ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם אלימלך גולדפישר נגד אילן כהן :

בפני כבוד ה שופט אבי סתיו

התובע:

אברהם אלימלך גולדפישר

נגד

הנתבעים:

1.אילן כהן
2.ליליאן כהן

ב"כ התובע: עו"ד אלעד נוה
ב"כ הנתבעים: עו"ד גיל לוי-צדק

פסק דין

בפניי תביעה כספית, שביסודה טענת התובע כי ריהוט סלוני שנמכר לו על ידי הנתבעים היה פגום, וכי הוא נמכר תוך הטעיה לגבי ארץ הייצור של הריהוט, באופן המזכה אותו בביטול העסקה.
רקע ותמצית טענות הצדדים

  1. הנתבעים הינם הבעלים של חנות בראשון לציון שנקראת " איטליה הקטנה" ("החנות"). ביום 12.6.2013 הזמין התובע בחנות ריהוט סלוני הכולל מעין ספה המורכבת משש כורסאות מחוברות, כאשר לשלוש מהכורסאות אמור היה להיות מנגנון " ריקליינר", היינו מנגנון המאפשר את פתיחת הכורסה למצבים שונים של שכיבה, וזאת בתמורה לסך של 10,000 ש"ח בתוספת 400 ש"ח דמי הובלה. לאחר כשבועיים ימים סופקה הספה לביתו של התובע. לאחר שהתובע התלונן על כך שיחידת הבר המפרידה בין שתיים מהכורסאות שבורה, החליפה החנות את הבר. לטענת התובע, הדבר היה כרוך בבקשות רבות ובסחבת של כשבועיים. לטענת הנתבעים, כלל לא היה צורך להחליף את הבר וניתן היה להסתפק בחיזוק הברגים המחברים אותו, אולם נוכח התעקשותו של התובע הוחלף הבר כבר למחרת היום בו התלונן.
  2. במאי 2015, כשנתיים לאחר מכן, הגיע טכנאי מטעם החנות לבית התובע לצורך בדיקת תלונות על פגמים שונים בספה. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה מה היה במהלך אותם שנתיים, היינו בין יוני 2013 למאי 2015. לטענת התובע, הוא פנה בעניין הליקויים כמה וכמה פעמים אל הנתבע 1 (" הנתבע"), אולם הלה לא נענה לפניותיו. רק במאי 2015 נשלח אליו טכנאי מטעם החנות אשר לא הצליח לתקן את הפגמים והבטיח כי יגיע טכנאי אחר, אך הדבר לא קרה. עוד טוען התובע, כי בשל הליקויים הוא כלל לא השתמש בספה. לטענת הנתבעים, לאחר שהוחלפה יחידת הבר לא פנה אליהם הנתבע בתלונה כלשהי במשך קרוב לשנתיים. רק ביום 17.5.2015 פנה התובע בתלונה כי החיבור בין הכורסאות פגום. לטענת הנתבעים, הטכנאי הציע לתקן את הליקויים, אך התובע הרים על הטכנאי את קולו ודרש שיחליפו לו את הסלון, ובהמשך גירש את הטכנאי מביתו וסירב להצעה לשלוח טכנאי נוסף לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים. כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מיהו הטכנאי שביקר בדירת התובע.
  3. אשר לליקויים עצמם, התובע צירף לתביעתו חוות דעת מומחה לפיה ישנם בספה שני ליקויים עיקריים: האחד, מנגנון הפתיחה של אחת מכורסאות ה"ריקליינר" אינו תקין, באופן הגורם לכך שמי שיושב על הכורסה מרגיש שהיא עקומה; השני, החיבורים בין הכורסאות אינם תקינים באופן היוצר מרווחים בין הכורסאות. בנוסף, טוען התובע כי על אף שהובטחו לו שלוש כורסאות עם מנגנון " ריקליינר", הרי שבפועל רק שתיים מהכורסאות מצוידות במנגנון כזה.
  4. ביום 27.8.2015 שלח התובע לנתבעים, באמצעות בא כוחו, הודעה על ביטול החוזה בגין הפרתו, אשר כללה דרישה להשבת הסכומים ששולמו עבור הספה וסך של 10,000 ש"ח נוספים כפיצוי. תחילה נשלח המכתב בדואר רשום עם אישור מסירה, אולם דבר הדואר לא נדרש, ולפיכך נשלח המכתב בשנית באמצעות שליח. הנתבעים מודים כי המכתב השני התקבל בביתם, אולם לטענתם הוא התקבל על ידי דודתם, אישה מבוגרת אשר שכחה להעביר אליהם את המכתב. מכל מקום, לאחר שלא התקבלה תשובה למכתב הזמין התובע מומחה אשר בדק את הספה. בנוסף לליקויים שצוינו לעיל, גילה המומחה כי ארץ הייצור של הספה אינה איטליה, כפי שסבר התובע לטענתו, אלא סין.
  5. ביום 19.11.2015 הגיש התובע את התביעה הנוכחית, במסגרתה נטען כי החוזה לרכישת הספה בוטל כדין, וכי הוא זכאי להשבת הסכום ששילם, וכן לסכומים נוספים בגין הוצאות שהוציא. סכום התביעה הועמד על סך 18,673 ש"ח, סכום הכולל את הסכום ששולם עבור הספה וההובלה וכן הוצאות שהוצאו על ידי התובע לצורך התביעה, לרבות שכר טרחת עורך דין ושכר המומחה. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי נוספו עוד הוצאות והעמיד את סכום התביעה על סך 20,821 ש"ח. לטענת התובע, ההסכם לרכישת הספה בוטל כדין עקב הפגמים הרבים בספה, אשר לא תוקנו על ידי הנתבעים, ועקב ההטעיה בקשר לארץ הייצור של הספה.
  6. לטענת הנתבעים, אין כל בסיס לתביעה. הליקויים עליהם הצביע המומחה הם כאלו הניתנים לתיקון בקלות יחסית, והסיבה היחידה שבגללה הם לא בוצעו היא התעקשותו של התובע. עוד נטען כי התביעה לוקה בשיהוי. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים כי הובטח לתובע כי יקבל שלושה " ריקליינרים", אולם בדיון הסכימו כי אחת הכורסאות שהייתה אמורה לכלול מנגנון של ריקליינר אכן אינה כוללת מנגנון כזה. לטענת הנתבעים, התובע לא פנה אליהם בתלונה בעניין זה, ואילו היה פונה היו מתקנים זאת. רק כשהזדמן להם לבדוק את הספה לקראת הדיון, הם נוכחו כי אכן יש צדק בטענה זו. הנתבעים הבהירו כי הם מוכנים גם כיום לתקן את כל הליקויים בספה.
  7. כפי שצוין לעיל, תביעתו של התובע נשענת על שתי עילות עיקריות: האחת, הליקויים שהתגלו בספה, אשר לשיטת התובע מקנים לו זכות לבטל את העסקה לרכישתה. השנייה, ההטעיה שהוטעה התובע, לטענתו, בשל כך שניטע בו הרושם כי הספה מיוצרת באיטליה, בעוד שלמעשה היא מיוצרת בסין. נפתח את דיוננו בעילה הראשונה.

האם יש לתובע זכות לבטל את העסקה בגין הפרה?
8. אין למעשה מחלוקת על כך שיש בספה ליקויים. לטענת הנתבעים, מדובר בליקויים אשר אם היה התובע פונה אליהם במועד היה בידם לתקנם בקלות יחסית, וגם עתה ניתן לתקנם. את מנגנון ה"ריקליינר" הפגום ניתן להחליף; בכורסה אשר חסר בה מנגנון " ריקליינר" ניתן להוסיף אותו; ואת החיבורים בין הכורסאות נדרש רק לכוון. למעשה, המומחה מטעם התובע אישר גם הוא בחקירתו כי מדובר בליקויים שניתנים לתיקון, כאשר ההסתייגות היחידה שלו הייתה כי תיקון החיבור בין הכורסאות עשוי להצריך החלפה של חלק מהריפוד, מה שעשוי ליצור בעיה של התאמה בין הגוונים של הכורסאות המרכיבות את הספה. יחד עם זאת, המומחה הסכים כי אילו היה הדבר נעשה מיד לאחר הרכישה ובהנחה שגליל הבד המקורי ממנו נעשה הריפוד היה עדיין בידי הספק, הרי שניתן היה לתקן את הריפוד בלא שתיווצר בעיית גוונים ( עמ' 8 לפרוטוקול).
9. האם פגמים אלו מזכים את התובע בביטול העסקה? לטענת התובע, הוא זכאי לכך בעילה של הפרת חוזה. מדובר בהפרה שאינה יסודית, ולפיכך חלה על התובע חובה ליתן ארכה לשם תיקונה ( סעיף 7( ב) לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). בנוסף, בהתאם להוראות סעיף 14( ב) לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ("חוק המכר"), אין התובע זכאי להסתמך על אי ההתאמה אלא אם הודיע על כך למוכר מיד לאחר שקיבל את הממכר או גילה את הפגמים, לפי המוקדם. בענייננו, קיימת מחלוקת עובדתית הן בשאלה אם ניתנה לנתבעים הודעה על הפגמים מיד לאחר קבלת המוצר והן בשאלה אם ניתנה להם הזדמנות לתקן את המוצר.
10. אשר לשאלה הראשונה, התובע הודה כי אין בידו ראיות לכך שפנה לנתבעים בעניין הליקויים הנטענים בספה קודם למאי 2015. התובע אף לא הציג גרסה סדורה לגבי הנסיבות בהן נערכו פניות אלו. הנטל בעניין זה מונח על כתפי התובע ( א' זמיר פירוש לחוקי החוזים – חוק המכר, תשכ"ח-1968, 319 (1987)), ולטעמי הוא לא עמד בו. בהקשר זה אציין, כי אין חולק שהחנות החליפה את יחידת הבר זמן קצר לאחר הספקת הספה, ועל פני הדברים אין סיבה להניח כי היא התעלמה מטענות לליקויים אחרים. עוד יצוין, כי אין חולק כי במאי 2015 הגיע טכנאי מטעם החנות לבדוק את טענות התובע, ואין זה ברור מדוע לשיטת התובע הגיע טכנאי דווקא אז ולא קודם לכן, אם הוא אכן חזר ופנה לחנות בעניין הליקויים לכל אורך השנתיים שחלפו מאז.
11. בהתאם לסעיף 14( ב) לחוק המכר, משלא ניתנה על ידי התובע הודעה במועד על הפגמים, לכאורה הוא מנוע מלהסתמך עליה. בנסיבות העניין, אין מדובר במניעות מוחלטת, שכן לפחות לגבי חלק מהפגמים ניתנה לתובע תעודת אחריות מטעם החנות. מכל מקום, אף אם נניח כי לא חלה המניעות לפי סעיף 14( ב) לחוק המכר, הרי שלדעתי לא קמה לתובע זכות ביטול מן הטעם שלא הוכח שניתנה לנתבעים הזדמנות לתקן את הפגמים. אין חולק כי ביום 19.5.2016 ביקר טכנאי מטעם החנות אצל הנתבע. לטענת התובע, הטכנאי הבטיח כי יגיע למקום טכנאי אחר אשר יתקן את הפגמים, אולם זה לא הגיע. לטענת הנתבעים, הטכנאי שהגיע הציע לתקן את הליקויים, אולם התובע סירב ודרש ריהוט חדש. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי הטכנאי שהגיע לביתו של התובע. התובע נקב בשם של אדם אשר לטענת הנתבעים כלל לא עובד איתם וכלל לא היה מוכר להם. הנתבעים נקבו בשם של טכנאי שעובד איתם. אף אחד מהם לא זומן לעדות, והצדדים חלוקים ביניהם בשאלה לפתחו של מי רובץ מחדל זה. בנסיבות העניין, אני סבור כי המחדל רובץ לפתחו של התובע. משעה שהנתבעים טענו כי הטכנאי שאותו ציין התובע כלל אינו מוכר להם, הרי שהנטל להביאו לעדות רובץ על התובע, שכן הוא זה שנושא בנטל להוכיח את הטענה שבקשר אליה יש חשיבות לעדותו של העד ( ראו, ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 32-31 (2006)). עוד אציין, כי גם לגרסתו של התובע איני בטוח כי הוא עמד בנטל להראות כי ניתנה לתובעים הזדמנות מספקת לתיקון הליקויים, שעה שנאמר לתובע לטענתו כי יגיע טכנאי נוסף לתקן את הליקויים והתובע לא פנה לבדוק מדוע לא נשלח אליו הטכנאי ולא התרה כי אם הדבר לא ייעשה יבטל את העסקה.
לאור כל האמור, אני סבור שאין לתובע זכות ביטול של העסקה בגין הפרה.
האם זכאי התובע לבטל את העסקה בגין הטעיה?
12. לטענת התובע, הוא הוטעה לחשוב שהספה אותה הוא רוכש יוצרה באיטליה, בעוד שלמעשה אין חולק שהיא יוצרה בסין והדבר התגלה לו רק לאחר ביצוע הבדיקה על ידי המומחה מטעמו. לטענת התובע, הנתבע אמר לו באופן מפורש כי מדובר בריהוט המיוצר באיטליה. עוד טוען התובע, כי הדבר עולה גם משם החנות ומהכיתוב על כרטיס הביקור שניתן לו ועל החשבונית.
13. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי נושא ארץ הייצור כלל לא עלה בשיחה עם התובע. בדיון ההוכחות טען הנתבע, לראשונה, כי הוא אמר לתובע שארץ הייצור הינה סין, אך במענה לשאלה הודה כי הדבר נאמר לאחר ביצוע העסקה, כאשר לטענתו הדבר לא הפריע כלל לתובע. עוד הציג הנתבע בדיון ההוכחות תמונה של שלט גדול שתלוי לטענתו בחנותו, בו נכתב כי החנות כוללת ריהוט בעיצוב איטלקי המיוצר בסין, וטען כי שלט זה תלוי כך כבר מספר שנים. התובע הכחיש זאת וטען כי השלט לא היה תלוי בחנות כשביקר בה.
14. אין בידי לקבל טענות אלו של הנתבע. בישיבה מקדמית שהתקיימה בתיק ביום 20.9.2016 הובהר, כי שאלת ההטעיה בגין ארץ המוצא תעמוד במרכז הדיון בתיק. בהחלטה שניתנה על ידי בדיון ציינתי, כי אם מי מהצדדים מעוניין בהבאת ראיות נוספות תוגש על ידו בקשה תוך 7 ימים. הנתבע לא הגיש כל בקשה כזו. בדיון הציג הנתבע תמונה של השלט שצולמה לאחרונה, בלא להביא כל ראיה כי השלט היה תלוי קודם לכן, ובלא שסופק כל הסבר מדוע הטענה בדבר השלט לא נטענה עוד קודם לכן. זאת, למרות שעל פני הדברים קל היה להביא לעדות עובדים בחנות שיעידו כי השלט תלוי בה מספר שנים. אין בידי גם לקבל את הטענה כי הנתבע אמר לתובע שמדובר בסלון שיוצר בסין, טענה שגם היא הועלתה על ידי הנתבע לראשונה בדיון. מנגד, סבורני כי התובע גם לא הוכיח כי הנתבע אמר לו במפורש כי הסלון מיוצר באיטליה. התובע אמנם היה עקבי בטענתו זו, אך היא הוכחשה בתוקף על ידי הנתבע ולא הוכחה. על רקע ממצאים עובדתיים אלו, נפנה לבחון את טענת ההטעיה.
15. סעיף 2( א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ("חוק הגנת הצרכן"), אוסר על עוסק להטעות צרכן, בין במעשה ובין במחדל, בכל עניין מהותי בעסקה. הסעיף מפרט עניינים שייחשבו למהותיים, וביניהם " מקום הייצור של הנכס" (סעיף 2( א)(8) לחוק). עוד יש לציין, כי בהתאם לסעיף 17( א)(2) לחוק הגנת הצרכן, חובה לציין על גבי המוצר או בסמוך לו את ארץ הייצור של המוצר. בענייננו, לא קוימה הוראת סעיף זה ביחס למוצר שרכש התובע (ראו, עמ' 19 לפרוטוקול) .
16. בנסיבות העניין, סבורני כי אופן התנהלותה של החנות עלה כדי הפרה של איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. שמה של החנות הינו " איטליה הקטנה". שם זה לבדו אפשר שלא היה די בו כדי להביא למסקנה כי כל הפוקד את החנות מניח שהריהוט הנמכר בה הוא רק מתוצרת איטליה. אולם, לכך מתווספת העובדה כי במסמכי החנות ( לרבות כרטיס הביקור, טופס ההזמנה, הקבלות והחשבוניות) נכתב ליד השם באותיות קידוש לבנה " ריהוט איטלקי מיוחד". אמת, כי המונח " ריהוט איטלקי" יכול להצביע, מבחינה עקרונית, גם על ריהוט בסגנון איטלקי, ולאו דווקא על ריהוט שמיוצר באיטליה. אולם, בנסיבות בהן השם איטליה " מככב" בשמה ובמצגיה של החנות, לרבות אפיון הרהיטים כ"ריהוט איטלקי", הרי שנדרש ציון ברור של העובדה כי לא כל הריהוט הוא מתוצרת איטליה. זאת, במיוחד שעה שלפי החוק ממילא חלה חובה לציין את ארץ הייצור של המוצרים. המצג שנוצר על ידי החנות – צירוף השם " איטליה הקטנה", הסלוגן " ריהוט איטלקי מיוחד" ומחדל ציון ארץ הייצור – עלול להטעות את הצרכנים לחשוב כי הריהוט הנמכר בחנות הוא מתוצרת איטליה. גם אם הפרשנות לפיה מדובר בריהוט מתוצרת איטליה ( ולא רק בריהוט בסגנון איטלקי) אינה הפרשנות היחידה של מצג זה, הרי שבהתאם לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן די בכך שהמצג עלול להטעות את הלקוחות, ובענייננו צירוף הנסיבות האמורות מחייב, לכל הפחות, את המסקנה כי התקיים תנאי זה. אדגיש, כי איני קובע כי נעשתה על ידי הנתבעים הטעיה בכוונת מכוון, אולם יסוד נפשי זה אינו תנאי לקיומה של הטעיה צרכנית ( ראו, בר"ע ( מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (9.12.2003)).
17. המסקנה לפיה הופר איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן אין די בה לצורך קבלת סעד על ידי התובע, ויש לבחון גם האם הוטעה התובע בפועל ( דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003)). בעניין זה, מקובלת עליי טענת התובע כי הוא סבר שהוא רוכש ריהוט שיוצר באיטליה. בהקשר זה אציין, כי התובע לא העלה טענות לגבי ארץ הייצור של המוצר עד לאחר שניתנה חוות דעת המומחה מטעמו, מה שמחזק את ההנחה כי הוא אכן לא היה מודע לארץ הייצור של הריהוט עד אותו שלב. הנתבעים טענו כי ממחירו הנמוך של המוצר ברור שלא יכול להיות שהוא מיוצר באיטליה, אולם איני סבור כי מדובר במידע הנמצא בהכרח בידיעתו של אדם שאינו עוסק בתחום.
18. מסקנתנו לפיה הוטעה התובע בקשר לארץ הייצור של המוצר, מובילה למסקנה נוספת ולפיה זכאי התובע לביטול העסקה. זאת, הן בהתאם לסעיף 32( א) לחוק הגנת הצרכן והן לפי סעיף 15 לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג-1973 (לדומה ולשונה בין שני מסלולי ביטול אלו ראו, סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך ג – הדין המהותי, 1211-1168 (2012)). כאמור, בהתאם לסעיף 2( א)(8) לחוק הגנת הצרכן מדובר בהטעיה בעניין מהותי. לפיכך, קמה לנתבע זכות לבטל את העסקה תוך זמן סביר לאחר שגילה על ההטעיה. הנתבע אמנם לא שלח הודעת ביטול המסתמכת על הטעיה זו, אך התביעה הוגשה פחות מחודש לאחר שניתנה חוות דעת המומחה מטעם התובע, בה התגלתה ההטעיה לראשונה. בנסיבות העניין יש לראות בהגשת התביעה משום מתן הודעת ביטול, במיוחד לאחר שהנתבעים לא הגיבו למכתבים שנשלחו אליהם קודם לכן ( ראו, גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות 640 (2009)). עוד אציין, כי מקובלת עלי טענת התובע, שנתמכה גם בעדות המומחה מטעמו, לפיה הוא לא עשה שימוש בספה שרכש. אוסיף, כי ייתכן שעומדת לתובע גם עילה בגין אי התאמה בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר, אולם אין צורך להכריע בכך.
מן האמור עולה, אפוא, כי התובע היה זכאי לבטל את העסקה מחמת הטעיה.
19. אשר לסוגיית ההוצאות, שתפסה נפח נכבד בטיעוני התובע, מכיוון שחוות דעת המומחה היא זו שהביאה לגילוי ההטעיה בארץ הייצור, זכאי התובע להחזר עלותה. עם זאת, מכיוון שהנתבעים לא חלקו על כך, וחקירתו של המומחה התמקדה בשאלת הליקויים, סוגיה שלגביה דחיתי את עמדתו של התובע, הנתבעים אינם נדרשים לשאת בשכר העדות שנפסק למומחה. מסיבה זו, אין מקום גם לפסוק לטובת התובע את מלוא שכר טרחת עורך הדין וההוצאות ששולמו על ידו. בנסיבות העניין, סבורני שיש לפסוק לתובע סך כולל של 2,000 ש"ח בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
20. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעים ישיבו לתובע את הסכומים ששולמו על ידו עבור הספה, לרבות בגין ההובלה. התובע יאפשר לנתבעים לקחת את הספה מביתו בתוך 30 ימים, בתיאום מראש. בנוסף, ישלמו התובעים לתובע סך של 2,925 ש"ח בגין חוות דעת המומחה, וכן סך של 2,000 ש"ח בגין שכר טרחה והוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ז, 24 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם אלימלך גולדפישר
נתבע: אילן כהן
שופט :
עורכי דין: