ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נינט היברט נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (עובדים) מר דב גרינברג
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבינועם בן יצחק

התובעת
נינט היברט
ע"י ב"כ: עו"ד רובין שי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מלכה קריצמן

פסק דין

התובעת, סייעת בגן ילדים בעיסוקה, מבקשת להכיר בפגיעה בגבה כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה -1995 ( להלן - " החוק").
עדים וראיות

א. התובעת העידה לתמיכה בתביעתה. העידו מטעמה גם גב' רינה סקעת, מעסיקתה של התובעת וגב' איילת קלנדרו, שעבדה עם התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה.
ב. לבית הדין הוגש תיקה הרפואי של התובעת בקופת חולים לאומית. הוגשו דוחות ביקור אצל רופאים מומחים ו הוגשה חוות דעת מיום 19.04.2015 מאת דר' גורן צבי מומחה בכירורגיה אורטופדית . המסמכים הוגשו כנספחים לכתב התביעה ולתצהירים מטעם התובעת (הללו לא סומנו ולא מוספרו). כמו כן הוגשו וסומנו :
נ/1 טופס התביעה שהוגש על ידי התובעת למוסד לביטוח לאומי ביום 25.0 6.2014.
נ/2 פרוטוקול חקירת התובעת על ידי חוקר המוסד ביום 30.06.2014.
נ/3 טופס בל/250 נושא תאריך 01.06.2014 אשר מולא על ידי גב' סקעת.
נ/4 טופס סיכום ביקור התובעת במוקד טרם בבני ברק מיום 25.04.2014.
נ/5 הפניה מיום 27.04.2014 לבדיקת CT שכתבה דר' ספיס אירנה מקופ"ח לאומית.
ת/1 מכתב מאת גב' רינה סק עת שכותרתו הפסקת עבודה בגן רינה.

עיקר העובדות נשוא כתב התביעה

  1. התובעת ילידת 1968 עבדה כסייעת בגן ילדים ברעננה במועדים הרלוונטיים לתביעה.
  2. בעלת הגן, גב' סקעת, היא דודתה של התובעת (ע' 7 ש' 3-4) . במועד האירוע הנטען הייתה גב' סקעת מאושפזת בבית חולים (ע' 6 ש' 17-18, ע' 10 ש' 18-22).
  3. לטענת התובעת ביום 24.04.2014 בשעה 13:00 לערך אירע לה אירוע תאונתי , בעת שהרימה שולחן בגן הילדים חשה כאב חד בגבה. למרות כאב זה המשיכה לעבוד עד השעה ארבע.
  4. למחרת היום, ביום שישי 25.04.2014 התובעת לא עבדה בגן, בשעה 23:04 פנתה התובעת למוקד "טרם" בבני ברק.
  5. ביום 27.04.2014 קיבלה התובעת הפניה לבדיקת CT נ/5 , מאת דר' ספיס אירנה.
  6. ביום 01.05.2014 נכתב סיכום בדיקת CT שנערכה לתובעת (נספח לתצהירי התובעת).
  7. ביום 20.05.2014 נערך לתובעת "מיפוי עצם כל גופי" ( סיכום מיום 21.05.2014 נספח לתצהירי התובעת).
  8. ביום 01.06.2014 מולא טופס בל/ 250 וב יום 10.06.2014 הונפקה לתובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגעת בעבודה (נספח לתצהירי התובעת) .
  9. ביום 14.07.2014 פנתה התובעת למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים תל השומר בשל כאבי גב, בסיכום הביקור נכתב:

"כאבי גב לאחר זריקת אפידורל" וכן "אתמול קיבלה זריקה אפידורלית, היום החמרת הכאב, ברקע שינויים ספונדילוטים, בקע דיסקלית קל ללא לחץ על סק הדורלי ב L3-S1.."

10. התובעת פנתה לנתבע בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע, אולם תביעתה נדחתה במכתב מיום 09.07.2014 (נספח לכתב התביעה) בנימוק:
על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
מעיון בפרטי תביעתך, ומברורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך.

11. ביום 29.10.2014 הופנתה התובעת על ידי דר' אופירם אלישע למומחה כאב, בהפניה זו צוין שהתובעת הרימה משא כבד בגן ובשל כך נגרם לה כאב.

טענות הצדדים

12. התובעת טוענת, כי יש לקבל את תביעתה ולקבוע כי אירעה לה תאונת עבודה, לטענתה אין ללמוד מן האנמנזה שלא התרחש אירוע שכן היא לא ידעה שעליה לדווח לרופאים על קרות האירוע, גם העובדה שלא פנתה מיד לטיפול רפואי אין בה כדי ללמד שלא התרחש אירוע. לטענתה הסתירות בין עדותה לעדות הסייעת הנוספת בנוגע למבנה הגן זניחות.

13. הנתבע טוען כי התביעה נדחתה כדין. לתובעת לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק ולא אירע לתובעת האירוע התאונתי הנטען תוך כדי ועקב עבודתה. התובעת מסרה גרסאות שונות בנוגע לאירוע. עדויות העדות מטעמה אינן תומכות בגרסתה. המסמכים הרפואיים לא תומכים בטענתה ואף עומדים בסתירה לה .

דיון והכרעה
14. הפלוגתאות כפי שנוסחו בהחלטת כבוד השופטת לויט בדיון ביום 08.02.2016:
א. האם אירע לתובעת אירוע תאונתי בעבודתה ביום 24.4.14 ואם כן – נסיבותיו.
ב. שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי מיום 24.4.14, ככל שאירע, לבין מצבה של התובעת בגבה, לרבות החמרה.
ג. סעיף 83 סיפא -
האם השפעת האירוע התאונתי מיום 24.4.14 על מצבה של התובעת בגבה, לרבות החמרה, ככל שהיתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי.

15. בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה הינה תאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, וכלשון הסעיף:
"בחוק זה, במבוטח -
"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי...

16. חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 האמור, מוטלת על התובעת. נקדים ונאמר כי על רקע ההלכה הפסוקה, כמתואר להלן ובהתאם לחומר הראיות בתיק, מצאנו כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי תוך כדי ועקב עבודתה, אירע אירוע תאונתי ונפרט.
התיעוד הרפואי
17. בהתאם להלכה הפסוקה יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים שנרשמו סמוך לאירוע הנטען. כך, נפסק בעב"ל (ארצי) 61483-06-13 חווה מרגלית- המוסד לביטוח לאומי, (24.6.2014):
"יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים "מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון" (עב"ל 176/99 דניאל גרץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02); בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה (עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה- המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.2.08)"

וכן עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי- המוסד לביטוח לאומי (25.8.13):
"בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על- מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו".

18. בעניננו, המסמכים הרפואיים לא רק שאינם תומכים בטענת התובעת כי אירע לה אירוע תאונתי אלא סותרים אותה.
א. כך, הביקור הראשון לאחר האירוע הנטען היה בליל שישי 25.04.2014, בתיעוד הביקור במוקד "טרם" שנכתב על ידי דר' אשרף עבדול חמיד (נ/4) בעמוד הראשון סומנו התשובות הבאות :
רקע של כאבים בגב : כן, ...איזה: טראמה (צריך להיות טראומה - הערה של המותב ): לא, פעילות יתר בזמן האחרון: לא.
יצוין כי התובעת לא הגישה את העמוד הראשון של סיכום ביקור זה. בעמוד השני, שהוגש על ידי שני הצדדים, מקום בו רופא המוקד סיכם את הדברים נכתב:
צילום של ע"ש מתני נעשה בגלל הכאב הכרוני שנים ולכאב הזה לא עברה בירור – צילום של ע"ש מתני יש לראות שבר בקדמת חוליה L4 בגב עליון, ככל הנראה שבר עקב נפילה ישנה – לא נפלה לאחרונה, מטופלת לא זוכרת אם נפלה או לא.... ...יכול להיות שהכאב מקור גב ויכול להיות גם כליות...." [ההדגשות הוספו].

ב. ביום ראשון 27.04.2014 קיבלה התובעת הפניה לבדיקת CT נ/5 בהפניה כתבה דר' ספיס אירנה:
ב- 25 לאפריל נבדקה בטרם בני ברק עקב כאבי גב ללא טראומות לאחרונה.... "

ג. בסיכום בדיקת CT מיום 01.05.2014 (נספח לתצהירי התובעת) אין אזכור של אירוע תאונתי נכתב: "סיבת ההפניה: כאבי גב תחתון"

ד. בסיכום "מיפוי עצם כל גופי" מיום 21.05.2014 (נספח לתצהירי התובעת) אין כל אזכור של אירוע חריג, ונכתב:
"סיבת ההפניה: הנבדקת מתלוננת על כאבי גב, בעיקר במותן מצד ימין. עובדת בגן ילדים"
וכן נכתב:
"באבחנה מבדלת – שבר דחיסה טרי יחסית אשר מגובה גם על ידי הממצא ב- CT. מומלץ לברר את השאלה של אוסטאופורוזיס..."

ה. ביום 14.07.2014 פנתה התובעת למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים תל השומר בשל כאבי גב, גם בביקור זה לא מוזכרת פגיעה בשל הרמת שולחן. בסיכום הביקור נכתב:
"כאבי גב לאחר זריקת אפידורל" וכן "אתמול קיבלה זריקה אפידורלית, היום החמרת הכאב, ברקע שינויים ספונדילוטים, בקע דיסקלית קל ללא לחץ על סק הדורלי ב L3-S1.."

19. מעיון בסיכומי הביקורים הרבים אצל רופאים עולה שעד לסוף חודש מאי אין תיעוד על דיווח בנוגע לאירוע תאונתי. בחלק מן הסיכומים נכתב במפורש שלא ארעה טראומה ובאחרים אין התייחסות לאירוע תאונתי כלל. בשני הביקורים הראשונים מיום 25.4.2014 ו-27.04.2014 אין מדובר באנמנזה שותקת כי אם אנמנזה המציינת במפורש שלא אירעה טראומה, וכן מצוין כי מדובר בכאב כרוני שנמשך שנים.

20. מקובלת עלינו עמדת הנתבע שלאור שאלות ישירות על טראומה ונפילה, אדם סביר היה מציין את קרות האירוע - הרמת משקל כבד וכאב חריג בעקבותיו, במיוחד בשני הביקורים הראשונים, האחד ב"טרם" ב- 25.04.2014 והשני אצל הרופאה שהפנתה לבדיקת CT ביום 27.04.2014 (נ/5) , שנערכו בסמוך מאוד לאירוע הנטען.

חזקה היא שאדם הפונה לקבלת טיפול רפואי מפרט באזני הרופאים את האירועים שגרמו לו להגיע לקבלת אותו טיפול. בענייננו אין מדובר באנמנזה שותקת אלא בתיעוד המלמד שהתובעת נשאלה והשיבה שהיא סובלת מכאבים ממושכים בגב וכי לא נפלה או נחבלה עובר לבדיקה.
21. מן העבר השני, הסבריה של התובעת להעדר רישום רפואי אינם מניחים את הדעת. התובעת העידה של"טרם" הגיעה ללא מסמכים רפואיים, כשנשאלה מדוע רופא "טרם" כתב כי היא סובלת מכאב גב כרוני השיבה התובעת שלא היא אמרה זאת. כנשאלה מאיפה הרופא יודע על הכאב השיבה:
"כשהוא שאל אותי אם יש לי כאבים כל הזמן אמרתי שלא, אבל מידי פעם אדם בא עם כאב והולך לעבוד.
ש: את אומרת לרופא שמידי פעם יש לך כאב?
ת: הייתי תחת השפעת מורפיום. היה לי קשה לקרוא את הפתק" (ע' 8 ש' 4-10).

ובהמשך:
ש: את לא ידעת שזו תאונת עבודה, חושדים שיש לך בעיה בכליות ואת לא אומרת לו תשמע אין לי בעיה בכליות, אני הרמתי אתמול שולחן?
ת: לא חשבתי על זה (ע' 8 ש' 21-23)

22. לסיכום הדברים עד כה, התובעת פנתה למספר רופאים בחודש שלאחר האירוע הנטען, בסיכומי ביקורים אלא אין כל אזכור של האירוע הנטען ובחלקם יש שלילת קיומו של אירוע. הסבריה כי לא ידעה שעליה לדווח על תאונת עבודה אינם סבירים. חזקה שאדם הפונה לטיפול רפואי יספר לרופאיו מה אירע לו וימסור מידע מלא ושלם על האירועים שגרמו לכאביו. במקרה לפנינו אין מדובר באנמנזה שותקת כי אם בתיעוד על פיו התובעת שללה קיומה של טראומה.
סתירות
23. התובעת נחקרה על ידי חוקר המוסד ביום 30.06.2014, בחקירתה מסרה גם את הדברים הבאים: "אני הייתי צריכה להרים את השולחן מעבר לילדים" (ע' 2 ש' 1-2 לפרוטוקול נ/2)
אלה שהעדה מטעמה העידה שהיא היתה עם הילדים בחצר הגן (ע' 14 ש' 12-13) כלומר ה תובעת לא נדרשה להרים את השולחן "מעבר לילדים" כפי שסיפרה לחוקר המוסד.
24. לשאלה מדוע אמרה זאת לחוקר, השיבה תשובה מתחמקת:
ש: למה אמרת לחוקר בשורה 16 בעמ' הראשון לחקירה שכדי לא לפגוע בילדים הרמת לבד את הש ולחן?
ת: כשבאתי להרים את השולחן חשתי כאב חד בגב" (ע' 5 ש' 26-27).

25. לחוקר המוסד אמרה התובעת שהודיעה לגב' סקעת על דבר האירוע במוצאי שבת (ע' 4 ש' 17-18 פרוטוקול נ/2) אך בפנינו העידה שהודיעה לה בטלפון לבית החולים מייד לאחר קרות האירוע.
ש:מתי הודעת לבעלת הגן לראשונה על האירוע?
ת: ישר אחרי ארוחת צהריים.
ש:באותו יום התקשרת לבית החולים?
ת:התקשרתי אליה לבית החולים וסיפרתי לה מה שקרה ש:את בטוחה בזה במאה אחוז?
ת: כן. (ע' 6 ש' 19-24)

בטופס התביעה שהוגש לנתבע נכתב כי ההודעה על הפגיעה נמסרה לגב' סקעת ביום 26.04.2014, התובעת נשאלה על כך והשיבה:
"אני הודעתי לה באותו יום. את יכולה להסתכל וזה לא אותו כתב, אולי היא טעתה בתאריך" (ע' 6 ש' 27).
גב' סקעת העידה שהתובעת התקשרה אליה אל בית החולים בין אחת וחצי לשתיים ביום האירוע הנטען (ע' 10 ש' 21-22) , העדה לא ידעה להשיב האם התובעת המשיכה לעבוד עד סוף אותו יום. היא העידה שהתובעת לא עבדה למחרת אולם לא ידעה לומר האם התובעת היתה אמורה לעבוד למחרת משום שבימי שישי יש תורנות בין הסייעות. העדה לא ידעה להשיב מדוע מילאה טופס בל/250 רק ב-01.06.2014 והוסיפה כי תרופות שנאלצה לקחת פגעו בזכרונה (ע' 11 ש' 16).
עדותה של העדה בנוגע למכתב סיום העבודה ת/1 היתה מבולבלת ולא הועילה לבירור העניין לפניינו. לא ברור אל מי מוען המכתב, מתי נשלח, ומדוע נכתב. כך או כך אין מדובר בראיה לקיומו של אירוע.
26. התובעת הסבירה שטופס ב ל/ 250 מולא רק ביום 01.06.2014 משום שלא ידעה שעליה לדווח על תאונת עבודה (ע' 7 ש' 1-2) . בתצהירה מסרה שכבר ביום 27.04.2014 סיפרה לדר' גופמן על הרמת השולחן, התשובה שמסרה בעדותה לסתירה זו אינה מניחה את הדעת.
ש:בתצהירך, סעיף 11 את כותבת שיומיים אחרי שנבדקת על ידי דר' גופמן הסברת שהרמת שולחן בעבודה, איך זה מסתדר עם מה שסיפרת עכשיו שגם חודש אחרי לא ידעת שצריך להגיד שהרמת שולחן?
ת: לא זכתי את התאריך שאמרתי לו. (ע' 9 ש' 14-17).

27. בתצהירה מסרה התובעת כי עבדו עמה באותו היום איילת וכן מזל ויערה (סע' 3). לחוקר המוסד אמרה ששאר הסייעות היו עסוקות לכן הרימה את השולחן לבדה (ע' 1 ש' 19-17). בעדותה הסבירה באופן כללי ש"כל סייעת עסוקה במקום אחר" ו"יש סייעות שהולכות להחליף לילדים ויש שמסדרות את הגן לארוחת צהריים" אבל לא פירטה מי היתה היכן (ע' 4 ש' 25-32). גב' קלנדרו העידה שרק היא והתובעת עבדו בגן באותו יום ( ע' 14 ש' 1-2) וגב' סקעת, בעלת הגן, לא ידעה כמה עובדות היו בגן באותו יום (ע' 12 ש' 24-29). ככל שהיו בגן שתי סייעות נוספות עולה השאלה כיצד לא ראו את האירוע, מדוע לא חשו אל התובעת שזעקה בכאב ומדוע לא הגיעו להעיד לפנינו. כמו כן קיימת סתירה בין דברי התובעת לפיהם נכחו אותו יום בגן סייעות נוספות, לדברי העדה לפיהם רק היא והתובעת נכחו בגן.
28. התובעת העידה שסבלה מכאבים עזים עד כדי שנאלצה לגרור את הרגל למחרת הבוקר. אולם העידה גם שהמשיכה לעבוד עד סוף יום העבודה ופנתה לטיפול רפואי רק למחרת בלילה (נ/5).
29. לטענת התובעת בסיכומיה, העובדה שבבדיקת מיפוי העצמות יש התייחסות לאבחנה המבדלת על פיה "ישנו שבר דחיסה טרי יחסית" סותרת את טענת ה נתבע כי קיים כאב כרוני וכן מלמדת שהאירוע הנטען התרחש. לא נוכל לקבל טענות אלה. ראשית ייתכן שקיים כאב כרוני וגם מתרחש ארוע חבלתי , האחד אינו מ וציא את האחר מכלל אפשרות. ודוק באנמנזה משני הביקורים הסמוכים לאירוע הנטען אין כל התייחסות לאירוע ויש התייחסות לכאבים כרוניים. שנית, לא ידוע מהו שבר "טרי יחסית" לא ניתן לדעת לאיזה טווח זמנים מתייחסת אבחנה זו ושלישית, אף אם נלמד מן הדוח הרפואי קיומו של אירוע חבלתי סמוך לבדיקה הרי שאין הדבר מלמד שאירוע כזה התקיים בעבודה כפי טענת התובעת.
סיכום
31. לאור כל האמור, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את קרות האירוע התאונתי הנטען. משקבענו שלא הוכח שהתרחש אירוע תאונתי אין אנו נדרשים לשאלות הקשר הסיבתי בין האירוע לפגיעה בגבה של התובעת.
דין התביעה להידחות.
32. לא בלי היסוס, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ז, (13 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (ע)מר דב גרינברג

אירית הרמל, שופטת

נ.צ. (מ)מר אבינועם בן יצחק


מעורבים
תובע: נינט היברט
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: