ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסים מאיר אוזן נגד עיריית אלעד :

בפני כבוד ה שופטת זהבה בוסתן

עותרים

1.נסים מאיר אוזן
2.מרים אוזן

נגד

משיבים

עיריית אלעד

פסק דין

בעתירה שבפני עותרים העותרים להורות למשיבה להפסיק לאלתר את כל הליכי הגבייה הננקטים כנגדם בגין חובות ארנונה ומים מהשנים 2004-2005, ולהצהיר כי על חובות אלו חלה התיישנות ואין המשיבה רשאית לגבותם.

טענות העותרים

  1. העותרים שכרו דירה בעיר אלעד בשנת 2004 . לטענת העותר הוא פנה למשיבה וביקש לקבל הנחה בארנונה בשיעור של 90% עקב מצבה הכלכלי המשפחה.
  2. ביום 26.10.2015 קיבלו העותרים מכתב, ממנו נודע להם, לטענתם, כי לטענת המשיבה (להלן "העיריה") הם חייבים לה תשלומי ארנונה ומים ( נספח 1).
  3. ביום 1.11.2015 קיבלו העותרים מהעיריה דרישה לתשלום חוב, לפי פקודת המיסים ( גביה) (נספח 2).
  4. ביום 16.11.2015 שיגר ב"כ העותרים, עו"ד אשורי, מכתב לעיריה בו נטען כי החוב נוצר לפני כ-11 שנים ועל כן חלה עליו התיישנות. כמו כן צוין במכתב כי העותרת מצויה באיחוד תיקים וכל ההליכים נגדה מעוכבים. לאור האמור התבקשה העיריה לעכב את הליכי הגבייה כנגד העותרים ( נספח 3).
  5. ביום 10.1.2016 קיבלו העותרים " הודעה על ביצוע פעולה בכוח" על פי סעיף 5(4) לפקודת המיסים ( גביה) ועל פי תקנה 3 א לתקנות המיסים ( גביה) בה נכתב:

"ביום 10.1.2016 ביקרתי בחצריך לשם הוצאה לפועל של כתב הרשאה מיום 10.01.2016 ומאחר שהזהרתיך הרינו להודיעך, כי אם לא תשלם מיד במשרדנו את חובך בהתאם לדרישה שנשלחה אליך, נאלץ לבקש הרשאה לשימוש בכוח ולפריצה בהתאם לסעיף 5(4) לפקודת המיסים ( גביה). צו פריצה יופעל נגדך ללא הודעה נוספת." (נספח 4).
בעקבות דרישה זו הוגשה העתירה.
6. לטענת העותרים, מאז שנת 2005 ועד לשנת 2015, לא הגיעה לידיהם התראה או דרישה בעניין החוב הנטען, ולא ננקטו כנגדם הליכי גבייה כלשהם, על כן חובם התיישן. העותרים מסתמכים על רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, תק-על 2010(2), 4085 ( להלן "ענין נסייר"), שם נקבע כי מי שמתנהלים נגדו הליכי גבייה על ידי הרשות רשאי להגיש עתירה מנהלית ולטעון במסגרתה כי החוב התיישן.
7. לחלופין טוענים העותרים כי הם היו זכאים לקבל הנחה בשיעור של 90% מחיובי הארנונה וזאת בהתאם למצבם הכלכלי.
8. בנוסף הם טוענים כי התגוררו בדירה בשנת 2005 בלבד בעוד שהליכי הגבייה הננקטים נגדם הם לשנים 2004 – 2005.

תגובת המשיבה - העיריה
9. חובות העותרים בגין ארנונה, מים וביוב הם לתקופה המתחילה במרץ 2003 ועד למאי 2005, במהלכה התגוררו העותרים בשכירות בנכס ברח' בעלי התוספות שבתחום העיריה. העותרים לא שילמו את חובם במהלך תקופת השכירות, וככל הנראה לאחר סיומה עזבו את הנכס ואף את העיר אלעד, מבלי להסדיר את חובם לעיריה, שעולה, נכון ל-4/16, כדי 16,376 ₪.
10. דין העתירה להידחות על הסף לנוכח חוסר תום ליבם של העותרים ולנוכח השיהוי בו לוקה העתירה.
11. דין העתירה להידחות גם לגופה מאחר ולא חלה התיישנות על חובות העותרים. העיריה נקטה בהליכי גבייה, כנגד העותרים, החל משנת 2004 ואף הצליחה לעקל ולממש כספים בשנת 2009. בעקבות הליכי הגבייה בהם נקטה העיריה מעולם לא נוצר פרק זמן העולה על 7 שנים במהלכן לא פעלה העיריה לגבות את חובות העותרים.
12. הליכי הגביה אותם נקטה העיריה לאורך השנים כנגד העותרים הם כמפורט להלן:
12.1 ביום 14.11.2004 שלחה העירייה התראה על ניתוק מים לעותרים.
12.2 ביום 7.8.2005 נעשתה פעולת איתור כתובת העותרים.
12.3 ביום 9.10.2005 ו-3.11.2005 נשלחו הודעות ודרישות תשלום לעותרים.
12.4 ביום 1.1.2006 נשלחה הודעת דרישה לעותרים וביום 1.5.2006 שוב נעשתה פעולת איתור כתובת העותרים.
12.5 ביום 1.1.2008 נשלחה הודעת דרישה לעותרים וביום 1.2.2008 נשלחה הודעת דרישה שנייה אשר חזרה לעירייה ביום 4.2.2008 עקב אי דרישתה מהדואר.
12.6 ביום 8.3.2009 נשלחה לעותרים התראה לפני עיקול וביום 3.5.2009 הוטלו עיקולי בנק בניסיון לגבות את החוב מהעותרים.
12.7 ביום 7.5.2009 כתוצאה מהטלת עיקולי הבנקים התקבל מאת בנק הדואר מימוש בסך של 518.61 ₪ ( נספח 2 לתגובה).
12.8 ביום 6.1.2010 הטילה העירייה עיקול בנק על חשבונותיהם של העותרים ( נספח 2 א' לתגובה)
12.9 ביום 23.6.2011 נשלחה אל כתובת העותרים , ברח' השר אלון בבני ברק " הודעה לסרבן" על תפיסת נכס שעוקל ( נספח 2 ב לתגובה).
12.10 ביום 12.7.2012 נשלחה לעותרים דרישת תשלום חוב לכתובת רח' השר אלון יגאל 16 בבני ברק ( נספח 2 ג לתגובה).
12.11 ביום 2.11.2014 וביום 11.6.2014 נשלחו לעותרים דרישות חוב לכתובת רח' טרומפלדור 20 בני ברק ( נספח 2 ד לתגובה).
12.12 ביום 26.10.2015 נשלחה הודעה לעותרים ע"ש העותרת אוזן מרים, לפיה הוטלו עיקולי בנקים וביום 1.11.2015 נשלחה אל העותרים דרישה נוספת לתשלום וכן שובר לתשלום ( נספח 2 ה לתגובה).
12.13 ביום 18.1.2016 נעשה ביקור בדירתם של העותרים לצורך עיקול ברישום ( נספחים 3 ו-4 לתגובה).
13. על פי הפסיקה, נקיטה בהליכי גביה מנהליים עוצרת את מירוץ ההתיישנות ביחס לחובות נשוא ההליכים, עמד על כך בית המשפט בעת"מ 1791/08 מקס מאייר נ' עירית נס ציונה ( ניתן ביום 21/9/08 ופורסם בנבו) (להלן: "פרשת מאייר").
14. העותרים ככל הנראה החליפו מספר כתובות מגורים. דרישות התשלום נשלחו תחילה לכתובת הנכס, לגביו נוצרו החובות, ברח' בעלי התוספות באלעד, לאחר מכן לכתובת ברח' השר אלון יגאל 16 בני ברק, לאחר מכן לכתובת ברח' אברבנאל 70/15 בני ברק ולבסוף לכתובת ברח' טרומפלדור 20 בני ברק שהיא ככל הנראה כתובתם הנוכחית והקבועה של העותרים.
15. רק בעקבות נקיטת הליכי הגבייה המנהליים בכתובתם הנוכחית ברח' טרומפלדור 20 בבני ברק, שלח בא כוחם של העותרים, ביום 16.11.2015 , מכתב לעירייה בו טען כי חובם של העותרים התיישן וכי העותרת מצויה באיחוד תיקים.
16. אין בפי העותרים כל טענה מדוע לא טרחו לשלם את חובותיהם השוטפים לעירייה בעת שהחזיקו בנכס נשוא העתירה ואין בפיהם כל טענה לגוף החובות.
17. טענת העותרים לפיה פנה העותר למשיבה בבקשה למתן הנחה בארנונה בשיעור 90% ( המוכחשת על ידי המשיבה), נטענה בעלמא ובצורה לקונית וללא כל אסמכתא בצידה, וגם בעתירה העותרים לא מפרטים מדוע לשיטתם היו זכאים להנחה.
18. לרשום בספרי העיריה עומדת חזקת תקינות המעשה המנהלי, בהתאם לסעיף 318 לפקודת העיריות [ נוסח חדש]. על פי הרישומים העותרים צברו מ שך שנים ארוכות חובות בגין ארנונה ומיסי עירייה, ולא טרחו לשלמם. נעשו פעולות אכיפה וגבייה וניסיונות לאיתור כתובתם של העותרים, הכל במטרה לגבות את החובות. העותרים לא הרימו את הנטל לסתור את ספרי העיריה.

דיון והכרעה
שיהוי
19. על פי גרסת העותרים, נודע להם לראשונה על טענת המשיבה בדבר חוב הארנונה ביום 26.10.15. העתירה הוגשה ביום 21.1.16, דהיינו בחלוף כ- 3 חודשים מהיום שבו נודע להם על טענות המשיבה.
תקנה 3 לתקנות בתי המשפט מנהליים ( סדרי דין) קובעת כי עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין, ואם לא נקבע לכך מועד היא תוגש בלא שיהוי ולא יאוחר מ- 45 יום מיום שנודע לעותר עליה. בעניננו כאמור הוגשה העתירה בחלוף כ- 3 חודשים.
20. למרות האמור לא ראיתי לדחות את העתירה מהטעם של שיהוי, על אף שהעתירה הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות בית משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין). כעולה מהמסמכים שצורפו לעתירה פנית ב"כ של העותרים לעיריה נעשתה מיד עם קבלת דרישת התשלום (שהעותרים מודים בקבלתה). העיריה לא הגיבה לפניה זו ונקטה ביום 10.1.16 ב"הודעה על ביצוע פעולה בכח". מיד לאחר שהעיריה נקטה בפעולה זו הוגשה העתירה. העיריה לא הצביעה על נזק מיוחד שנגרם לה כתוצאה מהשיהוי האמור ועל כן באיזון הכולל בין השיהוי האוביקטיבי והשיהוי הסוביקטיבי אין מקום לדחות את העתירה מטעם זה בלבד (ראה דברי כבוד השופט פוגלמן בעע"מ 8329/14 עירית קרית אתא נ' נילי קורן (פיסקה 9; פורסם בנבו 31.5.16).

התיישנות
21. לטענת העיריה, העותרים אינם מכחישים גם כעת את עצם חובם וטענתם היא כי במועד היווצרות החוב הם פנו ל עיריה בבקשה לקבל הנחה בשעור 90%. העותרים אינם טוענים כי בקשתם להנחה נענתה. ועל כן, בהתעלם מטענת המשיבים כי בקשה כזו מעולם לא הוגשה, בהסתמך על דברי העותרים עצמם, יש להסיק כי העותרים ידעו בשנת 2004 על חובם למשיבה, ועל העובדה כי בקשתם להנחה לא נענתה.
22. העיריה מבקשת לדחות את טענת העותרים כי לא ידעו על כל הליכי הגביה שהמשיבה נקטה נגדם החל משנת 2004.
העיריה צרפה חלק נכבד מהאסמכתאות המלמדות על ההליכים שלטענתה נקטה כנגד העותרים. לגבי מרבית ההליכים, למעט פעולת העיקול שמומש, אין ראיה כי הם הגיעו לידיעת העותרים. ואולם, עד למועד העיקול שמומש בשנת 2009 לא חלפה תקופת ההתיישנות לגבי החוב שגובש בשנת 2004, וממועד העיקול ועד לקבלת הדרישה אותה מודים העותרים שקיבלו שוב לא חלפה תקופת ההתיישנות.
23. בצד הלכת נסייר, עליה מסתמכים העותרים, נקבע בפסיקה כי נקיטת הליכי גביה מנהליים מפסיקים את מרוץ ההתיישנות ( ראה לעניין זה הפסיקה אליה הפנתה המשיבה בסעיפים 36-33 לתגובתה).
אשוב ואפנה לכספי העיקול שהתקבלו אצל המשיבה מבנק הדואר ביום 7.5.09 ולדרישת התשלום שהעותרים מודים בקבלתה ביום 1.11.15, כדי לקבוע שבשום מקרה לא חלפו שבע שנים בין פעולת גביה אחת לשניה.
טענת העותרים כי לא ידעו על הסכום שעוקל והועבר לעיריה, דינה להידחות הן משום שאין נפקא מינא אם העותרים ידעו על כך או לא ודי בכך שהמשיבה נקטה בהליכי הגביה, והן משום שטענת העותרים שלא ידעו מה נעשה בחשבון העותר, נטענה בעלמא. העותרים אינם סותרים את טענת המשיבה כי החליפו מספר כתובות. לנוכח פעולות הגביה בהם נקטה העיריה לא ניתן לומר כי היא לא פעלה כדי לגבות את חובה . לפיכך אני דוחה את טענת ההתיישנות.

הנחה בשעור של 90%
24. יש גם לדחות את טענת העותרים לפיה הם היו זכאים להנחה בשיעור 90% מהחיוב הארנונה.
העותרים אינם חולקים על עצם חיובם בארנונה. העותרים לא צרפו את פנייתם להנחה בארנונה אותה לטענתם שלחו לעיריה (טענה המוכחשת על ידי המשיבה). העותרים גם לא פרטו בעתירה את הנתונים העובדתיים והראיות שזיכו אותם, לטענתם, בשעתו בהנחה של 90%.
25. גם אם אניח כי המשיבים פנו לעיריה בבקשה להעניק להם הנחה בשיעור של 90% ( כפי שהם טוענים), הרי שכל עוד בקשתם לא נענתה ולא אושרה עמד כל החיוב על כנו ( ואין טענה כי היא אושרה). העותרים ידעו כי לא שילמו את חובם לעיריה ולא קיבלו הנחה על אף שלטענתם פנו וביקשו לקבל הנחה, אך התעלמו מחובם.
לפיכך, גם אם פנו העותרים לעיריה בקשתם להנחה לא התקבלה וגם בעתירה לא הציגו תשתית ראייתית שיכולה היתה לזכות אותם בהנחה.

תקופת המגורים
26. יש גם לדחות את טענת העותרים לפיה הם התגוררו בדירה בשנת 2005 בלבד, משום שנטענה בעלמא. העותרים לא צרפו לעתירתם את חוזה השכירות לגבי הדירה או כל אסמכתא אחרת שהיה בה כדי ללמד כי התגוררו בדירה בשנת 2005 בלבד. מאידך עומדת לעיריה חזקת התקינות של הרשום בספריה. חזקה זו לא נסתרה על ידי העותרים.
27. מכל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.
העותרים ישלמו למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נסים מאיר אוזן
נתבע: עיריית אלעד
שופט :
עורכי דין: