ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (גלעד אהרון נגד אדם יוסף )בתיק אדם נגד גלעד :


בתי המשפט

בית משפט השלום חיפה

בשא011019/07

בתיק עיקרי: א 008804/07

בפני:

כב' הרשם אבישי רובס

תאריך:

11/01/2008

בעניין:

1 . גלעד אהרון

2 . גלעד ברזילי אהובה

ע"י ב"כ עו"ד

מאור קשלס רונית

המבקשים

- נ ג ד -

עו''ד אדם יוסף

המשיב

החלטה

1. בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

2. המשיב, שהינו עורך דין במקצועו, הגיש כנגד המבקשים תביעה כספית על סך של 43,319 ₪, בגין אי תשלום שכר טרחתו, על פי הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ביום 25.12.20005 (להלן "ההסכם הסופי").

לטענת המשיב, הרי שבהתאם לסעיף 6 סיפא להסכם הסופי, מחוייבים המבקשים לשלם לו שכר טרחה בשיעור של 12%, כולל מע"מ, מסכום הפיצוי שנפסק להם בהליך בוררות שנהל עבורם ובסה"כ – 10,200 דולר.

3. המבקשים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נתמכה בתצהיריהם, במסגרתם פרטו את השתלשלות העניינים, שעקרה כדלקמן:

א. בין הצדדים היתה היכרות קודמת ובמהלך אחד המפגשים ביניהם, ספר המבקש למשיב כי אינו שבע רצון מקצב התקדמות הטיפול המשפטי בעניין רכישת דירתם מקבלן. המשיב הציע להעביר את הטיפול לידיו, כאשר בתמורה לסך של 12,000 ₪, הוא יפתור את כל הבעיה, לרבות העברת החזקה בדירה לידי המבקשים. בין הצדדים נכרת הסכם שכ"ט לפיו ישולם למשיב סך של 12,000 ₪ עבור הטיפול בעניינם.

ב. לאחר כשנה וחצי, פנה אליהם המשיב והודיע כי עליהם לחתום על הסכם שכר טרחה כתוב. ההסכם שנשלח לחתימת המבקשים לא שקף לטענתם את הסכמות הצדדים בתחילת ההתקשרות, כאשר במהלך אותה תקופה, שולם לידי המשיב זה מכבר מלוא הסכום שנדרש על ידיו מלכתחילה. לטענת המבקשים, הודיע להם המשיב כי לא ימשיך בטיפול בעניינם, אלא אם יחתמו על ההסכם החדש. מאחר ושולמו זה מכבר סכומים לידיו של המשיב והמבקשים בקשו שלא להטלטל ולהעביר את הטיפול בעניינם לעו"ד נוסף, הסכימו לחתום על הסכם שכר טרחה.

ג. המשיב שלח למבקשים טיוטת הסכם שכר טרחה (להלן "הטיוטא"), בה נדרשו לשלם סכומים רבים ומגוונים, וזאת בנוסף על שכר הטרחה שקבל עבור התיק בתחילת הטיפול. הצדדים ערכו שיחות טלפון וסוכם ביניהם כי הטיוטא תתוקן, לרבות הפחתת הסכומים בגין ישיבות, ביטול סעיף 6 בטיוטא, בדבר זכותו של המשיב לקבל בונוס בסך של 30,000 ₪ וכן, סוכם לטענתם, כי סעיף 7 לטיוטא (הסעיף נשוא התביעה) יתוקן, כך שהמשיב יהיה זכאי לשכר טרחה נוסף בשיעור של 12% מכל סכום שיתקבל בגין הפיצוי, כולל מע"מ, אך ורק במדה והסכום אותו יקבלו המבקשים יהיה מעבר לסך של 450,000 דולר. תרשומת השיחה נערכה על ידי המבקש על גבי הטיוטא.

בעקבות אותה שיחה, תוקנה הטיוטא ונשלח לחתימתם של המבקשים ההסכם הסופי. לטענתם, חתמו המבקשים על ההסכם הסופי, תוך הסתמכות על דבריו של המשיב לפיהם, כל התיקונים הוכנסו לנוסח הסופי.

ד. לטענת המבקשים, הוכנסו על ידי המשיב שינויים משמעותיים, בחריגה ממה שהוסכם. כך, בעוד שסוכם כי התשלום של 12,000 ₪, בצירוף מע"מ יחולק לשני תשלומים, הראשון – בעת חתימת ההסכם והשני - בגמר הבוררות, הרי שבהסכם הסופי נרשם כי התשלום הראשון שולם עם החתימה על ההסכם והשני – עד ליום 31.3.2005 ואו בסיום הבוררות, לפי המוקדם.

שינוי נוסף, נוגע לסעיף 7 בטיוטא. בסעיף 7 הנ"ל נרשם במקור כי המבקשים ישלמו 12% מכל סכום שיתקבל בגין הפיצוי, כולל מע"מ, במדה ויזכו בפיצוי כספי מעבר לסכומים ששלמו עבור הדירה, וזאת הן במקרה של קבלת הדירה והן במקרה של ביטול החוזה.

לטענת המבקשים, בשיחה בין הצדדים, טרם החתימה על ההסכם הסופי, הוסכם כי יש להתנות תשלום שכר הטרחה בסעיף זה, היה והפיצוי שישולם יהיה מעבר ל - 450,000 דולר.

נוסח סעיף זה שונה והוא בא לידי ביטוי בסעיף 6 להסכם הסופי. לטענת המבקשים, בעוד שהרישא לסעיף תוקנה באופן שקבלת שכר טרחה בשיעור של 12% נוספים מותנה בפיצוי שיתקבל, חלף הדירה, רק אם הפיצוי יהיה מעבר לסך של 450,000 דולר, הוספה סיפא לסעיף, אשר קבעה כי במדה ויקבלו המבקשים פיצוי כספי בנוסף על הדירה, ישולם למשיב שכר טרחה בשיעור של 12% כולל מע"מ, מסכום הפיצוי שיפסק.

בעניין זה, עומדים המבקשים על שני שינויים מהותיים לרעתם, אשר לא סוכמו מלכתחילה. האחד - הסיפא קובעת תשלום שכ"ט מכל סכום שיפסק, ולא מכל סכום שיתקבל בפועל. השני - הסיפא לסעיף המתוקן, משמיטה את התנאי לתשלום שכר הטרחה, בכך שיפסק סך העולה על 450,000 דולר.

ה. לטענת המבקשים, שולם על ידם עד כה סך כולל של 44,000 ₪ (כולל מע"מ). בין היתר, שולם על ידם סך של 5,060 ₪ ביתר, בגין תשלום לקבלן בעד המרתף, אשר לא נזכר על ידי המשיב כחלק משכר הטרחה שקבל, אף שלא החזיר את הסכום הנ"ל לידיהם.

ו. המבקשים טוענים כי הטיפול בעניינם כלל לא הסתיים - יש מחלוקת עם הקבלן בגין הסכומים שנפסקו על ידי הבורר וכן, המשיב לא טפל בביטול הערת האזהרה הרשומה לטובת הקבלן.

ז. בסיכומו של דבר, טוענים המבקשים כי ההסכם המקורי שנערך בע"פ, הוא ההסכם המחייב בין הצדדים ומששולם למבקש סך של 12,500 ₪ במהלך חודש אוגוסט 2003, נכרת בין הצדדים הסכם.

לחילופין, טוענים המבקשים כי הסכם שכר הטרחה בטל מחמת פגמים בכריתתו – המשיב נהג בחוסר תום לב, כאשר חייב את המבקשים לחתום על הסכם שכר טרחה כשנה וחצי לאחר כריתת הסכם שכר הטרחה המקורי, העמיד בפני המבקשים אולטימטום, הכניס שינויים בטיוטא, שלא על פי הסיכום בין הצדדים, המשיב הטעה את המבקשים, המשיב נצל את מצוקתם של המבקשים ולפיכך, יש לבטל את ההסכם מכח סעיף 18 לחוק החוזים.

4. במהלך הדיון שהתקיים בפני, נחקרו המבקשים על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

5. הלכה היא כי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לפיכך, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, נדרש ממבקש הרשות להגן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400). המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק (ראה ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721).

6. המבקשים העלו בתצהיריהם שלל טענות כננגד המבקש. אלא, שאם בוררים את המוץ מן התבן, עולה כי עיקר טענותיהם נוגע לשינויים שנערכו בסעיף 6 להסכם הסופי שהועבר לחתימתם, בניגוד למה שסוכם בין הצדדים טלפונית.

משהסכימו המבקשים לערוך ולחתום על הסכם שכר טרחה בכתב, גם לאחר ששלמו את הסכום הנקוב בהסכם שנערך בין הצדדים בע"פ בשנת 2003, אין בידם לסמוך כעת על טענה לפיה נעשה הדבר תוך הפעלת אמצעי לחץ עליהם בחוסר תום לב ומתן אולטימטום על ידי המשיב ואין מקום לקבל טענותיהם לפיהן, מתקיימים תנאיו של סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, ולו לכאורה.

סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי:

"מי שהתקשר בחזה עקב ניצול הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

הסעיף קובע, אפוא, שלושה יסודות: עניין מצבו של העושק ("מצוקה", "חולשה שכלית או גופנית", "חוסר נסיון"), התנהגותו של העושק (ה"ניצול שניצל") והעדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו ("תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל") (ראה ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) 762, 767; ע"א 3156/98 בן ישי נגד ויינגרטן, פ"ד נה(1) 939, 949 – 948). רק אם מתקיימים שלושת בתנאים הנ"ל, רשאי המתקשר לבטל את ההסכם.

באשר לתנאי הראשון, הרי שהפסיקה קבעה כי המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול - דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון (ראה ע"א 403/80, לעיל). ברי, כי תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. המבקשים, שניהם אנשים בריאים בגופם ובנפשם. המבקש מס' 1 (להלן "המבקש") העיד על עצמו כבוגר אוניברסיטה, שולט בשפה העברית, משמש כמנהל בכיר בחברת האחרים עופר ועוסק בחוזים ואילו המבקשת מס' 2 (להלן "המבקשת") הינה בעלת תואר דוקטור בטכניון, עבדה בהוראה ושולטת היטב בשפה. המבקשים ניהלו מו"מ עם המשיב, החליפו טיוטות ובדקו את ההסכם בביתם הם. טענתם, לפיה לא רצו להטלטל לעורך דין שלישי, עת פנה אליהם המשיב בדרישה לחתימה על הסכם שכר טרחה, אין בה כדי לענות על הדרישה למצוקה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון של המבקשים. מאחר והיסודות הנזכרים בסעיף 18 הינם יסודות השלובים האחד בשני, הרי משלא נתקיים היסוד הראשון, נשמט גם הבסיס הבסיס ליסוד השני, בדבר ניצול מצבם של המבקשים. באשר ליסוד השלישי, לא מצאתי בטענותיהם של המבקשים נימוק שיבהיר במה תנאיו של ההסכם הסופי גרועים מן המקובל. ודוק, אין כאן דרישה להשוואה להסכם בעל פה קודם שנחתם בין הצדדים, אלא, נדרש כי ההסכם שנחתם בפועל, יהיה גרוע מן המקובל בהסכמים אחרים מאותו סוג. לפיכך, לא נתקיים גם היסוד השלישי בענייננו, לצורך הוכחת עושק בחתימה על ההסכם. עוד ראוי להבהיר, כי גם אם היו מתקיימים היסודות הנדרשים, הרי שהיה בכך כדי להקים למבקשים זכות לבטל את ההסכם, להבדיל מביטול ההסכם מלכתחילה אולם, אין חולק כי המבקשים לא בטלו את הסכם שכר הטרחה הסופי ולמעשה, אף פעלו על פיו.

7. המבקשים טוענים כי המשיב נהג כלפיהם בחוסר תום לב והטענה אותם, עת הכניס שינויים בהסכם הסופי, אשר אינם עומדים בקנה אחד עם השינויים שהוסכם עליהם, עת קבלו המבקשים את הטיוטא לידיהם. לטענתם, חתמו על ההסכם הסופי, בהסתמך על דבריו של המשיב כי הישניים הוכנסו בנוסח הסופי, כמוסכם ביניהם.

אין בידי לקבל טענה זו. כפי שעולה מתצהיריהם של המבקשים, כמו גם מחקירתם הנגדית בפני, הרי שהצדדים ניהלו ביניהם מו"מ, במסגרתו עמדו המבקשים על תיקון הטיוטא והתייחסו כמעט לכל אחד מסעיפיה. עוד עולה מתצהירו של המבקש, כי הצדדים נתנו דעתם, באופן מיוחד, לסעיף 7 בטיוטא (סעיף 6 בהסכם הסופי) והנ"ל אף רשם הערות בכתב ידו על הטיוטא (ראה גם מסמך מש3, החתום על ידי המבקשים). ב"כ המבקשים טענה בסיכומיה כי מקריאה מהירה, נראה כי כל התיקונים שנוגעים לסעיפים הקודמים לסעיף 6 תוקנו ובכך בקשה לתרץ את העובדה כי המבקשים לא נתנו דעתם ולא הבינו את "הדקויות" שבשינויי הנוסחים בסעיף 6 להסכם הסופי, שהועבר לחתימתם. גרסה זו שונה מגרסתו של המבקש בתצהירו, לפיה חתם על ההסכם הסופי תוך הסתמכות על דבריו של המשיב ללפיו תקן את כל הסעיפים, כפי שסוכם. אמור מעתה, המבקשים אכן קראו את ההסכם הסופי ובדקו אותו, אלא, לא שמו לה לשינויים. אין מקום לקבל טענותיהם של המבקשים בעניין זה, ולו רק מאחר וברור מתצהיריהם כי אותו סעיף 7 בטיוטא, אשר מופיע כסעיף 6 בהסכם הסופי, הווה את ליבת המחלוקת בין הצדדים, בעת ניסוח ההסכם. ניתן היה לצפות מהמבקשים כי לא יעצרו בבדיקתם (ולו בדיקה שטחית) בסעיפים הקודמים לסעיף 6, אלא, ימשיכו ויקראו את כל ההסכם ויוודאו כי כל השינויים נוסחו לשביעות רצונם.

מכל מקום, הלכה היא כי אדם החותם על מסמך, בלא לדעת את תוכנו, לא תעמוד לו הטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב וחזקה על אדם שחתם על מסמך, לאחר שהסכים לתוכנו (ראה בעניין זה, בין היתר, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נגד זהבה לופו פ"ד נד (2) 559, ע"א 467/64 שוויץ נגד סנדור, פ"ד יט(2) 113). כאמור, המבקשים שניהם הינם בגירים, בריאים בנפשם והעידו על עצמם כבוגרי אוניברסיטאות – המבקש מנהל בחברה גדולה ובקיא בחוזים ואילו המבקשת - בעלת תואר ודוקטור ועסקה בהוראה. יש להוסיף על כך כי נוהל בין הצדדים מו"מ, לצורך הכנסת שינויים בטיוטא, טרם חתימתם של המבקשים על הסכם שכר הטרחה הסופי ולכן, אין מקום לקבל טענתם, כאילו לא ידעו על מה חתמו או כי לא שמו לב לשינויים שהוכנסו על ידי המשיב. ההסכם הסופי נחתם על ידי המבקשים בביתם, היה בידם כדי לקרוא אותו, ללא לחץ של זמן ולבקש לתקנו, אולם הם בחרו שלא לעשות כן ואף לא בטלו את ההסכם ומנגד, פעלו על פיו.

ולבסוף, ראוי להדגיש כי ממילא, שינויי הנוסח בסיפא לסעיף 6, עליהם עמדו המבקשים בתצהיריהם, אינם מעלים או מורידים, בכל הנוגע למחלוקת בין הצדדים. כאמור, המבקשים טענו כי המשיב שינה את נוסח הסיפא לסעיף 6, כך שנרשם בו כי עליהם לשאת בתשלום שכ"ט נוסף בשיעור של 12% כולל מע"מ, מכל סכום שיפסק, ולא מכל סכום שיתקבל בפועל, כפי שנרשם במקור בטיוטא. לטענתם, במדה ונוסח הסעיף היה נשאר כמות שהוא, הרי שמאחר ועד כה לא קבלו לידיהם סכום כלשהו מהפיצוי, הרי שלא עומדת למשיב זכות לקבל שכר טרחה נוסף, על פי הסעיף הנ"ל.

כפי שעלה מחקירתם הנגדית של המבקשים בפני, כמו גם מעותק פסק הבורר שצורף לתצהירים, לרבות ההחלטה המתקנת שלו (מש5), הרי שהמבקשים קבלו את הפיצוי שנפסק להם, באמצעות קיזוז סכומים שהיה עליהם לשלם לקבלן ואשר אין חולק כי לא שולמו על ידם. לכן, גם אם לא היה משתנה נוסח הסעיף בהסכם הסופי, הרי שהמבקשים קבלו בפועל את הפיצוי, על ידי קיזוז סכומים שלא שולמו על ידם.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענותיהם של המבקשים לעניין הטעיה שלהם בחתימה על ההסכם הסופי ולעניין חוסר תום ליבו של המשיב, לרבות טענות העושק, שלא נמצא להן בסיס, ולו לכאורה, לאור התנהלות הצדדים, והמבקשים בפרט.

8. משחתמו המבקשים על הסכם שכר הטרחה הסופי, נשמט הבסיס לטענתם לפיה, הסכם שכר הטרחה המקורי בין הצדדים שנערך בע"פ הוא ההסכם שבתוקף. מעבר לכך שהמבקשים העלו בעניין זה טענות עובדתיות סותרות, בניגוד לאמור בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התמ"ש - 1984, למרות שהם מנועים מלעשות כן, הרי שמסמך מש5, שהוגש במהלך חקירתו הנגדית של המבקש, שומט ממילא את הבסיס לטענתם זו של המבקשים. במסמך מש5, שהמבקש אשר חתימתו עליו, הגיבו המבקשים להצעת המחיר שהוצגה על ידי המשיב והפרידו באופן ברור בין ההסכם המקורי, בגינו שלמו סך של 12,000 ₪, לבין הסכם שכר הטרחה הסופי, בו נזכר סכום נוסף של 12,000 ₪, אותו בקשו לשלם בשני תשלומים. המבקשים היו מודעים לכך שמודובר בהסכם שכר טרחה נוסף, המגלם בחובו תנאים שונים ונוספים על זה שבהסכם שבעל פה ולפיכך, אין מקום לקבל טענתם כי ההסכם המקורי שבעל פה הוא ההסכם היחיד שבתוקף.

9. כאמור, העלו המבקשים בתצהיריהם טענת קיזוז הנוגעת לסך של 5,000 ₪, אשר שולם על ידם באמצעות המשיב לקבלן, ביתר, ולא הוחזר להם על ידי המשיב.

בחקירתו, אשר המבקש כי ביום 4.7.2005, נכח בעת ביקורו של המומחה בדירה. משנשאל האם נכון כי באותו מועד קבל לידיו המחאה על סך של 5,000 ₪, השיב בשלילה והכחיש כי קבל לידיו את הסכום הנ"ל.

טענה זו נסתרה מיד לאחר מכן, בהמשך החקירה, עת הוצגה בפניו המחאה על סך של 5,000 ₪, ז.פ. 4.7.05, משוכה על ידי המשיב וערוכה לפקודת המבקש. המחאה זו, שמשך המשיב לפקודת המבקש, הוצגה לפרעון בבנק, לאחר שנחתמה בחתימת היסב של המבקש (המבקש אשר כי מדובר בחתימה שלו). בסופו של דבר, נסוג המבקש מטענתו הקטגורית ואך טען כי בקש בזמנו לשבת עם המשיב כדי לרענן את זכרונו לגבי הסכומים ששולמו על ידיו.

אני דוחה, אפוא, את טענתם של המבקש לעניין קיזוז סך של 5,000 ₪.

10. אין חולק כי המבקשים שלמו למשיב את כל הסכומים הנקובים בתצהיריהם, קרי - סך כולל של 44,000 ₪ (כולל מע"מ) (סכום זה כולל סך של 5,000 ₪, לגביו נקבע כי הוחזר לידי המבקשים). המבקשים לא טענו בתצהיריהם כי סכום זה יש בו כדי לכסות, ולו חלק משכר הטרחה המגיע למשיב בהתאם לסעיף 6 להסכם הסופי ולכן, אין מקום לקבל את טענת בא כוחם, בסיכומיה, לפיה לא ניתן להבין את אופן חישוב שכר הטרחה בכתב התביעה (טענה שלא הועלתה גם היא, כשלעצמה, בתצהירים של המבקשים).

11. סיכומו של דבר, טענותיהם של המבקשים, בצירוף חקירתם הנגדית, אינן מקימות הגנה לכאורה מפני התביעה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן.

המבקשים ישלמו לידי המשיב את הוצאות הבקשה, בסך של 1,000 ₪ ומע"מ. הסכום הנ"ל ישולם על ידי המבקשים בתוך 30 ימים מהיום מאחרת, ישא הפרשי הצמדה וריבית, ומהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום 11 בינואר, 2008 (ד' בשבט תשס"ח) בהעדר הצדדים.

אבישי רובס, רשם


פסק דין

1. בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקשים נדחתה.

2. לפיכך, אני מחייב את המבקשים לשלם לידי המשיב סך של 43,319 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטה ופסק הדין זה לצדדים.

ניתן היום, 11 בינואר, 2008 (ד' בשבט תשס"ח) בהעדר הצדדים.

אבישי רובס, רשם