ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יחזקאל אליהו נגד שירי ברכה טוביה :

החלטה בתיק רע"א 7325/16

לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

המבקש:
יחזקאל אליהו

נ ג ד

המשיבים:
1. שירי ברכה טוביה

2. גילי (גיורא) ברושי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק) בע"א 56829-05-16 מיום 20.7.16

בשם המבקש: עו"ד מרים זקבך

בבית המשפט העליון

החלטה

רקע והליכים

א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק), מיום 20.7.16, בע"א 56829-05-16, שלפיה עוכב בתנאים ביצועו של פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (השופט מ' חאג יחיא) מיום 31.3.16, אשר הורה על פינוי המשיבים מדירה בירושלים (להלן הדירה), שבבעלות המבקש.

ב. המשיבה 1 (להלן המשיבה) היא דיירת מוגנת בדירה שבבעלות המבקש. המשיב 2 הוא בנה (להלן המשיב). ביום 12.7.10 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום לסילוק ידם של המשיבים מהדירה. במסגרת התביעה טען המבקש שהמשיבה איבדה את זכויותיה כדיירת מוגנת מאחר שנטשה (וכך גם המשיב) את הדירה בשנת 2006, וכן נוכח הפסקת תשלום דמי השכירות במשך שלוש שנים. ביום 31.3.16 נתן בית משפט השלום (השופט מ' חאג יחיא) את פסק דינו. במסגרת פסק הדין קיבל בית המשפט את טענות המבקש והורה על פינויים של המשיבים מהדירה, בכפוף לתשלום פיצויים על ידי המבקש כ"סעד הפוך מן הצדק" בסך של 25,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה; המשיבים חויבו בהוצאות המבקש בסך של 15,000 ש"ח.

ג. ביום 18.4.16 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור שיגישו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (השופט מ' חאג יחיא) קיבל את הבקשה ביום 24.5.16, בכפוף להפקדת סך של 30,000 ש"ח לשם הבטחת פיצוי המבקש בגין כל נזק שייגרם לו אם יידחה הערעור או יימחק.

ד. ביום 26.5.16 הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, וביום 16.6.16 ביקשו לעכב את ביצועו של פסק הדין. במסגרת הבקשה טענו המשיבים כי התניית עיכוב ביצועו של הפינוי בהפקדת סכום נוסף של 30,000 ש"ח, כפי קביעת בית משפט השלום, היא גזירה קשה שאינם יכולים לעמוד בה, ומשמעותה היא אי עיכוב ביצועו של פסק הדין לפינוי. עוד טענו המשיבים, כי יש סיכויים טובים להצלחה בערעור שהגישו, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. מנגד טען המבקש, כי יש למחוק את הבקשה על הסף נוכח קיומה של החלטת בית משפט השלום באותו עניין. המבקש טען כי היה על המשיבים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. לחלופין, טען המבקש כי סיכויי הערעור קלושים, וכי מאחר שהמשיבה אינה מתגוררת בדירה בפועל, אין פגיעה ממשית במשיבים ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו. עוד טען המבקש כי מצבם הכלכלי של המשיבים לא הוכח כדבעי. בתשובה, טענו המשיבים כי עד להגשת ערעור, הסמכות לעיכוב ביצוע פסק הדין נתונה לערכאה הדיונית, אך משהוגש ערעור, מסורה הסמכות לבית המשפט שלערעור. לחלופין, ביקשו המשיבים להתייחס לבקשה כאל בקשת רשות ערעור. המשיבים הוסיפו כי הטענה שאינם מתגוררים בדירה היא מעיקרי המחלוקת שבין הצדדים.

ה. בית המשפט המחוזי (השופט כ' מוסק) קבע בהחלטתו שנקודת המוצא הידועה היא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק הדין, וכי על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הצלחת הערעור, וכן – במאזן הנוחות – שאם יזכה, יהא זה מן הנמנע ולמצער קשה להשיב את המצב לקדמותו. בית המשפט הוסיף, כי כשמדובר בסילוק יד ממקרקעין, ובפרט מדירת מגורים, הנטיה היא להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע נוכח "מאזן הנוחות" שבין הצדדים.

ו. בית המשפט קבע, כי במקרה דנן מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. בית המשפט לא התעלם מטענות המבקש, ובכללן הטענה כי המשיבים לא התגוררו במשך שנים בדירה, כפי קביעתו של בית משפט השלום, אך פסק כי טענה זו היא מעיקרי המחלוקת נושא הערעור. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה, אשה מבוגרת, והמשיב התגוררו בדירה שנים רבות, וברור כי פינויים ללא פתרון דיור ראוי בטרם התבררו טענותיהם בערעור, עלול לגרום להם נזק רב ובלתי הפיך. מנגד, כך נקבע, למבקש לא ייגרם נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו בפיצוי כספי מתאים. נקבע, כי מצבם הכלכלי של המשיבים אינו מאפשר הפקדת ערובה העשויה לפצות על הנזק העלול להיגרם למשיב מעיכוב ביצועו של פסק הדין. ואולם, ראוי, לכל הפחות, לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה מינימלית שתוכיח את רצינות כוונותיהם בבירור הערעור וכי אין פניהם לגרירת ההליך גרידא. לפיכך, קבע בית המשפט כי פינוי המשיבים יעוכב עד להכרעה בערעור, בתנאי שימציאו התחייבות עצמית שלפיה ישאו בכל ההוצאות והנזקים שייגרמו למבקש, אם ייגרמו, כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין במקרה שהערעור יידחה או יימחק ועיכוב הביצוע יבוטל. ההתחייבות תהא בסך 50,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים, וכן הפקדת עירבון כספי או ערבות בנקאית צמודה למדד בסך 10,000 ש"ח. נקבע, שההתחייבות והעירבון יופקדו עד ליום 15.8.16, שאחרת יבוטל עיכוב הביצוע מאליו.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ז. המבקש טוען כי החלטת בית המשפט ניתנה בחוסר סמכות ותוך סטיה מן הדין וההלכה הפסוקה, נוכח העובדה שעובר להחלטה זו ובטרם הוגש ערעור על פסק הדין, נתן בית משפט השלום החלטה בבקשה זהה מטעם המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין. לדברי המבקש, המשיבים לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ומעולם לא ביקשו את ביטולה. תחת זאת, הגישו בקשה חדשה לערכאת הערעור, בניסיון לעקוף את סדרי הדין ואת ההלכה שנקבעה בבית משפט זה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.15) (להלן ענין מסארוה). לדברי המבקש, בית המשפט המחוזי התעלם כליל מטענה זו ונתן למבקשים את הסעד המבוקש בחוסר סמכות ברור. לפיכך מבקש הוא לקבוע, כי ההחלטה ניתנה בהעדר כל מקור נורמטיבי מסמיך, להורות על ביטולה, ולהותיר את החלטת בית משפט השלום בדבר עיכוב הביצוע על כנה עד להכרעה בערעור.

הכרעה

ח. לאחר העיון, אם גם לא בלי התלבטות במובן מסוים כפי שיפורט, לא ראיתי להיעתר לבקשה. אכן, בשנת 2013 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013), באופן שבו, בין היתר, תוקנה תקנה 467, ונקבעה בה חלוקת סמכויות אחידה:

"467(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו".

הדברים פורשו באופן בהיר בעניין מסארוה, כלשונו של השופט סולברג בפסקה 20:
"קודם להגשת ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעדים זמניים לתקופת הערעור. עשה כן, לא תישמענה השגותיו אלא במסגרת בקשת רשות ערעור. לעומת זאת, ככל שעתר לעיכוב ביצוע קצר-מועד או למתן סעדים ארעיים בלבד, לצורך הבאת בקשותיו לפני ערכאת הערעור, הרי שזו תידרש לטענותיו כבמסגרת של 'גלגול' ראשון. מכל מקום, הלה איננו חייב לפנות אל הערכאה הדיונית כלל, והחל ממועד הגשת ערעור או בקשת רשות לערער, ביכולתו להעלות את בקשותיו במישרין לפני ערכאת הערעור, אשר תפעיל סמכות 'מקורית' ושיקול דעת 'נקי'".

ראו גם הערות השופט זילברטל שם.

וכבר נכתב, אמנם בטרם התיקון, לעניין ערכאת ערעור, "שאופן הפעלת הביקורת השיפוטית על ידיה יהיה שונה ויוגבל לדרך שבה נבחנות טענות בעלות אופי ערעורי באופן שימנע מתן החלטות סותרות" (דברי השופט י' דנציגר בע"א 7682/10 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 13 (7.11.10), להלן עניין שני; ראו לעת ההיא דעתו השונה של השופט א' גרוניס (כתארו אז) בעע"ם 1303/03 אלגדפון שרותי תקשורת בע"מ נ' בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פסקה 2 (3.3.03)). מכל מקום, על פי התיקון, החל ממועד הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לבית המשפט שלערעור, ביכולתו של בעל דין להעלות בקשותיו במישרין לפני ערכאת הערעור (ראו עניין מסארוה, פסקאות 14, 16, 20, לחוות דעת השופט סולברג); וכאמור, משהעלה בקשותיו באופן "גורף" לפני הערכאה הדיונית, דרכו לערכאת הערעור עוברת בנתיב של בקשת רשות ערעור. יצוין, כי המבקש עיכוב ביצוע יכול למנוע מצב שבו גם לאחר הגשת הערעור לא יהא ביכולתו להגיש בקשה "מקורית" לערכאת הערעור אלא רק בקשת רשות לערער, בכך שיגביל מראש את הבקשה המוגשת על ידיו לערכאה הדיונית, ויבקש עיכוב ביצוע רק עד להגשת הערעור (שם, פסקה 17).

ט. המשמעות היא כי במקרה דנא צודק לכאורה – כתבתי לכאורה, שכן לא נתבקשה תשובה כדי לא להכביר הוצאות – המבקש בטענתו שלפיה, על פי הפסיקה המחייבת, אין אפשרות להגיש בקשת עיכוב ביצוע "מקורית" לערכאת הערעור, באופן המתעלם, הלכה למעשה, מקיומה של החלטה שיפוטית תקפה באותו עניין (ראו למשל החלטת השופט ח' מלצר בע"א 8763/15 זיו נ' גספא הנדסה בע"מ, פסקה 15 (15.5.16)). במלים אחרות, "אין מקום 'לעקוף' החלטה שיפוטית תקפה שניתנה על ידי הערכאה הדיונית בנושא המצוי בסמכותה, או להחליט בניגוד לאמור בה, מבלי שהדבר ייעשה בפרוצדורה ערעורית מקובלת" (דברי השופט צ' זילברטל בעניין מסארוה, פסקה 3). בית המשפט המחוזי גם ציין כי המבקש העלה טענה זאת בפניו – אך לא נדרש אליה בהכרעתו, אלא דן בבקשת המשיבים לעיכוב ביצוע לגופה כאילו היתה בקשה "מקורית"; הוא שקל את טענות בעלי הדין וכן את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות, והחליט כי מאחר שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, יש לעכב את פינויים מהדירה בתנאים שקבע – תנאים המקלים במידת מה לעומת התנאי שהציב בית משפט השלום לשם עיכוב ביצועו של פסק דינו, כפי שפורט. תנאים אלה, כך עולה מתוכנת "נט המשפט", מולאו על ידי המשיבים, והערעור קבוע לדיון ביום 9.1.17. בנסיבות אלה, ומשהשאלה למהותה נבחנה בשתי ערכאות, יש להתבונן אל הבקשה הנוכחית כאל בקשה המוגשת "בגלגול שלישי". כפי שנזדמן לי לכתוב מכבר במקרה אחר:

"השכל והפרקטיקה השיפוטית נותנים, כי שיקול דעת זה נבנה תוך שמובאות בחשבון החלטותיהן של הערכאות הקודמות והנמקותיהן, נדבך על גבי נדבך, שהן הן החומרים מהם מעצב בית משפט הבא בגלגול שני או שלישי את עמדתו; ובמהות עסקינן בנידון דידן בגלגול שלישי, ..." (רע"א 1914/05 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל, פסקה ג(1) (2005)).

י. אכן, אילולא עסקינן בצעד ביניים ובגלגול שלישי, הייתי שוקל לבקש תשובה ולהידרש לבקשה; ואולם, כבר הורנו מ"מ הנשיא שמגר (כתארו אז) בהלכה הנודעת בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, 128-127, כי:

"אמת המידה, על-פיה יוכרע בבקשה, אינה אם אכן מקובלת על בית המשפט, שדן בבקשת הרשות לערער, התוצאה אליה הגיעה הערכאה הקודמת, ואם היה פוסק בדרך בה פסקה הערכאה הקודמת. יכול שהמסקנות של הערכאה הקודמת לא יהיו מקובלות על בית המשפט, הדן בבקשת הרשות לערער, ובכל זאת לא תוענק הרשות, כי אין מתגלה טעם בעל משקל, לאורו מוצדק לדלות את המקרה המסוים דווקא מבין אחרים שנתבררו בפני הערכאה הקודמת, ואשר לגביהם הוגשה בקשת רשות לערער. מכאן גם, כי דחייתה של בקשת רשות לערער אין פירושה, כי בית המשפט, שדחה את הבקשה, סמך בכך את ידיו על האמור בפסק הדין או בהחלטה, לגביה מתבקשת רשות הערעור, וכי בית המשפט האמור שלם עם מסקנותיה וקביעותיה המשפטיות של הערכאה הקודמת. כל שנובע מדחייתה של הבקשה הוא, כי המקרה לא נמצא אותה עת ראוי להידון במסגרתו של ערעור נוסף ותו לא. חשיבותה המשפטית של הבעיה המועלית לדיון יכול שתשתנה בעיני בית המשפט מעת לעת, בהתאם להתרשמותו של בית המשפט בעניין משקלה היחסי, תדירותה, הקשרה או זיקתה לבעיות משפטיות אחרות ושיקולים כיוצא באלה."

ענייננו נופל בגדרים אלה.

יא. בנידון דידן, ההלכה לעיצומה – להוי ידוע – היא זו שנקבעה בעניין מסארוה. ואולם, בנידון דידן אין הצדקה להתערבות נוספת בהחלטה, גם בגדרי השכל הישר, מה גם שלעיצומו של דבר נימק בית המשפט המחוזי את הכרעתו באופן ענייני, כמפורט מעלה, והגם שהפחית בהפקדה, לא ויתר עליה כליל והוסיף התחייבות. ועיקר – יש לקוות כי לא ירחק היום והפור השיפוטי יפול בערעור לגופו.

יב. לכן, כאמור, איני נעתר לבקשה.

ניתנה היום, ‏כ"ח בחשון התשע"ז (‏29.11.2016).

המשנה לנשיאה


מעורבים
תובע: יחזקאל אליהו
נתבע: שירי ברכה טוביה
שופט :
עורכי דין: