ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זכאי חי נגד עיריית קריית עיריית קריית אונו :

בפני כבוד ה שופטת עמיתה יהודית שטופמן

העותר

זכאי חי
ע"י ב"כ עו"ד אלון בינשטוק

נגד

המשיבות

1.ועדת המכרזים מכרז פומבי 21/15
2.עיריית קריית עיריית קריית אונו
ע"י ב"כ עו"ד דן שווץ ואח'
3.הארדרוק (קירות טיפוס) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונית אופיר
4.אלפא אפיקים יעוץ והדרכה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אמיר רוזנברג

פסק דין

א. לפני עתירה שהגיש העותר, מר חי זכאי (להלן: "העותר" או "מר זכאי"), כנגד הרשאה להפעלת קירות טיפוס, כפי שיפורט בהמשך, שהעניקה עיריית קריית אונו, המשיבה 2 (להלן: "המשיבה 2" או "עיריית קריית אונו") לחברת הארדרוק קירות טיפוס בע"מ (להלן: "המשיבה 3" או "חברת הארדרוק").
עניינה של עתירה זו הרשאות שניתנו להפעלת קירות טיפוס באולם ספורט הנמצא ברחוב הזית 1 בקריית אונו. באולם הספורט מותקנים קירות טיפוס בשטח כולל של 1000 מ"ר.
חברת אלפא אפיקים יעוץ והדרכה בע"מ (להלן: "המשיבה 4" או "חברת אלפא") היא המפעילה את כלל קירות המתחם , וזאת עפ"י התקשרות עם עיריית קירית אונו משנת 2002.
"קיר איילת" ששטחו כ- 40 מ"ר הוא אחד מקירות הטיפוס הנמצאים באולם. קיר איילת נבנה ע"י עיריית קריית אונו בשנת 89' ונמצא בבעלותה.
בפועל, מופעל קיר איילת ע"י חברת אפיקים. שאר הקירות במתחם נבנו ע"י חברת אלפא מכוח ההתקשרות בשנת 02' כאמור.

ב. העובדות הצריכות ספציפית לענייננו הן כדלהלן:
בשנת 2013 פרסמה עיריית קריית אונו מכרז להפעלת קירות טיפוס. למכרז זה ניגשה חברת אלפא, אולם, לימים, המכרז לא יצא אל הפועל.
בחודש מרץ 2015 פרסמה העיריה בשנית מכרז להפעלת קירות טיפוס. המשיבה 3 והמשיבה 4 הגישו הצעות למכרז והמשיבה 3, חברת הארדרוק זכתה במכרז.
בעקבות זכייתה של חברת הארדרוק במכרז הגישה חברת אלפא עתירה מנהלית לבית משפט זה (עת"מ 23162-06-13) כנגד זכייתה של חברת הארדרוק במכרז כאמור, בטענה שאיננה עומדת בתנאי הסף של המכרז, הדורש נ יסיון מוכח של שנתיים לפחות בהפעלת קיר טיפוס בעזרת חבלים.
בפסק הדין מיום 29.6.15 קיבל כבוד השופט ד"ר קובי ורדי, ס"נ, את העתירה והורה על ביטול המכרז.
לאחר ביטול המכרז כאמור, פורסם המכרז הנוכחי, נשוא עתירה זו.

עיריית קריית אונו, המשיבה 2, פרסמה מכרז פומבי 21/2015 לזכות שימוש, כבר רשות, להפעלת קיר טיפוס במתחם טיפוס ברחוב הזית 1 בקריית אונו (נספחים ג'-ט"ו לבקשת העותר למתן צו מניעה זמני).
בעת פתיחת תיבת המכרזים, ביום 23.7.15, נמצא כי הוגשו שתי הצעות. הצעת חברת הארדרוק והצעת חברת אלפא. ועדת המכרזים של קריית אונו, המשיבה 1, קיבלה את הצעתה של חברת הארדרוק, והיא זו שזכתה במכרז.
משזכתה חברת הארדרוק בשנית, הגישה חברת אלפא עתירה נוספת לבית משפט זה (עת"מ 25989-08-15) בה טענה כי העירייה שינתה את תנאי הסף של המכרז לאחר פרסומו, והפחיתה את תקופת הנ יסיון הנדרשת ל- 12 חודשים.
בפסק דינו מיום 17.9.15 דחה כבוד השופט ד"ר קובי ורדי, ס"נ, את העתירה.
חברת אלפא ערערה לבית המשפט העליון על פסק דינו של כבוד השופט ורדי, כאמור, אולם בסופו של יום חזרה בה מהערעור והוא נדחה.
ביום 13.12.15 פורסם פוסט בעמוד הפייסבוק "קיר טיפוס קריית אונו ע"ש איילת" (נספח א' לכתב העתירה) בו נכתב כי, למעשה, העניקה עיריית קריית אונו לחברת הארדרוק הרשאות להפעלת קירות טיפוס נוספים באותו מתחם, אשר לא היוו חלק מהמכרז.
בשל כך, הגיש העותר עתירה זו, כנגד ההרשאות הנוספות שניתנו לזוכה במכרז.

ג. טענות הצדדים:
העותר, מר חי זכאי, הינו מאמן ומדריך בפעילויות ספורטיביות, לרבות טיפוס.
העותר, לטענתו, היה בעל עניין בניהול עסק של הפעלת קירות טיפוס. הוא מכיר מזה שנים את הנכס, ואת קירות הטיפוס המצויים ומותקנים בו.
כללית טוען העותר כי לו היה ידוע שהמכרז הוא להפעלת כלל קירות הטיפוס במתחם, היה משתתף וניגש למכרז.
לטענת העותר, קיים חוסר תיאום מוחלט בין המכרז שפורסם לבין ההרשאות שניתנו מכוח אותו מכרז. לטענת העותר, סבר כי אין כדאיות כלכלית לגשת למכרז אם כלל רק את הפעלת קיר איילת. לו ידע כי בעקבות המכרז יינתנו הרשאות לתפעול כלל הקירות במתחם, היה מגיש הצעה. לטענת העותר, נוסח המכרז ופרטיו הבהירו בבירור כי קיר איילת הוא קיר הטיפוס היחיד הכלול במכרז. משכך, לטענת העותר, ההרשאות הנוספות שניתנו לתפעול הקירות במתחם, ניתנו שלא כדין ודינן להתבטל.
לטענת העותר, מקריאת מסמכי המכרז וההבהרות שנלוו לו מטעם המשיבות 1-2 אין, ולא יכול להיות חולק, כי המכרז איננו עוסק בהזמנה להציע הצעות להפעלת קירות טיפוס נוספים במתחם, אלא עוסק בקיר איילת בלבד.
העותר נסמך, בין היתר, על העדר הכחשה מטעם המשיבות לטענות שהועלו בפוסט כאמור (נספח א' לכתב העתירה).
העותר לומד מכך שהמשיבות החרישו ולא השיבו, כי אכן ניתנו ההרשאו ת שלא כדין. העותר גם מפנה למכתב מיום 17.12.15, ששלח למשיבות (נספח ב' לכתב העתירה) , מכתב שלא קבל לו מענה, ובו העלה שאלות בעניין הפעלת קירות הטיפוס האחרים.

העותר טוען כי מתן הרשאות למשיבה 3 להפעלת קירות טיפוס המותקנים בנכס, בנוסף לקיר איילת, ללא הוצאתו של מכרז פומבי קודם למתן ההרשאה, פוגעת בזכותו של העותר כמציע פוטנציאלי, שהיה ועודנו מעוניין להפעיל את הקירות במתחם.
הענקת ההרשאה מהווה, לטענת העותר, שינוי מאוחר של תנאי ההתקשרות הפוגע בזכותו של העותר כמציע פוטנציאלי, שלא התמודד במכרז, לשוויון הזדמנויות ולתחרות הוגנת.
עוד טוען העותר, כי מקריאת מסמכי המכרז ומסמכים נוספים שהוגשו ע"י המשיבה 4, עולה בבירור המסקנה כי המשיבות 1-2 כלל לא ראו עצמן בעלות זכות להציע במכרז, נשוא הע תירה, מתן הרשאה לזוכה להפעלת קירות הטיפוס בנכס.
לדעת העותר, מקריאת סעיף 3ה' למסמך הוראות המשתתפים במכרז 21/2015, עולה בהכרח מצב ברור של המשיבות, לפיו כלל קירות הטיפוס הקיימים בנכס, למעט קיר איילת , אינו בבעלותן במשך השנתיים הראשונות ממועד חתימת הסכם ההרשאה, וממילא אין הן רשאיות להעניק הרשאה כל שהיא בגין אותם קירות, לפחות למשך תקופה זו.

לאחר תחילת הדיון ביקש העותר לצרף ראיה חדשה – פרוטוקול ישיבת מועצת קריית אונו מיום 8.6.16 - אשר במהלכה דנו בעניין קיר הטיפוס (נספח א' לבקשה לצירוף ראיה חדשה מטעם העותר).
לטענת העותר, מדברי הנוכחים בישיבה עולה בבירור כי המכרז חל אך ורק על קיר איילת. העותר מפנה לעמודים 64 ו- 67 לפרוטוקול ישיבת הוועדה, וטוען כי מתשובת ראש העיר, מר ישראל גל, לשאלה האם המכרז התייחס לקיר איילת בלבד, משתמעת תשובה חיובית.
עוד טוען העותר, כי עולה מהפרוטוקול שחברי המועצה תמהים מדוע לא הוצא מכרז המתייחס לכל קירות הטיפוס .
העותר מפנה עוד לסעיף 6.2 לחוות הדעת המשפטית, שהמשיבות עצמן הוציאו ביום 29.7.15 (נספח ב' לתגובת העותר לבקשה לסילוק על הסף) ממנה עולה כי המכרז התייחס לקיר איילת בלבד. וכך בלשון חוות הדעת:

"במסגרת סעיף 3ה' להוראות המשתתפים, הובהר למשתתפים במכרז כי הליך המכרז וההרשאה שתינתן לזוכה בהתאם להסכם שייחתם הינו עבור קיר טיפוס אחד בלבד – קיר טיפוס איילת" .

כנגד טענות הסף של המשיבות, טוען העותר, כי עתירתו איננו מכוונת כנגד הליך המכרז עצמו, אלא כנגד החלטת המשיבות להעניק זכות שימוש למשיבה 3, ללא מכרז, ב- 960 מ"ר של קירות טיפוס, ובעניין זה קיימת לעותר, לטענתו, זכות עמידה.

ד. המשיבות 1-2, וועדת המכרזים ועיריית קריית אונו טוענות כי הליך המכרז ומתן הרשאות התנהל בצורה תקינה לחלוטין. עוד טוענות המשיבות כי לעותר אין זכות עמידה בפני בית משפט בעתירה זו.
אין חולק כי העותר לא לקח חלק בהליך המכרז, לא רכש את מסמכי המכרז, לא עיין במסמכים ולא נטל חלק בסיור שנערך.
העותר אינו טוען כי לא ידע על קיומו של המכרז או כי נמנעה ממנו האפשרות לעיין במסמכי המכרז, או לרכוש אותם. אי לכך טוענות המשיבות כי העותר כמעט מודה בריש גלי כי התרשל בכך שהסתפק בשמועה המכונה על ידו "עובדה שהייתה ידועה ברבים", על בסיסה הניח באופן שגוי כי המכרז עוסק אך ורק בהפעלת קיר איילת.
מוסיפות המשיבות וטוענות, כי אין לראות את העותר כמשתתף פוטנציאלי במכרז, שכן, עד השלב שלאחר הכרזת הזוכה במכרז, ולאחר שניתנו שני פסקי דין בעניין, לא גילה העותר כל ענין במכרז,ואף לא רמז או טען כי עומד הוא בתנאי הסף שנקבעו במכרז.
משכך, העותר אינו בגדר משתתף או משתתף "פוטנציאלי" במכרז ואינו בעל זכות עמידה ביחס להליך המכרז, ויש לדחות את עתירתו על הסף.
המשיבות מציינות כי אכן במקרים מסוימים התיר בית המשפט ניהולו של הליך כנגד כשרותו של מכרז ע"י צד שלא נטל חלק בהליך המכרז, אולם אין הדבר נעשה על דרך השגרה.

בנוסף, טוענות המשיבות כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי הכבד שבהגשתה, שלא על פי המועדים שנקבעו בתקנה 3(ב) לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים.
עתירת העותר הוגשה למעלה מארבעה וחצי חודשים לאחר שהמשיבה 3 הוכרזה כזוכה במכרז.

לדעת המשיבות, דין העתירה להידחות גם לגופה.
העתירה נשענת על טענה עובדתית מוטעית, שכן במסגרת תנאי המכרז (נספח ה' לעתירה ) אשר אומצו בהסכם ההתקשרות, נקבע כי ככל שייוותרו קירות טיפוס , שאינם קיר איילת באולם הספורט, יהיה הזוכה רשאי להשתמש בהם.
במסגרת מסמכי המכרז, בסעיף ה'3 להוראות למשתתפים, צוין כי על אף שהתמורה המוצעת מתייחסת לקיר איילת בלבד, הרי שלזוכה תינתן רשות להשתמש בקירות הטיפוס שיימצאו באולם הספורט ביום מסירת האולם לידיו.
המשיבות טוענות כי יש להבחין בין "שווי קירות הטיפוס" אשר המשיבות סירבו לקחת בחשבון כחלק מהתמורה המוצעת עבור דמי המכרז לבין אפשרות שניתנה במסגרת המכרז, לזוכה במכרז, לעשות שימוש בקירות הטיפוס שיישארו באולם ביום מסירתו לזוכה.
בתגובה לפרוטוקול אותו ביקש העותר לצרף, ממנו ביקש ללמוד בבירור כי כוונת המכרז הייתה לקיר איילת בלבד, מפנות המשיבות לעמודים 56 ו- 57 לפרוטוקול, לעניין זכויות הרכישה של העירייה את הקירות הנוספים באולם הספורט. כן מ פנות המשיבות להחלטה בעמוד 77 לפרוטוקול , בו גם הוחלט ברוב קולות לפעול כנגד חברת אלפא למימוש זכויות העירייה.

לטענת המשיבה 3, חברת הארדרוק, עתירה זו עניינה ניסיון נוסף של חברת אלפא לדחוק את רגלי חברת הארדרוק מענף הטיפוס בכלל ומן המכרז בו זכתה בפרט, וזאת ע"י שימוש בעותר, מר זכאי, כאיש קש, לאחר שניסיונותיה הקודמים להטיל דופי במכרז בו זכתה המשיבה לא צלחו.
לטענת המשיבה 3 למרות ניסיונו של העותר לטעון ל"גילוי נאות" בדבר הקשר בינו לבין מר אריאל קוניק, מאנשי המשיבה 4, אין המדובר כלל בגילוי נאות, אלא בנ יסיון להסתיר מבית משפט את האופי האמיתי של הקשר בין העותר לבין מר אריאל קוניק, בעל השליטה בחברת אלפא.
לטענת המשיבה 3 בין העותר לבין מר קוניק קשרי רעות קרובים, והעותר מטעמיו בחר להסתיר קשר זה, והוא טוען להכרות בלבד עם מר קוניק. הסתרה מכוונת זו, לדעת המשיבה 3 ,מעלה חשש כי לא מן הנמנע שהעותר איננו אלא בבחינת עותר "קש", אשר מאחוריו מסתתרת חברת אלפא המשיבה 4.
המשיבה 3 מפנה לעמודים 57, 64 ולהחלטה בעמוד 77 בפרוטוקול ישיבת מועצת קריית אונו מיום 8.6.16, שם מובהרת האפשרות למתן הרשאות לקירות נוספים.

בדומה לעותר, טוענת המשיבה כי המכרז כלל את קיר איילת בלבד ולראיה, למכרז צורף חוזה התקשרות אליו צורף צילום הנכס נשוא המכרז, שהוא קיר איילת (נספח א' לכתב התשובה מטעם המשיבה 4).
בנוסף, טוענת חברת אלפא כי ההחלטה בדבר זכיית המשיבה 3 במכרז ניתנה על יסוד חוות דעתו של היועץ המשפטי לועדה אשר קבעה כי סעיף 3ה' להוראות המשתתפים במכרז מורה כי המכרז כולל את קיר איילת בלבד.
המשיבה 4 טוענת כי כל הטענות בדבר היות העותר "איש קש" הן טענות סרק. בין העותר לבין המשיבה 4 קיימת זהות אינטרסים, שהיא מתן הרשאה בגין קירות הטיפוס, שאינם קיר איילת וזאת ללא מכרז.

ה. דיון:
העתירה שבפני עניינה, כאמור, הרשאות שהעניקה עיריית קריית אונו לחברת הארדרוק, לתפעול קירות טיפוס הנמצאים באולם ספורט ברחוב הזית 1 בקרית אונו.
לא שנוי במחלוקת כי ההרשאה לתפעול קיר איילת, ששטחו 40 מ"ר הנמצא במתחם, כשירה ותקינה מכוח מכרז 21/2015.
הצדדים חלוקים בסוגיה האם ההרשאות שניתנו לתפעול הקירות האחרים באולם הספורט, ניתנו כדין.

נראה כי עיריית קריית אונו פעלה עפ"י המתחייב מסעיף 3 לתקנות העיריות (מכרזים) תשמ"ח – 1987 (להלן: "התקנות") הקובע, על דרך השלילה, את החוזים הטעונים מכרז פומבי.
"9.(א) רצתה העירייה להתקשר בחוזה הטעון מכרז פומבי, ראש העיריה הודעה על כך ובה יפורטו –
(1) תיאור נושא החוזה המוצע;
(2) המקום והמועד האחרון להגשת מסמכי המכרז;
(3) המקום לקבלת פרטים נוספים וטפסי מסמכי המכרז".

ובהמשך, סעיף 10(א) לתקנות מפרט את כלל המסמכים הנדרשים להמצאה על ידי העירייה בביצוע מכרז פומבי:

"10.(א) ראש העיריה או מי שהוא הסמיך לכך ימציא לכל אדם המבקש להשתתף במכרז פומבי או במכרז זוטא על פי בקשתו כאמור בתקנה 8(ו), ולכל אדם שראש העירייה פנה אליו בהודעה על מכרז זוטא את מסמכי המכרז המפורטים להלן:
(1) תנאי המכרז, לרבות תנאים מוקדמים להשתתפות במכרז;
(2) נוסח "מסמך הצעת המשתתף במכרז";
(3) נוסח של החוזה המוצע;
(4) לוח זמנים ותנאי תשלום;
(5) התכנית והמפרטים הנוגעים לביצוע החוזה;
(6) כתבי כמויות טפסי הצעת מחירים;
(7) רשימת החומרים וכמויותיהם, ציוד העזר והמכונות שהעיריה תספק לצורך ביצוע העבודה נושא החוזה ותנאי מסירתם;
(8) נוסחי הערבויות הבנקאיות הנדרשות, גובה הערבות ומשך הערבות;
(9) מעטפה הנושאת את מספר המכרז לשם הגשת מסמכי מכרז (להלן: "מעטפת המכרז");
(10) כל מידע או מסמך אחרים שראש העיריה ימצא לנכון למסור או לדרוש, לרבות בדבר כושרו, ניסיונו ויכולתו של המציע".

מעיון בכלל מסמכי המכרז (נספחים ג'-ט"ו לבקשה למתן צו מניעה זמני) עולה כי העירייה עמדה בתנאים הדרושים לפרסום מכרז תקין עפ"י תקנות אלה, וכי תהליך הפרסום התבצע כדין.
בהתייחס לשיוויון ההזדמנות בגישה למכרז קובע סעיף 10(ד) לתקנות:
"תינתן הזדמנות סבירה ושווה לכל אדם לעיין במסכי המכרז כפי שפורטו בתקנה 10 (א), לבקר בנכס ולקבל הסברים לגביהם".
נראה אפוא כי עירית קרית אונו, ניהלה, הליך מכרז י תקין ושלם עפ"י התנאים הקבועים בתקנות.
נותרה, אפוא, השאלה האם הרשאות הנוספות שניתנו למשיבה 3 ניתנו כדין, והאם הקירות הנוספים , שאינם קיר איילת , אכן כלולים במכרז.

מן הראוי לציין כי, כאמור, אין המדובר בעתירה ראשונה כנגד העירייה בנושא זה.
הליכים משפטיים שהתנהלו בבית משפט זה ובבית המשפט העליון, שיקפו סכסוך עסקי מר בין חברת הארדרוק ובין חברת אלפא. נראה כי לא ניתן לנתק את העתירה שבפני מהסכסוך המתנהל בגין תפעול מתחם הטיפוס.
הקשר הגלוי והסמוי בין המשיבה 4 ובין העותר, יחד עם עיתוי מועד הגשת העתירה (לאחר שהנסיונות האחרים לא צלחו בבית המשפט),מבהירים כי עתירה זו איננה אלא חוליה בשרשרת הסכסוך בין המשיבה 3 למשיבה 4.
כמובן שאין בכך כדי למנוע מהעותר הגשת עתירה לבית המשפט, בכפוף לכך שהיא מוצדקת משפטית.
השאלה העיקרית בענייננו היא זכות העמידה של העותר. נראה כי העותר לא נגש למכרז ואף לא עיין במסמכי המכרז, כך שלא קמה לו זכות עמידה כנגד המכרז. מנגד טוען העותר כי לו ידע שהמכרז כולל הרשאות להפעלת קירות נוספים במתחם הטיפוס, היו שיקוליו משתנים והוא היה ניגש למכרז. לטענת העותר משהמכרז לא כלל, לדעתו, את הקירות האחרים באולם הספורט, אין המדובר בעתירה כנגד ההליך המכרזי , אלא כנגד החלטת העי רייה להעניק הרשאות לקירות הטיפוס שאינם קיר איילת, לכאורה ללא מכרז.

סעיף 3ה לסעיפי המכרז קובע כדלהלן:

"במסגרת המכרז יועמד לרשות המציע הזוכה קיר איילת, הזוכה יהיה רשאי להתקין קירות נוספים במהלך תקופת ההרשאה ו/או להשתמש בקירות שיהיו באולם במועד מסירתו למציע הזוכה...".

מלשון הסעיף עולה בבירור כי הקיר היחיד אותו מתחייבת העירייה למסור לידי הזוכה במכרז הוא קיר איילת. יחד עם זאת, הסעיף מתייחס למצב בו יתכן שימצאו קירות טיפוס נוספים באולם הספורט בעת מסירתו לזוכה, וקובע כי ככל שימצאו קירות נוספים כאמור, קיימת לזוכה זכות שימוש בקירות אלה.
מכאן מובנים אף הדברים הכתובים בסעיף 6.2 לחוות הדעת המשפטית של העירייה מ יום 29.7.15:

"במסגרת סעיף 3ה להוראות המשתתפים, הובהר למשתתפים במכרז כי הליך המכרז וההרשאה שתינתן לזוכה בהתאם להסכם שייחתם הינו עבור קיר טיפוס אחד בלבד – קיר טיפוס איילת".

הקיר היחיד המובטח על פי המכרז הוא אכן קיר איילת , וזו ההרשאה היחידה לה מתחייבת העירייה מתוקף המכרז . אך בסעיף 3ה למכרז נכתב, באופן שאיננו יכול להשתמע לשתי פנים, כי העירייה נכונה לתת הרשאות נוספות ללא התחייבות מראש , ככל שיישארו קירות טיפוס נוספים באולם בעת מסירתו לזוכה.

בנוסח הפרסום (נספח ד לכתב העתירה) של מכרז פומבי 2015/21 נכתב:

"עיריית קריית אונו (להלן: "העירייה") מזמינה בזאת הצעות למתן זכות שימוש כבר רשות באולם ספורט לצורך הפעלת קיר טיפוס, האולם מצוי ברחוב הזית 1 (להלן: "אולם הספורט"), הכל כמפורט במסמכי המכרז, בהסכם ובנספחיו".

המכרז מתייחס לשימוש באולם ספורט כולו ובקיר הטיפוס הנמצא בו, ללא ציון שם הקיר וגודלו.
העותר טוען כי הסתמך על "עובדה שהייתה ידועה ברבים" והיא שהקיר היחיד נשוא המכרז הוא קיר איילת. משקיר איילת הוא קיר קטן, בגודל 40 מ"ר, ההשקעה בו איננה כדאית.
נראה כי אם אכן העותר היה מעוניין, מתוקף עיסוקיו, לתפעל קירות טיפוס, אין זה סביר שלא יעיין בנוסח הפרסום של המכרז, אלא יכלכל את צעדיו על פי שמועות אוזן, במקום לבדוק את המסמכים הרשמיים מול הגורמים הרלבנטיים.
נראה, אפוא ,בכל הזהירות הראויה, כי מעשיו של העותר לא היו מהלכים של אדם השואף לעסוק בתח ום מסוים, אלא אולי כאלה של מי המנסה לטרפד עסקה לאחר מעשה.
משכך, העובדה שהעותר לא ידע את פרטי המכרז, הכוללים אפשרות למתן הרשאות להפעלת קירות נוספים ככל שימצאו באולם ספורט בעת מסירתו לזוכה, נובעת מרשלנותו שלו בלבד, משלא טרח לעיין במסמכי המכרז, ולא קמה לו זכות עמידה כנגד המכרז.

יצוין לסיום כי יתכן שקיימת בפי המשיבה 4 טענה כי הקירות הנוספים הנמצאים באולם הם ברשותה ולעירייה אין זכויות קנייניות המאפשרות לה מתן הרשאות לתפעולם. טענה זו, כמובן, איננה נושא העתירה שבפני.

סוף דבר – העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבים 1-2 יחד ולמשיבה 3 הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ (סך הכל 30,000 ₪בתוספת מע"מ) שישולמו לא יאוחר מיום ,12.12.16 ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק , מהיום שנקבע לתשלו מם ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זכאי חי
נתבע: עיריית קריית עיריית קריית אונו
שופט :
עורכי דין: