ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סוסון רחמנוב נגד משרד הפנים :

לפני כבוד השופט רון שפירא, סגן נשיא

העותר

סוסון רחמנוב, ת"ז XXXXXX472

נגד

המשיב
משרד הפנים

פסק דין

העותר, אזרח ישראל, נישא לאזרחית אוקראינה, הגב' י.י. מס' דרכון 862906ET. לגב' י.י. בן קטין שהיא האפוטרופסית היחידה עליו. העותר הגיש בקשה לאשר לאשתו, הגב' י.י. להיכנס לישראל, ביחד עם בנה הקטין, וזאת כדי להתחיל בהליך מדורג מכוח היותה אשתו.

בשלב הראשון ניתנה ע"י המשיב, באמצעות מנהלת אשרות במשרדי רשות ההגירה בחדרה, החלטה הדוחה את הבקשה. ההחלטה מנומקת בקצרה "לא הוצגו הוכחות לכנות קשר טרם הנישואין " (ההדגשה הוספה. ר.ש.). לא פורט דבר מעבר לאמור ואין בהחלטה כל התייחסות למשמעות עצם הנישואין, שככל הנראה אין טוען כי אינם נשואים חוקיים.

העותר הגיש ערר על ההחלטה וביום 24.1.16 התקבל הערר חלקית באופן שבו אושרה כניסת הגב' י.י. לארץ, בכפוף להפקדת ערבות כספית, ואולם נדחתה הבקשה לאשר את כניסת בנה הקטין לארץ (יוער כי בהחלטה אין למעשה התייחסות מפורשת לקטין ואולם נרשם כי אושרה כניסתה של הגב' י.י. בלבד) . בהחלטה מיום 24.1.16 מציין מר משה חזות, מנהל לשכת רשות ההגירה בחדרה, כי "לא הוצגו הוכחות למגורים משותפים וניהול משק בית משותף על התקופה שטרם הנישואין... לפיכך לא שוכנענו בכנות הנישואין ובכנות הקשר. למרות האמור לעיל, ולמרות הספק הוחלט, לפנים משורת הדין, לאשר את כניסתה של המוזמנת בלבד וזאת לצורך בדיקת כנות הקשר, ובכפוף לערבות בנקאית..." (ההדגשה במקור. ר.ש.).

העותר פנה שוב לרשות האוכלוסין במעין ערר נוסף בו הבהיר כי משמעות ההחלטה הדוחה את הבקשה לאפשר לקטין לה תלוות לאמו בהגיעה לישראל היא, בפועל, דחיית הבקשה לאפשר לאם, הגב' י.י., להגיע לארץ. ביום 7.7.2016 ניתנה החלטה נוספת ע"י מר חזות. ההחלטה נושאת כותרת "ערר בעניין דחיית בקשה לאשרת כניסה עבור גב' י.י..... ". במסגרת ההחלטה אין למעשה כל התייחסות לנושא הערר השני – הבקשה בעניין הבן הקטין. מר חזות מפרט כי לא הוצגו ראיות לקיום משק בית משותף קודם להגשת הבקשה וכן נימוקים נוספים שעניינם הכרות שטחית, לכאורה, של כל צד לקשר עם משפחתו של הצד השני, ובסיומה של ההחלטה מורה על דחיית הבקשה מאחר ולא שוכנע בכנות הקשר. יודגש כי אין בהחלטה כל הסבר מדוע הוחלט כעת לבטל את האשרה שניתנה לגב י.י. בהחלטה מיום 24.1.16 ואלו נתונים חדשים או אחרים השפיעו על שינוי ההחלטה וביטול ההיתר שכבר ניתן לכניסתה של הגב' לארץ.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפני. בהחלטה מיום 11.9.16 הורה בית המשפט על הגשת תגובה בלבד. בדיון שהתקיים בפני ביום 29.11.16 הציגו הצדדים טיעוניהם. הטיעונים פורטו בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון ואין צורך לחזור עליהם. בסיומו של הדיון הודיע ב"כ המשיב כי הוא מסכי ם שכתב התגובה שהוגש יחשב כאילו הוגשה תשובה. בהתאם, ומשמיצו ב"כ טיעוניהם, וכאמור הוגשה תשובה, ניתן להכריע בעתירה לגופה.

בטרם אפרט נימוקי החלטתי ראוי להבהיר: עקרון הייסוד החולש על הליך זה הוא שלמדינה זכות להחזיק במפתחות הבית ולקבוע מי יבואו בשעריה [ראו: בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים (ניתן ביום 14.5.2006), בפסקה 100 לפסק דינו של הנשיא ברק; בפסקה 54 לפסק דינו של המשנה לנשיא חשין; בפסקה 3 לפסק דינה של השופטת ביניש (כתוארה אז) ; וכן בפסקה 8 לפסק דינה של השופטת נאור (כתוארה אז); בג"צ 7146/12 נג'ט סרג' אדם ואח' נ' הכנסת ואח' (ניתן ביום 16.9.2013)]. בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון נקבע כי שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא רחב ביותר ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו [ראו: בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים ואח' , פ"ד כז(1), 113, עמ' 116-117; בג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים , פ"ד מו(4), 505 ; בג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים , פ"ד מט(4), 661; בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים נ' שר הפנים ואח' , פ"ד נח(5), 412, עמ' 447-448; בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים , פ"ד נו(6), 289 (2002); בג"ץ 2527/03 סועאד אסעיד ואח' נ' משרד הפנים , פ"ד נ"ח(1), 139; עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים – מנהל האוכלוסין ואח', (ניתן ביום 2.7.2008); עע"ם 6147/11 גורוביץ נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין (ניתן ביום 3.3.2013) ; עע"ם 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג (ניתן ביום 8.7.2012); עע"ם 4909/15 CARRASCAL CABARCAS ANTHONTY STEVEN נ' שר הפנים (ניתן ביום 3.11.15)].

נבהיר עוד כי גם אם מתקבלת החלטה מוסמכת הרשות המנהלית לבטלה או ליתן החלטה אחרת, אם סברה לאחר בחינה נוספת כי ההחלטה הראשונה שהתקבלה מוטעית. אם משתכנעת הרשות המנהלית בטעותה אין צורך ומקום להנציח טעות וראוי, ואף חובה, לתקנה. זאת תוך קיום הליך שיאפשר לנשוא ההחלטה להעלות שוב טיעוניו, כנגד ההחלטה המתקנת טעות, לכאורה, ולאחר שיבחנו השלכות תיקון הטעות וההחלטה המאוחרת במובן זה שלא ימצא צד ששינה מצבו לרעה, על בסיס ההחלטה המוקדמת, ניזוק.
עם זאת החלטת המשיב אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית. בית משפט יתערב בהחלטה כאשר המשיב אינו שוקל שיקולים ראויים, מתעלם מנתונים חיוניים או פועל שלא בהתאם לחוק. במקרה שבפני סבור אני כי המשיב כשל בדרך בחינת הבקשה והחלטתו אינה יכולה לעמוד. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לעתירה ולהורות למשיב להתיר את כניסת הגב' י.י. ובנה הקטין לישראל, בכפוף להפקדת ערבויות שיקבעו, וזאת כדי להתחיל בהליך מדורג במסגרתו יבחן ע"י המשיב הקשר שבין העותר למוזמנת. אפרט נימוקי להלן.

סעיף 9(ב) לחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט–1958 (להלן: "חוק ההנמקות"), מוציא מתחולת החוק "... החלטות שר הפנים או מי שהועברו אליו סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, למעט החלטה על ביטול רישיון ישיבה של מי ששוהה בישראל כדין". במקרה שבפני ניתנה, למעשה, אשרת כניסה לגב' י.י. ובהמשך, בהחלטה המאוחרת יותר בוטלה. החלטה זו, כמו גם ההחלטה הקודמת נומקה, וטוב שכך.

מעיון בהנמקות של שתי ההחלטות עולה כי כבר בהחלטה המוקדמת יותר מיום 24.1.16 התעורר ספק בכל הנוגע לכנות הקשר. עם זאת, לא פורט בהחלטה המאוחרת מיום 7.7.16 כל נתון חדש אשר הוביל לשינוי ההחלטה וההיתר שניתן ביום 24.1.16. מעבר לכך, ההחלטה המאוחרת מיום 7.7.16 כלל אינה מתייחסת לכל נושא הבקשה להתיר את כניסתו של הקטין לישראל, שהיא למעשה הבקשה היחידה שהייתה תלויה ועומדת בפני המשיב. למעשה, שינה המשיב את החלטתו בנוגע למוזמנת, הגב' י.י., בלא שהצביע על כל נתון חדש או על עילה לשינוי ההחלטה הקודמת אשר התירה לה להיכנס לארץ.

בעניין זה דומה הדבר לאבחנה שבין החלטה למתן היתר או רישיון בראשיתו של הליך ובין החלטה לבטל את ההיתר שניתן. לא בכדי נעשתה גם אבחנה בחוק ההנמקות בין היעדר חובה לנמק החלטה ראשונית ובין חיוב בהנמקת החלטה שעניינה ביטול היתר שניתן. כאשר מחליטה רשות מנהלית לשנות החלטה קודמת ולבטל היתר שניתן, חובה עליה להצביע בהנמקה מפורטת על הטעמים שעמדו לנגד עיניה עת בוטל ההיתר או הרישיון [ראו: פרופ' יצחק זמיר הסמכות המנהלית (מהדורה ראשונה, תשנ"ו), עמ' 1002 - 1003]. אין בפני הנמקה המצביעה על שינוי בנתונים שהיו בפני המשיב ואשר מצדיקים שינוי בהחלטה ובהיתר שכבר ניתן.

ראוי להזכיר לעניין זה את הכללים שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לסמכות הרשות המנהלית לנקוט בהליך של שינוי החלטה, בטענה לטעות שנפלה בהליך קבלתה. בעניין זה קיימת "חשיבות רבה לשאלה מהי נפקות הטעות שנפלה בהליך המינהלי – האם הטעות הובילה את הרשות המינהלית לקבל החלטה מחוץ לתחום סמכותה או, באופן אחר, בניגוד לדין, או שמא ההחלטה, אף שלדעת הרשות היא בלתי רצויה, עדיין היא חוקית? בע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, תל-אביב [7], בעמ' 351, סיווג השופט בך את כלל הטעויות המינהליות לשלושה סוגים, כדלקמן:
"א. החלטה הנוגדת את החוק או שבצורה אחרת יש בה בעליל משום חריגה מסמכות;
ב. החלטה, שמקורה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח הדעת;
ג. החלטה, שיש בה משום משגה, במובן זה שהפקיד יישם בצורה בלתי נכונה את המדיניות של משרדו או השתמש בשיקול-דעתו באופן בלתי סביר".

ומה בין סוג לסוג? השיב השופט בך ואמר (בעמ' 351-352):
"לגבי שני סוגי ההחלטות הראשונים, המוזכרים לעיל, תוכלנה רשויות הציבור בדרך כלל לחזור בהן מההחלטה המוטעית או הנוגדת את החוק ולגרום למתן החלטה אחרת תחתיה;
ואילו לגבי ההחלטה מהסוג השלישי, היינו זו שיש בה משום 'משגה' בשיקול הדעת בלבד – שאני. כאן תהיה הרשות בדרך כלל קשורה בהחלטתה, ובמיוחד כאשר האזרח הספיק כבר לפעול על-פי ההחלטה המקורית". [ראו: בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ ואח', פ"ד נב(1) 289, 312 – 313 (1998). ראו גם: ע"א 736/87 יעקובוביץ ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, נצרת, פ"ד מה(3) 365, 372; ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טכסטיל בע"מ פ"ד מט(3) 177 בעמ' ]191-192.

עקרונות אלו, כפי שפורטו בפסיקה, הם חלק מחובת ההגינות החלה על הרשות המנהלית [עע"ם 8329/14 ‏ ‏ עיריית קרית אתא נ' נילי קורן (3.5.2016) ]. במקרה שבפני לא פעלה הרשות המנהלית בהתאם לחובות ההגינות, לא נתנה לעותר את ההזדמנות לטעון כנגד שינוי ההחלטה, ולא נתנה כל נימוק עניני המצדיק את שינוי החלטתה.

מעבר להיעדר ההסבר לשינוי בהחלטת המשיב , ההנמקה לכשעצמה אינה יכולה לעמוד.

כפי שצוין, והדבר אינו שנוי במחלוקת, העותר הוא אזרח ישראל המתגורר בישראל. העותר פירט את האופן שבו נוצר הקשר בינו ובין הגב' י.י. המתגוררת באוקראינה. העותר פירט את נסיעותיו אליה, את התקופות בהן שהו במשותף, את הסיוע הכספי שהוא מעביר לה ואת דרך התקשורת ביניהם. אין חולק שגם לדבריו, כל עוד הוא נמצא בישראל והיא נמצאת באוקראינה, ממילא אין הם מנהלים משק בית משותף. מכאן שלא ניתן לראות בנתון זה כעילה לדחות את הבקשה.

אוסיף עוד, כי נימוק זה אינו יכול לעמוד בשורה רבה של מקרים בהם עקב צורת החיים המקובלת לא קיימת כלל תקופה של ניהול חיים במשק בית משותף קודם לנישואים. עצם הנימוק שפורט עוד בהחלטה מיום 24/1/16 לפיו "לא הוצגו הוכחות למגורים משותפים וניהול משק בית משותף על התקופה שטרם הנישואים", אינו יכול לעמוד כאשר קיימות קהילות רבות ( כגון: ציבור דתי יהודי, ציבור ערבי ועוד רבים), שעל פי מסורתם לא יתכן כלל קיום של חיים משותפים ומשק בית משותף קודם לנישואים. אם תתקבל עמדת המשיב לעניין זה, נראה כי יהיה קושי להכיר בכנות קשר נישואים בנוגע לאוכלוסייה נרחבת במדינת ישראל, כמו גם במקומות אחרים. מטעם זה, הנימוק שבבסיס ההחלטה אינו יכול לעמוד.

בנוסף לאמור, העותר הסביר בפניותיו למשיב את האופן שבו נוצר הקשר עם הגב' י.י., את דרך ניהול הקשר בינם ואת העובדה שהוא נסע לבקרה מספר פעמים תקופות קצרות באוקראינה. כאשר הקשר מתנהל בצורה זו, לא ניתן לצפות מבני הזוג שתהיה להם היכרות טובה עם מעגל החברים והמשפחה המורחבת של כל אחד מהם. יוער בהקשר זה כי הקשר בין העותר לגב' י.י. נוצר באמצעות אחותה של המוזמנת ובן זוגה, שהם ידידיו ואף ליוו אותו במהלך הדיון. עם זאת, יהיה זה בלתי סביר לצפות משני אנשים המתראים אחת לכמה חודשים לתקופה מוגבלת והמנהלים קשר בין יבשתי באמצעות תקשורת ברשת הסקייפ , להיות בקיאים בחוג החברים והמשפחה של כל אחד מהם, באותה רמה של בני זוג המתגוררים יחדיו.

ראוי להזכיר לעניין זה כי כל מטרתו של ההליך המדורג הוא לבחינת כנות קשר זוגי, בתנאים של חיים משותפים. לא בכדי נקבע הליך מדורג המאפשר למשיב לבחון את הנושא לאורך זמן ולגבש עמדתו. גיבוש העמדה על בסיס הנתונים כפי שפירט המשיב עצמו, היא החלטה בלתי סבירה אשר אינה יכולה לעמוד והכל כפי שפורט.

מכאן אתייחס לעניינו של הקטין.

כאמור, למוזמנת כבר אושרה כניסה לישראל ביום 24/1/16. הבקשה שהוגשה ע"י העותר לאחר יום 24.1.16, ושעניינה היה הקטין בלבד, כלל לא נדונה. אין בהחלטה מיום 7/7/16 כל התייחסות או הנמקה בעניינו של הקטין.

אין חולק כי הפרדת ילד מאמו עלולה להוות מהלך קשה בחייו ולגרום לו לנזק נפשי ממשי וגורם זה מצריך התייחסות מיוחדת [ראו: בע"מ 1855/08 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 8.4.2008)]. כן אין ספק כי עקרון טובת הילד הוכר זה מכבר כערך מרכזי בשיטתנו המשפטית, ועל חשיבותו אין צורך להכביר מילים. ככלל "אין כל אפשרות לעסוק בעניינם של קטינים בלא לבחון את טובתם" [ראו: ע"א 7206/93 גבאי נ' גבאי, פ"ד נא(2) 241, 251; דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים (ניתן ביום 6.7.2003)]. בהתאם, החלטה שמשמעותה הפרדת קטין מאמו מחייבת הסבר מנומק מטעם המחליט. בהעדר כל הנמקה יש להניח כי אין טעם המצדיק קריעת משפחה. התעלמות המשיב מעקרון טובת הילד זאת מבלי להתייחס לנושא בהחלטתו ומבלי שנבחן העניין על ידו מהווה התעלמות מנתון חיוני ההופך את ההחלטה שהתקבלה לבלתי סבירה בצורה קיצונית, באופן המצדיק את ביטולה.

אין צורך לומר גם כי בנסיבות המקרה, וכאשר אין לקטין אב או משפחה אחרת בארץ מוצאו, אי מתן היתר לקטין להיות עם אמו, משמעו בפועל מניעה מהאם להגיע לארץ כדי לחיות עם בן זוגה הנשוי לה, העותר. משהוחלט מלכתחילה לאשר את כניסתה של הגב' י.י. לישראל, ובהעדר כל טעם סביר, יש לאשר גם את כניסתו של הקטין.

אשר על כן, מהטעמים שפורטו, סבור אני כי החלטת המשיב לוקה בפגמים בדרך קבלתה, בהעדר המנקה ראויה ו בחוסר סבירות קיצוני, ואינה עומדת באמות המידה הנדרשות לשם קבלת החלטה מסוג זה ע"י רשות מנהלית .

בהתאם, אני מורה כדלקמן:

החלטה המשיב מיום 7.7.2016 – מבוטלת.

תינתן למוזמנת, הגב' י.י., אשרת כניסה וזאת לצורך בדיקת כנות קשר הנישואים ובכפוף להפקדת ערבות בנקאית על סך 20,000 ₪, כפי שהחליט המשיב ביום 24/1/16.

תינתן לקטין אשרה לשהות בישראל ביחד עם אמו. בכל הנוגע להפקדת ערבות בעניינו של הקטין, יוחזר הנושא אל המשיב, לקביעת גובה הערבות אשר עליה להיות סבירה בנסיבות העניין.

ככל שעד ליום 18/12/16 לא יקבע סכום ערבות נפרד בעניינו של הקטין, תיחשב הערבות בסך 20,000 ₪ כערבות המבטיחה גם את כניסתו, ויציאתו לפי הצורך, של הקטין, ביחד עם אמו.

בהעדר החלטה אחרת של בית משפט מוסמך, ובכפוף להסדרת הערבויות כמפורט לעיל, תהיה המוזמנת רשאית להגיע לארץ ביחד עם בנה הקטין החל מיום 19.12.16. אציין כי הגבלתי את משך הזמן שנקצב למשיב לקבוע את הערבות שיהיה על העותר להפקיד בעניינו של הקטין כדי לאפשר למוזמנת ולקטין להגיע לישראל קודם לחגים החלים בשבוע האחרון של חודש דצמבר 2016 וקודם להתייקרות עלויות כרטיסי הטיסה במהלך תקופת החגים.

אבהיר, למען הסר ספק, כי משמעות החלטתי היא מתן היתר לגב' י.י. ולבנה הקטין להיכנס לישראל כדי להצטרף לעותר לחיים משותפים. בכך יחל הליך מדורג לבחינת כנות הקשר, הכל בהתאם לנהלים. מובן כי כנות הקשר תיבחן ע"י המשיב אשר מוסמך לבחון את עניינם של העותר ואשתו, הגב' י.י., ולקבל בעתיד החלטות כפי שימצא לנכון, על בסיס העובדות כפי שיתבררו בפניו. החלטתי זו אינה קובעת ממצא בנוגע למערכת היחסים שבין בני הזוג אלא מורה למשי ב לבחון את הנושא, בהתאם לסמכותו, וזאת כאשר העותר, אשתו ובנה נמצאים בארץ יחדיו.

אני מחייב את המשיב בהוצאות העותר ושכר טרחת עורך דינו בסכום כולל של 10,000 ₪, שישולם עד ליום 30/12/16, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

ר' שפירא, ס. נשיא


מעורבים
תובע: סוסון רחמנוב
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: