ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה מקומית תל שבע נגד סעדון רחמים :


בפני כבוד ה שופטת עדי אייזדורפר

מבקשת

מועצה מקומית תל שבע
ע"י ב"כ עו"ד איזנפלד

נגד

משיב
סעדון רחמים
ע"י ב"כ עו"ד אלון

החלטה

זוהי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין – בשל קי ומו של מעשה בית דין. חרף חלוף המועד שנקבע בהחלטה מיום 13.10.16, טרם הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב, ומכאן ההחלטה.
1. המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשת. לטענתו, רכש מן המבקשת טרקטור בשנת 2005, בתמורה לסך של 28,000 ₪. התנהלות המבקשת הביאה לכך שלא ניתן היה להעביר את הבעלות בטרקטור על שמו, באופן שמנע ממנו לעשות שימוש בו, כך שנגרמו לו נזקים כספיים. לצרכי אגרה העמיד המשיב את תביעתו על סך של 75,000 ₪.

עוד מציין המשיב, כי כאשר נמסר הטרקטור לידיו, נתגלה לו כי הטרקטור ללא מחשב. משכך, פנה אל המבקשת בדרישה לפיצוי, והוסכם כי המבקשת תפצה אותו בסך של 6,000 ש"ח. בהתאם לכך, חתמו הצדדים ביום 27.09.05 על הסכם פשרה (להלן: "ההסכם הראשון ").

2. לטענת המשיב, המבקשת לא שילמה את הפיצוי המוסכם, ולכן הגיש בשנת 2007 תביעה בסדר דין מקוצר כנגדה, במסגרת 843/07, בבימ"ש השלום באשקלון (להלן: " התובענה הראשונה").

המשיב טוען כי לאחר הגשת התובענה הראשונה, הגיעו הצדדים להסכם בע"פ מחוץ לכותלי בית המשפט, לפיו המבקשת תעביר למשיב רכב מסוג "מיול" (להלן: "רכב המיול" ) כתחליף לפיצוי הכספי המוסכם. בנוסף, התחייבה המבקשת לאפשר את העברת הבעלות הן של הטרקטור והן של רכב המיול, על שמו של המשיב (להלן: "הסכם השני"). לאור הסכמה זו, הוגשה בתובענה הראשונה בקשה , למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.
3. המשיב טוען, כי פנה אל המבקשת פעמים רבות, בכתב ובע"פ, בדרישה שתפעל בהתאם להסכמה, ותעביר את הבעלות בכלי הרכב על שמו, אולם ללא הועיל.

לכתב התביעה צורף מכתבו של ב"כ המשיב מיום 12.07.10, במסגרתו נדרשה המבקשת לפעול כמפורט לעיל (להלן: "מכתב הדרישה הראשון" ). במענה לכך השיבה המבקשת, במכתב מ יום 21.09.10, כי פעלה להנפקת הר ישיונות, והם מצויים בידיה. המשיב נדרש לסור למשרדי המבקשת לשם קידום העברת הבעלות (להלן: "מכתב התגובה"). לטענתו, פעל בהתאם, הגיע למשרדי המבקשת, אולם נאלץ לשוב כלעומת שבא, תוך שהמבקשת מעלה בפניו תירוצים רבים , מדוע אין ביכולתה להעביר את הבעלות על שמו.

4. בבקשתה, טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה על הסף משני טעמים:

א. התביעה התיישנה, שכן הטרקטור נרכש בשנת 2005, ההסכם הראשון נחתם בחודש ספטמבר 2005, ומאז חלפו למעלה משבע שנים.

המבקשת מכחישה כי הושג בין הצדדים הסכם נוסף, ההסכם השני, לפיו במקום הפיצוי הכספי, יועבר לידי המשיב רכב המיול, ומכל מקום, לטענתה, גם אם היה הסכם כזה, גם מאז שהושג, חלפו למעלה מ – 7 שנים.

ב. עוד טוענת המבקשת, כי דין התביעה להידחות מחמת קיומו של מעשה בית דין. שכן, משהגיש המשיב את התובענה הראשונה , מיצה בכך את עילתו כלפיה, ו הוא מנוע מלחזור ול תבוע את נזק יו בגין עילה זו . אם בפי המשיב טענות לנזקים שנגרמו עקב הפרת ההסכם מצידה של המבקשת, היה עליו לרכזן במסגרת התובענה הראשונה, ופסק הדין שניתן בה מהווה מעשה בית דין.

5. המשיב מפנה להלכות הידועות בדבר שימוש בסמכות לסלק תביעה על הסף במשורה, ובמקרים קיצוניים, על מנת שלא לפגוע בזכותו של בעל דין לפנות לערכאות.

מעבר לכך, ביחס לטענת ההתיישנות, מפנה המשיב לסעיף 9 לחוק ההתיישנות- תשי"ח 1958 (להלן: "החוק"), וטוען, כי בעניינו קיימת הודאת בעל דין בזכותו, במסגרת מכתב התגובה מיום 21.9.2010, ועל כן במועד זה חודשה תקופת ההתיישנות.

עוד מוסיף וטוען המשיב, כי על פי סעיף 7 לחוק, הרי שבמקרה דנן, מרוץ ההתיישנות של התובענה צריך להיות מושעה ולו מן הטעם, כי לאורך כל הדרך המבקשת התנהגה בחוסר תום לב כלפי המשיב תוך שהיא מטעה אותו ומבטיחה לו הבטחות סרק בדבר נכותה לקיים את חלקה בהסכם.

דיון והכרעה
6. ככלל, ינהג בית המשפט ביד קפוצה ובמשורה, בבואו לדון בבקשה לסילוק על הסף של התביעה, ובעיקר מקום בו מדובר בבקשה לדחותה (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב- יפו, פסק דין מיום 10.7.86, עמ' 671-672). נפנה מכאן לבחון את טענות הצדדים.

סוגיית ההתיישנות
7. סעיף 5 לחוק קובע כדלקמן:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן תקופת ההתיישנות) היא-
בשאינו מקרקעין – שבע שנים;"

לכאורה, עסקינן בתביעה שהורתה והולדתה בהתקשרות הצדדים לרכישת טרקטור, אשר נעשתה בשנת 2005, וטענות המשיב לנזקים כתוצאה מהפרת התחייבויות המבקשת במסגרת עסקה זו. אין חולק, כי מאז חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.
8. המשיב טוען כי בענייננו, התקיים החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק, ועל כן חודשה תקופת ההתיישנות.
סעיף 9 לחוק קובע כדלקמן:
"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.
בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

9. על מנת לחדש את תקופת ההתיישנות בהתאם להוראות סעיף 9 הנ"ל, יש להציג הודאה מטעם הנתבע, המכירה בזכות התובע. על ההודאה להימסר בכתב, או בפני בית המשפט. כמו כן , נדרשת הודאה מפורשת בקיום הזכות, ממנה ניתן יהא להסיק כי הנתבע מודה בכל העובדות המבססות את זכותו של התובע (ע"א (ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ולישווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פסק דין מיום 12.6.06, ע"א 9413/03 אלנקווה נגד הוועדה המקומית לתו"ב, פסק דין מיום 22.6.08, בעיקר האמור בסעיף 40 לפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'ה).

ברע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון ( פסק דין מיום 16.8.2005) נקבע מפי כבוד השופטת (כתוארה אז) ביניש:
"...ההודאה חייבת לבוא מצד הנתבע וכי צורת המסמך המכיל לכאורה את ההודאה צריכה להעיד על היותו של המסמך 'הודאה'... תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט. לכל הפחות, כך נקבע, על המסמך להעיד על כך שהנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות"
(ראה לעניין זה גם ע"א 1017/91 פסח משה ו – 51 אח' נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול ואח' פסק דין מיום 1.4.96).

10. האם מכתב התגובה של המבקשת, מיום 21.9.10, מהווה הודאה לעניין סעיף 9 לחוק? המבקשת השיבה לב"כ המשיב במכתב ה תגובה הנ"ל, כהאי לשינא:
"...
2. מרשתי פעלה להנפקת רישיונות הרכב, נשוא מכתבך ואלו נמצאים במשרדי מרשתי.
3. בנסיבות, עשה לכך כי מרשך יגיע בדחיפות למשרדי ויחד עם נציגי מרשתי, מר ראג'ח, ובצירוף מסמכי מרשך (ת.ז) יקודם נושא העברת הבעלות אל מול הגורמים העוסקים בעניין..." (ההדגשה לא במקור ע.א.)

11. המבקשת מציינת במכתב התגובה, כי פעלה לצורך הנפקת רישיונות הרכב, כנדרש ממנה, על מנת שניתן יהא להעביר את הבעלות בכלי הרכב על שם התובע. עולה מכך בהכרח, כי המבקשת מכירה, הלכה למעשה, בזכותו של המשיב שהבעלות ברכב תעבור על שמו, ואף טוענת כי פעלה בהתאם. בכך יש כדי ללמד על הכרתה של המבקשת בזכות המשיב להעברת הבעלות, ועל כן יש לראות במכתבה זה כ"הודאה" לעניין סעיף 9 לחוק.

בנסיבות אלה, בשים לב למועד מכתב התגובה – 21.9.2010, תביעתו של המשיב לא התיישנה במועד בו הוגשה - בחודש דצמבר 2015.

12. משקבעתי כך, אין עוד צורך להידרש לטענת המשיב בדבר תחולתו של סעיף 7 לחוק, באשר להתנהלות חסרת תום לב מצד המבקשת, אשר יש בה כדי להביא להשעיית תקופת ההתיישנות.

מעשה בית דין
13. כאמור, המבקשת טוענת כי יש לסלק את התובענה בשל השתק עילה, ומחמת מעשה בית דין .

יצויין, כי המשיב נתבקש להמציא לתיק בית המשפט את ההסכם השני, שהביא לסילוק התביעה הראשונה שהגיש. ב"כ המשיב השיב כי מדובר ב הסכם שהושג בע"פ, ואינו נתמך במסמך בכתב, אולם הפנה לבקשה שהוגשה לתיק ביהמ"ש, ע"י ב"כ המשיב, אשר ייצג אותו בתביעה הראשונה, במסגרתה נתבקש ביהמ"ש להורות על מחיקת התביעה הראשונה, מאחר והושג בין הצדדים הסכם מחוץ לכתלי ביהמ"ש.

14. תקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת כי "מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין ואין בה, כשהיא לעצמה, כדי למנוע את התובע מהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה".

אין בנמצא הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביחס לתביעה הראשונה, וקיימת בקשה למחיקת התביעה בלבד, לאור הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים מחוץ לכתלי ביהמ"ש.

צא ולמד, כי ככל שהתובענה הראשונה נמחקה בלבד, ממילא, אין המדובר במעשה בית דין המונע מן המשיב להגיש את התובענה דנן, אף אם מדובר באותה העילה.

14. ועוד. גם אם התובענה הראשונה נדחתה, ולא נמחקה כבקשת ב"כ המשיב בתובענה הראשונה, גם אז, אין המדובר במעשה בית דין המונע מן המשיב לברר תביעה זו. יפים לענייננו דבריו של המלומד א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי בעמוד 175:
""השתק עילה"- במקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי הדין או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה;"
על כך, המלומדת נינה זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך האזרחי (1991) בעמוד 303-304 :
"... אולם, דיוקם של דברים מחייב להבחין, ביחס לדרישה הנדונה, בין מקרה שבו זכה התובע בתביעתו ופסק הדין "בולע" את העילה המקורית לבין מקרה שבו נדחתה התביעה ופסק הדין מקים "מחסום" לפני תביעה נוספת בשל אותה עילה. רק במקרה השני, משנדחתה התביעה באופן סופי, תהא משמעות לדרישה שהתביעה נדונה והוכרעה לגופה. הטעם ברור: רק כאשר ניתנה לתובע הזדמנות למצות עניינית ומהותית את זכותו לתבוע סעד או סעדים בגין העוול שנגרם לו, לטענתו, יהיה זה הוגן להציב נגדו מכשול דיוני, כטענת השתק עילה... ".

בענייננו, אין המדובר בתביעה שנדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אלא על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, אשר הושגה מחוץ לכותלי בית המשפט , ועל כן גם אם נדחתה תביעתו הראשונה, אין המדובר במצב של מעשה בית דין, המונע ממנו הגשת התביעה דנן.

סוף דבר, הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות ומחמת מעשה בית דין, נדחית.

המבקשת תשיא בהוצאות המשיב בגין הבקשה, בסך כולל של 1800 ₪.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מועצה מקומית תל שבע
נתבע: סעדון רחמים
שופט :
עורכי דין: