ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירא דביר נגד JKV BETEILIGUNEGES GmbH :

החלטה בתיק רע"א 9124/16 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' עמית

המבקשים:
1. עירא דביר

2. מיכאל בהגן

3. ד"ר ניצן רבינוביץ

4. עירא דביר טק בע"מ

5. אבן גב בע"מ

נ ג ד

המשיבה:
JKV BETEILIGUNEGES GmbH

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 19187-03-12 שניתנה ביום 25.10.2016 על ידי כבוד השופטת חנה פלינר, ובקשת עיכוב ביצוע

בשם המבקשים:
עו"ד גלי אופינסקי, עו"ד ארז נעים,
עו"ד יוסף רוזנבוים ועו"ד יואלה הר-שפי

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' פלינר) מיום 25.10.2016 בת"א 19187-03-12, בגדרה נדחתה בקשה כי ערבון שבהפקדתו חויבו המבקשות 4 ו-5 (להלן: החברות) יומר בהתחייבויות עצמיות של אנשים פרטיים.

1. ביום 12.3.2012 הגישה המשיבה תביעה בסך 10 מיליון ₪ כנגד המבקשים 4-1 בטענה כי אלה הפרו את החובות המוטלות עליהם כבעלי מניות וכנושאי משרה בחברת מונלייט אלחוט בע"מ (להלן: מונלייט), הובילו את מונלייט לחדלות פירעון ולפירוק, ולאובדן השקעתה של המשיבה במונלייט.

ביום 27.2.2014 הגישו המבקשים תביעה שכנגד בסך 80 מיליון ₪, בגדרה נטען כי דווקא המשיבה, ויתר המשיבים שצורפו לתביעה שכנגד (בהם בעל השליטה בחברת מונלייט), הם שהובילו במכוון את מונלייט לקריסתה, וזאת על מנת לנשל את המבקשים, קבוצת המיעוט, מזכויותיהם.

2. ביום 29.5.2014 הגישה המשיבה בקשה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה בסך מיליון ₪. לאחר תגובה ותשובה לתגובה, ניתנה החלטת השופטת ח' פלינר, בכובעה כרשמת בית המשפט המחוזי, בגדרה נקבע כי על המבקשים להפקיד ערבון בסך 750,000 ₪. אף ש"לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה קלושים", נסמכה ההחלטה, בין היתר, על סכום התביעה "העצום" שידרוש השקעת משאבים משמעותיים מצד המשיבה, ועל התרשמות בית המשפט כי ישנו חשש שהמבקשים לא יוכלו לעמוד בתשלום ההוצאות ככל שייפסקו.

ערעור שהוגש על החלטה זו התקבל בחלקו על-ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק (להלן: פסק הדין שלערעור). בשים לב להסדרים השונים הקבועים בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), נקבע כי את המבקשים 3-1, אנשים פרטיים, אין לחייב בהפקדת ערבון, ואילו את החברות יש מקום לחייב בערבון. עם זאת, נקבע כי סכום הערבון (750 אלף ₪) "חורג מהמידה" ויש להפחיתו ל-350,000 ₪. בפסק הדין צוין, בין היתר, כי "ככל שביקשו החברות להמיר את הערבון בהתחייבות עצמית של יחידים היה נדרש מהן לשכנע בדבר היכולת הכלכלית של המתחייבים ועדיין יש ביד החברות המערערות לעשות כן" (הדגשה במקור).

3. ואכן, ביום 31.5.2016 הגישו המבקשים בקשה להמיר את הערבון שהוטל על החברות בהתחייבויות עצמיות בסך 350,000 ₪ של ארבעה אנשים פרטיים, שהם המבקשים 3-1 ואדם נוסף, בעל השליטה במבקשת 5 (להלן: המתחייבים).

בבקשה נטען, בין היתר, כי ערובה איננה מיועדת להוות "קנס מרתיע" לחברות תובעות; כי נסיבותיה של התביעה שכנגד דומות לתביעה העיקרית כך שהיקף המשאבים שיידרש מהמשיבה לא יחרוג משמעותית מהיקף המשאבים שהיו מושקעים על ידה ממילא לצורך ניהול תביעתה-שלה; כי גם אם יימחקו החברות מההליך, ממילא לא תימחק כל עילת תביעה ולכן לא יהיה בכך כדי לצמצם את השקעת המשיבה בהתמודדותה עם התביעה; כי חלק מהמתחייבים הם בעלי השליטה בחברות ולכן אין חשש לשימוש במסך ההתאגדות כדי לחמוק מתשלום הוצאות משפט; כי סיכוי התביעה גבוהים שכן התביעה נשענת על דו"ח חקירה מקיף שערך מפרק חברת מונלייט בו נמצא כי ישנן עילות תביעה, והמחאת זכות התביעה אושרה על-ידי בית המשפט של פירוק; עוד נטען, כי המתחייבים הם בעלי יכולת כלכלית לשאת בהוצאות משפט אם וככל שייפסקו, ולעניין זה צורפו תצהיריהם של המתחייבים.

4. לאחר תגובה ותשובה לתגובה, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה דנן. בפתח ההחלטה הטעים בית המשפט כי קביעת ערובה מספקת, כמו גם היעתרות לבקשה להמרתה, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, לאור מכלול הנסיבות שבפניו. בית המשפט עמד על כך שהתביעה שכנגד הינה תביעה מורכבת, שאינה חופפת בכל רכיביה את התביעה העיקרית וכן מצא כי נכסיהם של המתחייבים "מורכבים מבחינת גבייה". צוין כי "מבחינת אינטרס המשיבה, אין ספק כי היענות להמרה המבוקשת מקשה ומסבכת את הליכי הגבייה, ככל שיפסקו לטובתה הוצאות". בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן אם טענות המבקשים בנוגע לאיתנותם הפיננסית נכונות, ואם לשיטתם סיכויי התביעה גבוהים, הרי שלא יהיה בסכום הערבון בו חויבו החברות, כדי לחסום את גישתן לערכאות. כן צוין כי ישנה האפשרות למחוק את החברות מכתב התביעה, שאז לא יחויבו המבקשים בהפקדת ערובה כלל.

5. מכאן הבקשה שבפניי – הנפרסת על פני 23 עמודים ומלווה בתלי תלים של נספחים – במסגרתה חוזרים המבקשים על עיקרי הטענות שצוינו לעיל ומלינים על קביעותיו של בית משפט קמא. בין היתר נטען כי בית המשפט שגה עת בחן את הבקשה על פי מבחנים שעוצבו לצורך בחינת בקשה להמרת ערבון בערעור; וכן שגה עת ייחס חשיבות "עצומה ומכרעת" לנזילות נכסי המתחייבים. עוד נטען כי ההחלטה יוצרת "מעגל שוטה" – לפיו, בין אם הוכחה יכולת כלכלית של המתחייבים ובין אם לאו, לא ייעתר בית המשפט לבקשה להמרת העירבון; כי ההחלטה עשויה להוביל למצב בו יידרשו המבקשים להפקיד ערובות נוספות לטובת נתבעים נוספים באופן שעלול להוביל למחיקת התביעה, ואכן בקשות של נתבעים נוספים תלויות ועומדות כעת; כי לא ניתן משקל מספק לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, כשמנגד עומד רק הרצון להקל את מלאכת גביית הוצאות המשפט ולא להגן מפני החשש כי לא תוכל לגבותם כלל; וכי המשיבה עושה כל שאפשר "כדי לנסות ולהתיש את המבקשים, לשחוק את כוחם, להשחית את ממונם ולנסות להביא לדחיית על הסף של התביעה", בעוד שבעליה הינו "מיליארדר בעל 'כיס עמוק'".

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בהם ההחלטות שפורטו לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בהחלטתו נשען בית המשפט המחוזי על פסק הדין בבש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית חיפה (16.7.2009) (להלן: עניין העדה היהודית), הדן בבקשה להמיר ערבון בערעור בהתחייבות עצמית. באותו עניין עמד הנשיא (כתוארו אז) גרוניס על כך שאין בהתחייבות עצמית של בעל דין לפרוע הוצאות כדי להחליף ערבון; בית המשפט הצביע על כך שכאשר מוטלת בפסק דין חובת תשלום הוצאות – "מקור החובה לשאת בתשלום הוא פסק הדין", כך שאין בהתחייבות העצמית "ערך מוסף", והסתפקות בה "מהווה למעשה מתן פטור מערבון" (שם, פס' 5). עוד צוין, כי יש להיעתר לבקשה לפטור מערבון תוך הסתפקות בהתחייבות עצמית כאשר "מדובר בגוף שאיתנותו הפיננסית נעלה מכל ספק" או כאשר "הניסיון מלמד שמדובר בבעל דין אשר לא יערים קשיים כשיידרש לשלם את ההוצאות שבהן חויב" (שם, פס' 6).

אכן, עניין העדה היהודית עסק בבקשה להמיר הפקדת ערבון בערעור, עת קיימת חובה להפקיד ערבון, ואילו במקרה דנן מדובר בערבון שנקבע בערכאה הדיונית, מכוח סעיף 353א לחוק החברות שעניינו בהפקדת ערובה. ואולם, ההחלטה מושא הבקשה דנן איננה נוגעת לשאלה אם יש מקום לחייב את החברות בהפקדת ערבון – שהרי זו כבר נידונה והוכרעה בפסק הדין שלערעור, שם קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעמיד את הערבון על סך 350,000 ₪. פסק דין שלערעור חלוט ואינו עומד בפני (למבחן התלת-שלבי בקביעת ערובה על פי סעיף 353א לחוק החברות, ראו, לדוגמה, רע"א 7496/15 אור בנמל בע"מ נ' צפון הירקון בע"מ פס' 4 והאסמכתאות שם (14.2.2016) (להלן: עניין אור בנמל)). במסגרת הנוכחית, בהינתן הקביעה כי יש לחייב את החברות בערבון בסכום שלעיל, השאלה היא אם יש להיעתר לבקשה להמיר את העירבון שנקבע בהפקדת התחייבויות עצמיות.

אכן, בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד(1) 647, 650 (1990)). אני אף נכון לקבל את טענת המבקשים כי אין להחיל את המבחנים שנקבעו בעניין העדה היהודית as is גם בבקשה להמרת ערבון שנקבע בערכאה הדיונית. עם זאת, לא התרשמתי כי במקרה דנן אכן עמד בית משפט קמא בדווקנות על כך שהמבקשים יצביעו על איתנות פיננסית מובהקת מן הסוג המקנה פטור מערבון בערעור. בית המשפט התייחס בהחלטתו בפירוט לתמונה המצטיירת מתצהירי המתחייבים, ונראה כי אין מקום להמרת הסכום של 350,000 ₪ בהתחייבות אישית של המבקשים. זאת, מבלי שנעלם מעיני, כי המבקשים כבר נדרשו להוצאות בסכומים נכבדים על מנת לממן הגשת התביעה, לרבות תשלום אגרה ומימון הוצאות דו"ח המפרק.

7. כידוע, ההחלטה מושא הבקשה דנן נמנית על סוג ההחלטות בהן נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב; בהתאם, גדר התערבות ערכאת הערעור ש"אינה חשופה באותה מידה לנסיבות התיק ולדקויותיהן", מצטמצם למקרים בהם ניתנה ההחלטה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (עניין אור בנמל, פס' 4 והאסמכתאות שם; רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, פס' 10-9 (30.12.2014); רע"א 5308/14 לוי נ' גרין (21.9.2014)). הדברים נכונים הן לעניין גובה הערובה והן "הרכב" הערובה, אם בהפקדת מזומן/ערבות בנקאית או בערבות/התחייבות אישית או שעבוד נכס. נוכח המפורט לעיל, ואף אם יתכן שניתן היה להקל במעט על החברות (למשל, בהמרה חלקית בלבד של הערבון בהתחייבות עצמית של המתחייב שאינו בעל דין בהליך), לא מצאתי כי מקרה זה נופל לגדר המקרים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. מובן כי אם וככל שתוגשנה בקשות נוספות, של נתבעים אחרים, לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה, יהא בית המשפט רשאי להתחשב בכך שהמבקשים כבר חוייבו בהפקדה מושא הבקשה דכאן.

8. אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. על מנת ליתן למבקשים סיפק להיערך להפקדה, אני מאריך המועד להפקדת הערובה הנדרשת עד ליום 15.1.2017.

בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח בחשון התשע"ז (‏29.11.2016).


מעורבים
תובע: עירא דביר
נתבע: JKV BETEILIGUNEGES GmbH
שופט :
עורכי דין: