ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק ויצמן נגד מתייצבת בהליך :

ניתן ביום 29 נובמבר 2016

הסתדרות המורים

המערערת

-
יצחק ויצמן

מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה ומשרד החינוך

המשיב

מתייצבת בהליך

בפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן, השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור ( עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערערת - עו"ד מיכל שפרן ועו"ד רחל בורברג
בשם המשיב - עו"ד ליאון בן אדוה
בשם מדינת ישראל -עו"ד רוני לוי

פסק דין

השופטת יעל אנגלברג שהם

האם ניתן לבטל את חברותו של המשיב בהסתדרות המורים - זו השאלה העומדת לפתחנו. בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו (ס"ע 41528-05-10; השופטת רוית צדיק ונציג ציבור מר אורי נדיב; מיום 20.10.11) השיב לשאלה זו בשלילה וקבע כי החלטת המערערת לבטל את חברותו של המשיב בשורותיה התקבלה שלא כדין ועל כן היא בטלה.

רקע עובדתי

1. המערערת היא הסתדרות המורים בישראל ומהווה ארגון עובדים של עובדי הוראה (להלן: "המערערת" או "הארגון").

2. המשיב החל את עבודתו במשרד החינוך כעובד ארעי בשנת 1973. בשנת 1977 מונה כמנהל היחידה לדיור ותמריצים למורים וקיבל כתב מינוי כעובד קבוע במשרד החינוך והתרבות, בדירוג מח"ר [מדעי החברה והרוח], דרגה 4. במהלך השנים קודם המשיב במעלה הדרגות במסגרת דירוג המח"ר.

3. בשנת 1986 קיבל המשיב רישיון הוראה לבית ספר על יסודי במקצועות הפדגוגיים. בשנת 1991 פנה המשיב למנכ"ל משרד החינוך וביקש לעבור מדירוג מח"ר לדירוג עובדי הוראה - פיקוח שכן לדבריו " מהות התפקיד ואופי האחריות של המחלקה שאני עומד בראשה, עוסקים גם בהיבטים פדגוגיים" ומן הסיבה ש"כל יתר חברי הנהלת המינהל מדורגים בדירוג הפיקוח".

בשנת 1992 דחתה נציבות שירות המדינה את בקשת המשיב בנימוק שתפקידו של המשיב הוא תפקיד מינהלי ולא פדגוגי וכי בתפקיד בתחום שעליו הוא מופקד נדרש המשיב להפעלת קריטריונים מנהליים על עובדי הוראה ועל כן אין הוא שונה מעובדים אחרים בתפקידים מנהליים. כן צוין כי באופן עקרוני הנציבות אינה מאשרת דירוג של פיקוח אלא במקרים של פיקוח ישיר על מוסדות, תלמידים ומורים על כל ההיבטים הפדגוגיים-חינוכיים הנובעים מכך.

בסמוך לאחר דחיית הבקשה, ביום 27.2.92, פנה מנכ"ל משרד החינוך דאז לסגן נציב שירות המדינה בבקשה לדון מחדש בעניינו של המשיב. בשנת 1995 פנתה נציגת משרד החינוך לממלא מקום נציב שירות המדינה ואף היא ביקשה לאשר למשיב דרגת מפקח בדירוג עובדי הוראה. ביום 12.4.95 אישר ממלא מקום נציב שירות המדינה להעניק למשיב "דרגת מפקח בדירוג עובדי הוראה כדרגה אישית" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

4. ביום 26.8.96 התקבל המשיב כחבר במערערת בהסתמך על טופס ההצטרפות שהגיש ובו ציין כי הוא עוסק בעבודת פיקוח כמנהל המחלקה לתמריצים במשרד החינוך.

5. המשיב שימש במשך כ-35 שנים כמנהל המחלקה לדיור ותמריצים למורים במשרד החינוך, מהן 15 שנים בדרגת מפקח בדירוג עובדי הוראה, עד לפרישתו ביום 31.8.09. לאחר שפרש, הודיע המשיב כי בכוונתו להתמודד לתפקיד המזכיר הכללי במערערת.

6. ביום 25.3.10, לאחר שהמשיב זומן לשימוע אליו בחר שלא להתייצב ולאחר שהביע את השגותיו בכתב, הודיע לו מר נפתלי אלוני, עוזר למזכיר הכללי במערערת, כי חברותו בטלה רטרואקטיבית החל מתחילת שנת הלימודים תש"ע שכן הוא אינו עומד בקריטריונים הקבועים בתקנונה (תקנון הסתדרות המורים; להלן: "התקנון"). נימוקי המערערת לביטול חברותו של המשיב בשורותיה היו כי לא הוצגה כל הוכחה לכך שהוא עובד הוראה בהכשרתו; העובדה שאימצו לענין תנאי העסקתו את תנאי השכר הקבועים בהסכם הקיבוצי של עובדי הוראה בתפקיד מינהלי אינה רלבנטית וכי קבלתו להסתדרות המורים מקורה בפרטים שגויים ומטעים שציין בטופס הבקשה להתקבל כחבר במערערת.

ההליכים בבית הדין האזורי

7. בעקבות הודעת המערערת פנה המשיב, ביום 26.5.10, לבית הדין האזורי בבקשה למתן צו מניעה האוסר על המערערת לבטל את חברותו וכן למתן צו עשה שיורה למערערת לקבלו בחזרה כחבר בשורותיה. המשיב טען כי הוא עומד בכל הקריטריונים הקבועים בתקנון שכן הוא בעל תעודת הוראה, קיבל את דרגת הפיקוח כדין ותפקידו הוא במהותו תפקיד פדגוגי. עוד הוסיף, כי מאז שהתקבל כחבר בשורות המערערת לא העלתה המערערת כל טענה בדבר תוקף חברותו, עובדה המצביעה על כך שהחלטתה נגועה בשיקולים זרים, פוליטיים, לאחר שנודע לה שבכוונתו להתמודד על תפקיד המזכיר הכללי במערערת. מנגד, טענה המערערת, כי ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים ושוויוניים, משהתברר כי הצטרפותו של המשיב לשורותיה נעשתה על בסיס נתונים שגויים שכתב המשיב בטופס בקשת ההצטרפות כאשר הציג עצמו, בחוסר תום לב, כבעל ותק של 22 שנים בהוראה ומשאין הוא עומד בקריטריונים הקבועים בתקנון. כמו כן טענה המערערת כי לא ידעה על כוונת המשיב להתמודד על תפקיד המזכיר הכללי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

8. בית הדין האזורי בחן את הקריטריונים לחברות במערערת על פי התקנון. תחילה קבע בית הדין, על סמך עדות המשיב, כי המחלקה שאותה ניהל אינה מחלקת "חינוך" ועל כן אין המשיב עונה על החלופה השנייה הקבועה בפרק השישי לתקנון שלפיה חברים במערערת יהיו "מנהלי אגפים ומחלקות חינוך וסגניהם ורכזי גני ילדים ובלבד שהכשרתם היא של עובדי הוראה " (ההדגשה שלי - י.א.ש.).

מכאן פנה בית הדין קמא לבחינת החלופה הראשונה שבפרק השישי לתקנון ולפיה חברים במערערת יכול ויהיו "עובדי הוראה בכל שלבי החינוך: מורות, מורים, גננות, גננים, מפקחים מנהלים ועו"ה, שנתמנו לתפקידים פדגוגיים וכיוצא בזה, להלן "עובדי ההוראה"... " (הדגשה שלי - י.א.ש.). בית הדין ביקש לקבוע האם שימש המשיב כמפקח פדגוגי ועל כן בדק תחילה האם מונה המשיב למפקח במינוי כדין וכן האם שימש כמפקח פדגוגי בפועל. מסקנתו לשתי השאלות הייתה חיובית.

באשר למינוי המשיב לתפקיד מפקח - נקבע כי המשיב מונה כמפקח בשלהי שנת 1995. זאת על סמך אישור משרד החינוך מיום 16.5.95 לקבלת דרגת פיקוח ועל פי בקשה בעניין זה אשר הועברה לנציבות שירות המדינה עוד בחודש 12/91 וכן על פי עדותו של המשיב כי קיבל כתב מינוי, זאת על אף שכתב המינוי (כהגדרתו בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959) משנת 1975 אינו מצוי בידי המשיב. חיזוק לקביעתו מצא בית הדין האזורי בעדויות ששמע, דוגמת עדותו של מר יהושע ידלין (אשר שימש כסגן המנהל הכללי במשרד החינוך בשנים 1965-1971, ובהמשך, החל משנת 1975, הממונה על המשיב בתפקידיו כסגן מנהל מינהל החינוך ומנהל מינהל כוח האדם בהוראה, הכשרה והשתלמות במשרד החינוך; (להלן: " מר ידלין"), אשר פירט את הדרכים השונות שבהן ניתן להתמנות כמפקח במשרד החינוך. מכך הסיק בית הדין כי מינוי כמפקח יכול ויינתן לעובד לא רק בתחילת העסקה אלא גם במהלך תקופת עבודתו, לאחר שהנציבות בחנה את התקן שאותו הוא ממלא ואת כישוריו.

בית הדין התרשם, בעיקר מעדותו של מר ידלין כי המשיב ביצע תפקיד אשר השתנה והתפתח במהלך השנים וכי מדובר במקרים בודדים שבהם עברו עובדים מדירוג מח"ר לדירוג עובדי הוראה שכן נציבות שירות המדינה מיעטה במתן מינוי כמפקח ונדרש הליך אישור קפדני לשם כך. כך גם מצא בעדות מר מוטי מרוז (אשר שימש כיו"ר קרנות ההשתלמות של המורים ואשר קודם לכן בשנים 2002-07, כיהן כחשב משרד החינוך והתרבות) שלדבריו, מעבר מ"תקן מינהלי" ל"תקן פיקוח" הוא דבר שהיה קיים במשרד החינוך והתבצע רק באישור הנציבות ועל סמך החלטתה והניח כי מעבר כזה התבצע לאחר שנבדקה ההכשרה הפדגוגית של העובד.

9. גם באשר לשאלה האם ביצע המשיב בפועל תפקיד של מפקח - השיב בית הדין האזורי בחיוב, משבחן ומצא כי עבודת המשיב נשאה אופי פדגוגי מובהק, בשונה מתפקיד בעל אופי מנהלי-תקציבי. בית הדין ביסס מסקנתו זו על העדויות ששמע ולפיהן במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת דיור ותמריצים במשרד החינוך התרכזה עבודתו של המשיב בשדרוג יכולותיהם של מורים מהפריפריה באמצעות תוכניות להכשרה אקדמית של מורים אלה ומתן הטבות נוספות. לצורך כך המשיב "ירד לשטח" מדי שבוע, נפגש עם מורים ומנהלי בתי ספר, נדרש לשקול את הישגיהם המקצועיים והאקדמיים, לקיים עמם ראיונות ולהתרשם מנכונותם לעבוד וללמד בפריפריה לצורך גיבוש המלצה על קליטתם. המלצה זו של המשיב היוותה תנאי קבלה למסלול התמריצים. עוד נקבע כי תפקידו של המשיב היה גם בליווי ומעקב אחר השתלבות המורה בבית הספר שבו הוצב בפריפריה מבחינת עבודתו והישגיו והשפעת קבלת התמריצים על ההישגים הלימודיים בבית הספר. חיזוק למסקנתו מצא בית הדין קמא באישור נציבות שירות המדינה אשר בחנה ואישרה למשיב, בשנת 1995, את דרגת הפיקוח.

10. בית הדין האזורי זקף לחובת המערערת את העובדה כי לא הביאה לעדות איש מאנשי נציבות שירות המדינה אשר היה ביכולתם לשפוך אור על אופן מינויו של המשיב כמפקח ועל אופי עבודתו שכן מעדויותיה של המערערת עצמה עלה כי אנשי הנציבות הם הם הכתובת לבירור שאלות אלה. עוד קבע בית הדין האזורי כי יש ליתן משקל משמעותי לאינטרס ההסתמכות של המשיב ולטענת המניעות כלפי המערערת, משחלפו קרוב ל-15 שנים מאז התקבל כחבר במערערת בעוד המערערת לא העלתה כל טענה כנגד חברותו בשורותיה משך כל התקופה. בית הדין אף שוכנע כי המשיב לא הטעה את המערערת כאשר רשם בטופס הקבלה לחברות את מלוא שנות הוותק שלו במשרד החינוך ולא בהוראה בלבד וקבע כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב. לפיכך גם נדחתה טענת המערערת שלפיה מקום בו התקבל המשיב לחברות במערערת בטעות או על בסיס מידע מטעה מצדיקה את ביטול חברותו.

על יסוד קביעותיו קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיב וביטל את החלטת המערערת המבטלת את חברותו של המשיב בארגון.

על קביעה זו סב הערעור שבפנינו.

טענות המערערת

11. המערערת טענה כי שגה בית הדין קמא בקביעותיו לפיהן: המשיב מונה כמפקח בתקן; מתן דרגת פיקוח מההיבט של השכר קובעת את מעמדו כמפקח; המשיב הוא מפקח מההיבט הפורמאלי; המשיב ביצע עבודה כמפקח; עבודת המשיב הייתה פדגוגית; מההיבט החוזי של ההתקשרות מנועה המערערת מלהעלות טענות נגד זכאות המשיב להיכלל בשורותיה; וכן בפסיקת סכום גבוה של הוצאות בסך של 10,000 ₪, מבלי הצדקה או נימוק לכך.

12. לטענת המערערת, ההחלטה על ביטול חברותו של המערער בשורותיה התקבלה בעקבות קבלת רשימת הפורשים לשנת 2009, או אז התברר כי זו כללה את המשיב, אשר היה מוכר לרבים במערערת כעובד מנהלי. לדבריה, אין לקבל את טענת המשיב, כי מקור ההחלטה לבטל את חברותו במניעים זרים, שכן אותם לא הוכיח.

13. עמדת המערערת היא כי זכותה לייצג רק עובדי הוראה ולא עובדים מנהליים המקבלים שכר בדירוג עובדי הוראה. המערערת סבורה כי השינוי בדירוג שכרו של המשיב מדירוג מח"ר לדירוג עובדי הוראה והמרת דרגתו לדרגת מפקח נועדו אך לשם שיפור השכר ולא לשינוי תיאור תפקידו של המשיב, שהוא תפקיד מנהלי.

לגישתה של המערערת, אין להכפיף את התקנון להחלטות נציבות שירות המדינה ואין "להשתמש" בהן על מנת לאמץ לגבי עובדי המדינה כדוגמת המשיב דירוגי שכר מהסכמים לא להם אך לשם שיפור מעמדם ותנאי עבודתם.

14. המערערת טענה כי חופש ההתאגדות מאפשר למערערת לקבוע את תקנונה וכי בית הדין קמא שגה עת שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה והתערב בפרשנות תקנונה; במסגרת תיקון התקנון בשנת 2003 הוגדרה סמכותה לבטל חברותו של מי שלא עומד בתנאי הכשירות הקבועים בתקנון וזאת בהתאם לשיטתה שלפיה אין היא מהווה את הארגון היציג של העובדים המנהליים ועל כן אין הם יכולים להיכלל כחברים במסגרתה.

15. המערערת מציינת כי עיקר טענותיה בערעור נוגע למסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית הדין קמא, חרף מכלול הראיות אשר הוצגו בפניו. המערערת ביקשה להצביע על סתירות שונות בעדויות אשר השליכו, לעמדתה, על מסקנותיו השגויות של בית הדין האזורי - בשאלת תפקודו של המשיב כמפקח הן מן ההיבט הפורמלי והן מן ההיבט התפקודי, בשאלת קיומו של כתב המינוי ובשאלת שינוי התקן של המשיב מתקן מנהלי לתקן של פיקוח.

בהקשר זה מבקשת המערערת לציין כי לה ולמדינה אינטרסים שונים כאשר בעוד המדינה מבקשת לשפר את מעמדם ותנאי עבודתם של עובדיה, שומרת היא על זכותה לייצג עובדי הוראה בלבד ולא עובדים מנהליים המקבלים שכר בדירוג עובדי הוראה.

16. נוסף על כך, טענה המערערת, כי משהתקבל המשיב כחבר במערערת על בסיס מצג שווא והטעייה, אין לתת לאינטרס ההסתמכות שלו כל משקל.

טענות המשיב

17. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית הדין האזורי. לעמדתו, צדק בית הדין עת קבע, על סמך הוראות התקנון, טענותיו, העדויות ששמע והניתוח העובדתי והמשפטי המפורט שערך, כי בתפקידו כמנהל מחלקת דיור ותמריצים במשרד החינוך שימש המשיב כמפקח פדגוגי שכן תפקידו כלל פן פדגוגי מובהק. לעמדתו, ניסיונותיה של המערערת להציגו כמי שעוסק בעניינים מנהליים, כספיים ותקציביים בלבד, חוטא למציאות. המשיב הוסיף כי נציבות שירות המדינה בחנה את בקשתו היטב בטרם הוענקה לו דרגת הפיקוח.

לעמדת המשיב, יש להביא בחשבון כי הימנעותה של המערערת מלהביא עדים רלוונטיים מנציבות שירות המדינה בפני הערכאה הראשונה, כפי שקבע בית הדין קמא, פועלת לחובתה מן הבחינה הראייתית. כמו כן, העובדה כי המערערת נמנעה במשך כ-15 שנים מלהעלות כל טענה בקשר לחברותו של המשיב בשורותיה פירושה כי הכירה בתפקידו כמפקח פדגוגי ועל כן מנועה היא מלהעלות טענות בעניין זה.

עוד מציין המשיב כי הערעור מכוון כלפי קביעות עובדתיות אשר בית הדין אינו נוהג להתערב בהן.

עמדת המדינה

18. במסגרת הדיון בערעור שהתקיים ביום 21.3.12 הוחלט כדלקמן:

"בנסיבות המקרה הציע בית הדין לצדדים את ההצעה הבאה, כדי לסיים את שאלת היות המשיב מפקח בדירוג עובדי ההוראה לעניין החברות בהסתדרות המורים, על פי תקנונה.

'בנסיבות המקרה דומה שסעיף 6(א)(1) לתקנון הסתדרות המורים לעניין חברות בארגון של מפקחים שנתמנו לתפקידים פדגוגיים מחייב הלימה עם התקנות לעניין חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), תשי"ז-1956, לפיהן ליד כל מנהל מחוז ייקבע המנכ"ל, בהתייעצות עם המזכירות הפדגוגית, ובחינוך הממלכתי דתי בהתייעצות עם מנהל אגף החינוך הדתי באישור השר, ובהתאם לאמור בחוק שירות המדינה מינויים – מפקחים.
לאור זאת, מתעוררת שאלה ראשונה המשליכה לענייננו היא שאלת מינוי המשיב כמפקח על פי חוק שירות המדינה, נוכח תפקידו כמנהל מחלקת דיור ותמריצים במשרד החינוך.
לעניין זה דומה שדרושה עמדת נציבות שירות המדינה והיועץ המשפטי.
לאור האמור, מתבקשת עמדתם בשאלת היות המשיב 'מפקח' בדירוג עובדי ההוראה".

19. בהמשך לכך, ביום 24.6.12 הוגשה עמדת המדינה - נציבות שירות המדינה ומשרד החינוך. בפתח עמדתה ביקשה המדינה לציין כי עמדתה מתמקדת בניתוח העסקתו של המשיב ואינה נוגעת לשאלת פרשנות תקנון המערערת ולשאלה מי זכאי להיות חבר בשורותיה, שכן עניין זה נתון למערערת ולהכרעת הערכאות השיפוטיות המוסמכות.

לעמדת המדינה, בתפיסתו המקצועית-ארגונית של משרד החינוך, מהווה הגף לדיור ותמריצים במשרד החינוך שבראשו עמד המשיב יחידת מטה מינהלית-אדמיניסטרטיבית, כפי שבא לידי ביטוי בתיאור העיסוק המאושר והעדכני של תפקיד מנהל הגף. כך, מנהלת הגף דהיום, מדורגת בדירוג מנהלי ולא בדירוג עובדי הוראה.

המדינה סקרה את היסטוריית העסקתו של המשיב במשרד החינוך על פי המסמכים המצויים בתיקו האישי, בהם פניותיו למשרד החינוך לשינוי דירוגו לעובדי הוראה ולדרגת פיקוח, כמו גם חילופי המכתבים בין משרד החינוך לבין נציבות שירות המדינה בנושא זה.

המדינה הסבירה בעמדתה כי בעבר ניתן באופן חד פעמי, לקבוצה של כמה עשרות בודדות של עובדים, שרובם כבר פרשו, אישור לקבל דרגת פיקוח, זאת על אף היותם מועסקים בתפקידי מנהליים. לדבריה "ככל הנראה, המשיב, היה חלק מקבוצה זו". המדינה הוסיפה כי "זו הייתה למעשה הטבת שכר אשר נתנה בעבר לקבוצה שהלכה ונעלמה, כאשר למחליפיהם של עובדים אלו לא נתנה הטבה זו".

לעמדתה של המדינה, המעבר לדירוג עובדי הוראה ואישור דרגת הפיקוח ניתנו למשיב לאור פניות רבות מצדו ומצד הנהלת משרד החינוך בעניינו הפרטני, וניתן לו כדרגה אישית.

20. במעמד הדיון חזרה ב"כ המדינה וציינה כי הענקת דרגת מפקח לא ניתנה למשיב עם שינוי תפקודי או מכח מינוי לתפקיד מפקח וכי המשיב לא עסק בתפקיד "פיקוח". עוד ציינה ב"כ המדינה כי גם היום מדובר בתפקיד מינהלי הכרוך בעבודה מינהלית.

21. בתגובה לעמדת המדינה ציינה המערערת כי גם אם היו היבטים פדגוגיים בעבודת המשיב אין מדובר בתפקיד פדגוגי ואין הוא בגדר "עובד הוראה שנתמנה לתפקיד פדגוגי" עוד ציינה ב"כ המערערת כי בהסכם קיבוצי שנחתם בעניין המפקחים לא נכללו עובדים מנהליים שקיבלו דרגת פיקוח. לדבריה מדובר בערעור על המסקנות המשפטיות ולא על הקביעות העובדתיות.

22. המשיב טען, כי שאלת חברותו עלתה רק כאשר הביע רצון להתמודד לתפקיד בארגון וכי אין מקום לשלול בדיעבד את מעמדו. לעמדתו, אין משמעות לעובדה כי מדובר בדרגה אישית אלא לעובדה כי מונה לתפקיד מפקח ותו לא. המשיב חוזר ומציין את ההיבטים הפדגוגיים בתפקידו ולדבריו, אין משמעות לעובדה כי מחליפתו בתפקיד אינה מדורגת בדירוג עובדי ההוראה וכי המשיב יצק לתפקידו תוכן אישי אשר כלל עבודה פדגוגית.

הכרעה

23. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה למהות תפקידו של המשיב - האם מדובר בתפקיד פדגוגי או בתפקיד מינהלי. בית הדין האזורי קבע כי יש לראות בתפקידו של המשיב כפיקוח פדגוגי.

לאחר בחינת טענות הצדדים, עמדת המדינה וכלל החומר בתיק בית הדין האזורי, אנו סבורים כי אין לקבל את מסקנתו של בית הדין האזורי בדבר מהות תפקידו של המשיב, באשר לטעמנו, המסקנה המתבקשת מכלל התשתית העובדתית , לרבות זו שנוספה במהלך הדיון בערעור בהסכמת הצדדים , היא כי אין לראות בתפקידו של המשיב תפקיד פדגוגי. להלן, נפרט את נימוקנו.

בטרם נדרש למסכת העובדתית מצאנו לסקור את הרקע המשפטי לדיוננו.

התקנון - מהותו והיקפו

24. הלכה היא כי ארגון העובדים הוא תאגיד אשר פועל באמצעות מוסדות אשר מעמדם וסמכויותיהם מוסדרים בתקנון. התקנון מהווה את תמצית החיות של הארגון וממנו שואב הארגון את כוחו לפעול כלפי פנים וכלפי חוץ. כלפי הארגון פנימה, מסדיר התקנון את אופן התארגנותו של הארגון, מיהות חבריו ומעמדם של האורגנים השונים בתוככי הארגון תוך שהוא מטיל חובות ומקנה זכויות לחברי הארגון ולאורגנים השונים הרשאים לפעול רק בכפוף להוראותיו, ואילו כלפי חוץ מסדיר התקנון את האורגנים המוסמכים לייצג את הארגון ואשר כשרים לפעול ולהתחייב בשמו. (רות בן ישראל "צדדים להסכם קיבוצי" עיוני משפט יב 29 (תשמ"ד); וראו גם בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63 (1995)).

מהאמור עולה כי חברותו של אדם בארגון בכלל ובארגון עובדים בפרט, נגזרת מהוראות תקנון אותו הארגון. בענייננו, תקנון המערערת מגדיר את היכולים להימנות על חבריו, כך:

"א.1. עובדי הוראה בכל שלבי החינוך: מורות, מורים, גננות, גנים, מפקחים, מנהלים ועו"ה, שנתמנו לתפקידים פדגוגים וכיוצא בזה, להלן "עובדי ההוראה", העובדים בהוראה בהיקף, שליש משרה לפחות או עובד הוראה במעמד של ממלא מקום ו/או מתמחה בהוראה, שהוזמנו ושובצו לעבודה לתקופה של שנה, נהלי הרישום ייקבעו על ידי אגף הארגון.
2. מנהלי אגפים ומחלקות חינוך וסגניהם ורכזי גני ילדים ובלבד שהכשרתם היא של עובדי הוראה" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

היינו, על מנת להימנות עם חברי המערערת, על המצטרף להיות עובד הוראה ולעסוק בתפקיד פדגוגי. יוצאים מהכלל הם המפורטים בסעיף א.2. לתקנון שעניינו עובדים מנהליים ספציפיים (ברשויות המקומיות) ואשר אין חולק כי המשיב אינו נמנה עמם (כך אף קבע בית הדין האזורי).

מכאן חשיבותה של ההכרעה בשאלה - האם יש לראות במשיב ששימש כמנהל מחלקת התמריצים, כעובד הוראה שנתמנה לתפקיד פדגוגי.

מעמד המשיב

25. בית הדין האזורי בחן את מעמדו של המשיב כמפקח הן בהיבט הפורמאלי הן בהיבט התפקודי וקבע כי בשני ההיבטים יש לראות את המשיב כמפקח שהועסק בתפקיד פדגוגי. עמדתנו שונה מעמדתו של בית הדין האזורי.

26. באשר להיבט הפורמאלי - המשיב לא הציג בפני בית הדין האזורי את כתב המינוי ואת הגדרת התפקיד כפי שהיה עת מונה אליו ובית הדין הסיק מהעדויות כי דרגת המפקח שאותה קיבל המשיב במהלך תקופת העסקתו, יש בה משום אישור הנציבות למינויו כמפקח בתקן. בפנינו הוצג כתב המינוי שניתן למשיב עת נתמנה לתפקידו כ"אחראי לתמריצים לעובדי הוראה" (ואשר הגדרתו בהמשך שונתה ל"מנהל היחידה לדיור ולתמריצים למורים"), מיום 1.5.77, ועל פיו, התמנה המשיב ביום 1.7.76 כעובד קבוע במשרד החינוך והתרבות בדירוג מח"ר, דרגה 4. רק ביום 12.4.95 אושרה למשיב דרגת מפקח בדירוג עובדי הוראה וזאת כדרגה אישית. לאישור זה לא נילווה כל שינוי בתקן המשרה.

ראשית יובהר, כי העובדה שהמשיב קיבל שכר על פי דירוג עובדי הוראה אין בה כדי להעיד דבר על מעמדו כ"עובד הוראה שמונה לתפקיד פדגוגי". עובדה היא כי המשיב קיבל רישיון הוראה בשנת 1986 אך המשיך לקבל שכר בדירוג המח"ר שנים רבות לאחר מכן וזאת עד לשנת 1995.

רק 9 שנים לאחר קבלת רישיון ההוראה, הסכימה נציבות שירות המדינה להעניק למשיב דרגת מפקח בדירוג עובד הוראה וזאת במענה לפנייה מיוחדת שנעשתה בעניינו ואולם המשיב הודה כי לא ניתן לו כתב מינוי כמפקח.

נזכיר כי הגדרת תפקידו של המשיב לא השתנתה לפני קבלת רישיון ההוראה ולאחריה או לפני השינוי בדרגת השכר ולאחריו. ומכאן נובע כי אופן תשלום השכר כשלעצמו, אין בו כדי להעיד על תפקידו ומעמדו של המשיב. משלא הוצג כתב מינוי למשרת מפקח או אישור שינוי התקן למשרה שבה הועסק המשיב, ואף המשיב הודה בחקירתו הנגדית כי דרגת המפקח שקיבל "לא היה בתקן", לא מצאנו בסיס למסקנה כי מדובר בתקן פיקוח וכי נתמלא הפן הפורמאלי להעסקתו של המשיב כמפקח (וראו בהתאמה הגדרת מפקח כולל ואופן מינויו של מפקח בתקנות חינוך ממלכתי (סדרי פיקוח) תשי"ז-1956).

משכך, יש לבחון את תפקיד המשיב ועבודתו לגופם וכך עשה בית הדין האזורי. אלא שלעמדתנו, המסכת העובדתית שנפרשה בתחילה בפני בית הדין האזורי ובהמשך בפנינו, מובילה לתוצאה שונה. ונבהיר.

27. תיאור משרתו ותפקידו של המשיב משנת 1977 היה כדלקמן:

"תיאור משרה:
מנהל היחידה לדיור ותמריצים למורים

תיאור התפקיד:
עצמאי בעבודתו, בהתאם להנחיות כלליות.
יוזם דרכים לאמצעים להסדרת בעיות דיור למורים בערי פיתוח.
פועל באמצעים קיימים ויזומים למערכת של משיכת מורים לישובי פיתוח.
אחראי למערכת התמריצים לעובדים נדרשים במערכת החינוך תוך מעקב ושיפורים.
נציג המשרד במו"מ עם גופים בונים, משכנים, מישבים, רשויות מקומיות וכו' (משרד השיכון, עמידר, עמיגור וכו').
קובע הנחיות לפעולות המחוזות בנושא.
חבר בהנהלת המרכז להכוונה לערי פיתוח, וועדת התמריצים הבינמשרדית.
אחראי מטעם המשרד לפעולות הקרן לדיור מורים בספר.
אחראי לביצוע תקציב התמריצים והקרן לדיור מורים של המשרד".

המשיב לא הצביע על כל שינוי בהגדרת תפקידו במהלך השנים, אין מחלוקת כי הכשרה פדגוגית לא נדרשה לתפקיד זה מלכתחילה וכי גם מחליפו של המשיב אינו נמנה עם עובדי הוראה. מכאן, כי מדובר בתפקיד שהוא מינהלי במהותו.

28. אלא שהמשיב פנה ביום 6.8.91 בבקשה לשינוי דרגתו באמצעות העברה לדירוג פיקוח או להענקת דרגה אישית בטענה כי המחלקה בראשותו עוסקת גם בהיבטים פדגוגיים וכי כל יתר הנהלת המינהל מדורגת בדירוג הפיקוח. בקשתו נדחתה בתשובה מיום 21.10.91. פנייה של מנכ"ל משרד החינוך, מר זבולון אורלב, מיום 8.12.91, נדחתה אף היא ביום 18.2.92 תוך שצוין במפורש כי תפקידו של המשיב הוא תפקיד מנהלי שבו הוא נדרש להפעלת קריטריונים מנהליים. פני יה נוספת של מנכ"ל המשרד, לא נענתה.

בפניות מטעם משרד החינוך נטען לקיומם של היבטים פדגוגיים בתפקיד המשיב. וכך כתב מר אורלב:

"התפקיד אותו ממלא מר ויצמן הוא תפקיד פדגוגי מובהק. עליו להפעיל ידע ושיקול דעת חינוכי ולא להסתפק בהפעלת קריטריונים מינהליים בלבד. נציבות שירות המדינה אשרה למשרדנו משרות פיקוח רבות גם אם אין הן נכללים בקטגוריה של פיקוח ישיר על מוסדות, תלמידים ומורים והדוגמאות לכך רבות מאוד. לעניות דעתי ראוי שאם קיימת פנייה יחידה במהלך שתי שנות לימודים לאשר משרת פיקוח מנימוקים מקצועיים שנוכל לצפות לקבל על כך תשובה חיובית ".

מפנייה זו לא ניתן ללמוד איזה ידע ואלו שיקולים חינוכיים נדרש המשיב להפעיל ועלה מטענת מר אורלב מנכ"ל משרד החינוך דאז, כי גם אם לא ניתן לראות בתפקיד משום תפקיד פדגוגי, יש לאשר את הבקשה להענקת דרגת שכר על בסיס דירוג עובדי הוראה משום שנציבות המדינה נעתרת לבקשות מעין אלה מעת לעת וכי באותה נקודת זמן מדובר היה בפנייה יחידה.

בשנת 1995 פנתה נציגת משרד החינוך לממלא מקום נציב שירות המדינה במכתב נושא כותרת " מר יצחק ויצמן - דרגת פיקוח" ואף היא ביקשה לאשר למשיב תשלום שכר על בסיס דירוג עובדי הוראה. במכתבה היא מפרטת את תפקידי המשיב כך:

"במסגרת תפקידו [של המשיב] עליו לקדם את ביצוע מדיניות התמריצים לעו"ה [עובדי הוראה] במערכת החינוך בהתאם להחלטות הממשלה [...].
הנ"ל מטפל בהפעלת מערכת ההטבות לפי הזכאות לכ-16,500 מורים עו"ה תושבי אזורי עדיפות לאומית. הפעלת התמריצים המיוחדים בהתאם להסכמי השכר עם ארגון המורים. קידום פעולות סדנאות והשתלמויות מוסדיות עם מנהלים וצוותי מורים. מעו"ף - פיתוח וקידום התוכנית להכשרת פרחי הוראה תושבי אזורי עדיפות לאומית במקצועות נדרשים וליווי בתהליכי ההשמה בתפקידים בישובים אלה. מענקים לסטודנטים תושבי אזורי עדיפות לאומית. תוכנית 30 הישובים - תיאום פעולות המינהל השונות בישובים הנמצאים באזורי עדיפות הנכללים בפרוייקט 30 הישובים. לאור זאת אנו מבקשים לאשר לנ"ל דירוג עו"ה".

גם במכתב זה, המפרט את תפקידי התובע, לא מצינו כל התייחסות להיבט הפדגוגי הנטען בתפקידו של המשיב.

29. בית הדין האזורי שמע את עדויות הצדדים וקבע כי עבודת המשיב נשאה אופי פדגוגי מובהק. בקביעתו זו נסמך בית הדין האזורי על עדויות הצדדים ובעיקר על עדותו של מר ידלין שבה בחר לתת אמון מלא ושממנה עולה שעם השנים הפך התפקיד לכזה שכלל פעילות פדגוגית. עוד נסמך בית הדין במסקנתו על העדר התייחסות מטעם המדינה. גם קביעה זו של בית דין האזורי אין בידינו לקבל, מנימוקים שיפורטו להלן.

30. הגם שהמשיב טוען שיש לראות בעבודתו משום "עבודה פדגוגית" ולכאורה עמדתו נתמכה בעדותו של מר ידלין אשר מציין כי במסגרת עבודתו נפגש המשיב עם מנהלים ומורים, נטל חלק בדיונים על הצרכים הפדגוגיים של בית הספר ועמד על דרכי העבודה הפדגוגית והישגי התלמידים, עיון במכלול העדויות מעלה כי המשיב עצמו מציין כי תפקידו היה ל"השביח את המורים" תוך הפנייתם ללימודים אקדמיים, הענקת סיוע בשכר לימוד ומתן תמריצים על בסיס חוות דעת אשר בחנו את תרומת המורה לבית הספר והישגיו. מעדותו עולה עוד, כי הוא עצמו נסמך על המלצות המנהלים ומפקחים אשר הופנו על ידו לערוך בחינה פדגוגית. עוד אישר המשיב כי לא היתה לו נגיעה בתוכניות לימודים, שיבוצי מורים וכי אף שביקר בשיעורים על פי הזמנת מנהלים, לא היתה לו כל סמכות שלא לאשר את ההתקשרות עם המורה אלא מסיבה תקציבית.

31. עיון בעדותו של מר ידלין מעלה כי נפלו בה אי דיוקים בעניינים מהותיים. כך ציין מר ידלין כי המשיב קיבל כתב מינוי כמפקח בעוד שהמשיב עצמו אינו טוען כך ולטענה זו אין כל אחיזה במסמכים. עוד מציין מר ידלין כי תקן משרת המשיב הוסב לתקן פיקוח וגם לטענה זו אין כל תימוכין.

32. באשר להיבט התפעולי בעבודת המשיב, העיד מר ידלין כי תפקידו של המשיב כלל פעילות פדגוגית שהצריכה ניתוח צרכים של מערכת החינוך וניתוח כישורים פדגוגיים של המורים על מנת להתאימם לצרכי המערכת בפריפריה. אולם מחקירתו הנגדית עלה כי פעילותו של המשיב לא נגעה לבחינת התאמתם הפדגוגית של המורים לבית הספר וכי עבודה זו בוצעה על ידי המנהלים או המפקחים כאשר עבודת המשיב נגעה לפן של הענקת תמריצים והפניית מורים לפריפריה. משנשאל מר ידלין באשר לשינוי בתפקיד לאורך שנות עבודתו של המשיב, השיב כי השינוי היה בהיקף התמריצים ובניסיון לחדד את האפיונים של עובדי ההוראה (רמת ההשכלה, השתלמויות וניסיון קודם) על בסיס הצרכים של בית הספר.

מר אלי פרץ אשר שימש כמנהל בית ספר במועצה האיזורית "מרחבים" הצהיר כי תפקידו של המשיב היה לסייע בגיוס מורים טובים לבתי ספר בפריפריה כאשר לרשותו עמדו תמריצים וסיוע בדיור. בחקירתו הנגדית העיד מר פרץ כי קליטת המורים, בחינתם בפן הפדגוגי וגיבוש המלצה לתמריצים נעשית על ידי מנהל בית הספר. לגבי תפקידו של המשיב העיד, כי בפן הפורמאלי תפקידו היה לאשר את זכאות המורה לקבלת התמריצים. מר פרץ ציין כי המשיב נהג לעקוב אחר השפעת התמריצים על ההישגים הלימודיים בבית הספר וכי הוא היה "איש שטח" ולא "איש טכני" וכי הוא נהג לקיים שיח ישיר עם מורים ותלמידים, אם כי הוא לא ראה בו מפקח של בית הספר.

33. להבנתנו, אין די בעדויות אלה כדי להגיע למסקנה כי תפקידו של המשיב כלל פעילות פדגוגית ראשית , עיון בעדותו של מר ידלין מעלה כי הוא מנסה להעצים את הפן הפדגוגי של תפקיד המשיב. על רקע אי הדיוקים שנפלו בעדותו באשר למעמדו הפורמאלי של המשיב, יש להיזהר בעת הערכת דבריו של מר ידלין. שנית, גם אם נגע המשיב במסגרת עבודתו בעניינים פדגוגיים, הדבר נובע מכך שעיסוקו סב סביב עבודתם של עובדי הוראה, אך אין בכך כדי לקבוע כי פעילותו שלו היא פדגוגית. המשיב היה ממונה על מתן תמריצים לעובדי הוראה. במסגרת תפקידו עליו לשקול האם מעוניין משרד החינוך לתמרץ עובד הוראה מסוים לעבוד בבית ספר בפריפריה. לשם כך, וודאי כי עליו לבחון את מידת תרומתו של עובד ההוראה לבית הספר ולתלמידים, אלא שמסקנותיו מבוססות בעיקר על המלצות הגורמים הממונים על המורה. גם אם בחר המשיב "לרדת לשטח", לבקר בבתי הספר ובכיתות ולשוחח עם מורים ותלמידים, אין בכך כדי להפוך את תפקידו לתפקיד פדגוגי ולא הוכח כי היו בידי המשיב כל סמכויות פדגוגיות. מסקנה זו עולה הן מעדותו של המשיב עצמו, הן מעדותו של מר פרץ, הן מעדותו של מר רוני יוסף (להלן: "מר יוסף") שאף הוא שימש כמנהל בית ספר בשדרות (ובהמשך מנהל אגף החינוך בעיריית שדרות) ואשר העיד כי המשיב סייע רבות בצד הארגוני ניהולי של קליטת מורים בפריפריה אך ההיבט הפדגוגי נבחן על ידי מפקחים אחרים וכי מולו לא קיים המשיב כל אוריינטציה פדגוגית אלא קשר פונקציונאלי כספי הנוגע לתמריצים בלבד. המשיב לא עסק בתוכניות לימודים, לא נכנס לכיתות להערכת רמת שיעורים, לא בדק איכות הוראה של מורים או איכות ניהול פדגוגי ולא התווה מדיניות חינוך בבית הספר, לא אישר מצבת מורים ולא עסק בענייניהם מההיבט הפדגוגי. לדבריו, כל תפקידו של המשיב התמקד במעטפת של קליטת, ליווי ומעקב מנהלי של המורים.

34. מסקנה זו עולה גם מעיון בתדפיס פרסומי משרד החינוך באשר לפעילות הגף שם צוין עיקר עיסוקו הוא:

"הגף לדיור ולתמריצים מוציא לפועל את החלטות הממשלה לעניין אכלוס וחיזוק אזורי עדיפות לאומית בהתאם לרשימת הישובים שנקבעה על ידי הממשלה.
תחומי פעולה:
תרגום וביצוע החלטות ממשלה בעניין התמריצים למורים אזורי עדיפות לאומית.
אחריות על הפעלת מערכת החוזים האישיים במסגרת הסכמי שכר.
אחריות על הפעלת ההטבות למורם צפוניים המלמדים בישובים הבדואים בדרום, במסגרת הסכמי שכר.
מערכת פרסום ותכנון מורים באזורי עדיפות לאומית, במסגרת יריד תעסוקה.
מערכת עידוד וסיוע למורים באזורי עדיפות לאומית ברמת היישוב ברמה ארצית, במסגרת כנסים, ימי עיון, ימי היערכות, מרכזי מורים וחדרי מורים.
סדנאות למנהלים ברמה היישובית.
היעדים במתן התמריצים הינם הכוונה ומשיכת מורים איכותיים לאזורי עדיפות לאומית, מניעת נשירה של עובדי הוראה טובים ומקומיים, הבטחת יציבות סגלי ההוראה ושיפור רמת ההוראה ביישובים.
במסגרת התמריצים נכללים כ-22,000 עובדי הוראה וחינוך הנהנים מהטבות שונות של קידום וותק, השתתפות בשכר דירה, השתתפות בחלק העובד בקרן ההשתלמות בשכר לימוד והשתתפות בהוצאות נסיעה בשבתון, המסתכמות בכ-210 מיליון שקלים".

גם מרשימת בכירי המשרד ותפקידיהם, אשר המשיב נמנה עליהם עולה כי ככלל התפקיד שבו שימש המשיב הוא מנהלי ולא פדגוגי.

35. כמובא לעיל, מעמדו של המשיב אצל המערערת כפוף להוראות התקנון אשר מחייב בחינה של הגדרת תפקידו (להלכה ולמעשה) במשרד החינוך. משהגענו למסקנה כי תפקידו של המשיב לא כלל פעילות פדגוגית וכי שינוי דרגתו לדרגת מפקח נעשה כהענקת "דרגה אישית" לצורכי שכר ולא נגזר ממהות התפקיד, ברי שהמשיב אינו עונה על הגדרת "עובד הוראה שנתמנה לתפקיד פדגוגי" והוא אינו נכלל בגדר מי שיכול להתקבל לחברות על פי תקנון המערערת.

36. תמיכה למסקנתנו מצאנו גם בעמדת המדינה אשר לא הובאה בפני בית הדין האזורי שלפיה האגף שבו הועסק המשיב מהווה יחידת מטה מנהלית-ארגונית של משרד החינוך וכך גם העובדת אשר החליפה את המשיב אינה מדורגת בדירוג עובדי הוראה אלא בדירוג מנהלי; דרגת הפיקוח אשר הוענקה למשיב היוותה דרגה אישית ושימשה כהטבת שכר אשר לא ניתנה למחליפתו. יודגש כי עֶמדה זו אשר לא עָמדה לפני בית הדין האזורי ואשר הצדדים הסכימו כי יינתן לה משקל מכריע, מחזקת את עמדת המערערת ומטה את הכף לקבלתה.

ההסתמכות

37. בפי המשיב טענה נוספת הנוגעת לכך כי המערערת לא העלתה כל טענה כנגד חברותו במשך כל השנים ועל סמך עובדה זו מנועה היא מלבטל את חברותו בארגון.

38. המערערת טענה כי אין לתת לאינטרס ההסתמכות של המשיב כל משקל. לדבריה, המשיב התקבל כחבר במערערת על בסיס מצג שווא והטעיה כאשר ציין בטופס בקשת ההצטרפות מספר שנות ותק שאינו נכון והצהיר כי הפרטים שמילא נכונים; לשיטתה, ההטעיה שבה נקט המשיב מאיינת כל טענה בדבר הסתמכות מקום בו נפגמה החלטתה באופן מהותי. כמו כן, רשאית הייתה המערערת לבטל את חברותו של המשיב על פי סעיף 15 לחוק החוזים ואף בשל קיומו של אינטרס מהותי המצדיק את ביטול ההתקשרות, שהרי כל אפשרות אחרת תגרום למצב של הפליה וחוסר איזון בין המשיב לבין אחרים אשר בקשותיהם להצטרפות נדחו או שחברותם בוטלה מכוח סעיף ג(5) לפרק 6 בתקנון (ביטול חברות של מי שלא עמד בקריטריונים). עוד טענה המערערת כי המשיב לא הוכיח כי היה בכוונתו להתמודד לתפקיד המזכיר הכללי במשיבה ומכל מקום לא עמד בקריטריונים המקדמיים לתפקיד.

39. בית הדין האזורי מצא כי משקבע שהמשיב עמד בתנאי החברות ושילם את הסכומים הנדרשים מתוקף הסתמכותו, מנועה המערערת מלהעלות טענות כנגד זכאותו להימנות על חבריה. ומכאן כי אינטרס ההסתמכות גובר ואין ליתן משקל לטעות שנפלה ברישום תקופת הוותק בטופס ההצטרפות.

40. סעיף ב' לתקנון קובע כי "כדי להצטרף לאגודה יש להגיש בקשת הצטרפות בטופס שייקבע ע"י האגודה". אין מחלוקת כי המשיב הגיש טופס הצטרפות. עיון בטופס ההצטרפות מעלה כי בעת הגשת הבקשה הצהיר המשיב כי הוא מפקח בעל ותק הוראה של 22 שנים וכי הוא מועסק כמנהל המחלקה לתמריצים במשרד החינוך. אין מחלוקת כי הצהרה זו אינה מדויקת. המשיב טען כי נפלה טעות ברישום תקופת הוותק אשר מקורה במספר שנות הוותק שנרשמו בתלוש שכרו כ"וותק הוראה". המערערת מנגד טענה כי נפלה טעות בקליטת בקשת המשיב אשר צוין כי הוא מפקח במשרד החינוך וכאשר מתלוש השכר נחזה היה כי הוא מקבל שכר על פי דירוג עובדי הוראה (גמול פיקוח).

41. בית הדין האזורי קבע כי שוכנע שטעותו של המשיב נעשתה בתום לב שעה שסבר כי עליו לכלול את כל הוותק שצבר במשרד החינוך ולא בהוראה בלבד. עמדתנו היא כי קשה לקבל קביעה זו עת ברובריקה הרלוונטית צוין במפורש כי יש לרשום "וותק הוראה (בשנים)". בחקירתו הנגדית חזר בו המשיב מטענתו זו וגרס כי רישום שנות הוותק לא נעשה על ידו.

42. לאור המסקנה שאליה הגענו, לא מצאנו כי יש ליתן משקל לטעות זו. מנגד, גם לא מצאנו כי יש ליתן כל משקל לאינטרס ההסתמכות שלו טוען המשיב. ככלל, נבחנת שאלת ההסתמכות כחלק מהערכת חוקיות שיקול הדעת המנהלי (דפנה ברק-ארז "הגנת ההסתמכות במשפט המינהלי" משפטים כ"ז 17 (תשנ"ו)). בפרשת תקתוק קבע בית דין זה כי סמכותה של רשות לשנות מהחלטה קודמת נבחנת בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובהביאה בחשבון את אינטרס הפרט אל מול אינטרס הציבור (ע"ע 266/99 מועצה מקומית ירכא - תקתוק, 5.12.2001). כן הובאו שם דברי בג"ץ בפרשת עבד היפים גם לענייננו שלפיהם:

"מלאכת השקילה והשיקול הינה מן המלאכות המורכבות והעדינות, לא-כל-שכן שהמאבק הנטוש בין אינטרס הפרט לבין אינטרס הכלל הינו מאבק דינמי המשתנה מעניין לעניין: על-פי מעמד הרשות, טיב הסמכות, מידת ההסתמכות של הפרט, הזמן שעבר מהחלטה להחלטה, עומקו של הפגם, ועוד כיוצא-באלה שיקולים הנאצלים והנגזרים מטובת הפרט, מזה, ומטובת הכלל, מזה.

הלכה החלה על מעשי-מינהל ככלל תחול גם על מעשי-מינהל שעניינם מינוי או בחירה של אנשים לכהונה ציבורית; בכפיפות, כמובן, להוראותיו הספציפיות של כל דין ודין. וכך, רשות המוסמכת לבחור או למנות אנשים לכהונה ציבורית, קונה סמכות - על דרך העיקרון - לחזור בה מהחלטתה לבחור בפלוני או למנותו לכהונה פלונית. ראו עוד והשוו בג"ץ 727/88 עווד נ' השר לענייני דתות (פרשת עווד), בעמ' 491-492 (מפי השופט ברק)" (בג"ץ 7193/97 עבד נ' השר לענייני דתות ויושב-ראש ועדת מינויי קאדים, עמ' 375-374 (1998)).

בענייננו, לא הצביע המשיב על כל שינוי שעשה על בסיס ההסתמכות שלה הוא טוען, ולא ציין כי שינה את מצבו לרעה על בסיס ההכרה השגויה במעמדו כחבר הארגון. יתר על כן, אין מחלוקת כי ביטול חברותו של המשיב נעשה מיד עם גילוי הטעות. עוד יודגש כי אין בביטול חברותו של המשיב כדי לפגוע בהטבות שלהן זכה בכל תקופת חברותו משנעשה הביטול באופן פרוספקטיבי. בכך מתקיים איזון ראוי בין זכויות הצדדים. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי יש בטענת ההסתמכות כדי להביא לשינוי התוצאה הנובעת ממסקנתנו.

אחרית דבר

43. העולה מכל האמור - העדר כתב מינוי לתפקיד מפקח; קיומה של דרגה אישית שניתנה לצורכי שכר; תפקיד שבפועל עיקרו בהיבטים מינהליים והמוגדר כ"תקן מנהלי" ולא כ"תקן פיקוח" - מביאים למסקנה כי תפקיד המשיב אינו בגדר עבודה פדגוגית וכי המשיב אינו נכלל בגדר "עובד הוראה שנתמנה לתפקיד פדגוגי" ועל כן אין הוא יכול להימנות עם חברי הארגון על פי תקנון המערערת. לפיכך, דין החלטת המערערת לביטול חברותו בארגון, לעמוד על כנה.

אשר על כן, הערעור מתקבל. פסק דינו של בית הדין האזורי אשר מבטל את החלטת המערערת ומחייב את המערערת בתשלום הוצאות המשיב - בטל.

המשיב יישא בהוצאות המערערת בשתי הערכאות בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ז (29 נובמבר 2016) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

רונית רוזנפלד,
שופטת, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

יעל אנגלברג שהם,
שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: יצחק ויצמן
נתבע: מתייצבת בהליך
שופט :
עורכי דין: