ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לבנה קוקיה נגד סטיבן אברמוב :

בפני כבוד ה שופט אלי ברנד

תובעת

לבנה קוקיה

נגד

נתבעים
1.סטיבן אברמוב
2.מוניות ישיר קוי שירות בע"מ

פסק דין

בפני תביעת התובעת לפיצוי בסך 25,000 ₪ בגין נזק שנגרם לרכבה מסוג BMW בעקבות תאונה במהלכה פגע בה רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג בידי הנתבע 1.
לטענת התובעת נסע הרכב הפוגע נגד כיוון התנועה ותוך כדי נסיעתו פגע ברכבה וגרם לו את הנזק, ולהוכחת נזקה צרפה חשבונית בגין התיקון וחוות דעת שמאי, כן העיד מטעמה בעל המוסך בו תוקן רכבה ו אף צורף אישור על אי הגשת תביעה לחברת הביטוח שלה .
בעדותו לא הכחיש הנתבע 1 את קרות הפגיעה וכי הוא זה שפגע ברכבה של התובעת אולם הוא והנתבעת 2 עימו טענו כי הנזק הנתבע מופרז באופן מהותי וכי לאחר האירוע כמעט שלא היו סימנים על רכבה של התובעת.
לטענת הנתבעים התיקון שבוצע הינו תיקון מקיף ומוגזם וניתן היה להסתפק, למשל, בתיקון חלק מן החלפים תחת החלפתם, מה שהיה מוביל לתוצאה הרצויה בעלויות נמוכות בהרבה.
הנתבעים אף טענו כי הציעו לתובעת תיקון במוסך שלהם או פיצוי בסכום המשקף לטעמם את הנזק הריאלי אולם היא בחרה בתיקון מופרז כאמור.
עוד טענו הנתבעים כי לבנה של התובע, אשר נהג ברכבה במועד קרות התאונה, לא היה רשיון בר תוקף וביטוח מתאים.
ברקע הדברים יש לציין כי התביעה הוגשה כשנתיים וחצי לאחר קרות אירוע התאונה – מצב לו נתנה התובעת הסבר בכך שניסתה להשיג את הסכום מן הנתבעת 2 מחוץ לכותלי בית המשפט.
מר עציון בן ציון, בעל המוסך בו תוקן הרכב, אשר העיד מטעם התובעת, טען בעדותו כי הוא ניהל את המגעים עם הנתבעת בנסיון לקבל את הפיצוי מחוץ לכותלי בית המשפט (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 18-26) והוא אף התבטא בדבריו כי לאחר כשלון המגעים – "הגשנו את התביעה" (שם שורה 26) המציב א ותו עצמו כאחד התובעים, והדבר לא יפלא נוכח מה שיאמר להלן .
בענין בעל המוסך התברר כי הגם שהרכב תוקן ביום 8.1.13 וחשבונית מס יצאה בו ביום, כשעבורה הוא משלם מיידית את המע"מ, הוא לא טרח לגבות מן התובעת כל תשלום ורק לאחר החלטה אשר הורתה ל תובעת להמציא אישור על ביצוע התשלום בפועל עבור התיקון צורפה קבלה שהונפקה ביום 3.4.16 בגין שיק שמועד פרעונו רק ביום 3.6.16 – שלוש וחצי שנים לאחר התיקון.
יוער כי הקבלה האמורה הוגשה לתיק בית המשפט ביום הנפקתה כך שאין לדעת, בסופו של דבר, האם אכן נפרע השיק הדחוי או שמא הוחלף בשיק דחוי ממנו או נותר ממתין ללא הצגה לפרעון עד תוצאת הליך זה, כפי שנהגו התובעת ובעל המוסך בעבר.
התיאור האמור מלמד על מערכת יחסים מיוחדת ויוצאת דופן בין התובעת לבין בעל המוסמך המתקן, שכן מן המפורסמות הוא כי בעלי מוסכים אינם מחכים זמן כה רב עד גבית התשלום עבור שירותיהם ובמרבית המקרים אף מנצלים את זכותם שבדין לעכב את שחרור הרכב עד קבלת התשלום.
במקרה דנן מגיע היחס המיוחד בין הצדדים עד כדי הפיכת בעל המוסך לשותף דה-פקטו בעיניו בתביעה , מכאן ניתן להבין כי רתביעה אמור היה לקבל את כספו, וייתכן גם כי על פי הסכום שיפסק במסגרתה.
עוד עוררה עדות בעל המוסך תמיהה בשל העובדה שהלה – כבעל מקצוע – לא ידע להסביר צילומים שונים של אותו חלק מתוך פגוש רכבה של התובעת שבאחד מהם הופיע חור ובשני לא ( עמ' 3 לפרוטוקול שורה 1).
לפיכך, אני מייחס אמינות נמוכה לעדותו של בעל המוסך.
לאור האמור לעיל, ומאחר שאני מתרשם כי קיימת מערכת יחסית קרובה כאמור, כאשר בעל המוסך הוא זה המקיים את המגעים גם עם השמאי עובר לתיקון וחוות דעת השמאי נוצרה לאחר המגעים עימו , קיים בלבי ספק האם עלה בידיה של התובעת להוכיח את נזקיה הנטענים במלואם.
סימני שאלה נוספים לגבי אמינות גרסת התובעת, גם אם לא לגבי עצם אופן קרות התאונה בה הודו למעשה הנתבעים, עלו ביחס לשאלה האם ברשות בנה שנהג ברכב היו בעת שנהג רשיון נהיגה ופוליסת ביטוח בני תוקף.
בהקשר זה הוריתי מספר פעמים על המצאת אסמכתאות אולם הללו הומצאו באיחור ניכר ורשיון הנהיגה שהוצג גם בפעם השניה – רק ביום 23.11.16 על פי החלטתי – היה בלתי קריא, וגם כאן עולה השאלה האם לא נעשה נסיון מסויים להסתיר חלק מן הפרטים.
נציג הנתבעת 2, אשר לטענתו הינו בעל נסיון ניכר בתיקון כלי רכב מאחר שבבעלות החברה צי של כ-25 מכוניות העוברות תיקונים רבים, טען כי מדובר בנזק שעלות תיקונו לא אמורה לעלות על 1,500 ₪ אולם ציין כי ניסה להגיע להסדר עם בעל המוסך מטעם התובעת על מנת לייתר הליך זה.
ביחס לאותם מגעים התגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס לסכום שהוצע לבעל המוסך לסילוק התביעה, כאשר בעל המוסך ואביו של הנתבע 1 העידו כי הוצע לו סכום של 10,000 ₪ בעוד שנציג הנתבעת כפר בסכום זה וטען כי זה הסכום אותו ביקש בעל המוסך וכי הוא סרב להצעה זו.
דווקא בנושא זה נוטה אני לקבל את גרסת בעל המוסך, הנתמכת בגרסת אבי הנתבע 1 – אשר העיד גם כי התבקש על ידי בעל המוסך לסייע לו במגעים עם הנתבעת 2 (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 4-8) , בה מועסק בנו ואשר ספק אם היה מעוניין להתעמת עימה.
לאחר כל האמור באתי לכלל מסקנה כי אין חולק כי הנתבעים אשמים בנזק שנגרם לרכב התובעת אולם כי התובעת לא הצליחה להוכיח במלואו את שוויו המדוייק של הנזק שנגרם לה וייתכן בהחלט כי מדובר בנזק שניתן היה לתקנו בסכום נמוך יותר.
זאת אני למד מן העדויות אודות המגעים בין בעל המוסך לנתבעת 2 בענין גובה הפיצוי ומן העובדה שבעל המוסך עצמו לא גבה עד לאחרונה את התשלום מן התובעת – מה שמעיד כנראה על התאמת הסכום שיגבה בפועל , או זה שתכנן לגבות בפועל לולא הוריתי על המצאת הקבלה (ולא רק חשבונית המס) בגין התשלום עבור התיקון לתיק, לתוצאת תובענה זו.
לאור האמור לעיל ולאור הפרכות הרבות שמצאתי בגרסתה ובתימוכין בהם עשתה שימוש, אינני מקבל את גרסת התובעת אודות גובה הנזק שנגרם לה .
עתה, על מנת להעריך נכוחה את הפיצוי הראוי עבור הנזק אשר אין ספק כי נגרם לתובעת, נותר לי הסכום של 10,000 ₪ אשר הסקתי כאמור לעיל כי עלה במו"מ בין הצדדים, את העובדה כי סכום זה לא הוסכם ביניהם, וכן את העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי מדובר ברכב יוקרתי בו התיקונים יקרים מן המצוי.
לכאורה, משלא הוכח הנזק במדוייק אין מקום לחייב את הנתבעים בפיצוי, אולם בע"א (מחוזי חיפה) 3116/04 יעקב כרסנטי נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (18.1.2006) קבע בית המשפט כדלקמן –
"בית המשפט קמא מצא כי למעשה המערער זכאי לפיצוי על פי חוזה הביטוח, שכן לא ביים את הגניבה ולא הוכח כי הפר חובתו להפעיל את מערכת ה"איתורן", אך התגמולים נשללו ממנו משום שלא הוכיח כנדרש את שווי המכונית. ואולם, מחדלו של המערער אינו פוטר את המשיבה מלנהוג בתום לב, ומשנמצא כי המערער זכאי לתגמולי הביטוח, היה על המשיבה להניח בפני בית המשפט את ממצאיה שלה על גובה הנזק, ולא היה מקום לשלח את המערער ללא פיצוי על הנזק שנגרם לו."
במקרה הנדון השתמש בית המשפט כבסיס לקביעת הפיצוי בעיון במחירוני רכב, אולם בנידון דידן קיים בפני חומר, גם אם חלקי, אודות הסכומים שעלו במגעים בין הצדדים ועליו אסתמך כנקודת מוצא כאשר אין בידי להשלים את קביעת גובה הפיצוי המגיע אלא על דרך האומדנה.
לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול האמור אני אומד את הנזק אשר נגרם לתובעת ואת הפיצוי לו היא זכאית בסך של 15,000 ₪ ואני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סכום זה.
לאור אופן התנהלות התובעת סביב ובמהלך ניהול תובענה זו וחוסר האמינות שייחסתי לחלק מטענותיה, מה שמצדיק בעיני את סירובם של התובעים לשלם לה את מלוא הסכום שדרשה טרם ניהול ההליך , מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ז, 29 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לבנה קוקיה
נתבע: סטיבן אברמוב
שופט :
עורכי דין: