ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי גור נגד נאוה שדות :

לפני כבוד ה שופטת הבכירה ריבה ניב

תובע

אלי גור
ע"י ב"כ עו"ד יוסף יפרח

נגד

נתבעים

1.נאוה שדות
2.עפר שדות ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד אחז אגם

פסק דין

1. התובע הינו עורך דין העוסק, בין היתר, בליטיגציה. החל משנות התשעים ייצג את הנתבע ו/או הנתבעים בפעולות משפטיות שונות. התביעה, בסכום של 1 .5 מיליון ₪, הוגשה לשכר טרחה ראוי, בגין שירותיו המשפטיים השונים.
לאחר הגשת סיכומי הנתבעים, הודיע בא כוחם כי הנתבע 2 הלך לבית עולמו.
2. טענות התובע
לטענת התובע, עו"ד גור, הסתבך הנתבע 2, עופר שדות, בשנת 1991 בעבירות של העלמות מס ורישום כוזב במסמכי התאגיד שניהל, והיה מיוצג ע"י מספר עורכי דין. בשנת 1997, בשל מצוקה כלכלית, נותר התובע כמייצג יחיד של הנתבע, והובטח לו כי לכשירווח, יקבל את שכר טרחתו.
3. בשנת 2000 ביקשו הנתבע ואשתו, נאוה שדות ( הנתבעת 1) לפרק את השיתוף ביניהם בשני נכסי מקרקעין שברשותם, והתובע הגיש את תביעותיהם בעניין זה לבתי המשפט לענייני משפחה המתאימים, ואף מונה ככונס נכסים. לטענתו, התחייבו אז הנתבעים כי שכר טרחתו ישולם לו מן התמורה שתתקבל לאחר מכירת נכסים אלו. בחודש אוקטובר 2004 חתמו הנתבעים על המחאת זכות בלתי חוזרת, שאושרה ע"י עו"ד עמית שדות, בנם, לגבות סכום של 20,202 ₪ , ששילם התובע עבור הנתבע, מהסכום שיגיע להם ממכירת נכסיהם. עוד נכתב שם כי "הסכום הנ"ל ישולם בנוסף וללא כל קשר לשכ"ט עו"ד המגיע או שיגיע לך מאתנו בגין שירותים משפטיים מכל מין וסוג, לרבות שכ"ט בגין כינוס נכסים. על הוראתנו זו יחולו הוראות חוק המחאת חיובים תשכ"ט 1969 וידוע לנו כי הוראה זו הינה בלתי חוזרת." לשיטת התובע, הינו זכאי לשכר טרחה בגין פעולות משפטיות מרובות, לאורך שנים, בהתבסס על התחייבות זו.
4. לבני הזוג היו שני נכסים השוכנים בסמיכות זה לזה. בשנת 2010 אישר בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן הסכם מכר המתייחס לאחד הנכסים (הנכס הקטן) . בעת קבלת התמורה וחלוקתה, וסכסוך שנתגלע בין הנתבעים, הרוכש ונושי הנתבע, טענו הנתבעים כי התובע רקם מזימה עם רוכשי הנכס . בגין כך הוגשה תביעתם כנגדו וכנגד אחרים. ביום 24/11/2010 הודיעה הנתבעת לתובע כי היא מפקיעה את ייפוי הכוח שהעניקה לו לצורך טיפול בענייני הנתבעים.
5. הואיל וזכויות הנתבע 2 בשני הנכסים היו מעוקלות במלואן לטובת רשויות המס, וזכויותיה של הנתבעת היו משועבדות לטובת צד ג' בנכס האחר, מקור המימון היחיד שעמד לזכות התובע הינו אותו נכס, שביטול ייפוי הזכויות הפקיעו, לכאורה, ממנו. לטענת התובע, משהודיעה הנתבעת על ביטול ייפויי הכוח, הפרה את ההסכם ביניהם המקנה לו את זכות התביעה והפירעון בגין שכר טרחתו, על פי הפירוט כדלקמן:
הייצוג בתיק הפלילי ( ת"פ 610/92), שגזר הדין בו ניתן ביום 23.2.99. בסך 25,000$- 216,207 ₪..
ערעור על גזה"ד משנת 2000 ( ע"פ 7054/99, ע"פ 70409/99 ) בסכום של 10,000$ - 75,654 ₪.
ת.פ 5494/93 ייצוג בבקשת מעצר, דיון משנת 1997, בסכום של 1,500 $- 12,024 ₪.
ערר על החלטה זו ( ב"ש 1208/97) בסכום של 1,500 $ -11,971 ₪.
ערר ב"ש 1151/97 בסך 15,000 $ - 12,428
טעונים לעונש בב"ש 3775/04 בסכום של 5,0000$- 32,630 ₪.
ערעור על פסק הדין בת"פ 5494/93 וערעור שכנגד בסכום של 25,000 $- 153,302 ₪.
ת.מ 12214/99 – הגבלות גלישה באינטרנט, בסכום של 2,500$- 19,895 ₪.
ערר על ההחלטה להגבלת הגלישה ב.ש 90198/99 בסכום של 1,500$- 11,936 ₪.
בר"ע על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי, הליך שהתקיים בבית המשפט העליון ( בר"ע 6719/99) בסכום של 7,500$ המשוערכים 60,630 ₪.
בסעיף 13.29 מפרט התובע טיפול משפטי נוסף: "בחודש פברואר 2009 הוגשה נגד הנתבע תביעה אזרחית לפיצויים וצו מניעה עקב הפצת בלוג באתר תפוז אנשים בע"מ (ת.א 749-02-09) לבקשת הנתבעים ייצג התובע את הנתבע בדיון לצו מניעה זמני..התובע הגיע להסכם פשרה עם ב"כ תפוז לפיו פסק הדין הכספי לא יופעל אלא אם כן יפר הנתבע את הצו השיפוטי. הנתבע ה פר את הצו השיפוטי ולפיכך הוגשה ע"י תפוז אנשים בקשה לפי פק' בזיון בית המשפט." עבור הי יצוג בהליכים אלו נתבע סכום של 6,000 $.
טיפול בהוצאה לפועל בשנים 1998-2000 בסכום של 2,000$ המשוערכים ל-15,083 ₪.
סכסוך עם חברת ברק תקשורת וניהול מו"מ בשנת 2001- 1,000$ המשוערכים ל- 7,300₪.
ייצוג הנתבע כנגד בקשת המדינה לריצוי מאסר בפועל עד להחלטת בית המשפט בע"פ 70400/99 לריצוי עונשים במצטבר: סכום של 2,000$ השווים ל-8,742 ₪.
בשנת 2008 ייצג התובע, לטענתו, את הנתבע בארבעה הליכים נוספים אשר פורטו בכתב התביעה, בסכום מצטבר של 7,000$, אשר בהמרתם לשקלים, נושאי ריבית והצמדה, הגיעו לסכום של כ- 27,000 ₪.
בשנת 2001 נקט המרכז לגביית חובות בהליכי מיטלטלין והוצאה של שני בני הזוג. שכרו לעניין פדייתם של המיטלטלין וניהול מו"מ- 2,000$, שבגינם נתבע סכום של 14,720 ₪.
בשנת 2005 ייצג התובע את הנתבע בעתירת אסיר לשינוי קטגוריה לצורך יציאה לחופשות, 2,500 $ בגין שתי ישיבות- נתבע סכום של 15,336 ₪.
בשנת 2006 הגיש התובע בקשת דחיה לתשלום קנס- 500$, 3129 ₪.
הגשת התנגדות לבניה בוועדת ערר, מטעם שני הנתבעים, ביום 16.10.01- 1,500 $- נתבעים 11,138 ₪.
בשנת 2001 הגישו שותפיהם לחלקה של הנתבעים תביעה לפירוק השיתוף. לטענת התובע, הגיש כתב הגנה וייצג את שני הנתבעים עד לסיום ההליך בסמוך להגשת התביעה: 5,000$- 37,440 ₪.
עתירה מנהלית לביטול החלטת הוועדה המקומית, הוגשה בשנת 2004. שכרה- 3,000$ - 19,823 ₪.
בקשה למתן הוראות, דיון והכנת מפת חלוקה בתיאום עם מודד, בקשר לנכס מקרקעין השייך לבני הזוג הוגשה בשנת 2001. נתבע סכום של 2,500$ - 18,749 ₪.
טיפול משפטי נוסף בקשר לאותם מקרקעין, בשנים 2003-2005 מפורט בארבעה הליכים שונים, ששכרם הכולל הנטען הינו 8,500$. המרה לשקלים בצירוף הצמדה וריבית מיום ההליך, מביאים לסכום נוסף של כ-62,000 ₪, המתייחסים לשני בני הזוג בהיותם בעלים במשותף של אותם מקרקעין. שכרו של התובע, הנתבע על ידו, בגין ליווי תהליך פירוק השיתוף- 20,000 $ (בנוסף לסכומים דלעיל).
עוד נתבע סכום בגין ערעור ודיונים בבית המשפט העליון, בשנים 1999-2000 בגין החלטת בית המשפט הנוגעת אף היא לנכס המקרקעין.
בתחילת שנת 2001 הגיש התובע תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, בבית המשפט לענייני משפחה. שכר הטרחה בגין הייצוג עד לקבלת פסק הדין- 3,500 $ (25,841 ₪).
תובענה נוספת לפירוק שיתוף במקרקעין הוגשה בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, בשנת 2001. שכר הנטען בגין הייצוג עד לקבלת פסק הדין- 3,500$- 25,841 ₪.
לטענת התובע, מאחר וייפוי הכוח שנתנה לו הנתבעת הופקע ממנו, ולא יכול היה להמשיך ולשמש ככונס נכסים למרות המאמץ שהשקיע, הינו זכאי ל4% משווי הנכס ובסה"כ- 220,000 ₪.
בשנת 2000 יצג התובע, לטענתו את הנתבע ואת בנו עמית בתביעה שהוגשה נגדם בגין הפרת הסכם. שכרו הנתבע בגין כך- 11,000$- 80,208 ₪.
טיפול ברישום נכס מקרקעין על שמם של הנתבעים, בסכום השווה ל-1% משווי הנכס, 13,000 ₪.
טיפול בשנת 2006 בבקשה לצו קיום צוואת אם הנתבע ורישום זכויות ילדי בני הזוג בלשכת רישום המקרקעין- 5,000$- 30,149 ₪.
טיפול בשנת 2003 בתביעה שהוגשה כנגד בנם של הנתבעים, עד לסיומה בפשרה-750$- 5,559₪.

6. לטענת התובע, טיפל בענייניהם השוטפים של בני הזוג, לרבות פגישות עם הנתבע בבית הכלא מעשיהו, וכל זאת בעת שהיה ידוע כי כל זכויותיו הכספיות של הנתבע בנכסי המקרקעין מעוקלות, וניתן להיפרע מחלקה של הנתבעת בלבד. לגרסתו, בשל עובדה זו הגיש את התביעה לפירוק השיתוף בשמה, ובכך קיבלה על עצמה התחייבות לשלם עבור שירותיו. לשיטתו, אלמלא התחייבות זו, שיכולת המימוש והפירעון בצידה, לא היה ממשיך ליתן שירותיו לבני הזוג.

7. התובע טוען כי הינו זכאי לשכר הנתבע על ידו, כשכר מוסכם, למרות העדר הסכם שכר טרחה בכתב, וכשכר ראוי- שלהוכחת שיעורו הוגשה חוות דעת. לשיטתו, ידעו הנתבעים כי תעריפיו נמוכים ולנוכח יחסי האמון בין הצדדים, לא דרש את התחייבויותיהם בכתב.
עיקר טענת התובע, כי ביטול ייפויי הכוח נעשה ע"י הנתבעת בחוסר תום לב ובמטרה להתחמק מתשלום החוב.

8. טענות הנתבעים
הנתבעים טועניילות התביעה התיישנו. לשיטתם, הודה התובע כי אין לו כל דרישה לכספים לפני שנת 2000, למרות שאלו נכללו בכתב התביעה, ואילו לגבי פעולות שהתבצעו עד שנת 2004- התיישנה עילתן. עוד טענו כי בין התובע לבינם שררו יחסי חברות הדוקים, בהם נתנו לו , כאשר חיו חיי רווחה, הלוואות בסכומי עתק, שלא הוחזרו. כך גם העסיק התובע את בנם, בהיותו בהתמחות, במשרדו- מבלי לשלם לו שכר.
לטענתם, התובע מעולם לא החתימם על הסכמי שכר טרחה ולא ד רש אותו, בין היתר משום שהוכנס כשותף של בני הזוג ומשפחתם במספר עסקי ם- ללא השקעת תמורה כספית מצדו.

9. הנתבעת אף טוענת כי בעלה שילם לפרקליטיו הקודמים עבור השירותים המשפטיים שצרך, בעוד שהתובע, כאמור, לא דרש שכר כלשהו מעולם.
עוד טענה הנתבעת כי היא מעולם לא התחיבה כלפי התובע לשאת בשכרו, למעט שכר טרחת הכונס, וכי הפעולות שהתבצעו עבור בעלה, ככל שהתבצעו, אין היא חיבת בתשלום בגינן. לעניין זה, ציינו הנתבעים כי בחלק מההליכים שהתובע מייחס לעצמו את הייצוג בהם, מראים הפרוטוקולים כי הנתבע לא היה מיוצג.

10. בעת שהוגש כתב ההגנה, נטען ע"י שני הנתבעים כי תביעה זו הוגשה כתביעת סרק כנגד תביעתם כנגדו וכנגד נתבעים אחרים. בתביעה האחרת, (תמ"ש 13096-12-10) התבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין שאישר את הסכם המכר בנוגע לנכס הקטן . נטען שם כי התובע, בהיותו כונס נכסים למכירת הנכס הנ"ל, שיתף פעולה עם עו"ד רובי סנדרוסי, אשר רכש אותו. לגרסתם, במו"מ שנערך בין הצדדים הוסכם כי הנכס יימכר בסכום של 2.8 מיליון ₪ שלאחריו ה כין התובע הסכם שפוצל לשנים, בחלק האחד נקצבה תמורה בסכום של 2,050,000 ₪ ואילו החלק האחר, שצורף כנספח, הוגדר כ"כתב הוראות בלתי חוזר" בו צוין כי בנוסף לסכום הנ"ל, יופקד בידי הנאמן, עו"ד כגן, סכום נוסף של 750,000 ש"ח שיועברו לאחד מילדיהם. בדיעבד, כך נטען, רימה אותם התובע והחתימם על הסכם שסכומו נמוך יותר, אותו הגיש לאישורו של בית המשפט- מבלי לצרף אליו את כתב ההוראות.

10. באותה תביעה סיפרו הנתבעים כי כאשר הוגשה ע"י צד ג' בקשה לביטול הסכם המכר, למדו ממנה כי בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם שבו נקצבה התמורה בסכום של 1.3 מיליון ₪ בלבד, סכום שלא נתבקשה ולא ניתנה הסכמתם לגביו, והוא משקף את מחצית ערכו של הנכס הנמכר. ( אותה תביעה- נדחתה על הסף).

11. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע כבר מימש את המחאת הזכות במסמך קיזוז שהמציא (נספח 5 לכתב ההגנה המתוקן) בסכום של 28,554 ₪.
בתצהיר, טענה הנתבעת כי התובע לא יצג אותה אלא בהליכים הנוגעים למקרקעין וכי הגשת התביעה כנגדה על מלוא הפעולות, שהתיישנו, נובעת מחוסר האפשרות לגבות כספים מבעלה.

12. לגרסתם, בחר התובע לזרות חול בעיני בית המשפט עת לא גילה על מערכת היחסים הקרובה בין הצדדים אשר כללה מתן הלוואות בסכומי עתק, שטרם הוחזרו, העסקת בנם ללא משכורת ו/או הפרשת תשלומי חובה בגינה, הפניית לקוחות, אירוח בחו"ל, מתן שירותי מיחשוב בביתו ועוד. לגרסת הנתבעת, בעת ששהה בעלה בחו"ל, מסיבות רפואיות, הציע לה התובע כי ימונה ככונס נכסים לנכס, שלא ה ייתה כל כוונה למכרו, על מנת למנוע מצד ג' את האפשרות לממש את הנכס לצורך גביית חובותיו של בעלה. עוד סיפרה כי לצורך כך ערכה ייפוי כוח נוטריוני המסמיך את התובע לפעול בשמה, ייפוי כוח שהתובע עשה בו שימוש לשכירת בית עבור בני הזוג והעברת כספים מחשבונה לארה"ב.

13. הנתבעת טוענת גם כי כאשר היו כספי התמורה לנכס בידי התובע, העביר כספים לצד ג', עובדה המעידה כי לא סבר באותה תקופה כי מגיעים לו כספים כלשהם, לגביהם יכול היה- באותה עת, להפעיל את זכות העכבון. עוד נטען לזכות לקיזוז של 65,000 $ שהלווה הנתבע לתובע, ולא קיבלם חזרה מעולם.

14. הנתבעים טוענים כי בהעדר הסכמי שכר טרחה, אין להסתמך על ההתחייבות בה לא פורטו הסכום או הפע ולות בגינן הובטח התשלום. לטענתם, מקום בו לא החתים עורך הדין את לקוחותיו במשך שנים ולא שלח להם דרישות שכר- יש לקבוע כי לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכחת תביעתו.

15. באשר להמחאת הזכות טענו כי התחייבו כלפי התובע לשלם לו שכ"ט בגין פעולותיו ככונס נכסים , לאחר שהסביר להם שהדבר דרוש לו על מנת שבית המשפט יפסוק לו שכר טרחה עבור עבודתו- ומשלא הושלמה עבודתו, עליו לפנות לבית המשפט הדן בכינוס הנכסים, לצורך פסיקתו. עוד נטען על ידם כי כאשר פיטר בית המשפט את התובע מתפקידו ככונס, התייחס לשאלת שכר טרחתו והותיר את הקביעה עד לאחר שתסיים הכונסת המחליפה. לשיטתם על התובע לפנות לאותו בית משפט ואין לערבה בתביעותיו האחרות של התובע. כן טענו הנתבעים כי לא בכדי הגיש התובע את דרישותיו השונות שלא לפי סדר כרונולוגי, אף זאת במטרה לבלבל את בית המשפט.

16. הנתבעים טענו כי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע הוכתבה למומחה ע"י התובע עצמו. לסיכום טענותיהם הינם מפנים להליך אחר, שאינו קשור בהם, בו נדחתה תביעת התובע לשכר טרחה , וטענו כי למרות דחייתה בגין חוסר ראיות, לא החתימם התובע על הסכמים והתחייבויות שניתנו לאחר מכן.

17. תשובת התובע
לטענת התובע, לא הכחישו הנתבעים את השירותים המשפטיים שניתנו להם במרוצת השנים, ואת חתימתם על המחאת הזכות בשנת 2004 , בה נכתב כי "הסכום הנ"ל ישולם בנוסף וללא כל קשר לשכ"ט עו"ד המגיע או שיגיע לך בגין שירותים משפטיים שונים..". לשיטתו, בהתחייבות זו הודו הנתבעים בקיום זכותו לקבלת שכר טרחה מהם, הודאה המאתחלת את מרוץ ההתיישנות. עוד טען כי באותו שלב לא היה טעם בעריכת חשבון לגובה החוב, עקב מצבם הכלכלי של הנתבעים, הימלטותו של הנתבע 1 ז"ל וישיבתו בכלא, לאחר מכן.

18. באשר לשכ"ט בגין מכירת הבתים, טען התובע כי אין הוא דורש שכר בגין היותו כונס נכסים ל'בית הקטן', שכן עתר לשכר זה במסגרת תיק הכינוס. לטענתו, הינו זכאי בגין פעולות משפטיות נוספות שהתבצעו על ידו, הקשורות לנכסים ואינן במסגרת הכינוס, כגון ביצוע העברת זכויות, סכסוך שכנים ופניה לערכאות השונות. באשר לנכס הגדול- לשיטתו, יש להיזקק להלכה לפיה לקוח המפסיק את השירות המשפטי שניתן לו, בחוסר תום לב, יחויב בפיצויי ציפייה. לטענתו, ביטלו הנתבעים את ייפויי הכוח שנתנו לו הנתבעים, על סמך הטענה כי הונה אותם. משנדחתה טענה זו ע"י בית המשפט המחוזי, רשמו משכון על זכויותיהם בבית שלא נמכר , ואף ערכו הסכם גירושין פיקטיבי, כל זאת על מנת לחמוק מתשלום שכר הטרחה המגיע לו מהם.

19. דיון
על מנת להשלים התמונה, יש לפרט גם את התביעה הנוספת ופסק הדין שניתן בה. כאמור, אישר בית המשפט לענייני משפחה את הסכם המכר לבית בסכום של 1.3 מליון ₪. בעקבות כך הגישה משפחת רסין, השותפים למקרקעין, בקשה לבטל את ההסכם על מנת לרכוש אותו בסכום הגבו ה משמעותית מהסכום שאושר. אותם תובעים אמנם מחקו את בקשתם אולם בעקבות כך הגישו הנתבעים, אשר לטענתם למדו אז כי ההסכם שאושר ע"י בית המשפט שונה מזה שהו צג לפניהם ע"י התובע קודם לאישור- את תביעתם לביטול ההסכם.

20. בית המשפט קבע כי גרסת הנתבעים לפיה הציג לפניהם עו"ד גור הסכם מכר בסכום של 2.8 מיליון ₪ ולאחר מכן הגיש לאישור בית המשפט הסכם בשיעור של למטה ממחצית- לא הוכחה ואף אינה הגיונית. מאידך , קבע בית המשפט כי כתב ההוראות, לפיו היה זכאי בנם לקבל 750,000 ₪ בגין שירותי תכנון- היווה, לאמיתו של דבר, חלק מההסכם ומהתמורה עבור הבית. עוד נקבע כי כתב הוראות זה , שמטרתו הייתה להותיר כספים בידי בנם של הנתבעים, לא נערך ע" י התובע, אשר היה מודע לו , ככל הנראה, רק לאחר אישורו של בית המשפט את ההסכם.
משכך- נדחתה התביעה.

21. כתב התביעה שלפני מפרט עילות רבות בגין שירותים משפטיים בין השנים 1990- 2009. אם לא יוכר המסמך המכונה "המחאת הזכות" כהודאה בזכות, מ מילא כל עילה שלידתה לפני מרץ 2004- דינה להידחות בשל התיישנותה.

22. ההודאה בזכות
הנתבעים טענו להתיישנות עילות התביעה. לשיטתם, אין לראות במילים : "הסכום הנ"ל ישולם בנוסף וללא כל קשר לשכ"ט עו"ד המגיע או שיגיע לך בגין שירותים משפטיים שונים.." כהודאת בזכות, שכן הודאה כזו צריכה "להודות בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע הודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות." (רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית).
לטענתם, לא פירט התובע את חוב שכר הטרחה משום שידע כי הנתבעים לא היו חתמים על מסמך כזה.

23. סעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958 זו לשונו: "הודאה בקיום זכות.
הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.
בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".
24. בית המשפט קבע את הרציונל שבהגבלת הזמן להגשת תובענה:
"על הטעמים העומדים בבסיס דיני ההתיישנות הדיונית עמדתי בעניין הוועדה לאנרגיה אטומית, ואזכיר להלן את עיקרי הטעמים, והם: טעם ראייתי הקשור בקושי ובהכבדה על הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך זמן, שכן דרכו של עולם שבחלוף השנים מסמכים הולכים לאיבוד, עדים מאבדים את זכרונם וכו'; אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו, כך שיוכל לכלכל את צעדיו ללא חשש שמא ייתבע בגין שנים עברו; ריח מחילה וויתור, באשר תובע " הישן על זכויותיו" תקופה ארוכה מבסס אצל הנתבע ציפיה כי לא ייתבע; ושיקול מערכתי מנקודת מבטה של מערכת המשפט, אשר ראוי שתקדיש את משאביה לעניינים שבהווה ולא לעניינים שאבד עליהם הכלח, כאשר קציבת תקופת ההתיישנות מתמרצת תובעים להגיש תביעתם במועד ולא בחלוף שנים רבות (וראו בעניין הוועדה לאנרגיה אטומית, סעיף 30 לפסק הדין והאסמכתאות שם)" (ע"א 8439/09 . רובא חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ. פורסם בנבו)

שם, בחן בית המשפט את הוראות ס' 9 וקבע: " מה היא אותה "זכות" האמורה בסעיף 9 לחוק - שהודאת הנתבע בקיומה מתחילה מחדש את מירוץ תקופת ההתיישנות - ואשר אין לזהותה עם המונח "עילת תביעה"?

התשובה לכך מעוגנת בהבחנה בין זכות מושגית לבין עילת תביעה קונקרטית המהווה את גיבושה הקונקרטי של הזכות. ....
....למונח "זכות" בהקשרנו יש שני פנים: הפן האחד נסב על עצם קיומה של מערכת יחסים חוזית בין הצדדים, המקנה לכל צד זכות חוזית-מושגית לכך שהצד השני לא יפר את התחייבויותיו. הפן השני בא לעולם מקום בו הופרה הזכות המושגית, או-אז מתגבשת הזכות הקונקרטית של הנפגע לתבוע את קיום הזכות המושגית בדרך של הגשת תביעה למימוש הזכות לקבלת הסעד המתאים (והשוו למינוחים בהם נוקט קשת, המכנה את הזכות הראשונה "הזכות המשפטית (או המהותית) המקורית", ואת הזכות השניה "זכות בת אכיפה משפטית" היכולה להתגבש לכדי "עילת תובענה" (קשת, שם.....
חוק ההתיישנות מהווה דוגמה להבחנה בין "זכות" לבין "כוח". גם אם יש לאדם זכות, לא תמיד יש לו את הכוח לממש זכות זו בשל התיישנותה, וכלשונו של השופט ש' לוין בעניין שכטר "ה' כוח' להגיש תובענה נתון להתיישנות" (שם, עמ' 868), וזו הסיבה בגינה דחיית תובענה בגין התיישנות אינה מבטלת את הזכות גופה.

24. ובחזרה לדיני ההתיישנות.
......ה"זכות" בה עוסק סעיף 2 לחוק היא הזכות המושגית, ו"תמונת הראי" של אותה זכות, היא הזכות בה מדבר סעיף 9 לחוק. במילים אחרות: הכוח לתבוע את הזכות המושגית עשוי להתיישן לפי סעיף 2 לחוק בחלוף תקופת ההתיישנות ( הכוח אך לא הזכות המושגית עצמה), אך מירוץ ההתיישנות של הכוח לתבוע מתחיל מחדש מקום בו הנתבע מודה בזכותו המושגית של התובע לפי סעיף 9 לחוק. כאשר פלוני מודה בכך שהפר את חובתו לקיים את החוזה, הוא מודה מיניה וביה בזכותו של הנפגע להפעיל את הכוחות הנובעים מזכותו הראשונית לקיום החוזה, לרבות תרופת הפיצויים. לשון אחר, הפגיעה בזכות מקימה את הסעד. הזכות היא שהחוזה יקויים והיא מקימה את הסעד של פיצויים.

25. מסקנה זו עולה כאמור מלשון החוק. עמדנו על כך, שבסעיפים 2 ו- 9 נקט המחוקק בתיבה "זכות" בעוד שבסעיפים 8-6 נקט במונח "עילת תובענה". כאמור, "עילת התובענה" שבסעיף 6 היא "הגיבוש הקונקרטי של הזכות" (עניין שכטר, בעמ' 860). לו רצה המחוקק לקבוע כי "הודאה בקיום הזכות" לפי סעיף 9 פירושה אך ורק הודאה ב"כוחו" של התובע לקבל את הזכות הנתבעת (קרי, התרופה), היה נוקט במונח "עילת תובענה", או לחלופין, במונח המצמצם את "הזכות" ל"זכות הנתבעת" שהיא הזכות הקונקרטית, או לחלופי חלופין, להודאה בזכותו של התובע לסעד הנתבע על ידו ."

25. לכאורה, אותה תוספת בהמחאת הזכות יצרה את כוח התביעה ואיתחלה את מירוץ ההתיישנות . תוספת זו חוסמת דרכם של הנתבעים לטעון כי ע"י התשלום המפורט בהמחאת הזכות- תמו כל חובותיהם כלפי התובע- ותו לא. מאידך, אין בה הודאם חבים לו מאות אלפי שקלים.

26. בס' 36 לתצהירו, סיפר כי בשנת 2004, עת היה הנתבע 2 כלוא בכלא מעשיהו, רכש עבורו שרת שהיה מאוחסן בחוות שרתים. הסכום שננקב בהמחאת הסכום תואם את סכום החשבוניות שהציג לנתבע. באותה עת דאג לשייר, לכאורה את זכותו לקבל את שכר טרחתו, מבלי שהנתבעים, או מי מהם, מודעים לגובה שכר הטרחה שהינו עתיד לדרוש. האם יעלה על הדעת כי הנתבעת 1 הייתה נותנת הסכמתה, ללא הסתייגות, לשלם לתובע עבור ייצוג בעלה בשמונה השנים האחרונות, סכום השווה למחצית מהתמורה של הנכס שיימכר, (ובפועל- מלוא התמורה לה הינה זכאית, כבעלת 50% מהזכויות), לו הייתה יודעת כי בסכומים כאלה מדובר , והאם היה בעלה ז"ל נותן הסכמתו כי מהתמורה שתתקבל עבור מכירת הנכס, לא יראו הנתבעים פרוטה?

28. יתרה מכך- בת.א 10659-02-11 תבע אחד, עמי גלעדי , את הנתבעת בגין הלוואה שניתנה לה. אותו גלעדי עוסק במתן הלוואות, והתובע מייצגו בענייני גביה והוצאה לפועל. מחשבון פיקדון/נאמנות המנוהל במשרדו של התובע, נמשכו השקים לטובת הנתבעת 1. הנתבעת 1 הכחישה את קבלת ההלוואה וטענה כי השקים שמשך התובע לטובתה היוו החזר של הלוואותיו כלפי הנתבעים. בית המשפט לא קיבל גרסה זו, אולם נקבע, כממצא שלא היה עליו מחלוקת, כי בשלב מאוחר יותר, כאשר נמכר הנכס הקטן שבכינוס, העביר התובע לידי הנאמן, סכום של 500,000 ₪, לצורך העברתו לגלעדי. מדוע לא ניצל התובע את אותה ההזדמנות שעה שהיו בידיו כספים העשויים להבטיח את שכרו, ולא עיכבם בידו? במיוחד תמוהים הדברים שעה שיתרת התמורה, בסכום של 1.3 מיליון ₪, מחציתה הייתה מעוקלת לטובת נושי הנתבע 2 ואילו המחצית האחרת, זו השייכת לנתבעת1 - ממילא לא הספיקה לתשלום שכר הטרחה הנתבע.

29. עפ"י מוצג 39 העביר התובע כספים בסכומים גבוהים לחשבון הנתבעת בחודשים יולי- אוקטובר 2001. ככל שהיו חייבים לו הנתבעים עד מועד זה- מדוע לא קיזז את חובם עד לשנת 2001 מכספים אלו ? הנחתי הינה כי ככל שהיה התובע ממשיך בפעולות הכינוס לגבי שני הנכסים- לא היה דורש שכר נוסף לשכ"ט הכינוס, ולפיכך לא עיכב בידו כספים בשנת 2001, או בשנת 2010- כל עוד לא מומשה מכירת הנכס הגדול.

30. טענות הנתבעים בהליכים השונים נדחו ונקבעו כטענות שאין הגיון בצידן. עם זאת, עלה מהראיות עירוב תחומים בין התובע לנתבעים, בין במישור החברתי, בין במשפחתי ובין בעסקי. כך למשל, הוכח כי התובע שימש צינור להעברת כספים לנתבע או לאשתו. כך גם מכתבו (מוצג 47) של הנתבע אליו ( 12/98):
"אלי בוקר טוב
ראשית, תודה על העזרה ביום ה' שעבר לשחרור הרכב של עמית. רק השיק שנתת לי איפשר את שיחרור הרכב, משום שגזברות בית המשפט כבר נסגרה מחד ואף שהסכימה לקבל ממני תשלום עד השעה 15.00, הרי שהדבר לא היה אפשרי...ללא השיק שלך, הייתי "נתקע" עד היום בלי רכב. אעבור הבוקר אצל ריקי כדי החזיר לך את הכסף. "
הנתבעים אמנם לא הוכיחו כי נתנו, בזמן כלשהו הלוואות או כספים לתובע, אולם לא הוכח כי הוא מצידו, הזכיר, דרש, פירט, או התייחס- לחובם כלפיו.

31. כאמור, ספק בעיני אם ניתן לראות בהתחייבות עליה חתמו הנתבעים חוזה שיש בו מסוימות, וגמירות הדעת, וכי נאמר להם, או הבינו מכללא, כי בתוספת זו להמחאת זכות בת 22,000 ₪ הינם חורצים גורלם להתחייבות בת 1.5 מיליון ₪. הנתבעים, ובמיוחד הנתבע 2, היה אדם מתוחכם ומניפולטיבי. האם היה חותם על 'שיק פתוח' לטובת מאן דהוא, אם שיק זה מנשל את משפחתו מרכושה, שעה שנקט, עם התובע ובלעדיו, בכל מזימה (פירוק שיתוף, הסכם גירושין) שתכליתה להותיר את מחצית הרכוש בידי המשפחה.

32. מערכת היחסים בין הצדדים הייתה קרובה וחברית. בתצהירו סיפר התובע על הנתבע 2 , שהיכרותו עמו החלה בשנת 1989, עת היה בעל עסק משגשג, הסתבכותו עם שלטונות המס וההליכים הפליליים שננקטו כנגדו, בעודו מיוצג ע"י עורכי דין אחרים, שהסכימו לייצגו כל עוד הייתה הפרוטה מצויה בכיסו. לגרסתו, לקראת סוף שנות ה90 הבטיח לו הנתבע כי כאשר ימכור את התוכנה שפיתח, יוכל לשאת בשכר טרחתו ואולם בסמוך לכך התגלה גידול בראשו. הנתבע עזב אז את הארץ ועבר להתגורר בארה"ב, ומשם נתן הוראות למכירת שני הנכסים שבבעלות בני המשפחה.

33. בס' 18 לתצהירו, כתב התובע: "הנתבע אמר לי כי אם לא יחזור ארצה אגיש בקשה לפירוק השיתוף בשני הנכסים הרשומים על שמו ועל שם הנתבעת וכל שכר טרחה שמגיע לי עד לאותה עת או בגין ענינים אחרים ישולם לי מתקבולי המימוש. הסברתי לנתבעת כי כל שכר הטרחה יגרע מחלקה שלא מעוקל שכן חלקו של הנתבע מעוקל מעל שוויו והיא השיבה "הכל שייך לשנינו." הנתבעת ידעה שאני מייצגו גם בעניינים פליליים שהיא לא מעורבת בהם."

34. האם מקימה אמירה זו, או כתב ההתחיבות, מקור חיוב לנתבעת 1 לשאת בשכר טרחת התובע בגין פעולות ייצוג של בעלה? בשונה ממקרה אחר (פס"ד גלעדי הנ"ל) בו הוכחה החבות, בין היתר מכוח היותה המוטבת בשיקים, כאן, הוכח מהפירוט של פעולות הייצוג כי כולן, למעט אלו שהתבצעו בנושא הנכסים המשותפים , בוצעו לטובת הנתבע 2 - בלבד ו/או לטובת ילדיו, שלא נתבעו. הואיל וכתב ההתחיבות איננו מפרש את שנטען ע"י התובע, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת 1 נטלה על עצמה את חיובי בעלה. משכך, יהא עליה לשאת בשכר טרחה, רק בגין הפעולות שנעשו בשמה ולטובתה.

35. הלכה היא כי יש להקפיד כי הסכם שכר טרחה יערך בכתב: "בעיני ראוי לקבוע בחקיקה כלל המחייב עורך דין לערוך הסכם בכתב עם לקוחו בדבר שכר טרחתו. בהעדר הוראה כזו מן הראוי להחיל את הכללים הבאים: א) אם עורך הדין לא דאג לעריכתת הסכם בעניין שכרו, ואם מדובר בנושא שקיים לגביו טווח מחירים, יש להניח לזכות הלקוח כי ציפה לכך שיחויב בשכר הנמוך ביותר האפשרי..ג)בכל מקרה יש לחייב את עורך הדין שלא דאג לעריכת הסכם בעניין גובה שכרו, בתשלום הוצאות המשפט בדבר שכר הטרחה, אפילו זכה במשפט. הטעם לכך הוא ששורש ההתדינות נעוץ בהעדרו של הסכם בדבר שכר הטרחה, והאחריות להיווצרותו של מצב זה רובצת על עורך הדין שנמנע מעריכת הסכם בעניין זה." (פרידמן,, "שכר טרחה ראוי לעורך-דין,, המשפט ב' תשנ"ה, 105). ור' גם : " יש להעיר כי מן הראוי שעורכי דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב, גם כאשר מדובר בלקוח טוב.." (ע"א (ת"א) 3379/01 בן בכור נ' עו"ד רון אורי, {פורסם בנבו})

36. בהעדרו של הסכם בכתב, יש להזקק לשכר הראוי. התובע הגיש חוות דעת של עו"ד סף, להוכחת השכר הראוי. חרף טענות הנתבעים לעניין מומחיותו, וגם אם אפחית מאומדה זו, לא ניתן לשלול את זכות התובע לשכר ראוי בגין פעולות שביצע.

37. ראשית, יש לדון בשכר הכינוס בנכס שהופקעה זכות הטיפול בו. לטענת התובע, הפסקת הייצוג נעשתה ע"י הנתבעת בחוסר תום לב.
בשנת 2000 יצג התובע את הנתבעת בתביעה לפירוק השיתוף, שפסק הדין בה- ניתן בהסכמה. באותו מועד, אף מונה ככונס נכסים לנכס (הגדול). "לאחר המינוי, רשמתי הודעה על צו ניהול בפנקסי המקרקעין, פירסמתי שני מכרזים למכירת הנכס, ערכתי רשימת מתענינים בנכס, הצגתי לחלקם שהיו מעונינים לראותו, וחלקם הפניתי לבנו של הנתבע שהתגורר בבית הסמוך לנכס המוצע. ההצעות שנתקבלו בשנת 2002 היו נמוכות מאוד וכיוון שכך בעצה אחת עם הנתבעים הוסכם שלא לממש את הנכס. לימים, כאשר מחירי הנדל"ן ירקיעו שחקים וכשהנתבעת חזרה ארצה לאחר שלא התאקלמה בחו"ל, יברכו הנתבעים על ההחלטה שלא למממש את הנכס. הנתבעת חזרה ארצה בשלהי שנת 2002 ועברה להתגורר בנכס. צו הניהול ומינוי כונס הנכסים נותר על כנו במשך למעלה מעשור שכן בכוונת הנתבעים היה לממש בסופו של דבר את שני נכסי הנדל"ן שבבעלותם.
רק ביום 11.6.12 עתרו הנתבעים לבית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא בבקשה לבטל את המינוי שלי ככונס נכסים. מלכתחילה היה ברור שגלוי וידוע לנתבעים ולי כי אם לא יעלה בידם לשלם לי ממקורות אחרים יהיה זה מממוש הנכסים, ולא בכדי גם כאשר חזרה הנתבעת 4 היא לא ביקשה את ביטול המינוי והוא הדין עם הנתבע שחזר ארצה בשנת 2004."

38. מוצג 52 אליו מפנה התובע לעניין זה הינו בקשת הנתבעת לביטול המינוי. בבקשה, טוענת הנתבעת כי מינוי התובע ככ ונס נכסים, שניתן בשנת 2001, התכוון לנכס אחד בלבד, שנמכר, ואילו הנכס הנוסף, המצוי בשכנות ושוויו, (עפ"י הנטען ע"י התובע) כפול מהראשון, לא הועמד למכירה ולא נתבקש לגביו מינויו של כונס נכסים כלשהו, שהיינו, שמינויו של התובע נעשה על ידו, בעצמו, ועל דעת עצמו : "באופן חמור ביותר, המשיב, מינה את עצמו גם ככונס נכסים ביחס לנכס אחר של המבקשים....מינוי זה נעשה כאשר המבקשים שהו בחו"ל, מבלי ידיעתם של המבקשים, מבלי קבלת היתר מאת המבקשים...
המבקשת 2 צריכה בימים אלו לקחת משכנתא על הנכס האמור אולם הבנק למשכנתאות מסרב לאפשר לה ליטול משכנתא עד למחיקת שמו של המשיב ככונס נכסים של הנכס. כספים אלו נדרשים כדי להפקיד בקופת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה סך של 280,000 ₪ אשר על המבקשים להפקיד בתביעתם נגד המשיב."

39. באותה תביעה, כאמור קבע בית משפט כי גרסתם של הנתבעים איננה אמינה ואינה מתקבלת על הדעת. אף אני אינני מקבלת את גרסתם כי לא ידעו על המינוי שהרי במוצג 32, כתב התביעה, אישרה הנתבעת 1 בתצהיר כי כל האמור בכתב תביעתה הינו אמת, ולעניין זה יש להפנות לס'7 לתביעה, בו עתרה למינוי בא כוחה ככונס נכסים, ואילו בעלה, הנתבע 2 כתב זאת במפורש במכתבו לעו"ד צביה בלום, עת נתן הסכמתו כי י ינתן פסק דין כמבוקש בעתירת אשתו.

40. לטענת התובע, יש לפסוק לו שכ"ט בגין הגשת התביעה לפירוק השיתוף, בסכום של 3,500 $ ולזכותו ב4% משווי הנכס- בגין הפקעת ייפוי הכוח מידיו. הנני מאשרת את שכר הטרחה בגין הייצוג, אולם הואיל ופעולותיו בגין הכינוס היו מינימליות, אינני פוסקת שכר נוסף. "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן." (ע"א 136/92 ביניש עדיאל- עורכי דין נ' דניה סיבוס (פורסם בנבו). לעניין זה אציין כי בית המשפט, במנותו, בשנת 2013, כונס חלופי, פסק לו 2% בלבד.

41. כאמור, סברתי כי התובע זכאי לשכר טרחתו מהנתבעת בגין פעולותיו הקשורות בנכסיה. לעניין זה הוכיח כי הגיש כתבי בי-דין ופעל במישור ההתנגדויות התכנוניות לגבי שני הנכסים. הנני פוסקת לו שכר נוסף בגין כך, על דרך האומדנא ובשים לב לכל ההסתיגויות שהובאו לעיל- בשיעור של 3,000 $.
באשר לעזבון, שחובותיו גבוהים מנכסיו, הדיון בו הינו תיאורטי בלבד, אולם כאן אפסוק, גם הפעם על דרך האומדנא- סכום של 200,000₪.

42. לסיכום-במשך שנים ליווה התובע את הנתבעים ואף עזר להם לכלכל את מעשיהם. במשך שנים הועברו כספים מהתובע לנתבע 1, ולהיפך. התובע ביקר את הנתבע בחו"ל, ביקרו בבתי כלא, ייצגו בעשרות פעולות, מבלי שהחתימו על הסכם- ולו אחד, במשך עשרות שנים. הנתבעת, שגם אם הבינה וידעה על כל השירותים הניתנים לבעלה, מעולם לא קיבלה, ולו דרישה אחת, לתשלום שכר טרחה. מרבית הדרישות שפורטו בתביעה ובתצהיר- עוסקות בייצוג הבעל. האחרות, מועדן מוקדם ממועד בו הועברו ע"י התובע כספים לנתבעים, וניתן היה לממש את זכות העכבון.
הנני מחייבת את הנתבעת 1 בסכום שקלי השווה ל6,500 $.
עזבון הנתבע 2 ישא בסכום של 200,000 ₪.

אין צו להוצאות נוספות.


מעורבים
תובע: אלי גור
נתבע: נאוה שדות
שופט :
עורכי דין: