכך, ובנסיבות אלו נדחתה העתירה וצווי המעצר הוסיפו להיות מותלים (בג"ץ 9135/16 שדיד נ' מפקד צבאי לאזור (1.12.2016) (להלן: עניין שדיד)).

3. כשבוע לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת הגישו העותרים עתירה נוספת שבה נטען כי חלה החמרה נוספת במצבים, והוא כעת "קריטי". העותרים גורסים כי במצב דברים זה אין הם מהווים סיכון לעת הזו ולא יהוו סיכון גם בעתיד – ומשכך מעצרם המינהלי (המותלה) אינו מוצדק ויש להורות על ביטול צווי המעצר.

4. העתירה נקבעה לדיון דחוף למחרת היום. ביקשנו כי תגובת המדינה תוגש עובר לדיון ושאליה תצורף גם חוות דעת רפואית עדכנית. נותן חוות הדעת, ד"ר שרף, מסר בה כי הוא מתקשה ליתן חוות דעת אובייקטיבית "לגבי מצבם הרפואי האמיתי של שובתי הרעב" (ההדגשה במקור), וזאת בשל כך שהעותרים מסרבים לבדיקה גופנית, ניטור ומתן טיפול. לפיכך מבוססת חוות הדעת על תלונותיהם של העותרים וההתרשמות מהם. מפאת חשיבות הדברים לענייננו נביא את דברי ד"ר שרף כלשונם:

"ביום שישי האחרון עלה הרושם כי אנו נתונים למניפולציה מצד שובתי הרעב ולא ברור לחלוטין האם ובאיזה אופן שביתת הרעב מקוימת.
רושם זה עלה לאחר שאחד השובתים נטע בנו רושם מסוים לגבי מצבו הקוגניטיבי שהשתנה מקצה לקצה מיד כשרצינו להתחיל אצלו טיפול.
בנוסף נמצאו בסמוך למיטתו מצרכי מזון ושתיה שמחזקים הרגשה זאת. קיימת בנוסף התלבטות לגבי כמות השתן האמיתית שנתנו.
גם שובת הרעב השני התנהג בצורה מסוימת ושינה את התנהגותו.
בהיותנו מוסד רפואי ולא גוף אחר, ושובתי הרעב בהגדרתם כרגע הם ככל מאושפז אחר, בחלק גדול מן הזמן כולל ביקורי קרובים וכד... [כך במקור] אין לנו פיקוח על מה שקורה שם.
כתוצאה ממה שמתואר למעלה נסדק האמון השורר בין רופא למטופל כאשר המטופל מנסה להוליך שולל את מטפלו.
היות שאינני שוטר ואין זה מתפקידי לעקוב או לחקור מטופלים, ע"מ שאף אחד לא יפגע ושחוות הדעת תשארנה אובייקטיביות ביקשתי כבר ביום שבת לשחרר אותנו מהטיפול בהם.
לגופו של עניין, אחמד [העותר 2] להערכתי בהכרה מלאה מבין את הנאמר עונה לעניין חיוני אך עם כל ההשגות שכבר ציינתי.
אנס שדיד [העותר 1] להערכתי מבין, מגיב באופן חלקי, חלש מאוד נראה פחות טוב.
כל מה שנאמר כאן בצמוד לאורך שביתת הרעב וללא יכול [כך במקור] התרשמות אחרת".

5. על רקע חוות דעת זו, המדינה מציינת כי "יתכן שמצבם האמיתי [של העותרים] אינו תואם את האמור בעתירה, אך לנוכח סירובם להיבדק והתנהגותם כלפי הצוות המטפל, לא ניתן לדעת את מצבם לאשורו". מכל מקום, עמדת המדינה היא כי דין העתירה להידחות. לטענתה אין כל עילה לשנות מפסקי הדין הקודמים בעניינם של העותרים ולבטל את צווי המעצר המינהליים, שכן הכלל הוא כי שביתת רעב כשלעצמה אינה משליכה על תוקפו של צו מעצר מינהלי.

6. במהלך הדיון טענה באת כוח העותרים כי האמור בחוות הדעת הרפואית מטעם המדינה מהווה פגיעה חמורה ביחסי האמון שבין רופא לבין חולה וביקשה כי יותר לה להגיש טיעון משלים. מבוקשה ניתן לה, והבוקר הוגשה השלמת טיעון ובצדה חוות דעת רפואית מטעם העותרים. בחוות הדעת שהוגשה מטעם ד"ר מסאלחה נטען בעניינו של העותר 1 כי הוא ירד במשקלו ומתקשה לבצע פקודות. קיימים סימני פגיעה בתפקודי המוח העליוניים "בצורה בינונית", שמתבטאת בקשיי ריכוז והבנה וירידה בהתמצאות; וכן לקוי קל במודעות למצבו ובכושר השיפוט. על רקע זה סבר ד"ר מסאלחה כי "אין ספק שמצבו של האסיר מוגדר קשה ובמידה וימשיך בשביתת הרעב קיים סיכוי להתפתחות פגיעה מוחית או גופנית בלתי הפיכה ואף קיימת סכנת מוות ממשית". הממצאים ביחס לעותר 2 היו דומים. בנתון לאלה טענה באת כוח העותרים כי בנקודת הזמן הנוכחית קמה עילה לביטול צווי המעצר המינהליים המותלים, וזאת שכן העותרים לא יוכלו להוות סיכון גם בעתיד. עוד התבקשה העברתם של העותרים לבית חולים באזור.

7. המדינה השיבה לטיעון המשלים של העותרים. לטענתה אין במידע החדש שהוצג על ידי העותרים כדי להוסיף על העובדות שהיו ידועות לבית המשפט עת הורה על התליית הצווים חלף ביטולם. זאת שכן מצבם הרפואי של העותרים הובא בחשבון במסגרת ההחלטות הקודמות בעניינם בבית משפט זה. המדינה צירפה לתגובה מטעמה את התייחסותו של ד"ר שרף לחוות הדעת הרפואית העדכנית שהוגשה על ידי העותרים. לדבריו, "עובדת הימצאותם של השובתים בסכנה לחייהם או לפגיעה גופנית צויינה בדיווחי כבר בעבר". לכך ביקש ד"ר שרף להוסיף "פרט שיתכן שלא הגיע לידעתו [של ד"ר מסאלחה]" ולפיו מהדיווחים הרפואיים שנמסרו מאנשי שירות בתי הסוהר ומהצוותים הרפואיים שטיפלו בעותרים עולה כי אלה "צרכו בזמנו סוכר בכמויות גבוהות מאוד עד כדי כך שנאלצנו להזהירם שהם עלולים לסבול מסיבוכים בריאותיים". לבסוף ציין ד"ר שרף כי "בדיקתו של ד"ר מסאלחה מלמדת על כשירותם הנוכחית לקבלת החלטות".

אשר לבקשת העותרים להעבירם לבית חולים באזור ציינה המדינה כי הסעד האמור לא התבקש בנוסח המקורי של העתירה. לגופה של הבקשה נטען כי דינה להידחות, שכן המדינה לא תוכל להמשיך לעקוב אחר מצבם של העותרים באופן שיאפשר את חידוש צווי המעצר המינהלי, ככל שיהיה בכך צורך. לפיכך, היעתרות לבקשה זו משמעה – הלכה למעשה – ביטול הצווים.

8. לאחר העיון בעתירה ולאחר שנדרשנו לחוות הדעת הרפואיות מצאנו כי דין העתירה להידחות. מבלי לנטוע מסמרות בשאלה אם אמנם שביתת הרעב מקוימת על ידי העותרים – ואנו ממילא תקווה, למען בריאותם של העותרים, שהם ייאותו להפסיק את שביתתם – לא התרשמנו מחוות הדעת הרפואית כי חל שינוי של ממש במצבם הרפואי של העותרים המצדיק בחינה מחודשת של הקביעות שבפסקי הדין הקודמים. אכן, מצבם של העותרים אינו פשוט, לשון המעטה. אך עוד בפסק הדין הראשון בעניינם צוין כי העותרים מצויים "בסכנת חיים ממשית". אף המדינה לא חלקה כבר באותו מועד על כך שמצבם הרפואי של העותרים קשה; שנשקפת סכנה לחייהם; ושבנסיבות אלו לא נשקפת מהם סכנה בנקודת הזמן הנוכחית (עניין מוחמד, פסקאות 5-4). מבלי להקל ראש, לא ניכר שחלה תמורה ממשית במצבם של העותרים, וזאת אף לפי חוות הדעת הרפואית מטעמם. תשתית עובדתית דומה עמדה לפני בית משפט זה במועד מתן פסק הדין הראשון, ועקב כך הוחלט על התליית צווי המעצר. כאמור, לעת הזו צווי המעצר מותלים, ומשמעות הדבר היא כי הם אינם מופעלים בנקודת הזמן הנוכחית (ראו במתווה דומה בג"ץ 6878/16 בלבול נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 5 (7.9.2016)). תוצאה זו נותרה בעינה גם לאחר שניתן פסק הדין בעניין שדיד לפני כשבוע. בנסיבות העניין – ובהיעדר שינוי נסיבות – לא ראינו לשנות מפסקי הדין הקודמים בעניינם של העותרים. אשר לבקשה להורות על העברת העותרים לבית חולים באזור – בקשה שלא הועלתה בעתירה המקורית – ממילא גם בעניין זה אין עילה לסטות מפסק הדין בעניין שדיד.

העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י"א בכסלו התשע"ז (‏11.12.2016).




מעורבים
תובע: אנס אבראהים שדיד
נתבע: המפקד הצבאי לאזור
שופט :
עורכי דין: