ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (חבצלת ובר נגד הבנק למסחר בע" )בתיק הבנק למסחר בע"מ נגד אלון :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

בש"א 018721/07

בתיק עיקרי: א 001803/05

לפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

11/01/2008

בעניין:

חבצלת ובר

ע"י ב"כ עו"ד

צור

המבקשת

נ ג ד

הבנק למסחר בע"מ (בפירוק)

ע"י ב"כ עו"ד

וקסלר

המשיב

החלטה

גב' ובר, שאינה צד להליך העיקרי, עותרת לבטל את העיקול שהוטל על חלקה בכספים שהתקבלו ממכירת בית המגורים, במסגרת הסכם הפשרה בין בעלה, הנתבע מס' 14, לבין המשיב.

ראשיתם של דברים, בעיקול שהוטל ביום 28/6/06 על זכויותיו של מר ובר במקרקעין מסויימים ששימשו באותה העת כבית המגורים של בני הזוג, והיה רשום על שמם בחלקים שווים (הבקשה להטלת עיקול וצו העיקול צורפו כנספחים א' ו-א'1 לבקשה). במסגרת הבקשה להטלת עיקול, טען המשיב, כי התקבל אצלו מידע לפיו מר ובר פועל למכירת ביתו, וקיים חשש של הברחת נכסים.

בבקשה הנוכחית נטען, כי בעקבות המעילה נשוא התביעה, איבד מר ובר את רכושו ונאלץ להעמיד את בית המגורים למכירה בשל חוב לבנק לאומי (לטובתו נרשם שיעבוד), וזאת במסגרת הסכם פשרה שהסדיר את מכירת הבית כנגד הפחתה משמעותית של סכום החוב כלפי בנק לאומי (נספח ב' לבקשה). המבקשת טוענת, כי לאחר התגבשותו של הסכם פשרה זה, פנה מר ובר למשיב בניסיון להגיע להסדר פרקטי, וציין כי הטלת העיקול פוגעת באופן חמור במחיר השוק של הבית, ומונעת קונים פוטנציאליים. המשיב הודיע, כי הוא אינו פוסל כל הסדר שישמור על זכויותיו.

לבסוף, אכן הושג הסכם פשרה בין מר ובר למשיב, שאושר וקיבל תוקף של החלטה ביום 28/8/06 (נספח ז' לבקשה).

בהסכם הפשרה נקבע כי מר ובר ימכור את הזכויות בנכס נשוא התביעה והסכומים שיתקבלו מהמכירה, לאחר ניכוי הוצאות המכירה, ישולמו לבנק לאומי לשם כיסוי החוב המופחת. בסעיף 4 להסכם נקבע כי לאחר מכן, במידה שתיוותר יתרת תמורה, תועבר מחציתה למבקשת, ומחציתה השנייה תופקד בנאמנות בידי בא כוחה. מר ובר יוכל לעשות שימוש בסכום היתרה המוחזק בנאמנות, אך ורק לצורך תשלום חלקו ברכישת נכס מגורים חלופי. מייד בהמשך נאמר- "מוסכם כי על חשבון הנאמנות יוטל עיקול לטובת הבנק למסחר ואם וככל שובר יבקש לעשות שימוש בכספים לצורך רכישת נכס חלופי כאמור, יסכים הבנק למסחר להסרת העיקול".

לאחר מכן, הובעה הסתייגותו של מר ובר מחלק בהסכם, בקשר לגובה הסכום המוחזק בנאמנות, והובהר כי לשיטתו, יש לשלם את החוב לבנק לאומי רק מתוך חלקו בתמורה ומבלי לגרוע מחלקה של המבקשת, וזאת לאור העובדה כי רק מר ובר הוא החייב לבנק לאומי (בפועל, כאמור, התקבלה עמדת הבנק, ונקבע כי החוב ישולם מתוך סך כל הכספים שיתקבלו ממכירת הנכס). בסעיף 7 להסכם נאמר כי מייד עם חתימת ההסכם יעתור המשיב להסרת העיקול על הנכס.

במילים אחרות, במסגרת הסכם הפשרה הסכימו הצדדים על הסרת העיקול ה"ראשוני" שהוטל ביום 28/6/06, תוך הכללת תנייה "עתידית" בדבר הטלת עיקול על הכספים המופקדים בנאמנות.

בבקשה הנוכחית, כמו גם בהסכם הפשרה עצמו, הובעה הסתייגות לגבי גובה הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, או יותר נכון, לגבי הבעלות על כספים אלה. הטענה היא, כי הכללת כספי התמורה, המיוחסים לחלקה של המבקשת בזכויות בבית המגורים, במסגרת הנאמנות, יוצרת סכום בר-עיקול, שהינו גבוה יותר מהסכום שהיה צפוי להתקבל אילו המבקשת לא הייתה נושאת במחצית התשלום לבנק לאומי (ולשיטתה, היא אכן לא הייתה אמורה ליטול חלק בתשלום).

בתגובתו, יוצא המשיב כנגד עמדתה של המבקשת וטוען כי בהתאם לחזקת השיתוף, היא חבה במחצית התחייבויותיו של מר ובר. בתשובתה לתגובה, טוענת המבקשת, כי חזקת השיתוף בחובות כלל אינה חלה במקרה הנוכחי.

לצורך הבקשה הנוכחית, אין שום רלוונטיות לסוגיית השתתפות המבקשת בחובות, ובהתאם לכך, אין גם משמעות לשאלה, האם מן הראוי היה לכלול את חלקה של המבקשת בסכום התמורה, במסגרת חשבון הנאמנות בר-העיקול.

אין ספק, כי למשיב קיים אינטרס מסוים בהגדלת סכום הנאמנות הנתון לעיקול ולמבקשת קיים אינטרס הפוך, וככל שהיה מדובר בבקשה להפחתת סכום העיקול, ייתכן שהיה מקום לערוך דיון בנושא. עם זאת, הרכב הסכום בר-עיקול המופקד בנאמנות, נקבע במסגרת הסכם פשרה בין מר ובר למשיב, וככל שנפגעו זכויותיה הקנייניות של המבקשת מהוראותיו או מאופן יישומו, היא רשאית לנקוט בהליך נפרד. לאור זאת, אני מסכים עם המשיב בכך שטענותיה המהותיות של המבקשת אינן ראויות להתברר במסגרת בקשה לביטול עיקול (אציין, כי כפי שקבע כב' השופט אורנשטיין בהחלטתו מיום 8/10/07, קיים פגם דיוני בכך שהבקשה הוגשה למעלה משנה לאחר אישור הסכם הפשרה במסגרתו, על פי הנטען, הוטל העיקול).

מכל מקום, הסוגיה היחידה הרלוונטית כעת, היא האם הסכום שבנאמנות כפוף, נכון להיום, לצו עיקול כלשהו.

המשיב טוען, כי התשובה לכך שלילית, וממילא לא ניתן לבקש את ביטול העיקול.

כלומר, המבקשת עותרת לביטולו של צו עיקול, שלשיטת המשיב, כלל אינו קיים בעיתוי הנוכחי.

למעשה, בנוסף לדיון בשאלת תחולתה של חזקת השיתוף על חובותיו של מר ובר, מנהלים ביניהם הצדדים דיון נוסף בשאלה, האם הסכם הפשרה "יוצר" עיקול תקף, או שמא מדובר בעיקול שתקפו תלוי בהגשת בקשה מתאימה לבית המשפט.

כאמור, במסגרת הסכם הפשרה, הסכימו הצדדים לבטל את העיקול שהוטל ביום 28/6/06, ולהטיל עיקול על חשבון הנאמנות, לטובת המשיב.

אלא שבפועל, בקשה להטלת עיקול לא הוגשה.

לשיטת המבקשת, העיקול מתגבש מכוח הסכם הפשרה, ולשיטת המשיב, בהעדר בקשה להטלת עיקול, העיקול כלל אינו קיים. כאמור, דווקא מחלוקת מעין זו אמורה לאפשר קידומו של מהלך מוסכם כלשהו, אך משום מה, אין זה המצב.

המשיב טוען בסעיף 21 לתגובתו, כי ככל שבאי כוח המבקשת, המשמשים כנאמנים על חלקו של מר ובר בתמורה, סבורים כי כספי התמורה שייכים רק למבקשת, הרי שבהעדר צו עיקול תקף, הם רשאים להעביר את הכספים לידי המבקשת ללא צורך באישור בית המשפט. בפתח תשובתה לתגובה, טענה המבקשת- ..."לאור עמדת המשיב לפיה חשבון הנאמנות אינו מעוקל, וכי אין בענין צו עיקול תקף...ולאור עמדת המשיב לפיה די בהחלטת הנאמנים על מנת להעביר הכספים לגב' ובר...אזי משרד הח"מ מודיע בזה כי הוא נוטל על עצמו את "האתגר" וכתום 7 ימים מהגשת הודעה זו לבית המשפט הנכבד יועברו כל כספי הנאמנות לגב' חבצלת ובר, כפוף לכל צו אחר קיים ו/או שינתן".

הצהרת כוונות זו מצאה את ביטויה בסעיף 24 לתשובה, בכפוף לכך שהמשיב לא יודיע כי הוא חוזר בו מעמדתו בדבר העדר העיקול. המבקשת הוסיפה, כי ככל שהמשיב יחזור בו מעמדתו, ויטען כי קיים עיקול, מבוקש להורות על ביטולו.

ביום 30/10/07 הודיעה המבקשת, כי לאחר פנייתה, הודיע לה המשיב כי היא אינה רשאית להעביר לרשותה את הכספים המוחזקים בנאמנות (בניגוד לעמדה שהביע בתגובתו).

כאמור, סוגיית שיתוף המבקשת בחובות, וגורל חלקה בכספי התמורה המופקדים בנאמנות, היא סוגיה קניינית בפני עצמה הטעונה בירור בהליך נפרד, ולכן אין בכוונתי להכריע באופן אופרטיבי בעמדותיהם המנוגדות של הצדדים, לגבי זכותה של המבקשת להעביר אליה את חלקה האמור.

הנקודה היחידה הרלוונטית היא, כי אין לפניי צו עיקול תקף שאת ביטולו ניתן לבקש, וכך אני קובע.

אני בהחלט מודע לכך, שייתכן (ואינני קובע מסמרות כרגע) שבהעדר הוראה פוזיטיבית המתירה את העברת הכספים למבקשת, אין שום משמעות מעשית לכך שמבחינה פורמלית, הכספים אינם כפופים לעיקול, אך, כאמור, הדרך לפתור את הסבך היא בהליך נפרד ומתאים לפי כל דין.

הבקשה נמחקת. אין צו להוצאות.

ניתנה היום ד' בשבט, תשס"ח (11 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו