ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עומרי קיס נגד א.ד.מ. הפקות בע"מ :

בפני כבוד ה רשם בכיר נדים מורני

תובע

עומרי קיס ת.ז. XXXXX138

ע"י ב"כ עו"ד אייל אבולפיה

נגד

נתבעים

1.א.ד.מ. הפקות בע"מ ח.פ. 514230960
2.מיכאל מנשרוב ת.ז. XXXXXX148
3.דותן עמירם פרינטי ת.ז. XXXXXX773
4.אפרים דויטאשווילי – ניתן פסק דין
5.נדב יחיה ת.ז. XXXXXX118

ע"י ב"כ עו"ד שי אולשביצקי

פסק דין

כנגד נתבעים מס' 1, 2, 3, 5

1. להלן התשתית העובדתית של התביעה כפי שצוינה בכתב התביעה.

"1. התובע הינו ערבי ישראלי, תושב העיר פתח תקוה.
2. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית שהפעילה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה דנן, מועדון בשם "אבלון" (המועדון) בנהריה.
3. הנתבעים 2-5 הינם המנהלים של הנתבעת.
4. בערב יום 14.5.13 ביקש התובע לצאת לבלות במועדון, לאחר שהוזמן אליו ע"י יחצ"ן מטעם המועדון, בשם ניצן (להלן: "היחצ"ן"). היחצ"ן אישר מראש את ההזמנה של התובע למועדון באמצעות הודעת SMS.
5. התובע הגיע בשעה 00:00 לערך לשערי המועדון. בכניסה למועדון עמדה לה סלקטורית יחד עם מאבטחים.
6. התובע פנה אל הסלקטורית והודיע, כי הגיע מטעם היחצ"ן ניצן, וביקש לכנס למועדון. הסלקטורית לקחה מן התובע את תעודת הזהות שלו ובדקה אותה, כפי שנעשתה עם כל באי המועדון.
7. ואז, מששמעה הסלקטורית את מבטאו הערבי של התובע סירבה להכניס אותו למועדון, וטענה, כי שמו אינו מופיע ברשימת המוזמנים.
8. התובע המשיך לנסות לשכנע את הסלקטורית לבוא בשערי המועדון, אך נדחה פעם אחר פעם, באותו תירוץ לפיו לא נתקבלה הודעה כלשהי מטעם היחצ"ן.
9. תחינותיו של התובע לא הועילו, והסלקטורית עמדה בסירובה לאפשר לו לכנס בשערי המועדון.
10. משך כשעה ראה התובע במו עיניו, כיצד מותרת כניסתם למועדון של בליינים אחרים, שאינם ממוצא ערבי, ללא כל בעיה, ורק על פי הצגת תעודת הזהות, ואף בלי ווידוא כי הגיעו דרך יחצ"ן כלשהו, ואילו הוא עמד בצד מושפל ופגוע.
11. בתום השעה עזב התובע את המקום בבושת פנים, עם רגשות השפלה ופגיעה עד מעמקי נשמתו."

2. על בסיס אותה תשתית עובדתית התובע הגיש תביעה כספית ע"ס 50,000 ₪ כנגד הנתבעים, בה נטען שהתנהגות הנתבעים מנוגדת להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000 (להלן: "חוק איסור הפליה") ובניגוד להוראות סעיפים 63 (הפרת חובה חקיקה), 35-36 (עוול הרשלנות) לפקודת הנזיקין ולהוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.

3. התובע חזר על התשתית העובדתית בתצהירו שהוגש במקום עדות ראשית והוסיף בסעיף 9 לתצהירו כדלקמן:

"9. את האירוע הנ"ל תועד על ידי בצילום וידאו. בתיעוד המצולם (שנמשך על פני כשעה) רואים בבירור את הסלקטורית מסרבת להכניס אותי למועדון לאחר שעיינה בתעודת הזהות, ורואים איך היא מתירה לבאי המועדון האחרים להיכנס בלא כל מפריע בלי לבדוק אם הם רשומים ולאחר בדיקה מהירה של תעודות הזהות שלהם. כמו רואים בסרט איך לא התירה לי הסלקטורית להיכנס למרות פניותי החוזרות."

סרט הוידאו הנ"ל הוגש לתיק והוא ייקרא להלן: "סרט הוידאו".

התובע הצהיר גם שהוא הגיע לאירוע דרך הפרסום של היחצ"ן בפייסבוק (שהופיע ברשימת החברים שלו בפייסבוק) וצירף לתצהירו העתק מהפרסום והעתק מהודעות SMS שהוחלפו בינו לבין היחצ"ן.

4. הנתבעים טענו בכתב התביעה, בין היתר, כדלקמן:

א. אין כל יריבות בין התובע לבין נתבעים 2-5.

ב. התובע הגיש את תביעתו מבלי שקדמו לכך התראה או קשר עם מי ממנהלי הנתבעת.

ג. מיום הקמת המועדון, הנתבעת חרטה על דגלה את נושא השמירה על עקרונות השיוויון וכבוד האדם, הן באספקת שירותים והן בהעסקת עובדים והיא ביקשה להפוך גורם מרכזי לאיחוד וקירוב לבבות בקהילת הבליינים הצפונית על כל רבדיה.

ד. עם כל הרצון של הנתבעת ועובדיה לארח ולהכניס למועדון את כל המבקשים להיכנס ולבלות במועדון, הרי שבאופן טבעי, קיימת למועדון הגבלת תפוסה אשר נקבעה להם מראש ע"י המשטרה ושירותי הכבאות וההצלה והרשות המקומית.

ה. בהוראות הרשויות נאלצו הנתבעים להקים מערך אבטחה המורכב משוטרים, הן מחברת אבטחה ואנשי אבטחה/"סלקטורים" פנימיים של הנתבעת, כאשר לכל הגורמים הנ"ל ניתנה סמכות להחליט על הרחקת ו/או אי הכנסת אדם לתוך המועדון משיקולים בטיחותיים ומשיקול בריאות הבליינים, כפי שהתוו ע"י הגורמים שצוינו.

ו. כמו כן, ניתנו הוראות לאנשי האבטחה לבדוק את גילם של המבקשים להיכנס למועדון בערבים שמראש נקבעה הגבלה לגיל המבקרים ואף את אופן ליבושם וראיה לכך במסר SMS שהוחלף בין התובע לבין היחצ"ן התובע נשאל מספר פעמים על גילו.
הנתבעים אף קבעו "רשימה שחורה" של מבקרים ורשימת חברים.

ז. נטען גם כי לעיתים קרובות המועדון מקיים ערבים סגורים לקבוצות הומוגניות, כגון: ערב לחיילים (במקרה זה הערב יועד ככל הנראה לחוגרים), ערב לסטודנטים, ערבים לקבוצות גיל מסוימות וערבים סגורים ופרטיים המוזמנים ע"י ארגונים.

ח. נטען כי הנתבעים מעולם לא הנחו את המאבטחים ו/או את הסלקטורים במקום לא להכניס בני מיעוטים ואף ההיפך הוא הנכון ומידי יום מבלים במועדון עשרות, אם לא מאות לקוחות שאינם יהודים, מה גם שרשימת החברים אף כוללת שמות בני מיעוטים.

ט. הערב נשוא כתב התביעה יועד מראש לחוגרים – משרתים בצבא והפרסומים בעניין זה היו ברורים והופצו בכל הרשתות (צורף העתק מהפרסום).

י. התובע הכשיל את עצמו, עת לא הודיע על גילו ליחצ"ן.

5. היחצ"ן מטעם המועדון מר ניצן קוריאט ציין בתצהירו כי אין היכרות בינו לבין התובע ולמיטב ידיעתו, התובע אינו חבר שלו באפליקציית הפייסבוק וכי פרטי האירוע לא פורסמו על ידו ביום 14/5/13, וכי הצילום שצורף לתביעה הינו בגדר "פוסט" רגיל בדף הפייסבוק, וכי במידה והתובע היה בודק באתר האינטרנט של המועדון לאותו ערב, היה מגלה כי המדובר הוא בערב לחוגרים בלבד ויש חובה להציג בכניסה תעודת חוגר או רישום ברשימת המוזמנים.

היחצ"ן אף ציין שהתובע לא מסר לו את שמו ואף לא את גילו, ואיך ייתכן שהוא היה צריך להופיע ברשימות!!?
בנוסף, נטען ע"י היחצ"ן כי בהודעות SMS, התובע מסר לו שקיבל את מספר הטלפון שלו ממישהי בשם "שובל", דבר הנוגד את טענתו שהוא חבר של היחצ"ן ברשת הפייסבוק, וכי הגיע אליו דרך "פרסום".

היחצ"ן אף הוסיף שהוא שאל את התובע 3 פעמים לשנתון שלו, על מנת לעזור לו להיכנס למועדון, אולם התובע התחמק מלהודיע לו על גילו.

היחצ"ן הוסיף כי ידוע לו שקיימים לקוחות קבועים למועדון מהסקטור הערבי ואף נקב בתצהירו בשמות חלק מהם.

צוין גם שהמארחת (הסלקטורית) היא זו שהחליטה מי נכנס ומי לא נכנס למועדון עפ"י רשימת מוזמנים מראש, או קהל מוגדר מראש, ביחד עם צוות האבטחה ו/או ההנהלה לעיתים.

6. ביום 8/3/15 לאחר שחרור ב"כ הנתבע 4 מהייצוג ובהעדר הופעה מטעם אותו נתבע 4, ניתן פסק דין בהעדר כנגד נתבע 4, אשר לפיו התביעה נתקבלה כנגדו במלואה.

7. התובע השיב בחקירתו הנגדית לחלק מהשאלות שהופנו אליו כדלקמן:

א. אני יליד שנת 1978.

ב. אני לא משתמש בשם אחר. אני משתמש בשם שלי עומרי קיס. זה שם של יהודי.

ג. נספח ב' (שצורף לכתב התביעה) זה פוסט בפייסבוק שלי, נספח ב' זה לא של אבלון, זה של ניצן, אולם רשום שם אבלון, הוא מפרסם את המסיבות של אבלון. נספח ב' זה סטטוס.

ד. לשאלתך למה לא נכנסתי לפייסבוק של אבלון לראות מי נכנס למועדון באותו יום, אני משיב, יש כאן יחצ"ן ורושם שיש הופעה.

ה. ניצן חבר שלי בפייסבוק מחודש מרץ 2014. יש לי את הטלפון של ניצן ברשימת הקשר מיום 14/5/13 וזה המועד הראשון של ההתכתבות הראשונה שהיתה בינינו.

ו. התובע השיב בכן לשאלה שהוא ניסה להיכנס הגיש ת.ז, הסלקטורית בדקה את ת.ז. רואים שהיא מחזיקה רשימה ובודקת את ת.ז. שלו ולא הכניסה אותו ומאותו רגע התחיל מפח נפש קשה מאד והאירוע השאיר בלבו תחושה קשה שמופלה לרעה, אך ורק בשל מוצאו הערבי וצבע עורו.

ז. התובע אישר שהוא לא התקשר ליחצ"ן באותו מועד וכי הוא פנה אליו בעניין אחרי יומיים.

ח. באותו רגע שראיתי שאני מופלה, לא רציתי להשתולל ולעשות בלגן, ואז מביאים לי את המשטרה ואקבל מכות מהמאבטחים, זה מה שעשיתי, צילמתי ותיעדתי שהיא מכניסה אנשים לאחר שלוקחת ת.ז, לא בודקת אם זה מופיע ברשימות או לא בודקת ת.ז. היא לא עשתה תנאי כמו שעתה לי.
היא אמרה שאני לא מופיע ברשימת המוזמנים (ההדגשה שלי – נ. מוראני)
היא לא תגיד לי בפנים שהיא לא מכניסה אותי בגלל שאני ערבי, היא תמציא תירוצים כדי לא להכניס אותי. היא אמרה שאני לא ברשימות.
זה מה שהיא אמרה לי, היא אמרה לי רשימות, תדבר עם היחצ"ן (ההדגשה שלי – נ. מורא ני).

ט. כאשר התובע נשאל מדוע הוא לא פנה ליחצ"ן ואמר לו מה הוא חושב שהסלקטורית לא הכניסה אותו בגלל שהוא ערבי, התובע השיב: "מה אגיד לו? האם אני אשפיל את עצמי? אני אגיד לו שיכניס אותי".
התובע אישר שניצן לא ידע שהוא ערבי וכשנשאל מדוע לא הודיע לניצן שהוא ערבי השיב:
"אני מכיר הרבה יחצ"נים, הם לא קובעים מי עובר את הסלקציה ומי לא. אני משתדל כמה שפחות שידעו שאני ערבי, אם ידעו שאני ערבי, הם לא מזמינים אותי למסיבות וככה קורה לי כל הזמן. אני מדבר עם יחצ"נים שהם יודעים שאני יהודי והסלקטורית שמסתכלת בת.ז. או שמבחינה במבטא שלי, מונעת ממני להיכנס. זה לא קשור ליחצ"ן אם רשם אותי. רציתי להגיע למסיבה, דיברתי איתו והוא אמר שירשום אותי".

בהמשך, התובע העיד שהיחצ"ן אמר לו להגיע ללא רשימות.

י. התובע אישר כי כאשר שוחח עם היחצ"ן לאחר המקרה, היחצ"ן שאל אותו מס' פעמים מה השנתון שלו ואז התובע התעלם ממנו.
התובע השיב: למה אני צריך לתת לו את הגיל שלי. חשבתי שהוא חשב שאני ילד ואני מתחת 18.

י"א. ראיתי גם התעלמות. אף אחד לא בא להסביר לי שזו מסיבת חיילים או גילאים ככה וככה. זה סתם תירוץ שלהם. ראיתי את הגזענות בעיניים שלה.

י"ב. יש לי מצלמה נסתרת שאני לא יכול להפעיל אותה באותו רגע.
הלכתי לצד, הפעלתי אותה ואז באתי. כשהגשתי את תעודת הזהות, המצלמה פעלה "כי הרגשתי שהולכים להפיל אותי".

י"ג. כאשר התובע נשאל מדוע הוא לא הודיע לסלקטורית שהיא לא הכניסה אותו למועדון בגלל שהוא ערבי, התובע השיב:
"מה אני אגיד לה דבר כזה ואשפיל את עצמי ליד אנשים. אני לא רוצה להרגיש חסר בטחון ושאנשים יסתכלו עלי ולהרגיש כמו מסכן... מי שהוא ערבי ומגיע למסיבה עושים לו את המוות".

י"ד. התובע אישר בתשובתו שהוא עמד במקום כמעט שעה וצילם.

ט"ו. כאשר התובע נשאל כמה תביעות הוא הגיש בגין אותה עילה, הוא השיב "שכל פעם שיש הפליה, אני מגיש תביעה... אני לא זוכר כמה, לפחות יש 20 תביעות שהגשתי ו-5 פסקי דין".

התובע הוסיף, מרב שאני מופלה, יש לי תחושה שמועדונים מפלים.
לקחתי את האפשרות שהם עומדים להפלות אותי ולקחתי מצלמה נסתרת שהיא נמצאת במחזיק מפתחות.

ט"ז. התובע אישר שהיו עוד אנשים שלא הורשו להיכנס, מאחר ולא היתה להם ת.ז.

דיון והכרעה:

8. אקדים ואציין שבית משפט זה מגנה כל תופעה של הדרת ציבורים שונים במקומות שונים ע"י מספקי שירותים (לרבות מקומות בילוי) לקהל הרחב, בנימוקים שאינם מן העניין, דוגמת הפליה מחמת מין, ארץ מוצא, דת, מגזר, צבע עור, נטייה מינית וכיוצא באלה ויש להוקיע כל תופעה כזו וללחם בה על מנת לייצור שוויון בין האנשים.

כנגד תופעה פסולה ובזויה זו, התברכנו בחקיקת חוק איסור הפליה שבא למגר את המעשים הגזעניים הנ"ל.

9. על אף האמור, ביהמ"ש סבור כי התובע בתיק זה חיפש את "האפליה", דמיין קיומה, האמין בקיומה, פעל ותכנן להופעתה ולתיעודה.

10. אין להתעלם מהעובדה שהתובע פעל להגיש, בנוסף לתובענה זו, עוד למעלה מ-20 תביעות נוספות לפי חוק האפליה בבתי משפט שונים, כפי שהודה בעדותו.

אני מוצא לנכון לצטט חלק מדבריה של כבוד השופטת טל לוי מבימ"ש השלום בתל-אביב, בתביעה דומה שהתובע הגיש בתא"מ 20240-01-03 עומרי קיס נ' ניר ממון בית ש יפים גם לענייננו:

"... תופעת ההפליה במועדים היא תופעה בזויה, נפסדת ואשר יש להוקיעה מכל וכל. אין פסול כמובן במי שהחליט לתבוע באופן סדרתי ועקבי כל מועדון אשר מנע או עיכב מתן שירות למבלים פוטנציאליים מחמת צבע עור, השתייכות לאומית או אתנית, גיל, מגדר וכיוצא באלו.
ואולם אין להתעלם גם מהמשך הדברים של ביהמ"ש בעניין זה, שקבע באופן פסקני כדלקמן:

"...דא עקא כי מסקנתי הברורה שהתובע אינו נמנה על האחרונים. נדמה כי התובע שם לעצמו מטרה לתבוע כל מועדון אשר הוא בא בשעריו וזאת גם אם נמנעה כניסתו או עוכב בכניסה מטעם עניני אמיתי. התובע ניהל ההליך תוך שאינו נותן לעובדות לבלבל אותו – כך שגם כאשר הונחה בפניו תמונה עובדתית אותנטית של נתבע המנהל מועדון המעודד באופן ברור מגוון תרבותי ואתני – הוא המשיך לעשות, מה שנדמה כניצול ציני של חוק איסור הפליה".

נטל ההוכחה לקיום ההפליה:

11. הוראות סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה מטיל את הנטל להוכחת תביעה המתבססת על אותו חוק על התובע, הוא צריך להוכיח כי ההפליה כנגדו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מהקבוצות או בכל איפיוניה ע"פ אחד המאפיינים המנויים בסעיף 3 לחוק הנ"ל.
(ראה פסק דינה של כבוד השופטת רות לבהר שרון בתיק ע"א 17537-05-14 ק.ז. יחסי ציבור ויזמות בע"מ ואח' נ' קיס עומרי).

התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו:

12. סעיף 3(א) לחוק קובע כדלקמן:

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי או הורות".

התובע טען בתביעתו והעיד בעדותו שהסלקטורית (המארחת) לא הרשתה לו להיכנס למועדון מהנימוק ששמו אינו מופיע ברשימות.
הוא לא שמע ממנה כל הסבר אחר. הוא ביקש ממנה להיכנס למועדון והציג בפניה את תעודת זהותו ונענה בשלילה, מאחר ושמו לא הופיע ברשימות.

ביהמ"ש התבונן בסרטון שהוגש ע"י התובע וניתן להתרשם בצורה ברורה שהסלקטורית החזיקה בידיה רשימה.

נכון היא שהסלקטורית השיבה לו בשלילה לאחר שהוצגה בפניה תעודת הזהות, יתכן מצב שמנעה ממנו להיכנס למועדון מסיבות אחרות, כגון גיל, אולם, הסיבה המוצהרת היתה ששמו אינו מופיע ברשימות.

העדים מטעם הנתבעים העידו כי האירוע באותו ערב היה מיועד לחוגרים ומי שהיה רשאי להיכנס לאירוע אלה החוגרים ומי שמופיע ברשימות שהוכנו מראש.
אין מחלוקת שהתובע אינו חוגר וכי שמו לא הופיע ברשימות.
שמו של התובע אף לא היה יכול להיות כלול ברשימות, מאחר והוא לא מסר את שמו ואת פרטיו לאף גורם מטעם המועדון לפני כן ואף לא ליחצ"ן שהחליף עמו הודעות SMS.

יתכן מצב שהיחצ"ן הודיע לו "להגיע" למועדון, אולם, יתכן והיחצ"ן סבר שהתובע עונה על הדרישות המאפשרות לו להיכנס לאירוע.
התובע נמנע במתכוון מלמסור את שמו ואת גילו ליחצ"ן על מנת שהיחצ"ן לא ימחק אותו מרישומיו ויפסיק לשלוח אליו דברי פרסומת.

הדרך הנכונה היא, שהתובע היה צריך לבדוק קודם למי האירוע מיועד, האם הוא נמנה על הקבוצה שאליה מיועד ואם לא לבקש להיכלל ברשימות המאושרות, תוך גילוי כל הנתונים שלו.

התובע ניסה בדרך, שאינה דרך, להתגנב לתוך המועדון ע"י הצגת נתונים חלקיים והסתרת דברים נוספים.

התובע לא הודיע לאורך כל הדרך, שהוא ערבי ולא ברור מאין קביעתו שכניסתו סורבה בגלל שהוא ערבי.
התובע בעצמו העיד ששמו "עומרי קיס" נשמע כשם יהודי והעיד כי הסלקטורית, כביכול, ידעה שהוא ערבי לפי שם אמו ואביו המופיעים בתעודת זהותו.
ביהמ"ש התרשם מהסרטון שהסלקטורית לא התבוננה בתעודת הזהות בצורה מעמיקה עד כדי כך.

יתכן גם שכניסתו של התובע למועדון סורבה עקב גילו.

התובע הינו יליד 1978, קרי ביום המקרה הוא היה בן 36, גיל שאינו מתאים לגיל החוגרים.

חשוב לציין שהתובע לא ציין את תאריך לידתו בכתב התביעה ואף לא בתצהירו ועשה זאת רק בחקירתו הנגדית!

כאשר התובע נשאל מדוע לא השיב ליחצ"ן מאיזה שנתון הוא, שאלה שחזרה על עצמה 3 פעמים, הוא הסביר שיתכן והיחצ"ן ביקש לוודא שהוא אינו קטין פחות מגיל 18!!, תשובה מאולצת ותמוהה.

התובע אף העיד שהוא הצטייד במצלמה בעוד מועד, מאחר והיה בטוח שעומדים למנוע ממנו מלהיכנס למועדון – ה ייתכן!

כנראה שהתובע בעצמו יודע שהוא אינו עומד בקריטריונים שנקבעו והיה בטוח שהוא לא יורשה להיכנס לאירוע, כל זאת עוד בטרם שהוא הציג את תעודת זהותו ובטרם שהזדהה שהוא ערבי.

התובע אף הודה שהיו אורחים נוספים שכניסתם נמנעה למועדון והוא הסביר זאת בכך שלאותם אורחים לא היתה ת.ז. ומסר כי הוא נמנע מלדבר איתם על העניין על מנת לא להשפיל את עצמו עוד יותר.

לא התקיימה אף חלופה לפי סעיף 6 לחוק להעברת הנטל אל הנתבעים:

13. עיינתי בהוראת סעיף 6 לחוק איסור הפליה ולא מצאתי כי במקרה שבפנינו התקיימו ולו אחת החזקות המצוינות באותו סעיף המעבירות את הנטל אל הנתבעים.
כל מה שנטען ע"י התובע בעצמו שהסלקטורית מנעה את כניסתו, מאחר ושמו לא הופיע ברשימות.
התובע אף נמנע מלהודיע לסלקטורית שהתירוץ שלה אינו נכון וכי הסיבה האמתית לסירובה שהוא ממוצא ערבי! ובכך לא נתן לה הזדמנות להתייחס לטענתו ולתחושתו.

14. התובע התייצב בפני ביהמ"ש בתיק זה ואין לומר כי ניתן ללמוד לפי מראהו או לפי המבטא שלו שהוא נמנה בהכרח על בני המיעוטים.
שפתו העברית של התובע היתה רהוטה וטובה ומראהו אינו משייכו בהכרח למגזר שלו.

15. ביהמ"ש מסכים עם קביעת כבוד השופטת רות לבהר שרון בפסק דינה בתיק 17537-05-14 כי:

"עצם העובדה שאדם הוא תובע סדרתי, שמגיע למועדון לא במטרה להיכנס כאחד האדם במטרה ליהנות, אלא כדי לעמוד שעה ארוכה מחוץ למועדון, כאשר הוא טוען שהוזמן, אך לא מצליח להוכיח זאת, עומד בחוץ ומתעד את הבאים והולכים, מלמדת כי הוא לא בא כדי ליהנות מהמועדון.
אכן, ולמותר לציין, עיקרון השוויון ועיקרי איסור ההפליה הינם עקרונות אשר יש להעלותם על נס, וחובה ושומה על בתי המשפט לפרוש על הנפגעים הבאים בשעריו את ההגנות הקבועות בחוק איסור ההפליה. דא עקא, שחוק זה, והוראותיו ביחס לנטל ההוכחה, לא נועדו לשמש ככלי לשם ניצול לרעה את הליכי משפט, כדי לסטות מהעיקרון הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה"."

16. מאותם נימוקים שצוינו לעיל בית המשפט קובע שהתובע לא הוכיח את תביעתו גם ע"פ חוק איסור לשון הרע וע"פ פקודת הנזיקין.

17. לאור כל האמור, אני מחליט לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 1,2,3,5 ומחייב את התובע לשלם לנתבעים הנ"ל ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לב"כ התובע, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים ותשמור 2 דיסקים שהוגשו במהלך הדיון.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עומרי קיס
נתבע: א.ד.מ. הפקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: