ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נעמה אן רוזנטל נגד שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת שרון גלר

התובעים

1.נעמה אן רוזנטל
2.תומס רוזנטל
באמצעות ב"כ עו"ד גנים

נגד

הנתבעת

שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד לוי-לישינסקי

פסק דין

כללי

עניינו של הליך זה תביעה לתשלום סך 123,120 ₪ בגין ליקוי בניה נטענים בדירת התובעים.

בהליך זה ויתרו הצדדים על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם וקיום חקירות נגדיות לעדי הצד שכנגד וביקשו כי פסק הדין ינתן על יסוד כתבי הטענות, חוות דעת מומחה בית המשפט המהנדס רפאל גיל וסיכומים בכתב שהגישו באי כוחם.

רקע עובדתי

התובעים רכשו דירה ברח' גולדה מאיר 3/43 בהוד השרון (להלן – הדירה), בהסכם מכר בינם לבין גב' רחל סוקלובר, אשר רכשה את הדירה מהנתבעת.

הנתבעת הינה חברה קבלנית ויזמית ומי שבנתה את הדירה בעצמה או על ידי מי מטעמה.

בהתאם להסכם המכר, הועברה החזקה בדירה לידי התובעים בחודש יולי 2013.

טענות התובעים - לטענת התובעים, עם קבלת החזקה בדירה התגלו בה ליקויים רבים המסתכמים בסך של 91,120 ₪, כמפורט בתביעתם על צרופותיה. לנתבעת ניתנו על ידם הזדמנויות רבות לתקן את הליקויים בדירה, והיא אכן ביצעה תיקונים, אך אלו התגלו כתיקונים "קוסמטיים" ובלתי מקצועיים והליקויים והתקלות חזרו על עצמם והצריכו תיקונים נוספים. בנוסף למרכיב תביעתם בגין ליקויי הבניה עצמם, עתרו התובעים לקבלת פיצוי בסך של 12,000 ₪ בגין עלויות שהייתם בבית מלון, הובלת תכולת הדירה ואחסונה בזמן ביצוע התיקונים. עוד עתרו לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות, טרחה, הפסד ימי עבודה והוצאות שנאלצו להוציא בסך כולל של 20,000 ₪.

טענות הנתבעת - מנגד טענה הנתבעת, כי היא עמדה בכל ההתחייבויות אשר נטלה על עצמה בהתאם להסכם, למפרט הטכני, לדרישות התקן המחייבות ובהתאם לכל דין רלבנטי מחייב. בעת מסירת החזקה בדירה לתובעים, נערך פרוטוקול מסירה, אשר נחתם על ידי התובעים (נספח א' לכתב ההגנה), ובו מופיעים ליקויים קלים וזניחים בלבד, אשר תוקנו על ידה זה מכבר. חוות הדעת אשר הוגשה על ידי התובעים עליה נסמך מרכיב התביעה בגין ליקויי הבניה הינה, לטעמם של הנתבעת, מוגזמת, מופרכת ומגמתית, והיא אף צירפה לכתב הגנתה חוות דעת נגדית (נספח ג'). כן טענה הנתבעת, כי מעולם לא התנערה מאחריותה לתקן את הליקויים, וכי אף ביצעה תיקונים כאמור (דו"ח תיקונים מיום 15.7.14 צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). הליקויים הנטענים כיום הינם ליקויים קלים, וכל שהם מצויים באחריותה, עומדת לה זכות לתקנם בהתאם לקבוע בסעיף 4 לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. לטענתה של הנתבעת, היא בנתה את הדירה מחומרי בניה טובים, במיומנות ובמקצועיות, תוך נקיטה בשיטות עבודה טובות ויעילות. לבסוף טענה הנתבעת, כי לתובעים לא נגרמו אי נוחות או אובדן הנאה מהדירה כלשהם וממילא לא מוצדקת פסיקת פיצוי כלשהו בגין מרכיבי התביעה הנוגעים לכך.

מכאן ההליך שלפני.

דיון והכרעה

ביום 20.12.15 מונה, לבקשת הצדדים, מר רפאל גיל לשמש כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – המומחה). בגדר החלטת המינוי הנ"ל, התבקש המומחה לבדוק את הליקויים הנטענים בדירה, וליתן את חוות דעתו בשאלה האם קיימים ליקויים, מה טיבם, מה נדרש כדי לתקנם, ומהי העלות הכרוכה בכך.

ביום 25.2.16 נמסרה חוות דעתו של המומחה (להלן – חוות דעת המומחה). כאמור הצדדים, בהתאם להסכמה ביניהם, הסתפקו בחוות דעת זו, לא ביקשו לחקור את המומחה לגביה ואף לא הגישו ראיות נוספות ולא קיימו חקירות נגדיות בהליך זה.

עיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, בחוות דעת זו של מומחה בית המשפט, וכן בסיכומי הצדדים.

בחוות דעתו, אמד המומחה את כלל הליקויים בדירה, מכל סוג, בסך של 19,350 ₪ בתוספת מע"מ. כן קבע המומחה, כי במידה והתובעים יבצעו את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים, יגדל סכום זה בעלות נוספת של כ- 30% מעלות ביצוע התיקונים (עמ' 22 לחוות הדעת).
היינו, הסך הכולל של כלל הליקויים בדירה בהתאם לחוות הדעת עומד על סך של 29,431 ₪ (כולל מרכיב העלות הנ"ל ומרכיב המע"מ).

בסיכומיהם, לא כפרו התובעים למעשה בתוכן חוות דעת המומחה, ובית המשפט התבקש שלא לסטות מההלכה הקבועה לפיה ככלל, בית המשפט יאמץ את תוכן חוות דעת המומחה מטעמו אלא אם כן קיימת סיבה ממשית שלא לעשות כן, ואולם עתרו לפסיקת פיצוי בנוסף על הסכום אשר נקבע בחוות דעת המומחה השווה לסך של 50% מסכום העלות אשר נקבעה על ידי המומחה, ובסך הכל לפסוק לזכותם פיצוי בסך של 44,146 ₪.

בעניין זה טענו התובעים, כי בחוות דעתו, קיבל המומחה למעשה את טענתם העיקרית לפיה הנתבעת סיפקה אריחים חלופיים שאינם זהים וכי על גבי האריחים המותקנים בדירה ישנם פגמים רבים בהיקף רב. אלא שהמומחה מצא דרך כלכלית זולה ומספקת, לשיטתו, לפתרון בעיית הריצוף בדירה בדרך של ביצוע פירוק של אריחים תקינים הנמצאים בחדר הממ"ד ובאמצעותם להחליף את האריחים הפגומים בדירה.

התובעים אינם מקבלים את הפתרון שהוצע על ידי המומחה. לטענתם, על מנת לבצע את האמור בחוות דעת המומחה, נדרש בעל מקצוע מיומן ביותר, תוך שקיים חשש לפגיעה באריחים התקינים בעת הוצאתם. כן טענו התובעים, כי פתרון זה למעשה כופה עליהם להשלים עם דירה שאין בה אריחים זהים ותואמים בכל חלקיה, תוך פגיעה בזכותם החוזית בהקשר זה. משכך טענו, כי הם זכאים בהקשר זה לסכום פיצוי נוסף. כן חזרו התובעים על תביעתם לקבלת פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה להם, וכן בפסיקת הוצאות משפט.

מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי על בית המשפט דווקא להפחית מהסכום אשר נקבע בחוות דעת המומחה. לטענתה, היא הייתה נכונה לבצע את מלוא התיקונים בדירה בהתאם לחוות דעת המומחה ואף עשתה את כל אשר לאל ידה כדי לבצע את התיקונים הדרושים, אולם זכות זו נשללה ממנה. משכך טענה, כי בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של רוכש דירה לקבל פיצוי כספי בגין אי התאמות קמה רק משלא קיים המוכר את חובתו לתקן את אי ההתאמות, וכי העדפת רצונו של קונה לקבל פיצוי כספי על פני הצעת הקבלן לתקן את הטעון תיקון, תיעשה רק לאחר שהוכח, כי ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, וכי הקבלן סירב או לא טרח לתקנם או שניסיונות התיקון לא עלו יפה. משכך טענה, כי על בית המשפט לפסוק לזכות התובעים פיצוי מופחת בשווי עלות התיקונים הריאלית כפי שהיה עליה לשאת בהם לו הייתה ניתנת לה האפשרות לבצעם ובהתאם לכך שלא לפסוק לזכות התובעים תוספת בגין עלות קבלן מזדמן. לטענתה, הפתרון אשר הוצע על ידי המומחה הינו טוב, יעיל ופשוט, וכי מאחר והאריחים המצויים בדירה הינם אריחים נפוצים בצבעם ובגודלם, הרי שגם אם לא ימצאו אריחים זהים באופן מוחלט לריצוף חדר הממ"ד, הרי שניתן להתקין אריחים דומים עד מאוד באופן שיביא לפתרון אסטטי מצוין. לבסוף טענה הנתבעת, כי מאחר ומרבית טענות התובעים נדחו על ידי המומחה, הרי שבנסיבות אלו אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש.
בחוות דעתו קבע המומחה ביחס לריצוף הדירה, כי התובעים היו צריכים לקבל לידיהם אריחים חלופיים זהים לאריחים אשר הותקנו בדירה (עמ' 3 לחוה"ד). הנתבעת לא כפרה בחובה זו ואף לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי סיפקה לתובעים, או לרוכשת הדירה המקורית, אריחים כאמור. כן קבע המומחה בחוות דעתו, כי בדירה נמצאו מספר אריחים פגומים (עמ' 5 לחווה"ד), כי מדובר בפגיעות אשר היו קיימות במועד קבלת החזקה בדירה, וכי באחריות הנתבעת לתקנם. משכך קבע המומחה, כי היות ואין בידי התובעים אריחים חלופיים המתאימים לאריחים הקיימים בדירה, יש לפרק בזהירות, וללא שבירה, את האריחים הקיימים בממ"ד, וליצור מפירוק חדר זה אריחים חלופיים לצורך החלפת האריחים הפגועים, ואת הממ"ד יש לרצף באריחים הזהים ככל שניתן לאריחים הקיימים כיום (עמ' 7 לחווה"ד).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה, כי דין טענות התובעים ביחס לקביעה הנ"ל בחוות הדעת, להתקבל.

בחוות דעתו, ציין המומחה, כי "יש לפרק בזהירות, וללא שבירה, את האריחים הקיימים בממ"ד". מקביעה זו ניתן ללמוד, כי אכן קיים חשש לשבירת אריחים בעת פירוקם. כמו כן, מקובלת עלי טענת התובעים לפיה הם זכאים ליהנות מריצוף אחיד בכל דירתם, כפי שהובטח חוזית בראשית הדרך, והם אינם מחוייבים להתפשר בנקודה זו עם הפתרון המוצע או להשלים עם ריצוף שאינו אחיד בדירה כולה.

משכך אני קובעת, כי על הנתבעת לפצות את התובעים בעלות ריצוף הדירה בכללותה.

באשר למשמעות הכספית של קביעה זו, המומחה לא כלל בחוות דעתו קביעה לעניין עלות ביצוע עבודות ריצוף ביחס לדירה כולה, אלא הציע פתרון חלקי כאמור לעיל. עם זאת, אני סבורה, כי לפני בית המשפט הונחו אדנים מספיקים, אשר יש בהם כדי לשמש בסיס לצורך פסיקת פיצויים על דרך האומדן בנסיבות המקרה דנן.

בחוות דעתו, אמד המומחה את ביצוע העבודות בחדר הממ"ד בסך של 8,550 ₪ בצירוף מע"מ. נוכח קביעה זו, ובהתחשב במספר החדרים בדירה (חמישה וחצי) ובקיומם של שטחים נוספים בה (כגון מטבח, מקלחת, שירותים, מעברים), וכן בקביעתי לעיל בדבר זכותם של התובעים לריצוף אחיד מלא בכל הדירה, אני סבורה, כי אומדן התואם את דרישת התובעים לפסיקת סך נוסף של 14,715 ₪ בגין עלות ריצוף הדירה בכללותה, הינו סביר לצורך ריצוף דירה בעלת מאפיינים כאמור.

אשר לשאר מרכיביה של חוות דעתו של המומחה והסכומים אשר נקבעו במסגרתה, הרי שכאמור לעיל, הצדדים לא טענו כנגד קביעות אלו ואף לא ביקשו לחקור את המומחה ובהתאם להלכה הפסוקה, ככלל, בית המשפט ייתן משקל לקביעות מומחה מקצועי בחוות דעתו. בעניין זה ובשונה מהאמור לעיל בעניין הריצוף, יש מקום לטעמי לאמץ במלואן את קביעות המומחה, שהינן אף סבירות לטעמי לגופן. כמו כן לא מצאתי מקום בנסיבות המקרה ונוכח השתלשלות העניינים עד להגשת התביעה, להורות על תיקון הנדרש על ידי הנתבעת חלף פסיקת פיצוי בהיקף שקבע המומחה.

בנסיבות העניין, לא מצאתי, כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש. טענות התובעים בעניין זה נטענו בעלמא, ללא כל פירוט, ומבלי שהוכח לפני, כי לתובעים אכן נגרמה עוגמת נפש בגינה הם זכאים לפיצוי כלשהו.

סיכום

נוכח הקביעות לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 44,146 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום התביעה ועד התשלום בפועל.

נוכח תוצאה זו, ובהתחשב בסכום התביעה המקורי, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ז, 13 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נעמה אן רוזנטל
נתבע: שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ
שופט :
עורכי דין: