ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לחיאני מאיר שיווק מסחר שירותי כלליים נגד משואות יצחק מושב שיתופי... :

בפני כבוד ה שופט אביים ברקאי

תובע

לחיאני מאיר שיווק מסחר שירותי כלליים

נגד

נתבעת

משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ

פסק דין

1. פתח דבר

1.1 עניינו של פסק הדין הוא תביעה כספית לתשלום 1,000,000 ₪ בשל טענות המתייח סות להסכם בין הצדדים. ההסכם הנטען בכתב התביעה הבשיל לכדי עסקה אחת בלבד – אך לטענת התובע עסקה זו היא חלק מהתקשרות כוללת אשר בשל פעולות הנתבעת לא יצאה אל הפועל.

1.2 בבסיס התובענה עומדות טענות התובע אשר היה מעורב בעסקת מכירה אחת כי הוא זכאי לעמלות בגין עסקאות מכירה נוספות שלא בוצעו – לא על ידו ולא בכלל. העסקאות מתייחסות לשיווק מזון ארוז לבקר ולצאן ( להלן: "בליל") המיוצר על ידי הנתבעת.

1.3 התובענה התייחסה להסכם מיום 17/04/2008 אשר נחתם בין הצדדים בקשר עם שיווק בליל בירדן ( להלן: "ההסכם"). עיקרו של ההסכם קובע כי התובע יהיה זכאי לעמלה בגין עסקאות בהן היה הגורם היעיל והישיר לקיומן. העמלה נק בעה באופן דיפרנציאלי בהתאם לכמויות שיימכרו ולתמורה שתיגבה בפועל.

1.4 להשלמת התמונה ייאמר כי התובע לא עסק בשיווק בליל טרם ההתקשרות המצומצמת עם הנתבעת ולא עסק בשיווק בליל אף לאחר התקשרות מצומצמת זו. מדובר באירוע בודד שאינו חלק מעסקיו השוטפים של התובע. אירוע שהתובע מבקש לקבל בגינו פיצוי של 1,000,000 ₪, כאשר העסקה היחידה שביצע זיכתה אותו בסך של 2,345 ₪ בלבד ועל עסקה זו אין חולק.

2. תמצית טענות הצדדים
טענות התובע

התובע טוען כי עובר להתקשרות הצדדים בהסכם, שיווקה הנתבעת בלילי מזון למגדלי בקר בירדן באמצעות משווק מקומי ( להלן: "מר עזיזה") בהיקף של כ-1,000 טון בחודש.
התובע אשר החליט ליצור מצג כאילו ניתן יהיה להגדיל את כמות הבליל המשווק לירדן פי שישה עד לכ-6,000 טון בחודש, יזם קשר עם הנתבעת וזו הסכימה רצונה להיקשר בהסכם עם התובע.

התובע טוען כי עוד טרם חתימת ההסכם בינו לבין הנתבעת החל בפעולות שיווק בירדן לשם איתור לקוחות פוטנציאליים, וזאת על סמך הבנות שאליהן הגיעו הצדדים. לטענתו השקיע שעות ומאמצים רבים בקידום עסקי הנתבעת בירדן, בין היתר באיתור לקוחות פוטנציאלים ובעריכת פגישות עבודה . על אף האמור לא נמכר הבליל לירדן באמצעות התובע, לטענתו בשל העובדה שהנתבעת ניצלה את התשתית אותה הכין לשיווק הבליל בירדן ופנתה ישירות ללקוחות אותם איתר, תוך עקיפת התובע ומתוך מטרה להימנע מלשלם לו את העמלות המגיעות לו לשיטתו על פי ההסכם.

למרות שכל ההתקשרות בין הצדדים הניבה עסקה אחת בה התמורה לתובע עומדת כאמור על סך של 2,345 ₪, הרי עדיין התובע עותר לתשלום פיצויי קיום בסך 1,000,000 ₪, סכום המבוסס על תחשיב שערך ביחס לעמלות שעתידות היו להיות משולמות לידיו במשך שנה אחת, אילו שיווקה הנתבעת את הבליל לירדן באמצעותו על פי ההסכם.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת ההסכם בין הצדדים קובע כי התובע יהיה זכאי לתשלום עמלות רק בגין תמורה שהתקבלה בפועל בגין עסקאות שהתובע היה הגורם היעיל והישיר שהביא לביצוען. כך בפועל, כאמור לבד מהזמנה בודדת, יחידה ואחת בלבד של לקוח אחד ( להלן: "הלקוח היחיד") ואין מחלוקת ביחס אליה, התובע לא הצליח להוציא אל הפועל כל עסקה או הזמנה לירדן. זאת ועוד אפילו ההתקשרות עם הלקוח היחיד הופסקה מאחר שזה האחרון לא הצליח להעמיד את הבטוחות אשר נדרשו ממנו לטובת הנתבעת על פי ההסכם.

הנתבעת מציינת כי בחנה אפשרויות להתקשרות עם גורמים בירדן אשר התובע ירדני הפנה אליהם אולם אף אחת מהפניות אלה לא הבשילה לכדי עסקאות וממילא לא התקבלה תמורה כלשהי.

עוד מדגישה הנתבעת כי בהסכם ההתקשרות לא ניתנה לתובע או ללקוח היחיד בלעדיות בהפצת תוצרתה ועל לא היתה מנועה מלפעול לשיווק תוצרתה באמצעות אחרים וכן לא היתה מוגבלת בהתקשרויותיה. ביחס לסכום הפיצוי הנתבע, טוענת הנתבעת כי מדובר בסכום מוגזם שאינו מבוסס על דבר מלבד על השערה היפותטית של התובע בדבר פוטנציאל השיווק, אשר מוכחש אף הוא.

על המחלוקת בין הצדדים

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבסופו של יום לא נכרתו עסקאות ותוצרת הנתבעת לא שווקה לירדן באמצעות התובע, זאת לבד מאותה עסקה יחידה שבמסגרתה סופקו כ-109 טון בליל מתוצרת הנתבעת ללקוח היחיד. עוד אין מחלוקת על כך שבגין עסקה זו זכאי התובע על פי ההסכם לתשלום עמלה בשיעור של 2%, המסתכמים לכדי 2,345 ₪.

המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב שאלת קיומו של ההסכם. התובע טוען, כאמור, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עמו בחוסר תום לב במטרה להימנע מתשלום העמלות עליהן סוכם וכי ניסתה לשווק את הבליל באמצעות צדדים שלישיים. מנגד מדגישה הנתבעת כי מעבר לעובדה שהתובע לא קיבל כל בלעדיות, הרי התובע אף לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם ולא הצליח בניסיונותיו לקדם ולהביא לחתימת עסקאות כלשהן בירדן, כך שממילא אין הוא זכאי לתשלום עמלה כלשהי בגין עסקאות שמעולם לא נעשו.

כך או כך יודגש כי התובע לא הוכיח שהנתבעת משווקת מוצריה בירדן ללקוחות שהובאו על ידו, או בכלל. התובע אף לא הצביע ולו על עסקה אחת בה היה מעורב ואשר שולמה בה תמורה – למעט העסקה הבודדת ל"לקוח היחיד" שהוזכר לעיל.

המסגרת הנורמטיבית

נהרות של דיו נשפכו ביחס לשאלת פרשנות הסכם ואין מקום להוסיף עליהם בפסק דין זה. רק על מנת ליצור המסגרת המשפטית הנכונה אפנה אל הכלל העיקרי הקבוע בסעיף 25( א) בחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973 ולהלכה הפסוקה הקובעת כי בתהליך הפרשני ניתנת עדיפות ללשונו של החוזה על פני נסיבות חיצונית, כאשר זו פשוטה וברורה על פניה.

עוד אפנה אל ע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבניה בע"מ נ' פלוני ( פורסם במאגרים, 23/05/16) את הדברים הבאים, המתאימים גם לענייננו:

"ככל שלשונו של החוזה ברורה וחד-משמעית, באופן שניתן ללמוד ממנה באופן מפורש על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, אזי שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני ( ראו: עניין מגדלי הירקות, בפסקה 12 לחוות דעתו של השופט ( כתוארו אז) א' ריבלין; ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י [ פורסם בנבו] (11.5.2014), בפסקה 14 לחוות דעתה של השופטת א' חיות). גישה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 25( א) לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג-1973 (כפי שתוקן בתיקון מס' 2 לחוק, משנת 2011), הקובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". הכלל הוא אפוא שחזקה על הצדדים כי התכוונו למובן הפשוט של הלשון שבה נקטו, ולפיכך יש לפרש חוזה כתוב וחתום ככזה שמביע את אומד דעתם של הצדדים וממצה את ההסכמות ביניהם, וזאת למצער ככל שלשונו מאפשרת לאתר את כוונתם המשותפת ולגדר את מפגש רצונותיהם".

המחלוקת שבין הצדדים תיבחן, אפוא, לאור הלכה זו.

דיון והכרעה

תשלום עמלות לתובע מכוח ההסכם

הסכם ההתקשרות מיום 17/04/2008 קובע כי התובע יקשר בין גורמים רלוונטיים בירדן לבין הנתבעת במטרה להביא לחתימת עסקאות למכירת בליל ארוז לגורמים בירדן, ובתמורה יהיה זכאי לתשלום עמלה. ההסכם מבהיר במפורש כי התובע יהיה זכאי לתשלום עמלה בגין עסקאות בהן היה הגורם היעיל והישיר ומתוך כספים אותם תקבל הנתבעת בפועל, וכך לשון ההסכם בסעיף 3 ב' שבו:

"מתוך תמורות שיתקבלו בפועל, בגין עסקה בטריטוריה, אשר לחיאני הוא הגורם היעיל והישיר שהביא לחתימתה, ורק מתוך תמורות אלה, יהיה לחיאני זכאי לעמלות כמפורט בהסכם זה"
לא זו בלבד שאין בהסכם הוראה המקנה לתובע "בלעדיות" כלשהי – אלא מובהר שהתובע חייב להיות גורם "יעיל וישיר" בכל עסקה ממנה יהיה זכאי לעמלה.

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי ההסכם בינו לבין הנתבעת היה מבוסס על עסקאות בפועל, ואף אישר כי על פי הסיכום הוא אינו זכאי לתשלום כאשר הנתבעת אינה מקבלת תמורה ( עמ' 23 ש' 15-28).

כאשר לשונו הברורה של ההסכם קובעת באופן מפורש כי הזכאות לעמלות תחושב מתוך תמורה שהתקבלה בפועל וכאשר אין מחלוקת על כך שפרט לעסקה אחת ויחידה לא היו עסקאות נוספות הרי ברור כי התובע אינו זכאי לתשלום עמלות כלשהן, פרט לעמלה בגין אותה עסקה יחידה כמפורט לעיל.

למרות לשון ההסכם התובע טוען כי על אף שלא נעשו עסקאות נוספות עדיין הוא זכאי הוא לתשלום פיצויי קיום, דהיינו – לתשלום התמורה שאותה יכול היה לקבל אם הצדדים היו מקיימים את ההסכם והשיווק לירדן היה מתבצע כמתוכנן. טענתו של התובע בהקשר זה נוגעת לסיכול ההסכם על ידי הנתבעת, אשר לדבריו " חיבלה בתהליך" בנסותה לשווק את מוצריה לירדן תוך עקיפת התובע כמתווך, ובמטרה להימנע מתשלום העמלות המגיעות לו מכוח ההסכם.

האם ההסכם הופר או סוכל על ידי הנתבעת?

התובע טוען כי הנתבעת פעלה מאחורי גבו, בחוסר תום לב ותוך הפרת ההסכם כאשר שיווקה את תוצרתה לירדן שלא באמצעותו. לטעמו של התובע - הנתבעת סיכלה כל אפשרות להתקשרות עתידית בין התובע לבין גורמים בירדן. בהקשר זה מפנה התובע לאירוע שבו לטענתו " נתפס" מנכ"ל התובעת דאז עובר את גבול ישראל לירדן, יחד עם גיסו, במטרה למכור שם בליל ללקוח היחיד ישירות. זאת, תוך הסתרת העובדות מהתובע ובמטרה להתחמק מתשלום העמלה המגיעה לו לטענתו מעסקה זו.

הנתבעת הכחישה טענה זו מכל, תוך שהיא מפנה אצבע מאשימה לכיוונו של התובע וטוענת כי הוא זה שלא עמד בתנאי ההסכם.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ובסיום הליך שמיעת הראיות, נותרה טענת הסיכול בעלמא. פרט לאותה אפיזודה יחידה במעבר הגבול אותה מתאר התובע, אין טענה על שיווק וממילא מכירה שעשתה הנתבעת בירדן. אין גם שום טענה והוכחה לכך שהנתבעת ביצעה עסקה כלשהי עם ה"לקוח יחיד", שלא באמצעות התובע.

זאת ועוד - בסיום ההליך ברור כי לנתבעת כלל אין פעילות כיום בירדן. גם אם אתייחס ליצירת הקשר הנטען עם הלקוח היחיד ואפילו זה היה מוכח - הרי בפועל לא היתה כל עסקה, לא עם הלקוח היחיד ולא בכלל.

ואם לא די בכך, הרי אפילו היה מוכח כי הנתבעת משווקת את סחורתה לירדן באמצעות גורמים שאינם התובע – הרי עדיין לא הייתה מניעה שהתובע ימשיך ויפעל לשיווק הבליל. גם זאת לא נעשה.

התובע אשר יודע היטב כי לא בוצעה שום עסקה בגינה הוא זכאי לעמלה, טוען כי אלמלא פעולות הנתבעת היה יכול לפתוח את השוק הירדני למוצרי הנתבעת ולקבל עמלות מעסקאות בשוק זה. טענות אלה מבוססות על טענת בלעדיות אשר התובע טוען לקיומה. אין בסיס לטענה זו ועל כך בסעיף 5.3 להלן.

אין בסיס לטענת הבלעדיות של התובע

אין לקבל את טענת התובע לבלעדיות ביחס לשיווק בליל בירדן. התובע העיד לעניין זה ואמר כי "היתה הבטחה מפורשת... שברגע שיצא משלוח ראשון לירדן אני מקבל בלעדיות באופן אוטומטי" (עמ' 23 ש' 17-18) תוך שהוא מפנה למכתב אותו כתבה הנתבעת ( נספח 30 לכתב התביעה) הממוען למשרד התמ"ת אשר בו צוין כי הנתבעת חתמה על הסכם עם מפיץ בלעדי בירדן ומבוקש אישורו של ההסכם על ידי משרד התמ"ת.

מטעם הנתבעת העיד המנכ"ל אשר ניהל את מרכז המזון של הנתבעת במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה. המנכ"ל העיד כי לא היתה הסכמה על מתן בלעדיות בהפצה לתובע והדבר אף מצא ביטויו בהסכם עליו חתמו הצדדים. בהתייחסו למכתב שאליו הפנה התובע ( נספח 30), העיד המנכ"ל כי מכתב זה נועד לסייע בידי התובע לקבל את הזכיינות בירדן, הא ותו לא ( עמ' 43 ש' 9-13 בפרוטוקול).

עיון בהסכם שבין הצדדים מעלה כי הצדדים התייחסו לסוגיית הבלעדיות והסדירו אותה באופן מפורש בסעיף 3( ג), הקובע כך:

"מוסכם בזאת, כי משואות אינו מוגבל בהתקשרויותיו בכלל ובטריטוריה בפרט, ואנו מחוייב ללחיאני אלא בתשלום עמלה..."
ללמדך כי על פי ההסכם התחייבה הנתבעת לשלם לתובע עמלות בלבד ולא נטלה על עצמה כל התחייבות למתן בלעדיות לתובע, כי אם ההיפך - נקבע מפורשות שהנתבעת רשאית להתקשר עם גורמים אחרים וכי היא אינה מוגבלת בהתקשרויותיה, בין אם אלה מבוצעות בגבולות הארץ ובין אם מחוצה לה.

המכתב מיום 21/09/08 אליו מפנה התובע על מנת לבסס טענת בלעדיות הוא מכתב של הנתבעת אל המחלקה לסחר חוץ במשרד התמ"ת. במכתב נרשם כי הנתבעת חתמה על הסכם עם " מפיץ בלעדי" לשיווק בלילי מזון לבעלי חיים בירדן. במסגרת אותו מכתב מבקשת הנתבעת לאשר את ההסכם, תוך שהיא מפנה אל נציגה - התובע לצורך עריכת תיאומים מולו.

אל מול המכתב אשר לדברי מנכ"ל הנתבעת לא שינה את תנאי ההסכם – עומד ההסכם עליו חתם התובע ואשר כולל קובע באופן מפורש וברור את סוגיית הבלעדיות וקובע כי לא תהיה לתובע בלעדיות בשיווק הבליל, ניתנת עדיפות ללשונו של ההסכם.

טענתו של התובע בדבר מתן בלעדיות היא טענה המנוגדת ללשונו הברורה של ההסכם ואף מנוגדת למהותו. לענין זה אדגיש שניים:

ראשית - לו אכן הוסכם על תניית בלעדיות לתובע – לא היה נרשם היפוכו של דבר בהסכם;

שנית - – תניית בלעדיות אינה מתיישבת עם מנגנון עמלות ככזה התלוי בפעולת התובע כ"גורם יעיל וישיר" – ככל שאכן היתה תניית בלעדיות – הרי העמלה היתה מועברת לתובע בכל מקרה של ביצוע עסקאות בירדן.

לאור האמור, אין בסיס לטענה לפיה ניתנה לתובע בלעדיות לשיווק הבליל בירדן. הנתבעת רשאית היתה לפעול לשיווק הבליל בירדן גם באמצעות צדדים שלישיים. המסקנה המתבקשת מכך היא שאפילו היתה הנתבעת פועלת לשיווק הבליל בירדן, לא היה בכך כדי להוות הפרה של ההסכם עם התובע או סיכולו.

כך או כך – התובע לא הוכיח כל נזק

לא זו בלבד שהתובע כשל מלהוכיח את הפרת ההסכם עמו, אלא שאף לא הוכיח נזק כלשהו שיכול ונגרם עקב ההפרה הנטענת.

ההסכם בין הצדדים הוא הסכם מסגרת לפעולות אד-הוק והעמלה לה זכאי התובע היא בגין כל עסקה המבוצעת בפועל.

בהקשר זה התובע לא הצליח להוכיח כי עמד בתנאי ההסכם ולא הוכיח כי הצליח לקשר בין הנתבעת לבין גורמים בירדן אשר ביצעו עסקאות כלשהן. כל אשר הוכח הוא כי למעט העסקה הבודדת בה היה מעורב התובע, לא בוצעה כל עסקה נוספת בה היה מעורב או אפילו התקשרות עם גורם כלשהו בירדן. אם לא די בכך – הרי כפי שהוברר במהלך שמיעת הראיות, גם העסקה הבודדת עם הלקוח היחיד לא הבשילה לכדי עסקאות נוספות ולדברי הנתבעת התברר כי הלקוח היחיד אינו יכול לספק את הבטוחות המתאימות שהיו תנאי לביצוע עסקאות.

התובע טען אמנם כי פלח השוק בירדן צפוי היה להיות רווחי מאוד, תוך שהוא מעריך כי ניתן לשווק כמות של כ – 6,000 טון בליל פרות לירדן מדי חודש, אך טענות אלה נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות כלשהן. יתרה מזו, ניסיונו של התובע להציג את היקף התצרוכת של מזון לפרות בירדן אפילו היה מוכח הרי הוא מלמד על פוטנציאל שיווק נטען הקיים בשוק זה, אך אינו מלמד על נזק שנגרם לתובע. בפועל - לא זו בלבד שפוטנציאל השיווק לא הוכח, הרי במבחן המציאות ובחלוף השנים התברר כי ביחס לתובע ולנתבעת – הפוטנציאל כלל אינו קיים. ודוק, לא הוכח כי בפועל לא בוצעו עסקאות בירדן בהיקף של 6,000 טון לחודש או בכלל.

הערה לפני סיום - בשולי הדברים אך לא בשולי הענין יודגש כי אין להתעלם מכך שלתובע לא היה ניסיון קודם ואף לא ניסיון מאוחר בתחום המזון לבהמות. ההתנסות עם הנתבעת היא ההתנסות היחידה של התובע בתחום. אין בעובדה זו לבדה כדי להביא לדחיית טענתו, אך יש בה כדי לשפוך את האור הנכון על טענותיו ביחס לקיומו של ההסכם, ביחס להתקשרויות אותן לא ביצע וכן ביחס לטענה המופרכת בדבר נזקו הגדול.

סוף דבר

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 2,345 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/09/08 ובתוספת מע"מ כדין. בשים לב לסכום התביעה ולסכום אשר נפסק לזכות התובע בסופו של יום הרי אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין אף אין לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ז, 18 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לחיאני מאיר שיווק מסחר שירותי כלליים
נתבע: משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ
שופט :
עורכי דין: