ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבראהים בני גאבר נגד בית אריזה רימון :

30 נובמבר 2016
לפני: כבוד הרשמת קארין ליבר-לוין

התובע (המשיב) :
אבראהים בני גאבר

-
הנתבעת (המבקשת):
בית אריזה רימון

החלטה

לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה על מנת להבטיח את כיסוי ההוצאות המשפטיות שייגרמו לה מהתובענה שכן מדובר בתביעה שהנטען בה אינו אמת, בין הצדדים כלל לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק ומאחר והתובע הינו תושב הרשות הפלסטינאית, הרי שככל שיפסיד בתביעתו ויחויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט, הרי שלא תהיה לה כל אפשרות לגבות ממנו את התשלום. על כן מבוקש להטיל על התובע ערובה בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת.

ביום 16.11.2016 הגישה הנתבעת בקשה בהולה למתן החלטה, שכן המועד להגשת תגובת התובע חלף והוא טרם הגיב לבקשה. בהחלטתי מיום 17.11.2016 קבעתי כי על הנתבעת לדווח על מסירת הבקשה לתובע טרם מתן החלטה בבקשה.

ביום 18.11.2016 הגישה הנתבעת הודעה לפיה בשל טעות משרדית טרם בוצעה מסירה אולם ב"כ הנתבעת שוחח טלפונית עם ב"כ התובע ועדכן אותו לגבי הבקשות וביקש להעבירן אליו בפקס וכן הוסיף כי ניתן לראות בתיק הממוחשב כי ב"כ התובע צפה בהחלטות בית הדין.

ביום 21.11.2016 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה בהולה מטעם הצדדים לשינוי מועד הדיון שנקבע בתיק בנימוק כי ב"כ התובע זקוק לשבעה ימים לצורך הגשת תגובה לבקשה להפקדת ערובה, והנתבעת מעוניינת לקיים דיון לאחר מתן החלטה בבקשה ולא לפניה. בהחלטת כבוד השופטת צדיק מאותו היום נדחה מועד הדיון ונקבע כי על התובע להגיב לבקשה להפקדת ערובה עד ליום 28.11.2016.

על אף שחלף המועד להגשת התגובה, טרם הוגשה תגובת התובע, ועל כן החלטתי ניתנת בהיעדרה.

המסגרת הנורמטיבית
ביום 2.9.2016 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: התקנות)שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:
(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט אחת החלופות המנויות בסעיף קטן (ב) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

יצוין שהמועד הקובע לעניין תחולת התקנות הוא מועד הגשת הבקשה להפקדת ערובה אשר הוגשה לאחר מועד כניסת התיקון לתוקף.

מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, בתקנות ובהלכה הפסוקה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הטעמים הבאים:

ההלכה הפסוקה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד מן המעלה הראשונה, אולם אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול הזכות של הנתבע. כך שבמסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

גם טרם כניסת תיקון התקנות לתוקף, הכריעו בתי הדין בבקשות מסוג זה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות.

התובע הוא תושב הרשות הפלסטינאית ואינו תושב מדינה שאמנת האג חלה עליה. לאור האמור בתקנה 116 א לתקנות, יש להורות כי יפקיד ערובה אלא אם המציא ראשית ראיה, הוכיח יכולת פירעון או מטעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה.

לתביעתו לא צירף התובע כל ראיה לעצם העסקתו אצל הנתבעת. התובע בכתב תביעתו טוען כי הנתבעת נמנעה מלמסור לו תלושי שכר, ואף תבע פיצוי בגין כך מתוקף חוק הגנת השכר. אולם התובע לא צירף כל מסמך אחר התומך בכך שהועסק אצל הנתבעת, רישיון עבודה או כל תיעוד אחר. התובע כן צירף לבקשה לסעד זמני תצהיר מטעמו ובו הוא מצהיר, בין היתר כי עבד אצל הנתבעת. יחד עם זאת, מנגד לתצהיר זה עומד תצהיר מטעם הנתבעת לפיו התובע לא הועסק בה כלל ועיקר והוא אינו מוכר לה. בנסיבות העניין בשלב מקדמי זה, אני סבורה שלא ניתן לקבל את תצהירו של התובע בלבד כראשית ראיה. לאור האמור, הרי שלטעמי התובע לא הניח ראשית ראיה להוכחת תביעתו.

על אף שדי בכך כדי לקבל את הבקשה שכן מדובר בחלופות ולא בתנאים מצטברים, הרי שהתובע לא עמד אף בחלופה השניה של סעיף 11 6א(ב) ולא הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנו. כמו כן לא הועלתה כל טענה כי קיים טעם מיוחד שלא להטיל ערובה במקרה זה.

אף בטרם התיקון לתקנות נקבע כי ככלל אין להטיל ערובה על תושב הרשות הפלסטינית אך ורק בשל היותו תושב הרשות וכי יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. נפסק כי ככל שסיכויי התביעה טובים יצטרך המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מהתובע. בעניינו לכאורה נראה כי סיכויי התביעה אינם טובים ובכל מקרה התיקון לתקנות העביר את נטל ההוכחה בעניין יכולת פרעון לכתפי התובע, אשר כאמור לא עמד בו.

מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבורה כי יש מקום להטיל ערובה על התובע להבטחת הוצאות הנתבעת .

באשר לסכום הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, מצאתי לנכון לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ₪.

אני מורה כי התובע יפקיד 2,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן תימחק תביעתו ללא התראה נוספת.

הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

לעיוני ביום 30.12.2016.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ז, (30 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אבראהים בני גאבר
נתבע: בית אריזה רימון
שופט :
עורכי דין: