ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וילאר נכסים בע"מ נגד קרמיטל אי. אל בע"מ :

החלטה בתיק רע"א 3810/16
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת ברע"א 3810/16 והמשיבה ברע"א 3923/16:

וילאר נכסים (1985) בע"מ

נ ג ד

המשיבים ברע"א 381/016 והמבקשים ברע"א 3923/16:

  1. קרמיטל אי. אל בע"מ
  2. יאיר עציון
  3. רפאל מריומה

שתי בקשות רשות הערעור שבכותרת מופנות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 21540-10-12, שניתן ביום 8.4.2016 על-ידי השופט י' שינמן

בשם המבקשת ברע"א 3810/16 והמשיבה ברע"א 3923/16:

עו"ד יובל אלון אלשיך; עו"ד מירב צ'חנובר

בשם המשיבים ברע"א 381/016 והמבקשים ברע"א 3923/16:

עו"ד ד"ר רוי בר-קהן; עו"ד הראל דדון

החלטה

1. שתי בקשות רשות הערעור שבכותרת מופנות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 21540-10-12, שניתן ביום 8.4.2016 על-ידי השופט י' שינמן. רע"א 3293/16 מופנית גם נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.4.2016.

2. בין הצדדים ניטשה מחלוקת מקדמית האם יש לסווג את ההליכים כערעורים ברשות או בזכות. על כן, הועברו ההליכים ללשכת הרשמים בבית משפט זה, לצורך סיווגם. ביום 17.11.2016 ניתנה החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך לפיה ההליכים יסווגו כערעורים ברשות, היות שהם קשורים "קשר ענייני הדוק" לענייני בוררות, ולכן כפופים לסעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. יצוין, כי בהחלטת הרשמת בנמלך מפורטות העובדות הצריכות לענייננו, כך שאיני מוצא מקום לפרטן פעם נוספת.

3. משהוכרע כי הערעורים שבנדון טעונים רשות, הרי שנקודת המוצא היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין שעוסקים בבוררות, תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות ערעורית משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו, למשל: רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי, פסקה 17 לפסק דיני (5.5.2010); רע"א 1714/15 וולק נ' זייבלד, פסקה 9 (28.4.2015)].

4. לאחר שקראתי את בקשות רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי הן אינן עומדות באמת המידה האמורה, ועל כן דינן להידחות.

אשר לרע"א 3810/16: הטענה המרכזית של חברת וילאר נכסים (1985) בע"מ, המבקשת בהליך זה, היא כי בית המשפט המחוזי שגה ביישום של דוקטרינת "מעשה בית-דין" על נסיבות המקרה, בכך שקבע כי היא מנועה מלהעלות טענות בעניין פיצוייה על רקע אובדן דמי שכירות, בשל "השתק עילה". כבר מעצם ההתבוננות על הטענה, מובן כי מדובר בטענה פרטנית, שאינה מעוררת כל היבט עקרוני. שאלת קיומו של השתק עילה בנסיבות מקרה זה או אחר היא שאלה התחומה לנסיבות אותו המקרה. אין בה מימד רוחבי או הלכתי, שעה שהעקרונות והכללים הקשורים לדוקטרינת "מעשה בית דין" ידועים ואינם מצויים במחלוקת. בענייננו, בית המשפט המחוזי ניתח את יסודות הדוקטרינה, והגיע למסקנה כי עילת התביעה הנדונה הוכרעה בעבר בפסקי הבורר (פסקאות 36-21 לפסק הדין). בתוך כך, התייחס בית המשפט לכלל הטענות שהעלתה המבקשת, לרבות לטענתה כי עמדתה בעניין אובדן דמי השכירות לא "נדחתה", אלא רק "נמחקה" על-ידי הבורר, באופן שאינו מקים בפניה מחסום דיוני להעלות את טענותיה מחדש. המבקשת סבורה אמנם כי נפלה טעות בקביעתו של בית המשפט; ואולם, בהליך דנן, בית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי, ותפקידו אינו לתקן טעויות שנפלו באופן יישום הדין. בנסיבות אלה, הבקשה אינה עומדת באמת המידה למתן רשות ערעור, ועל כן דינה להידחות.

אשר לרע"א 3923/16: המבקשים בהליך זה טוענים כי בקשתם מעוררת שתי שאלות עקרוניות: השאלה האחת, היא: "האם יכולה ערכאה שיפוטית להתערב כערכאת ערעור ולשנות מהוראות ברורות של פסק הבורר שהפכו חלוטות לפני שנים רבות". שאלה זו אינה שאלה עקרונית או כזו שיש צורך לקבוע לגבי הלכה. קיימים אינספור החלטות ופסקי דין, הן של בתי המשפט המחוזיים והן של בית משפט זה, בהם נדונו אמות המידה השונות לאישור ולביטול פסקי בוררות, כמו גם להתערבות בתוכנם. הלכות אלה הן מושרשות וידועות. מכאן, שלא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי המקרה דנן הוא מיוחד ועקרוני, ודינה להידחות. השאלה העקרונית השנייה, המתעוררת לגישת המבקשים בהליך זה, היא: "האם סכום שנפסק על ידי בית המשפט ואשר חב במע"מ על פי מהותו וטיבו, מחייב את בית המשפט להתייחס לסוגיית המע"מ באופן פוזיטיבי על מי מהצדדים יחול המע"מ על פי בדיקה מהותית". בכל הכבוד, גם שאלה זו אינה שאלה עקרונית, והיא אינה מצריכה עיון מיוחד או קביעת הלכה חדשה על-ידי בית משפט זה. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לפסוק מע"מ על הסכום שפסק לטובת המבקשים, וזאת על יסוד נימוקים שבמהות הקשורים לניסוח תביעת המבקשים ולחוות דעת המומחה שהוגשה לעיונו. בית המשפט המחוזי הבהיר זאת במסגרת החלטתו מיום 20.4.2016. זאת ועוד, החלק האופרטיבי בסוף פסק דינו של בית המשפט נוקב בסכומי חיוב מפורטים ומדויקים. בנסיבות אלה, טענות המבקשים מהוות למעשה ניסיון חוזר להגדיל את סכומי החיוב שלהם הם זכאים. סכומי החיוב הם כמובן עניין פרטני ולא עקרוני. מכאן שגם דינה של הבקשה בהליך זה, להידחות.

5. למען הסר ספק, יצוין כי מקרה זה אינו מצדיק התערבות ערעורית לטובת מי מהצדדים גם משיקולי "צדק" או "עיוות דין". הצדדים קיבלו את יומם בהליך לפני בית המשפט המחוזי. פסק הדין העומד במוקד הבקשות הוא מפורט, יסודי ומנומק. גם הליך הבוררות שנערך בין הצדדים נחזה להיות ענייני ורציני. אמנם, המבקשים משני צדי המתרס טוענים לטעויות בהכרעות השונות שנתקבלו, אך טענותיהם בהקשר זה רחוקות מלגבש עילת התערבות משיקולי "צדק" או "עיוות דין" - עילה השמורה מעצם טבעה למקרים נדירים וקיצוניים בלבד [ראו, למשל: רע"א 1550/16 יפרח נ' נורני, פסקה 5 (1.3.2016)].

6. שתי הבקשות נדחות אפוא, ללא שמתבקשות תשובות. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן במסגרת החלטתי מיום 16.5.2016 מבוטל. אין צו להוצאות לטובת אף אחד מהצדדים.

ניתנה היום, י"א בכסלו התשע"ז (11.12.2016).


מעורבים
תובע: וילאר נכסים בע"מ
נתבע: קרמיטל אי. אל בע"מ
שופט :
עורכי דין: