ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל ניסים חמו נגד אמירה וייס :

בפני כבוד ה שופט דאוד מאזן

תובעים
1.מיכאל ניסים חמו ת.ז. XXXXXX197
2.חנה חמו ת.ז. XXXXX385

ע"י עו"ד יוסי נקר
נגד

נתבעת
אמירה וייס ת.ז. XXXXXX259
ע"י עו"ד טל רבינוביץ'

בית המשפט מינה מומחה שהגיש חוות דעתו, ומשזו לא תאמה לנתבעת, ביקשה לחקור את המומחה, בשל כך הוריתי על העברת התביעה מתביעות קטנות לסדר דין רגיל , כדי לאפשר לצדדים גם להיות מיוצגים.

פסק דין

1. תחילתה של תביעה זו הינה בבית המשפט לתביעות קטנות בתביעה שהוגשה לתשלום כספי בסכום של 12,555 ₪ ולתיקון מקור הנזילה בדירת הנתבעת- מרפסת הדירה בהתאם לחוות הדעת מטעם התובעים.

בית המשפט מינה מומחה שהגיש חוות דעתו, ומשזו לא תאמה לנתבעת, ביקשה לחקור את המומחה, בשל כך הוריתי על העברת התביעה מתביעות קטנות לסדר דין רגיל , כדי לאפשר לצדדים גם להיות מיוצגים.

הצדדים לא ביקשו, בשלב זה לתקן את כתבי הטענות שהוגשו בידי הצדדים. רק בשלב מאוחר נתבקש בידי התובעים תיקון סכום התביעה מטעם הנתבעת, דחיתי את הבקשה בהחלטה מפורטת.

העובדות וטענות הצדדים:

2. הצדדים גרו בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בבניין ברחוב התאנים בקרית אתא, דירת הנתבעת ממוקמת מעל דירת התובעים ובדירה זו יש מרפסת פתוחה , רצפת המרפסת משמשת כתקרה לחלק מדירת התובעים.

3. התובעים טוענים כי בדירתם קיימת רטיבות שמקורה באיטום לקוי של מרפסת הנתבעת שאינה מקורה והיא ממוקמת מעל דירתם.

4. התובעים טוענים כי כתוצאה מהרטיבות, נמצא עובש בכל אזור הסלון והמטבח בדירתם, הקיר התקלף וטיח נופל מהתקרה, הליקוי גם התפשט לחדר השינה. כמו כן, כתוצאה מהליקוי נפגעה מערכת החשמל וכל נברשות הקריסטל צברו חלודה וצבע שחור.

מהנדס מטעם התובעים, יובל יחזקאל, ביקר בדירת התובעים ביום 13.2.14 וחיווה את דעתו בנוגע למצב הדירה.

ע"פ חוות הדעת של מומחה התובעים, בוצעה הרחבת פינת האוכל שבדירתם ע"י סגירת קיר בחלק הדרומי של המבנה על בסיס המבנה הקיים שכלל תקרה וקירות חיצוניים בשני פאות המבנה. במסגרת עבודות ההרחבה פורקה קורה יורדת באישור מתכנן השלד. באישור שניתן לפני ביצוע העבודות לפירוק הקורה (כפי שנכתב ע"י מומחה התובעים) נרשם : "קטע הבטון אינו מהווה קורה או סמך מכל סוג שהוא – זוהי יציקת השלמה". כמו כן ציין : "מאשר להסיר את הבטון הנ"ל. המלצתי אלו מהווה מכתב אחריות ליציבות המבנה – עליו אני חתום כמתכנן השלד".

5. מומחה התובעים קבע כי אין קשר בין הסרת הקורה וחדירת המים לדירת התובעים והוסיף וציין כי מקור נזקי הרטיבות בתקרת דירת התובעים הינו עקב חדירת מים דרך מרפסת הנתבעת, המומחה קבע בממצאי חוות דעתו כי : " לאור הממצאים מסיור במבנה, ניתן לקבוע שנזקי הרטיבות בתקרת דירת משפחת חמו הינם תוצאה של חדירת מים דרך המרפסת השייכת למשפחת ויס. הנזקים במבנה נגרמו כתוצאה מכשל או העדר מערכת איטום תקינה במרפסת השכנים."

עוד הוסיף מומחה התובעים כי ."... מי גשם ואחרים חודרים דרך המישקים הפתוחים שבין אריחי הריצוף ומתועלים דרך חומר המצע אל רצפת הבטון המשמשת כתקרה בדירת משפחת חמו".

אי לכך העריך מומחה התובעים את עלות התיקונים בשתי הדירות ( את הנזקים שנגרמו לדירת התובעים ועלות התיקונים במרפסת הנתבעת ) בסכום של 26,491 ₪ כולל מע"מ.

6. הנתבעים בכתב הגנתם לא חלקו על העובדה שהמרפסת הפתוחה היא בחזקתם ובבעלותם, מרפסת זו היא משמשת גם תקרה לחלק מביתם של התובעים. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים והגישה תביעה שכנגד לתשלום סך של 3,540 ₪ בה טענה כי הנזקים הנטענים ע"י התובעים נגרמו בשל תוספת הדירה אותה בנו התובעים בצורה לקויה שגרמה ליצירת סדקים בתקרת דירתם של התובעים והם אלו שמחדירים מים לדירתם.

7. בנוסף טענה כי, חוות הדעת מטעם התובעים חסרה מאחר ואינה מתייחסת לניקוז הלקוי של הגגון שמעל דירת התובעים ואינה מתייחסת לקורה התומכת, מה גם שהתובעי ם סירבו לבצע הצפה לגגון דירתם דבר שיכל לפתור את המחלוקת ולאושש את המסקנה כי הרטיבות מקורה בגגון דירת התובעים ולא מרפסת הנתבעת.

8. הנתבעת צירפה חוות דעת של מומחה מטעמה, דב סיגל, שביקר בדירה ביום 1.6.14 יחד עם מהנדס השלד שלא יכל לאשר , לטענת מומחה הנתבעת, כי אישור הריסת הקורה התייחס להריסת כל מבנה הבטון עד לתחתית התקרה או רק לחלקו. המומחה תמך בטענת הנתבעת כי מקור הרטיבות הינו מסדק שנוצר באזור הריסת קורת הבטון שדרכו חדרו המים וגרמו להתנפחות הטיח והצבע.

9. המומחה הוסיף כי בבדיקה באמצעות מכשיר לא גילה רטיבות בתקרת הגגון והניח כי זאת בשל העובדה כי הבדיקה נעשתה בקיץ ולשם קבלת תוצאות וודאיות הוא הציע לבצע הצפה בגגון, אולם התובע סירב.

10. המומחה קבע כי סיבה נוספת להיווצרות הסדק הינה הפרשי טמפרטורות בין הגגון והמרפסת. כמו כן קבע כי האיטום בגגון אינו מלא . המומחה הציע דרכי פעולה כפי המפורט בעמוד 6 לחוות דעתו וקבע כי יש לדחות את חוות הדעת מטעם התובעים מאחר ואינה נסמכת על דבר. המומחה קבע כי הבדיקה היחידה שיכולה לתת תשובה מוסמכת לעילת התביעה הינה בדיקת הצפה.

11. הנתבעת דורשת בכתב התביעה שכנגד את הסכום הנ"ל שמהווה סכום שכר טרחת המומחה מטעמה.

12. בתצהירה הנתבעת טוענת כי בשנת 1997 התנהלה נגדה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, בגין רטיבות ונזקים ממרפסתה, ביהמ"ש מינה בורר שחייב אותה לבצע שיפוץ בדירתה על חשבונה, וכך עשתה, היא שיפצה את המרפסת וביצעה בה עבודות איטום על דעתו ובנוכחות של התובע; מכאן היא מבקשת להסיק כי המרפסת שלה תקינה ואין בה ליקויים אלא שהליקויים מקורם בגגון שנבנה ע"י התובעים.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה נגדה ולקבל את התביעה שכנגד.

מומחה בית המשפט:

13. נוכח הפערים בין חוות הדעת מטעם שני הצדדים בית המשפט מינה בהסכמתם ביום 21.8.14 את המומחה אביגדור פורת לבדיקת טענות הצדדים.

המומחה נדרש לחוות את דעתו " בשאלת הליקויים הקיימים, אפשרויות התיקון שלהם, האחריות להם, עלות התיקון של הליקויים הניתנים לתיקון והפיצוי הראוי בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. המומחה יגביל עצמו לליקויים כפי שמופיעים בחוות דעת הצדדים ויחווה דעתו לגבי אורך הזמן לביצוע התיקונים והאם ניתן להתגורר בבית בזמן ביצועם".

המומחה ביקר בדירה וקיבל חומרים מהצדדים והגיש חוות דעתו לתיק ביום 9.12.14.

קביעות מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו;

14. מומחה ביהמ"ש אביגדור דוברת ביקר בדירה פעמיים ביום 5.11.14 ו- 26.11.14 יום זה היה גשום. המומחה קבע כי יש ליקויים של ניקוז, איטום המרצפות, ומצב התחזוקה של המרפסת של הנתבעת לאחר שיפוצה בשנת 1998. ליקויים אלו הם שגורמים לרטיבות בדירת התובעים. קביעתו מפורטת לאורך כל חוות הדעת המשתרעת על 10 עמודים.

15. המומחה כתב חוות דעת מפורטת, ביקר פעמיים ורשם ממצאיו. המומחה מציין בסעיף 5 לחוות דעתו, כי ביום 5/11/14 נכח בביקור גם מומחה הנתבעת. בבדיקות שבוצעו בידי מומחה הנתבעת דב סגל בנוכחות מומחה בית המשפט מצא כי בין החיבור של הקירות לתקרה בהיקף המטבח והסלון לא התגלתה רטיבות וכן מדד האם קיימת בהיקף תחתית של הגגון שהיא גם תקרת תוספת הבניה , ובשני המקרים התוצאות הראו יובש למעט רטיבות פינתית במקום הנמוך ביותר, שבא נמצא הנקז של הגגון בקוטר "2".

16. מומחה בית המשפט קבע כי קיים סדק טבעי במקום החיבור של תקרת המטבח והסלון עם תקרת ההגון . סדק זה , לשיטת המומחה (סעיף 6 ) לא נוצר בשל חציבת הקורה והקיר שנחצבו לצורך בניית תוספת הבניה לסלון. קיימת לקביעת המומחה חדירה מסיבית של מי גשמים לאורך הסדק הטבעי והתפשטות הרטיבות לרוחב תקרת דירת התובעים.

17. המומחה סבור שמקור הרטיבות בסדק הטבעי אינו בגגון שנבנה בידי התובעים עצמם ולראיה לומד המומחה מההיסטוריה של הסכסוך בין הצדדים. הנתבעת מודה כבר בשנת 1993, כפי שמציין המומחה בסעיף 8 לחוות הדעת, שחדירת הרטיבות לסלון היא דרך המרפסת של הנתבעת ולא ההגון וכי החדירה החלה כבר בשנת 1992. מסקנה זו היא בעצם נלמדת מהודאת הנתבעת במכתבה אל הקבלן שביצע את העבודה בביתה.

18. המומחה אף נסמך גם על מכתב נוסף ששלחה הנתבעת בשנת 1997 אל אותו קבלן בו היא מודה שהרטיבות שחודרת הינה מכיוון המרפסת בביתה ; כך בכתב התביעה שהגישה נגד הקבלן, חזרה על הטענה כי קיים ליקוי באטימה ובנייה שבוצעה על ידו.

19. חציבת הקורה-שהנתבעת תולה בה את כל האשמה, לדידו של המומחה, אינה רלבנטית, מאחר שבדירה הנמצאת בקצה השני של הבניין קיים תפר יציקה המחדיר רטיבות מבלי ששם בוצע כל חציבה. בהליך בין הצדדים שתנהל בשנת 1997, חויבה הנתבעת לבצע איטום הגג וקירות המרפסת . הנתבעת ביצעה את האיטום בשנת 1998 . המומחה סבור כי אורך חיי מערכת איטום הינו 15 עד 20 שנה.

20. המומחה הדגיש כי מערכת האיטום במרפסת הנתבעת לא עברה תחזוקה מונעת, ועד לחזרת הרטיבות פעם נוספת. כתוצאה מאי תחזוקה של מערכת האיטום, כגון המילוי במרווחים שבין המרצפות ומי הגשם שחדרו באופן חופשי לחול מתחת למרצפות ובכך המים הכלואים גרמו נזק ליריעות האיטום.

21. גם ביחס לקירות המרפסת הטיח הינו רגיל סופג מים ולא טיח אקרילי אוטם ולא בוצע ריסוס חומר אוטם המונע חדירת מי גשם. מי הגשמים שנוזלים על גבי הקירות והמעקים הבנויים במרפסת של הנתבעת נספגים בטיח החוץ, מגיעים לשיפולים שמעל המרצפות וחודרים מאחורי רולקות האיטום אל מתחת ליריעת האיטום.

22. המומחה ציין כי ההצפה אינה מסוגלת לאתר בעיה זו, מאחר והיא בודקת עד לגובה 5 ס"מ בלבד אך אין בה לתת מענה לחדירת מים דרך הדפנות וקירות מסביב למרפסת או לתת מענה לחדירת מי גשמים מאחורי הפשלות האיטום האנכיות, שהינן גבוהות יותר ממפלס המים בבדיקת ההצפה.

23. ביום 26/11/14 ביקר המומחה בדירת התובעים ביום גשום ולאחר מספר ימי גשם ברצף , בבי קורו זה מצא המומחה באמצע תקרת הגגון התנפחות של הטיח וכן גם התנפחות טיח במספר מקומות בתקרת דירת התובעים. המומחה מדגיש כי התנפחות בתקרת הגגון נמצאת קרוב לנקז בקוטר 4, ומאחר ובוצעה אטימה לקויה של סביב הנקז בקוטר 4, גם המים שנזלו מנקז זה על גבי דופן המעקה עקפו מאחורי רולקות האיטום של הגגון וחדרו אל מתחת ליריעות האיטום שבגגון.

24. המומחה ממשיך ומפרט בחוות דעתו המנומקת, שביום 26/11/14 מצא שלולית מים עומדים באמצע המרפסת של הנתבעת ,ללא יכולת זרימה לכיוון הנקז בקוטר 4 והריצוף באזור ה שקע עקב היסחפות של החול הרטוב שמתחת לריצוף( ראו סעיף ז עמוד 5) .

25. המומחה סבור כי יש צורך לפרק את כל הריצוף במרפסת ולבצע מחדש כולל עבודות איטום כפי שהבהיר בחוות דעתו בסעיף 27 לחוות הדעת תוך תמחור עלות התיקון.

26. יש לזכור שמומחה בית המשפט טרם הגשת חוות דעתו, אפשר זכות טיעון רחבה לצדדים ולמומחים מטעמם. מומחה הנתבעת היה במעמד הביקור וביצע בנוכחות מומחה בית המשפט בדיקת רטיבות במקומות שונים כדי לשלול סיבות לקיומה של הרטיבות.

27. המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו וקודם לכן השיב על שאלות הבהרה. המומחה גם לאחר החקירה ולשאלות ההבהרה, משנתו סדורה, ברורה ונהירה, מעוגנת היטב בממצאים ובמסמכים שסמך את ידו עליהם.

28. המומחה בקיא בתחום, חקר וסקר את היסטורית התיקונים של המרפסת, מועדיה, בחן לעומק את טענות הצדדים ושלל טענות מומחה הנתבעת כי מקור הרטיבות מהחציבה בקורה בעת ביצוע בנית תוספת הדירה ומהגגון. המומחה פירט מדוע לטעמו, טענה זו אינה נכונה.

ב"כ הנתבעת ניסתה למצוא מזור לטענותיה בכל פינה ופינה כדי לקעקע אמינות ומומחיות מומחה בית המשפט. המומחה ביקר מספר פעמים בדירה, ניתח באופן מעמיק את מקורות הנזילה, שילב את ההיסטוריה של הסכסוך בין הצדדים ומהיסטוריה זו למד על הגורמים השונים שגרמו לנזילות קודמות ומוקד נזילות אלו , שלל טענות מומחה הנתבעת , תוך מתן הסבר משכנע ומפורט.
29. בבואי להעביר את מסקנותיו של המומחה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט, נזכיר את מעמדה המיוחד של חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט. ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך, לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .

עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, בין היתר - ע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189.

30. עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט - ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז(5) 170 ; בית המשפט רשאי להכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ולבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט - ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104.

31. אדגיש כי בתום ישיבת ההוכחות, וכאשר טענתה המרכזית של הנתבעת כי מקור הנזילה היא בגגון שנבנה בידי התובעים, ומאדרים את חשיבות ביצוע ההצפה על הגגון. כאשר חוזרים ותוקפים את חוות דעת מומחה בית המ שפט בכך שלא ביצע הצפה של הגגון, השיב המומחה לשאלת בית המשפט לעניין תרומה ולו חלקית של הגגון:

"ש. האם יכול להיות גם מהגגון וגם מהמרפסת?
ת. לא. חד משמעית הגעתי למסקנה. מפנה לנספח ז', המים הם מהשיפועים. המים כשהם מתחילים לזרום – בנספח ז' רואים את החצים באלכסון. המים לא הולכים בניצב לערוץ, אם היו ניצבים לא היינו רואים את הרטיבות לאורך המקום הכי נמוך במרפסת. כשהמים הולכים באלכסון, יורדים לאורך הקיר, זו ההוכחה. כיוון הזרימה לא בניצב אלא באלכסון. המים הולכים מהנקודה הגבוהה לכיוון המרזב.
ש. ממרזב הגגון ?
ת. יש זרבובית בפינה. זה 4 צול וזה 2 צול. מה מסוגל לעשות 2 צול. זה לא בצד של הנתבעת. אם היתה בעיה בזרבובית ומדדנו וראינו שאין, זו בעיה של התובעים.
ש. למה הוא תרם?
ת. אם כמות המים במרפסת הצריכה מרזב בגודל 4 צול, במרפסת אי אפשר לעשות 2 צול, זה צריך להיות 4 צול או יותר. הסברתי בתחילת דבריי, שאסור להעביר מים משכן לשכן. "

עם זאת הצעתי לשני הצדדים בתום החקירות כדי לשלול באופן סופי את טענות הנתבעת , כלהלן:

"מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים, הצדדים מקבלים את המלצת בית המשפט לפיה תבוצע בדיקת הצפה על ידי מומחה בית המשפט, על פי התקן וזאת באמצעות מעבדה מאושרת, ככל שנדרש וזאת תוך 14 יום מהיום ושני הצדדים יישאו בעלות בדיקה זו ובעלות המומחה. המומחה יעדכן את בית המשפט תוך 30 יום מהיום."

הבדיקה בסופו של יום לא בוצעה, הנתבעת העלתה טיעונים שונים והתנהלה בעצלתיים תוך הטחת עלבונות במומחה, כל זאת כדי לא לבצע את בדיקת ההצפה בגגון , כך שבפועל, ועל אף שזו בקשתה ,עד שבסופו של יום הוריתי על ביטול הבדיקה והגשת סיכומים מטעם הצדדים. אני סבור כי הימנעות זו יש לזקוף לחובתה של הנתבעת, אם כי פסק דינו מבוסס על אדנים אחרים ורבים מלבד התנהגות הנתבעת.

31. עיינתי בחוות דעת בית המשפט, עיינתי בכל טענות הנתבעת, שחלקן מהווים שינוי חזית ברורה, ולא מצאתי כל פגם מהותי או טעות המצדיקה סטייה מקביעת מומחה בית המשפט ואדון בכל טענות הנתבעת שהועלו בסיכומים .

32. הנתבעת טוענת כי המומחה לא נתן דעתו לגגון כמקור לרטיבות. טענה זו אינה נכונה. המומחה נתן את דעתו הן בחוות הדעת והן בחקירתו ושלל אפשרות זו. תשובתו הייתה ברורה נהירה ומנומקת היטב כמבואר על ידו בסעיפים 5 , 6 ו-7 ל חוות הדעת, וכי מקור הרטיבות אינו בגגון. מדובר בקביעה פוזיטיבית. מצד שני מומחה הנתבעת דב סגל לא קבע כלל ועיקר שהגגון מקור הרטיבות כפי שטוענת הנתבעת בסיכומיה. וכך הוא כותב בחוות דעתו "בבדיקה בעזרת מכשיר PROTIMETER לא אובחנה אמנם רטיבות בתקרה, אבל מאחר והבדיקה נעשתה בקיץ היא בדרך כלל לא יכולה לגלות רטיבות. לכן, על מנת לאשש את ההנחה שלי שמקור חדירת המים בתפר ובתקרת הסלון הוא בגגון שמעל מרפסת התובעים יש לבצע הצפה בבגון..."
אם כך זו רק השערה שהמומחה לא בחן ולא אימת, ומצד שני קיימת קביעת מומחה בית המשפט ששלל השערה זו לחלוטין בנימוקים מפורטים בחוות דעתו. זאת ועוד גם כשניתנה לנתבעת האפשרות לבצע הצפה בגגון, מכוח הסכמת הצדדים בתום ישיבת ההוכחות, החלה במסע שארך זמן בדחיית הביצוע בתאונות שונות . משכך יש השערה לא מבוססת למול קביעת מומחה בית המשפט שאני מאמץ, שהגגון אינו מקור הרטיבות בדירת התובעים.

33. טענת הנתבעת ביחס לבעלות על הגגון, כפי שפורטה בסיכומי הנתבעת (11 עד 23), אינה מוסיפה ואינה מעלה או מוריד ה. בין אם הוא רכוש משותף או בבעלות התובעים , אין הדבר משנה ביחס לקביעות המומחה שמקור הרטיבות הוא במרפסת שבבעלות הנתבעת. וביחס לניקוז הרי קביעת המומחה ברורה שהניקוז יש לבצע לחצר ולשטח הציבורי ולא לגגון שהוא מעל דירתם של התובעים. אי לכך הפולמוס מצד הנתבעת ביחס להיות הגגון רכוש משותף או בבעלות התובעים, אינו מעלה או מוריד.

34. קביעות סותרות ביחס לשיפוע המרפסת. גם טענה זו אני דוחה. תחילה המומחה כזרועו הארוכה של בית המשפט ושאינו צד לסכסוך, תיאר את מה שראו עיניו, ושאלת תיעוד במצלמה אינה מעלה או מורידה ממהימנות העד המומחה. אין צורך בתיעוד במצלמה מ קום שהדבר צוין בתרשומת וקיבל ביטוי בחוות דעתו. אין כל סתירה בדברי המומחה ביחס לשיפועים, וטענות הנתבעת אין בהם ממש. השלולית שתועדה על ידי המומחה וכפי שפרס בחוות דעתו יש לה הסברים מפורטים בדמות שקיעת המרצפות במרכז עקב היסחפות החול, ללא יכולת זרימה לכיוון הנקז (סעיף 14 ז בעמוד 5 לחוות הדעת) משכך גם טענה זו דינה דחייה .

35. הטענה כי המומחה התעלם מטיפול כושל בחור הנקז שבין המרפסת לגגון. לא הוכח כטענת הנתבעת כי התובעים ביצעו את המיוחס על ידי הנתבעת, מדובר בטענה שהועלתה ולא הצליחה להוכיח. וגם אם כן, הכיצד זה מאיין את חוות הדעת של המומחה שהאיטום במרפסת עצמה- עיקר העקרים הוא לקוי ועקב העדר תחזוקה המים החלו לחדור לדירת התובעים. הנתבעת מפזרת ערפ ל לכל כיוון אפשרי, גם כאשר המומחה מטעמה, לא מעלה את הטענה שבסעיפים 28- 30 לסיכומים, ומה הקשר בינים לבין האיטום בקירות המרפסת והמרפסת עצמה !

36. הטענות בדבר אי הבאת ראיות, צילומים ומדידות כמפורט בסעיפים 31 עד 37 לסיכומים. טענות אלו אין בהן ממש. המומחה מטעמה לא הביא נתונים ו/או ראיות!! מומחה הנתבעת העלה השערות והנחות ולא קבע מסקנות בתוקף מומחיותו. מאידך מומחה בית המשפט, ביקר, שמע הצדדים שמע את המומחים, ביצע יחד עם מומחה הנתבעת בדיקות רטיבות במכשיר שהיה עם מומחה הנתבעת , חקר את מסלול הרטיבות, שלל מקורות רטיבות וקבע מה מקור הרטיבות הכל כמפורט בחוות הדעת מטעמו. אין להטיל דופי ביושרו של המומחה או במקצועיותו.

המומחה , שלל את התיזה וההנחה של מומחה הנתבעת, נימק כדבעי מסקנתו השזורה היטב במארג הראיות , ואני מאמץ את קביעתו, הברורה והמנומקת .

37. הנתבעת מלינה על אי קיום בדיקת הצפה במרפסת. המומחה התייחס לכך בצורה מנומקת וקבע שאינה נחוצה . ביחס לרצפת המרפסת הסביר היטב בחוות דעתו את הליקויים שמלמדים כי מים חודרים דרכה ושנית הסביר כי גם אם הייתה מבוצעת אין בה לגלות את הרטיבות החודרת דרך הדפנות מעל 5 ס"מ. תשובותיו מספקות, ברורות ומקצועיות. המומחה סקר את כל מקורות הרטיבות במרפסת, מסקנתו היא על בסיס המומחיות שצבר, על בסיס בחינת כל השיקולים , ואני מאמץ את קביעתו. המומחה סבר כי אין צורך בקיומה של בדיקה כזו, ואין פסול בכך. מדובר בכלי עזר, אך מאחר והמומחה קבע בהתאם לניסיונו ומומחיותו, תוך בדיקת מסלול הרטיבות את מקור הרטיבות ושלילת יתר הגורמים, אין הכרח בקיומה של ההצפה.

38. המומחה בדק במהלך ביקוריו את הרטיבות. לפעמים די בראיה בעין וכך הוא במקרנו, המומחה אף נעזר במכשיר שהיה בידי מומחה הנתבעת כדי לבצע בדיקות סמויות לרטיבות. במקרנו הרטיבות גלויה לעין . המומחה הינו מקצועי ובעל ניסיון רב ובית המשפט סומך את ידו על בדיקותיו.

39. בבואו להכריע בין מומחים, אין בית המשפט שׂם עצמו 'מומחה-מכריע' ביניהם, ומטבע הדברים שאין הוא מפעיל לעניין זה שיקול דעת מקצועי; אלא פועל בית המשפט כערכאה שיפוטית, ומפעיל לצרכי ההכרעה בין המומחים שיקול דעת שיפוטי, על בסיס הידע המשפטי, ניסיון החיים השיפוטי והשכל הישר, בהם הוא עושה שימוש כאשר הוא מתבקש להכריע בין גרסאות סותרות.

החריג לכלל האוסר עדות סברה היא עדות מומחה מטעם בית המשפט. מומחה יכול להעיד על מסקנות, אין משמעו התפרקות השופט מחובתו להכריע גם בשאלות שבמומחיות (ראו והשוו: ע"א 16/68 רמת-סיב בע"מ נ' דרזי, בעמ' 168; ע"א 1156/92 סגל נ' סגל . מותר למומחה להעיד על מסקנות מקום שללא מומחיות אדם רגיל לא היה מסוגל "לקלוט" מסקנות אלו מהעובדות הפרוסות בפניו (י' קדמי על הראיות (כרך ב) בעמ' 557) .

בין חוות דעת מומחה בית המשפט המבוססת על קביעות עובדתיות, מנומקות, שזורות היטב בחומר הראיות, לבין השערות והנחות של מומחה הנתבעת, הנטייה ברורה והיא אימוץ מסקנות מומחה בית המשפט. חוות דעת מומחה הנתבעת היא תרשים זרימה של השערות ותו לא.

40. ביחס לטענות של בניה ללא היתר בתוספת של התובעים; אין קשר בין בניה ללא היתר לבין בניה רשלנית. לא כל בניה ללא היתר היא בניה ליקויה וההפך הוא נכון. סוגיה זו גם לא קשורה למחלוקת, שעה שמומחה בית המשפט קבע בצורה נחרצת לגבי מיקום חדירת המים ממרפסת הנתבעים וביחס לגגון תשובתו בחקירתו הייתה ברורה שאין כזו (עמוד 12 שורות 20-24). וביחס להריסת הקורה והאפשרות שהיא הגורם לחדירת המים, המומחה בחוות דעתו, שלל אפשרות זו , קביעתו מנומקת ואני מקבלה במלואה. העובדה שישי היתר או אין היתר, כשלעצמה , אינה מעלה או מורידה ביחס לאיכות הבניה או בניה רשלנית שמחד ירה מים. המומחה לא התעלם מכך ובדק את הקשר בין העבודות שבוצעו ואיכותן ובין חדירת מים ונתן מענה הולם בחוות דעתו.

41. שבתי ועיינתי ביתר טענות הנתבעת ואין בהן ממש. הנטל אינו מוטל על המומחה- המומחה אינו צד, הדרישות שהמומחה יוכיח וימציא צילומים ומסמכים או הסתמכות על מסמכי הנתבעת, אין בהן ממש. מדובר בחוות דעת ראויה, רצינית, מפורטת ומנומקת היטב. המומחה הפגין מקצועיות, בניגוד למומחה הנתבעת שאין בחוות דעתו דבר שקשור במסקנות ועסק בהשערות של מקורות הרטיבות. הנני דוחה את כל טענות הנתבעת בעניין זה.

42. משכך, הנני מאמץ את מסקנותיו של מומחה בית המשפט ביחס למקור הרטיבות.

האחריות ונטלי הראיה;

43. התובעים הוכיחו באמצעות חוות דעת בית המשפט כי מקור הרטיבות מדירת הנתבעת כבעלת המקרקעין. עוד הוכיחו כי לא פעלה כראוי ולא שמרה על רמת תחזוקה ראויה לדירתה, והפרה את חובתה כבעל המקרקעין, ובכך התובעים הוכיחו את הדרוש הוכחה.

גם אם טעיתי במסקנתי זו, אני סבור כי בענייננו נטל ההוכחה חל על הנתבעת מכוח סעיף 38 לפקודה לפיו "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".

ניתן, איפוא, להתייחס למים החודרים אל דירת התובעים מדירת הנתבעת , כדבר ש"נמלט" מדירת הנתבעת , מערכת הנמצאת בחזקת הנתבעת ו/או שהנתבעת אחראית ו/או ממונה עליה ועל אחרונה זו הראיה שלא התרשלה.

בעניין זה אני מפנה לפסה"ד שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בע"א (ת"א) 39304-09-11 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ישפאר הום טק בע"מ , שם נקבע : "סעיף 38 לפקודת הנזיקין "דברים מסוכנים" אליו מתייחסת המערערת נועד למצבים בהם הנזק נובע מדבר מסוכן או שנמלט – ובכלל זאת מים".

אני גם מפנה לדברים של ביהמ"ש המחוזי בע"א (נצ') 3156/03 "עמידר" החברה הלאומית לשכון עולים לישראל נ' רגב, חברה למיפוי, מדידות ושירותי הנדסה בע"מ ואח', שם בפסקה 15 לפסק הדין נכתב : "השופט קמא סמך את ידיו על הוראת סעיף 38 לפקודה, ודומה כי הסתמכות זו היא במקומה. אנו מדברים על מים, שעל ידי 'הימלטותם' הם עלולים לגרום נזק, ואם נמלטו ממקום, שהטירה היתה ממונה עליה ותפסה בו חזקה, כי אז עליה הראיה שלא התרשלה".

ראו בהקשר זה גם הערתו של ביהמ"ש העליון בנוגע לתחולתו של סעיף 38 לפקודה, בפסק הדין שניתן בע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נאצר נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 337, 355 לפיה ניתן להתייחס למים בנסיבות מסוימות משום "דבר מסוכן". גם בקרב בתי משפט השלום, ניתנו פסקי דין מרובים הנשענים על האמור בפסקי הדין הנ"ל, ואשר מחילים סעיף 38 לפקודה, בנסיבות בהן מדובר בנזקים שנגרמו כת וצאה מדליפה בין היתר אני מפנה לת"א (ת"א) 186909/02 מנורה חברה לבטוח בע"מ נ' איגוד ערים לביוב ולתברואה אזור איילון, שם נכתב : " אכן, מים עלולים להיות דבר מסוכן, ובנסיבות האירוע נשוא התביעה חלה גם החלופה השנייה שבסעיף 38, הדנה בדבר הנמלט מנכס ועלול לגרום נזק בהימלטו. לעניין זה ראה ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] תק-על 2006(1)1746 וכן ת"א 6425/03 הדר חברה לביטוח נגד ליגר השקעות בע"מ ואח' "

44. לפיכך נזק שנגרם ממים שדלפו מדירת הנתבעת וחלחלו לדירת התובעים , הם בגדר מים שנמלטו מ"דבר" שהנתבעת הייתה הבעלים שלו או תופסת הנכס שמתוכו נמלט הדבר . על בעלת הדירה – הנתבעת , הנטל להראות כי לא התרשלה, נטל אשר לטעמי לא עמדה בו.

45. הנתבעת לא הצביעה על כל פעולה מטעמה – המלמדת כי פעלה ונקטה בפועל שגרתית לשימור מערכת האיטום במהלך השנים וכי נקטה בכל האמצעים כגון חידוש האיטום ולפחות חומר המילוי בין אר יחי המרצפות או הקרמיקה שבמרפסת, ולא טענה כי אטמה את הקירות בחומר שימנע חדירת מים, כל זאת בידועה כי אכן קיימת נזילה מדירתה שהחלה כבר בשנות ה-90 . על אף הידיעה ועל אף שנקטה בעבר הליכי תיקון מרפסת, לא שמרה על תחזוקה ראויה, ובשים לב לכך שחיי מערכת האיטום היא כ 15 שנה, יש תמיד לפעול לשמירה על מערכת זו , דבר שכשלה בו.

46. הנתבעת כשלה מלהצביע על מקור נזילה אחר מלבד המרפסת, וחוות הדעת מטעמה –הינה השערה בלבד, ובשל כך, הוכח בפני התרשלותה, כקביעת מומחה בית המשפט. משך הנני קובע כי הנתבעת אחראית על הנזק שנגרם בדירת התובעת ואחראית לתקן את הליקוי בדירתה, כדי למנוע את המשך הנזק וחובתה לערוך תיקון בדירתה.

הנזק;

עלות ואומדן נזקי התובעים;

47. משסיימנו את שאלת האחריות, נעבור לשאלת הנזק. הנתבעת בסיכומיה לא חלקה על הסכומים שציין המומחה בחוות דעתו , ביחס לעלות התיקונים בדירת התובעים ולא על התיקון הדרוש בדירת הנתבעת כדי לפתור בעיית הרטיבות ואת עלותו.

48. המומחה מטעם ביהמ"ש אשר בחן את נזקי הרטיבות בדירת התובעים , תיאר והעריך את עלות התיקונים בכל אחד ממוקדי הרטיבות . בחנתי את הסכומים והיקפם, והם נראים בעיני סבירים, הם פרי ניסיון המומחה ובתחום מומחיותו, ובעיקר משום שהנתבעת בסיכומיה לא חלקה על הנזק שבחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

49. על כן, אני קובע כי הנזק בדירת התובעים הינו בסך 6,514 ₪ כולל מע"מ. המומחה התייחס לפיקוח עבור העבודות בשתי הדירות. מאחר ואין בית המשפט מתכוון לפקח על ביצוע העבודות כמוצע בידי המומחה, אי לכך יש להוסיף עלות פיקוח בשיעור 10% ומע"מ בגין עבודות אלו.

50. התובעים זכאים למלוא הוצאותיהם: אגרה על שני חלקיה, הוצאות המומחה מטעמם והחזר השתתפותם בעלות מומחה בית המשפט. בעניין ההוצאות תוגש פסיקתא לחתימתי בצירוף הקבלות על ההוצאות.

51. התובעים ביקשו 4,000 ₪ בגין עוגמת נפש. מדובר בסכום צנוע ביחס לנזק שנגרם להם בגין הרטיבות. במסגרת קביעת הפיצוי הלא ממוני, יש לשקול, בין היתר, את השפעת הליקויים על חיי היומיום של הדייר, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי. כן נדרשת התאמה בין גובה הפיצוי בגין הליקויים, לפיצוי בגין ראש הנזק הלא ממוני. לעניין השיקולים בקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות ליקויי בניה, ראו: דברי כבוד השופטת נאור בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' (פורסם בנבו, 1.12.2008.

בבואי ליישם את העקרונות לעיל כפי שנקבעו על ידי בית המשפט, אין בידי להתעלם מכך שהליקויים שנתגלו בדירת התובעים עלות תיקונם מסתכמת בסכום צנוע של 6,514, אלא שמבחינה מהותית מדובר בליקויים שיש בהם כדי להשפיע השפעה של ממש על איכות חייהם של התובעים. עובש , כתמי רטיבות בהיקף לא מבוטל התנפחות טיח ונזילת מים , אני סבור כי הסכום שנדרש מטעמם הינו סביר ואני פוסק להם סך 4,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

52. בנוסף התובעים זכאים לשכ"ט עו"ד שנאלצו לשלם, בשל רצונה של הנתבעת לנהל את התביעה שלא במסגרת תביעה קטנה , אי לכך הנני פוסק שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

53. כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, היה ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. התובעים יגישו פסיקתא לחתימתי ביחס לחיוב הכספים.

צו עשה

54. בנוסף עתרו התובעים לחייב את הנתבעת לבצע תיקון בדירתה כדי למנוע את המשך הנזילה. בסיכומי הנתבעת אין התייחסות לסעד של צו עשה, ואין כל התייחסות למהות התיקון הנדרש ועלותו. אני יוצא מנקודת הנחה שהנתבעת לא חולקת על מהות התיקון ועלותו, היה וייקבע כי מוקד הנזילה הוא במרפסת ביתה.

55. המומחה קבע שורת תיקונים כדי לתקן את המרפסת, תוך קביעת העלות של התיקונים. אני מאמץ את חוות דעתו, בעניין זה, (הנתבעת לא חלקה על חלק זה בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט), העלות נראית סבירה .

56. ניתן בזאת צו עשה, המורה לנתבעת לבצע תיקון להפסקת חדירת מים ממפרסת ביתה לדירת התובעים, ולבצע תיקון כמפורט בסעיף 27 לחוות דעת מומחה בית המשפט המהנדס אביגדור דברת מיום 7/12/14, וחוות דעתו ביחס לתיקון – דהיינו סעיפים 24 , 27 ו28 לחוות דעתו הם חלק מפסק דיני זה.

57. הנתבעת תבצע את התיקון כמפורט בחוות דעת המומחה ובהתאם לפסק דיני זה, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה.

על התביעה שכנגד;

58. התביעה שכנגד שהוגשה מטעם הנתבעת , נוכח קבלת תביעת התובעים , דינה דחייה. מאחר והוכח בפני כי מקור הרטיבות בדירת הנתבעת ולא כפי שהיא טענה עקב מעשי התובעים עצמם , נגזר מכך, דחיית טענות הנתבעת ודחיית הסעדים שעתרה להם.

59. זכות ערעור תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיכאל ניסים חמו
נתבע: אמירה וייס
שופט :
עורכי דין: