ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד אודי יהודה בלום :

לפני:

השופטת נטע רות

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקוב
-
המשיב
אודי יהודה בלום
ע"י ב"כ: עו"ד אלי זריהן

פסק דין

לפני ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28/4/15 ( להלן - הוועדה) אשר קבעה למשיב דרגת נכות יציבה משוקללת בשיעור של 64% החל מיום 1/5/14.

תצמית העובדות
המשיב, יליד 1977, נהג סבל, סובל מכאבי גב שהוכרו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 28/7/14 כי בגין ליקוייו של המשיב , ולאחר ניכוי מצב קודם, נכותו היציבה היא בשיעור 48% ( כולל הפעלת תקנה 15) וזאת החל מיום 1/5/14.

על החלטת הוועדה לנכות מצב קודם הגיש המשיב ערר.

ביום 28/4/15 התכנסה הוועדה לדון בערר וכך קבעה:
"מדובר במקרה של מיקרוטראומה ואין מקום לכן לניכוי מצב קודם. מדובר בנזק מצטבר עם השנים של עבודה כנהג סבל. הוועדה מקבלת את הערעור ואין מקום לניכוי מצב קודם".

לאור מסקנתה זו של הוועדה נקבע, כי הנכות היציבה היא בשיעור 64% לאחר הפעלת תקנה 15 ועל החלטה זו נסב הערעור.

טענות הצדדים
לטענת המערער, הוועדה טעתה בקביעה שכאשר מדובר במיקרוטראומה אין לערוך ניכוי מצב קודם וזאת בניגוד להלכה שנקבעה בעניין יונס סועאד ( עב"ל 19817-08-11 יונאס סועאד – המוסד לביטוח לאומי, להלן – עניין יונס סועאד). היה על הוועדה לבחון איזה חלק מנכותו של המערער יש לייחס לתנאי העבודה ואיזה חלק יש לייחס לגורמים נוספים, ויש להשיב לה את התיק על מנת לעשות כן. עוד נטען כי הוועדה לא פעלה בהתאם להלכה שנפסקה בעניין פנחס כהן ( ברע 25840-10-12 פנחס כהן – המוסד לביטוח לאומי), שם נקבע כי על הוועדה לבחון באיזו מידה נובעת נכותו של המבוטח מהעבודה. בהודעה שהוגשה לאחר דיון הערכה מוקדמת, הפנה המערער לחוות דעת ד"ר פלדברין, מסמך המצוי בתיקו של המשיב ( להלן – חוות הדעת). חוות הדעת מציינת הן את העובדה שהמערער מעשן, עניין המהווה גורם סיכון לבלטי דיסק והן את הנתון בדבר שכיחות בלטי דיסק באוכלוסייה הכללית על רקע של גורמים גנטיים ואישיים. על יסוד עובדות אלה המליץ פרופ' פלדברין להכיר רק במחצית מנזקיו של המערער כקשורים לתנאי העבודה. לשיטתו של המערער, נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא התייחסה לחוות הדעת.

לדידו של המשיב, דין הערעור להידחות. החלטת הוועדה מדרג ראשון בדבר ניכוי מצב קודם ניתנה ללא הנמקה. הוועדה מושא הליך זה ציינה במפורש שמדובר בנזק מצטבר עקב העבודה. המשיב לא צירף את חוות הדעת לכתב הערעור והציג אותה רק לאחר דיון הערכה מוקדמת שהתקיים. כמו כן, המשיב לא היה מודע כלל לקיומה של חוות הדעת עד למועד הגשת הודעת המערער לה צורפה חוות הדעת. בוועדה צוינה חוות הדעת כמסמך שהונח בפני הוועדה. לכן הוועדה הייתה מודעת לאמור בחוות הדעת, וחרף זאת קבעה כי יש לייחס את מלוא הנזק להשפעת העבודה. בנוסף, חוות הדעת מתייחסת לבלטי דיסק ואילו המערער סובל מפריצת דיסק. לא הוצג כל מסמך רפואי לתמיכה בטענה בדבר השפעת גורמים נוספים ומדובר בטענות כלליות.

דיון והכרעה
בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ( להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות, ואנמק מסקנתי להלן.

הוועדה התכנסה מכוח ערר שהגיש המשיב על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שמצאה לנכון לנכות מצב קודם ללא הנמקה ואף מבלי להפנות לחוות הדעת. על רקע קביעה זו יש לבחון את ההליך שנערך בפני הוועדה.

ראשית, כאמור, הדיון בוועדה נסב על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ועדה זו קבעה במפורש כי היא עורכת ניכוי מצב קודם, זאת להבדיל מייחוס מצבו של המערער לגורמים אחרים. לפיכך, בכל הנוגע לסוגית ניכוי מצב קודם אין למעשה בכתב הערעור טענה, לגופו של עניין, מדוע נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שאין מדובר במצב שמצדיק ניכוי מצב קודם. בהקשר זה, אפנה לכך שלא הוצג כל מסמך המלמד על מצב קודם שהיה עשוי להקנות נכות, ואשר מועדו מוקדם לתחילת עבודתו של המערער.

שנית, למעשה, טוען המערער, כי היה על הוועדה לדון מיוזמתה בשאלה, האם נכון לייחס חלק מנכותו של המשיב לגורמים שאינם קשורים לעבודה ובכלל זה גם להתייחס לחוות הדעת. כאמור שאלה זו כלל לא נדונה בוועדה מדרג ראשון.

ברמה העקרונית אני סבורה, כי בשים לב לסמכותה של הוועדה מכוח תקנה 30 ( א) לתקנות הקובעת כי " ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד", אכן הוועדה הייתה מוסמכת לבחון את השאלה האם לייחס את מלוא הנכות לתנאי העבודה, או שמא חלק מהנכות נכון לייחס דווקא להשפעת גורמים אחרים. זאת גם בשים לב לעובדה, כי הוועדה נדרשת לפי סעיפים 118 ו-120 לחוק " לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה ... משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה" (עניין יונס סועאד בסעיף 14 לפסק הדין).

מנגד, נראה כי יש טעם לפגם בכך שהמערער מפנה לחוות דעת - אשר לא הובאה בפני המשיב טרם הדיון בוועדה - וטענתו היא, כי הוועדה נדרשה להתייחס לאותה חוות דעת ונפלה טעות באי התייחסותה לכך. יתר על כן, גם בהתעלם מהעובדה כי המשיב לא היה מודע לחוות הדעת, השאלה האם היה זה מחובתה של הוועדה להתייחס אליה, אינה נקייה מספקות. יש לזכור, כי מדובר בערר של המשיב, וגם הוועדה מדרג ראשון כלל לא אזכרה את חוות הדעת. במצב דברים זה, הגם שאין לשלול, כי היה זה בסמכות הוועדה להתייחס לאותה חוות דעת, אין מקום לקבוע שהיה מחובתה לעשות כן. משכך, איני סבורה שנפלה טעות בהחלטת הוועדה בעצם העובדה כי היא נעדרת התייחסות מפורשת לחוות הדעת. לכך, אוסיף, ובבחינת למעלה מהצורך, כי בשים לב לעובדה שהקביעה בחוות הדעת היא במידה רבה כוללנית ואינה מתייחסת במנומק ובמפורט למצבו של המשיב ( אלא לנתונים סטטיסטיים כללים), ממילא די בהנמקת הוועדה גם בהיבט זה. לכן ממילא איני סבורה שתהא נפקות ממשית בהשבת העניין לוועדה לצורך התייחסות מנומקת לחוות הדעת.

באשר לטענת המערער, כי הוועדה לא דנה בשאלה באיזו מידה נובעת הנכות מתנאי העבודה, לדעתי, בנסיבות העניין די בכך שהוועדה קבעה שלדעתה " מדובר בנזק מצטבר עם השנים של עבודה כנהג סבל".

הוועדה הייתה מודעת היטב לקביעת הוועדה מדרג ראשון, אשר ניכתה מחצית מהנכות בגין הליקוי בגב. הוועדה הביעה דעתה המפורשת, כי קביעה זו אינה נכונה שכן נזקיו של המשיב נובעים מנזק מצטבר עקב עבודתו. מדובר בקביעה רפואית מקצועית שבית הדין נעדר סמכות להתערב בה וגם אין בידו הכלים לעשות כן.

לפי הלכה פסוקה, הוועדה היא האמונה על התאמת פריט הליקוי ודרגת הנכות למצבו של המערער ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה בהיותו נעדר הידע והכלים לעשות כן. לעניין זה נקבע בדב"ע ( ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407 כך:
"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק ( באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה."

לא שוכנעתי כי מקרה זה מצדיק התערבות במסקנת הוועדה. השאלה האם אותם ממצאים בגבו של המערער נובעים מנזקים מצטברים עקב תנאי העבודה או שמא יש לייחס את חלקם לגורמים אחרים היא כשלעצמה שאלה רפואית בה בית הדין אינו מוסמך להתערב ואף אין בידיו הכלים לעשות כן.

לטעמי, מסקנת הוועדה והאופן בו נוסחה מלמדים שהוועדה נתנה דעתה לסוגיה והיא סבורה, בניגוד לוועדה מדרג ראשון, שמלוא הנזקים קשורים לתנאי העבודה.

אכן ברישא ההחלטה, ציינה הוועדה הערה כללית כאילו אין מקום לניכוי מצב קודם במקרה של מיקרוטראומה. לדעתי, אין להסיק מאמירה זו כאילו הוועדה שוללת עקרונית אפשרות ייחוס הנכות לגורמים אחרים במקרה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה.

גם בעניין יונס סועאד נקבע כי ( הדגשה הוספה):
"... מצבו של מבוטח שמחלתו הוכרה כמחלת מקצוע, במועדים שלפני מועד תחולת הנכות, ותוך כדי החשיפה המסכנת בעבודה, אינו בבחינת ' מצב קודם'. זאת נוכח מהותה של מחלת המקצוע שאינה בבחינת אירוע ממוקד בזמן ידוע, בהיותה מבשילה על פני זמן".

לדעתי, יש לקרוא את הערת הוועדה על רקע העובדה שמדובר בערר על קביעת הוועדה מדרג ראשון - אשר ניכתה מצב קודם ולא דנה בשאלת ייחוס הנכות לגורמים אחרים . בהיבט זה בדין קבעה הוועדה שאין מדובר בניכוי מצב קודם. הדברים גם מתיישבים עם ההבחנה שנעשתה בעניין יונס סועאד בין ניכוי מצב קודם לבין בחינת השאלה באיזו מידה נובעת הנכות מתנאי העבודה. לשאלה אחרונה זו השיבה הוועדה בקביעה, כי נזקי המערער נוצרו עקב תנאי העבודה.

סוף דבר
משלא השכיל המערער להצביע על טעות משפטית שתצדיק השבת התיק לדיון חוזר בוועדה, הערעור נדחה.

המערער יישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל המערער.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, (30 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: אודי יהודה בלום
שופט :
עורכי דין: