ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמוס יהודה אגרון נגד רמי חדד :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע

עמוס יהודה אגרון

נגד

נתבע

רמי חדד

באמצעות המנהל המיוחד עו"ד איתן צנעני

החלטה

בפני בקשה של המנהל המיוחד, עו"ד איתן צנעני (להלן: "המנהל") למחוק את התביעה שהגיש התובע, בטענה, כי בית משפט זה נעדר כל סמכות לדון במקרה זה. שכן, העניין צריך להידון בבית משפט של פשיטת רגל, הוא בית המשפט המחוזי.

א. להלן העובדות הרלוונטיות לבקשה

  1. התובע ייצג את הנתבע ( להלן " הנתבע" או " החייב") במספר הליכים הקשורים לתביעות עקב תאונת דרכים שאירעה לנתבע ביום 28.11.12.
  2. הנתבע ייפה את כוחו של התובע לייצגו הן בהליך תביעה לגמלת נכות מעבודה כלפי במוסד לביטוח לאומי ( להלן: "המל"ל") והן בתובענה אזרחית לפיצויים בשל נזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975.
  3. בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה, ביום 11.07.2013, לפיו, בכל הנוגע לייצוגו במל"ל, ישלם הנתבע לתובע סך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ, בעבור ייצוג בפני כל ועדה רפואית במל"ל, וכן סך השווה ל- 11% בתוספת מע''מ, מכל סכום אשר יקבל התובע במסגרת התובענה האזרחית.
  4. התובע ייצג את הנתבע בפני ארבע ועדות רפואיות במל"ל הן בדרג ראשון והן בוועדות ערר. בגין הייצוג, קיבל הנתבע, כך לפי הטענה, מהמל"ל קצבאות בזמן תקופת הנכות הזמנית וכן גמלה חד פעמית, ובסך הכל 43,169 ש"ח ( זמן הגשת התובענה).
  5. בין הצדדים סוכם, כי התובע יקבל שכר טרחתו עבור ייצוג בשתי ועדות בלבד - בכל הועדות בדרג ראשון ( כוועדה אחת) ובוועדת הערר. בעבור כל אלה, על הנתבע היה לשלם לתובע סך של 13,746 ₪.
  6. ביום 30.11.15 ניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים צו כינוס נגד הנתבע ועו"ד צנעני מונה לשמש כמנהל מיוחד.
  7. במסגרת הסכם שנערך בין המנהל המיוחד ובין הנתבע, אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 6.3.16 ( להלן: "ההסדר") נקבע כי התובע זכאי לקבל שכ"ט בעבור ייצוג הנתבע בתיק הפלת"ד וכן נקבע כי: - "ככל שב"כ החייב בהליך האזרחי ינקוט הליך משפטי בטענה כי הוא זכאי לסכום הגבוה מהסכום הקבוע בחוק וככל שביהמ"ש יאשר לו סכום נוסף, הסכום ישולם מקופת הכינוס".

ב. טענות המנהל המיוחד

  1. לטענת המנהל המיוחד, על פי הדין לא ניתן להוציא כספים מקופת הכינוס בהליך שאינו חלק מתביעה בפשיטת רגל, אלא באישור בית המשפט המוסמך לדון בפשיטת הרגל. על כן, טוען המנהל, כל תביעה כנגד החייב, ובכללה תביעה זו, אמורה להתברר בפני בית המשפט המחוזי כחלק מהליך פשיטת הרגל של החייב, ולא בבית משפט זה.
  2. המנהל טוען, כי הפסקה מתוך ההסכם, אינה באה ליתן לתובע זכות קדימה בכסף הנמצא בקופת הכינוס, שכן הדבר מהווה העדפת נושים אסורה.
  3. לטענת המנהל, ההסכם נערך בין החייב ובין המנהל, כאשר אין התובע צד להסכם. לטענתו, הפסקה הנזכרת אין עניינה העדפת התובע ו"שמירת" כספים בעבורו בקופת הכינוס, אלא באה לפייס את דעתו של החייב שחשש מתשלום כפול לתובע.

ג. טענות התובע

  1. התובע טוען בתביעה שהגיש לבית משפט זה, בסדר דין מקוצר, כי הנתבע חייב לו סך של 13,746 ₪ כשכר טרחה עבור ייצוגו בוועדות הרפואיות בתביעה מול המוסד לביטוח לאומי.
  2. התובע מבקש מבית משפט זה לדון בעניינו ולחייב את הנתבע בסכום הנזכר.
  3. לטענת התובע, סכום זה אמור להשתלם לו מקופת הכינוס כפי שנקבע בהסכם הנזכר בסעיף 5 לעיל, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, כאמור.

דיון והכרעה
ד. המסגרת הנורמטיבית
1. פקודת פשיטת הרגל [ נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן "הפקודה"), קובעת הסדרים מיוחדים הנוגעים לתביעות כנגד פושט רגל. סעיף 20 לפקודה קובע כדלקמן :
"(א) משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

2. היינו, משתמע מסעיף 20 לפקודה כי כאשר ניתן נגד פלוני צו כינוס, אין נדרשים לתביעות נגד אותו פלוני, אלא ברשות בית המשפט המוסמך לענייני פשיטת רגל ( כהגדרת " בית המשפט" בסעיף 1 לפקודה זו).
3. תכליתה של הוראה זו היא מניעת העדפת נושים, וכפי שהובהר בעניין ע"א 1516/99 מרים לוי נ' נזיה חיג'אזי, נה (4) 730 ( להלן: "עניין חיג'אזי") על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה באומרה כדלקמן:
"לאחר מתן צו הכינוס תכלית העיכוב שונה. בשלב זה כבר הוכח כי החייב ביצע מעשה פשיטת רגל, והמשך הליכי פשיטת הרגל נועד להבטיח כי הנושים יקבלו את המגיע להם על בסיס שוויוני בהליך שימזער ככל הניתן את העלויות הדיוניות. המגמה היא למנוע מצב שבו נושה זריז, המקדים נושה מתמהמה, יזכה בנתח גדול יותר מנכסי החייב ולחסוך בהוצאות הכרוכות בניהול משפטים יקרים הגורעות מהמאסה, המוגבלת בלאו הכי, של נכסי החייב העומדים לחלוקה".

4. כן נאמר כי:

"תכליות אלה הן העומדות ביסוד העיקרון כי בשלב זה יעוכבו התביעות התלויות ועומדות שהגישו הנושים לבתי-המשפט, למעט במקרים נדירים וחריגים שבהם המשך ניהול התביעות הותר, ותביעות חדשות לא תוגשנה אלא בכפוף לרשות מיוחדת. בשלב זה של הליך פשיטת הרגל בית-המשפט של פשיטת רגל הוא בעל סמכות ההחלטה בעניין מתן היתר לדיון בתביעה בהליך רגיל – בין שמדובר בהמשך דיון בתביעה קיימת ובין שמדובר בהגשת תביעה חדשה. בידי בית-משפט זה הכלים ומכלול הנתונים הרלוונטיים שיש לשוקלם ולהעריכם לצורך מתן החלטה אם להתיר, בבחינת יוצא מן הכלל, בירור תובענה בבית-משפט על-פי הסדר הרגיל ( פש"ר ( י-ם) 14/96 בנק הפועלים נגד שאג [17])" ( מתוך ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי).

5. "חובות בני תביעה" אשר תביעתם תותר רק על ידי בית המשפט המוסמך, הוגדרו בסעיף 71 לפקודה: "(א)חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו".

וביתר ביאור "... חובות בני-תביעה בפשיטת רגל שבהם דן הנאמן, ואשר לצורך ריכוזם בפניו לאחר מתן צו כינוס נדרש עיכוב הליכים, הינם חובות וחבויות שמשמעותם היא כספית – בין קיימת ובין עתידית, בין ודאית ובין מותנית, בין קצובה ובין בלתי קצובה, ולמעט חובות מסוימים המוצאים מן הכלל במפורש ( סעיפים 72 ו-73 לפקודה)" (כבוד השופטת פרוקצ'יה בפרשת חיג'אזי).

המשמעות היא, כי כל בקשה לנקיטת הליכים בחובות כספיים או הפסקתם כנגד חייב פושט רגל, אשר ניתנה לאחר צו הכינוס, תידון בפני בית המשפט המוסמך לענייני פשיטת רגל בלבד.

6. בענייננו, המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב פרשנותו של ההסכם שנערך בין המנהל לבין החייב, כאשר התובע אינו צד להסכם , אלא מוזכר בו בלבד . לשון ההסכם אומרת כי "ככל שב"כ החייב בהליך האזרחי ינקוט הליך משפטי בטענה כי הוא זכאי לסכום הגבוה מהסכום הקבוע בחוק וכל שביהמ"ש יאשר לו סכום נוסף, הסכום ישולם מקופת הכינוס". הנה כי כן, נאמר מפורשות כי הסכום ישולם מ"קופת הכינוס" ועל כן ברי הדבר כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, לא נאמרה בהסכם כל אמירה , לפיה ניתן להבין כי בית משפט אחר ולא בית המשפט המחוזי הוא שיפסוק בעניין כגון דא.
7. כאמור, על פי סעיף 20 לפקודה, כל תביעה של חוב בפשיטת רגל נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המוסמך בפשיטת רגל, קרי בית המשפט המחוזי.

לאור המקובץ, הגעתי למסקנה, לפיה הסמכות בשאלת פרשנותו של ההסכם נשוא הדיון נתונה לבית המשפט הדן בהליכי פשיטת הרגל של החייב, ולא לבית משפט זה. המשמעות היא שלא תהיה לתובע תרופה לתביעתו, אלא בבית המשפט המוסמך בלבד, הוא בית המשפט המחוזי בירושלים.
אני קובע, אפוא, כי יש להעביר ניהול תיק זה לבית המשפט המחוזי בירושלים , הדן בהליכי פשיטת הרגל של החייב. התובע יישא בהוצאות בגין עניין זה בסך של 1 ,500 ₪, אשר ישולמו למנהל המיוחד תוך 14 יום.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ז, 26 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמוס יהודה אגרון
נתבע: רמי חדד
שופט :
עורכי דין: