ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילן פריזה נגד הדר פנחס :

בפני כבוד ה שופטת עמיתה אביבה טלמור

התובע

אילן פריזה

נגד

הנתבע

הדר פנחס

פסק דין

בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 20.5.16 (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע, מס' רישוי 28-357-14, נהוג בידי בנו, נועם פריזה (להלן: "רכב התובע") ורכב הנתבע, מס' רישוי 61-244-52 נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע").

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבע בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, כמפורט להלן:

א. נזק לרכב (אובדן מוחלט) על פי דו"ח שמאי בסך של - 19,000 ₪;
ב. שכ"ט שמאי בסך של - 1,260 ₪;
ג. השתתפות עצמית בנזק רכב צד ג' חונה שנפגע בתאונה בסך של - 1,500 ₪;
ד. עלות השכרת רכב חלופי בסך כולל של - 5,702 ₪;
ה. עוגמת נפש בסך של - 1,700 ₪;

להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובע שהינו הבעלים של רכב התובע בו נהג בנו, נועם פריזר, עובר לתאונה ותוצאותיה, ציין בעדותו כדלקמן:
"אני הבעלים של רכב שמספרו 2835714. בתאריך 20.5.16 נהג ברכב בני נועם, והוא נהג ברכב ברשותי ובהסכמתי המלאה. נועם הודיע לי שהרכב היה מעורב בתאונה שבה הוא פגע ברכב צד ג' כתוצאה מרשלנותו ונהיגתו הבלתי זהירה של הנתבע הדר פנחס שנהג ברכב שמספרו 6124452. כתוצאה מהתאונה האמורה נגרם לרכב שלי נזק. הנזק של הרכב שלי מסתכם בסך של 19,000 ₪, שילמתי גם השתתפות עצמית בנזק צד ג' שנפגע ע"י הרכב שלי שהיה נהוג ע"י נועם בסך של 1,500 ₪, שילמתי שכ"ט שמאי בסך של 1,260 ₪, השכרתי רכב ועלות השכרת הרכב לחודש ימים היתה 2,500 ₪. אני השכרתי את הרכב למשך כחודשיים ו-10 ימים, זאת בגלל שהרכב שלי הוכרז כאובדן מוחלט, ולקח לי בערך חודשיים כדי להשיג כסף ולקנות רכב אחר. אני מגיש קבלות המעידות על השכרת הרכב. קבלה אחת ששכרתי בהתחלה רכב לכמה ימים הינה על סך של 670 ₪, מוגש ומסומן ת/1. קבלה שניה שהמשכתי בהשכרת הרכב לעוד חודש ימים ושילמתי סך של 2,516 ₪, מוגש ומסומן ת/2. קבלה שלישית ששכרתי את הרכב לעוד חודש ימים ושילמתי סך של 2,516 ₪, מוגש ומסומן ת/3. מאחר והרכב הוכרז כאובדן כללי, אז הייתי צריך כפי שציינתי, לארגן כסף כדי לקנות רכב חדש ולקח זמן בין הזמנת הרכב לקבלת הרכב, וזה היה כחודשיים ימים. לכן אני מבקש לפסוק לזכותי את מלוא הסכום ששילמתי עבור כל תקופת השכרת הרכב עפ"י הקבלות ת/1-ת/3. כמו כן, אני מבקש לפסוק לזכותי סכום בגין עוגמת נפש בסך של 1,700 ₪. צירפתי לתביעה את כל המסמכים המעידים על כל הנזקים. אני עצמי לא הייתי נוכח בתאונה.
אני מבקש להוסיף ולומר, שכתבתי בתביעה שבהתחלה היתה הסכמה של נטילת אשמה על המקרה של הנתבע שהוא אמר שהוא אחראי לתאונה ואמר שהוא יפנה לחברת הביטוח שבה הוא מבוטח והם ישלמו לי את הנזק. אח"כ הוא חזר בו מזה בגלל שהוריו לא הסכימו. אני הקלטתי את הנתבע. השיחה היתה בין הבן שלי לבין הנתבע, והיא מוקלטת על הטלפון הנייד. אני מגיש תמלול של השיחה. התמלול העיקרי של השיחה מופיע בדף שאני נותן אותו לביהמ"ש. מוגש ומסומן ת/4. בני ישמיע את ההקלטה לביהמ"ש שזו ההקלטה שלה שיחה בין בני לבין הנתבע אשר מצויה בטלפון הנייד שלו.
באשר לכתב ההגנה שהגיש הנתבע, אני רוצה לומר שאין בינינו מחלוקת לגבי העובדות שקרו בשטח. הוא מסכים שהוא נסע לפני הבן שלי והוא פנה שמאלה, נעצר ואז הוא סטה שמאלה כדי להכנס ברוורס לחניה ברחוב. הוא טוען שהוא פעל כחוק. לפי מה שאני יודע, מי שסוטה מנתיב לנתיב הוא צריך לאותת, הוא צריך להסתכל במראה והוא צריך לתת זכות קדימה אם יש רכב שעוקף אותו. לפי מה שהוא אומר, ושומעים זאת בהקלטה, שהוא פנה שמאלה והוא פתאום ראה שרכב מגיע, והוא הודה גם בהקלטה שהוא לא זוכר אם הוא אותת, אבל הוא מודה שכשהוא יצא מהרכב האיתות לא עבד. הוא גם אומר שהוא לא זוכר אם הוא הסתכל במראה. אני מציין שמדובר ברחוב קטן כ-100 מטר, זה רחוב ישר שבכניסה שלו יש כיכר קטנה עם עץ באמצע, שחייבים להאט שם. חוץ מזה שיש פסי הרעדה כי יש בית ספר לפני כן. זאת אומרת שהרכב לא יכול לנסוע שם מהר. בכתב ההגנה הוא כותב 8 סעיפים שהבן שלי התנהג לא נכון בנהיגה, כאשר הנתבע עצמו מודה שהוא פנה שמאלה כיוון נסיעתו ועבר לנתיב הנגדי מבלי שהוא הסתכל ולא ראה בכלל מה התרחש בכביש. מבקש לפסוק לזכותי את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

התובע לא נחקר בחקירה נגדית על ידי הנתבע.

נועם פריזר, בנו של התובע, אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:
"ביום 20.5.16 בשעה 19:00 לערך נהגתי ברכב שבבעלות אבי ומספרו 2835714. נהגתי ברחוב פוחס בפתח תקוה. רחוב פוחס הוא רחוב דו סטרי. אני נסעתי בנתיב הימני שבכביש ונסעתי ישר, נסעתי אחרי הרכב של הנתבע שנסע לפניי כאמור. הוא נסע לפניי במרחק מסוים, ופתאום הוא נעצר על הנתיב בלי איתות או בלי מכוון או מישהו שיכוון אותו, בלי שום סיבה. הוא עצר. בצד ימין כיוון הנסיעה שלנו היה מפרץ חניה שבו חנו כלי רכב בניצב לכביש. כשראיתי שהרכב שנעצר לפניי עצר על הנתיב מבלי לתת שום סימן שהוא הולך לבצע משהו, ראיתי שלא קורה שום דבר, אני הייתי בנסיעה איטית, כי מדובר בכביש שיש בו מן כיכר אלכסונית בפתח הרחוב שיש בה עץ, ואני מפנה לתמונה שצולמה ע"י הנתבע והוא נתן לי אותה היום במעמד הדיון. מוגשת ומסומנת "א". אני אותתי על כך שאני סוטה שמאלה כיוון נסיעתי כדי לעקוף את רכב הנתבע שעמד על הנתיב שלי ולא אותת ולא עשה סימן כלשהו שהוא עומד לעשות פעולה כלשהי של נהיגה. כשסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי, עברתי לנתיב הנגדי, התחלתי בעקיפת רכב הנתבע, וכשהייתי כבר בתחילת עקיפת הרכב של הנתבע אז פתאום ללא שום התראה הנתבע סטה שמאלה כיוון נסיעתו לעבר הנתיב שבו אני נמצאתי, שהוא הנתיב הנגדי. אני רציתי לברוח מהרכב של הנתבע כדי שלא יפגע ברכב שלי, אז סטיתי עוד יותר שמאלה כיוון נסיעה, תוך שצפרתי לעבר הנתבע כדי שהוא יעצור, אז הוא עצר ואני תוך כדי ניסיון שלי לסטות שמאלה כיוון נסיעתי, פגעתי בקצה המדרכה שבצד הנגדי של הכביש וגם ברכב שחנה בצד שמאל הכביש כיוון נסיעתי בנתיב הנגדי. אני מבקש לציין שאם לא הייתי צופר בחוזקה לעבר הנתבע, אז הוא היה עוד ממשיך בנסיעה, והתאונה היתה קשה יותר. כתוצאה מהנהיגה הזו חסרת הזהירות של הנתבע, והניסיון שלי לברוח ממנו כדי שהוא לא יפגע ברכב שלי, פגעתי ברכב חונה בצד שמאל הכביש כיוון נסיעתי בנתיב הנגדי. כתוצאה מכך, נגרמו נזקים לרכב שלי ולרכב החונה. אחרי התאונה יצאנו מכלי הרכב, גם אני וגם הנתבע, הייתי בלחץ, פניתי אליו והסברתי לו מה קרה, ושאלתי אותו אם הוא שם לב למה שקרה? אמרתי לו שהוא סטה שמאלה כיוון נסיעתו מבלי להסתכל, מבלי לאותת ומבלי לראות את הרכב שלי שהיה בתחילת העקיפה שלו, ואז הוא אמר לי שאני צודק ושהכל בסדר. אני נרגעתי והתקשרתי לדוד שלי שיגיע למקום כי התאונה היתה בסמוך לבית של סבתא שלי. בסופו של יום, הלכתי למיון ונבדקתי. אני מבקש לציין, שהאחריות לתאונה היא על הנתבע. לרכב נגרם נזק של אובדן כללי כפי שאבא שלי הגיש מסמכים. התאונה אירעה ביום שישי. כבר ממוצ"ש התקשרתי לנתבע, והוא אמר לי שיותר נוח לו לדבר ביום א'. התקשרתי ביום א', דיברנו בטלפון ואני הקלטתי את השיחה שביני לבין הנתבע, שחלק מהתמלול שלה מופיע בת/4. אני מבקש להשמיע את השיחה שהוקלט בטלפון הנייד שלי".

במהלך הדיון הושמעה על ידי נהג רכב התובע, נועם, הקלטה בה נשמעו דברים שהוחלפו בשיחה טלפונית, שנערכה בינו לבין הנתבע, ונרשמו בפרוטוקול כדלקמן:
"ראיתי את הרכב שלך עוצר, באתי לעקוף אותך... אוטומטית באתי לעקוף אותך. איך שבאתי לעקוף אותך פתאום ראיתי אותך חותך אותי בנתיב בלי לאותת, בלי להסתכל במראות. המטרה שלי היתה לא לפגוע בך, אני ישר סטיתי את הרכב לא לפגוע בך, נכנסתי במדרכה ונכנסתי במזדה הזאת. אתה מכיר את השכונה יותר טוב ממני, נכון? אתה יודע שיש שם כל הזמן ילדים. חס ושלום יכול היה להיות שם ילד..." הנתבע משיב "כן ברור לי, זה היה מצב מאוד מסוכן". נועם: "אבא אמר שהוא ירצה לדבר איתך בהמשך על הכל... רציתי לדעת רק איך זה יצא מצב שנעצרת ככה? אמרת לי שרצית לעשות חניה ברוורס, נכון?" הנתבע משיב "כן". נועם: "אוטומטית ברגע שנעצרת בכביש ואז פתאום עשית את הרוורס". הנתבע משיב "אמת. אני לא זוכר מה היה בדיוק. נעצרתי אתה אומר?" נועם: "גם לא אותת, לא הסתכלת במראה, עוד שניה עקפתי אותך ואז פתאום פנית לי ככה". הנתבע משיב: "כן, אני לא זוכר אם עצרתי או לא". נועם: "אני אומרל ך בוודאות... מצד אחד גם לא אותת, לא הסתכלת במראות, יכול להיות שאם זה לא היה אני זה יכול היה להיות ילד עם אופניים, אתה מבין?" הנתבע משיב: "כן. מי זה אבא שלך?". נועם: "אתה מכיר את משפחת ערוסי", הנתבע משיב: "כן". נועם: "הבנתי שאתה מכיר גם את עידו" הנתבע: "נכון". נועם: "אני מקווה שהכל יהיה בסדר. אתה מבין את הטעות, נכון", הנתבע משיב: "אז שידבר איתי". נועם: "אתה מבין את הטעות שהיתה?" הנתבע משיב: "לא אותתי אתה אומר?" נועם: "אתה נעצרת לי באמצע כביש, אתה לא זוכר את זה?" הנתבע: "אני זוכר שבאתי להכנס לחניה. נצמדתי לימין כדי להכנס לחניה." הייתי בנתיב שלי להכנס לחניה, אז התחלתי לפנות שמלאה ואז פתאום אני רואה איזה רכב ... עוקף אותי ומתנגש במדרכה. נועם: "אתה לא זוכר שלא אותת? שכשיצאתי מהרכב שלי אמרת שאני צודק" נתבע: "כשיצאתי מהאוטו אז הסתכלתי וראיתי באמת שהרכב לא באיתות. אז יכול להיות שלא אותתי. אני לא זוכר אם אותתי. אני לא זוכר אם הסתכלתי במראה או לא. אבל אני לא מאמין שלא הסתכלתי כי תמיד אני מסתכל במראה." נועם: "אתה מבין שאם לא הייתי צופר לך אז גם הייתי ממשיך לנסוע וזה יכול היה להגמר אחרת לגמרי" נתבע: "נכון, זה היה יכול להיות תאונה מאוד קשה".

נהג רכב התובע, נועם פריזר, לא נחקר בחקירה נגדית על ידי הנתבע.

הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:
"ביום 20.5.16 בשעה 19:00 לערך נהגתי ברכב שמספרו 6124452 ברחוב פוחס בפתח תקוה. זה רחוב דו סטרי. נסעתי לאט כי חיפשתי חניה בצד ימין הדרך כיוון הנסיעה שלי. בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי יש מפרץ חניה שבו כלי רכב חנו בניצב לכביש. רציתי להכנס למפרץ החניה שבצד ימין הדרך כיוון נסיעתי ברוורס. כלומר, בנסיעה לאחור. לכן, נסעתי לאט בנתיב הימני כיוון נסיעתי תוך שאני סוטה שמאלה כיוון נסיעתי לעבר הנתיב הנגדי, כדי אח"כ לעצור ולהסיע את הרכב שלי לאחור למקום חניה פנוי במפרץ החניה שבצד ימין הדרך כיוון נסיעתי. סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי כאמור, ואני לא זוכר אם עצרתי את הרכב בגלל ששמעתי צפירה של הרכב של התובע או שעצרתי את הרכב בגלל שכבר הייתי מוכן בזווית שבה עמדתי לעצור את הרכב שלי כדי לבצע את הנסיעה לאחור. מפה פתאום ראיתי רכב שנמצא בצד שמאל שלי בנתיב השמאלי עולה על המדרכה שבצד שמאל הכביש כיוון נסיעתי, ופוגע ברכב חונה בצד שמאל כיוון נסיעתי. לאחר התאונה הסתבר שהרכב שפגע במדרכה שמצד שמאל כיוון נסיעתי, וברכב שחניה בצד שמאל כיוון נסיעתי, היה רכב שמספרו 2835714 שבבעלותו של פריזה אילן והיה נהוג ע"י פריזה נועם. אני לא זוכר אם לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי אותתי על כוונתי לסטות שמאלה כיוון נסיעתי. אני גם לא זוכר אם לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי הסתכלתי במראות כדי לראות אם יש רכב כלשהו שנוסע מאחוריי או שעוקף את הרכב שלי. כשיצאתי מהרכב שלי אחרי התאונה ראיתי שלא היה איתות שמאלה כיוון נסיעתי ברכב שלי אחרי התאונה. יכול להיות שהאיתות נכבה ברגע שסובבתי את ההגה שמאלה כיוון נסיעתי, אבל יכול להיות שכיביתי את האיתות לפני שיצאתי מהאוטו וסגרתי את המנוע, אבל יכול להיות גם שבאמת לא אותתי שמאלה כיוון נסיעתי לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי. בקשר למראות, אני באמת לא זוכר אם הסתכלתי במראות לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי, אבל בד"כ זו פעולה אוטומטית שאני עושה בנסיעה שלי, אז אולי כן הסתכלתי, אני לא זוכר. ישב איתי חבר שלי באוטו, במושב הקדמי לידי, קוראים לו טוביה. לא הזמנתי אותו היום לביהמ"ש. הוא אמר לי שהוא ראה את הרכב שנהג בו נועם עוד לפני הכיכר עם העץ שרואים אותו בתמונה א' ושהוא נסע מהר. אני לא יודע איך החבר שלי ראה את הרכב הזה, אולי כשפניתי שמאלה כיוון נסיעתי הוא ראה במראה. אני לא יודע איך הוא ראה אותו. אני לא מבין איך קרה שהוא עקף אותי, עלה על המדרכה והתנגש ברכב שבמצב כזה הוא היה אמור לעצור. אז באיזו מהירות הוא נסע באופן שנגרם אובדן כללי של הרכב של התובע. אני מאמין שנהגתי כשורה כי נסעתי לאט וגלשתי שמאלה כדי אח"כ לעצור ואח"כ להסיע את הרכב שלי לאחור ולהכנס לחניה כשבמפרץ החניה בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי".

בחקירתו הנגדית לשאלה: " אני אומר לך שהנזק של הרכב של האובדן המוחלט, הוא לא על נזקי פח בלבד, יש חוו"ד לגבי הנזקים שנגרמו שהרי מעוצמת המכה נפתחו כריות אוויר וניזוקו חלקים פנימיים שלה רכב, והרכב הוכרז כאובדן מוחלט" השיב: " אני מקבל את מה שאתה אומר, שהרי אני לא שמאי ולא בעל מקצוע בתחום הזה".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עליי לציין כי מהימנה עליי, ללא כל סייג, עדותם של התובע והעד מטעמו, בנו אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה. עדותם הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לנהג רכב התובע, כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה, וניתן לסמוך על גרסתו.

לא כך באשר לעדות הנתבע. עדותו הייתה בלתי כנה, חמקנית, וניכר היה כי "מתפתל" הוא בעדותו בניסיון להתחמק מאחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה.

תחילה ציין הנתבע בעדותו: "אני לא זוכר אם לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי, אותתי על כוונתי לסטות שמאלה כיוון נסיעתי", והוסיף: "אני גם לא זוכר אם לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי הסתכלתי במראות כדי לראות אם יש רכב כלשהו שנוסע מאחורי או שעוקף את הרכב שלי". בהמשך ציין: "כשיצאתי מהרכב שלי אחרי התאונה ראיתי שלא היה איתות שמאלה כיוון נסיעתי ברכב שלי אחרי התאונה". משחש הנתבע כי "מסתבך" הוא בדבריו, העלה "השערה" לפיה " יכול להיות שהאיתות נכבה ברגע שסובבתי את ההגה שמאלה כיוון נסיעתי", והשערה נוספת העלה: "אבל יכול להיות שכיביתי את האיתות לפני שיצאתי מהאוטו וסגרתי את המנוע", ובהמשך נראה ששקל שוב דבריו וציין: " אבל יכול להיות גם שבאמת לא אותתי שמאלה כיוון נסיעתי לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי". כך גם ציין: "בקשר למראות אני באמת לא זוכר אם הסתכלתי במראות לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי", ושוב ניסה הוא לתת "הסבר" לדבריו אלו בציינו: "אבל בדר"כ זו פעולה אוטומטית שאני עושה בנסיעה שלי אז אולי כן הסתכלתי, אני לא זוכר" (ההדגשות שלי – א.ט.).

אני קובעת, בקבלי עדות נהג רכב התובע, בנו נועם פריזר, אותה אני מעדיפה על פני עדות הנתבע שאינה מהימנה עליי, כי ביום 20.5.16 נהג נועם פריזר ברכב התובע ברחוב פנחס בפתח תקווה, שהינו רחוב דו סטרי, בנתיב הימני שבכביש. רכב הנתבע נהוג בידי הנתבע נסע במרחק מה לפני רכב התובע בנתיב הימני בכיוון נסיעת רכב התובע הנהוג בידי בנו.
בצד ימין הכביש כיוון נסיעת רכב התובע ורכב הנתבע נמצא מפרץ חניה, בו חנו כלי רכב בניצב לכביש. בשלב מסוים, נעצר רכב הנתבע על הנתיב הימני שבכביש כשהנתבע הנוהג בו ממשיך לשבת במושב הנהג, אינו מאותת על כוונתו לעשות פעולה כלשהי וממתין. נהג רכב התובע אשר הבחין ברכב הנתבע העומד בנתיב הימני ממתין ואינו עושה דבר, אותת על כוונתו לסטות שמאלה כיוון נסיעתו על מנת לעקוף את רכב הנתבע החוסם את המשך נסיעת כלי הרכב בנתיב הימני שבכביש, והחל לסטות שמאלה כיוון נסיעתו לביצוע עקיפת רכב הנתבע. אלא , שבשלב זה החל הנתבע להסיע את רכבו שמאלה כיוון נסיעתו, וזאת עשה הנתבע מבלי שאותת על כוונתו לסטות שמאלה כיוון נסיעתו, מבלי שהסתכל במראות רכבו על מנת לבחון מצב התנועה טרם סטייתו שמאלה כיוון נסיעתו, מבלי ששת לבו לנעשה בדרך, מבלי שהבחין ברכב התובע הנהוג בידי נועם שנמצא בשלבי עקיפת רכבו, ואף שנהג רכב התובע צפר בחוזקה לעברו על מנת שיבלום רכבו, המשיך הנתבע בסטייה שמאלה כיוון נסיעתו בעוד נהג רכב הנתבע צופר לעברו בחוזקה וסוטה שמאלה כיוון נסיעתו במידת האפשר בניסיון להימנע מפגיעת רכב הנתבע ברכבו, וכתוצאה מכך, פגע רכב ה נתבע הנהוג בידי הנתבע במדרכה שמצד שמאל הכביש כיוון נסיעתו וברכב צד ג' שחנה בצד שמאל הכביש כיוון נסיעתו בנתיב הנגדי. רכב הנתבע, אשר גרם לתאונה האמורה, נעצר מבלי שפגע ברכב התובע ומבלי שנגרמו לו, לרכב הנתבע נזקים.

צודק נהג רכב התובע, נועם, בציינו: ש"אם לא הייתי צופר בחוזקה לעבר הנתבע, אז הוא היה עוד ממשיך בנסיעה והתאונה הייתה קשה יותר". גם בהקלטה שהושמעה בביהמ"ש נשמע נהג רכב התובע נועם אומר לנתבע: "אתה מבין שאם לא הייתי צופר לך אז היית ממשיך לנסוע, וזה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי", ולכך השיב הנתבע: "נכון, זה היה יכול להיות תאונה מאוד קשה".

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על הנתבע, ועליו לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה ושהוכחו בפניי ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבע.

נזקי התובע שהוכחו בפניי הינם כדלקמן:

  1. נזק לרכב (אובדן מוחלט), עפ"י דיווח שמאי, בסך של - 19,000 ₪;
  2. שכ"ט שמאי בסך של - 1,260 ₪;
  3. השתתפות עצמית בנזק רכב צד ג' חונה שנפגע בתאונה בסך של - 1,500 ₪;
  4. עלות השכרת רכב חלופי בסך של - 5,702 ₪;

עתירת התובע לתשלום בגין עוגמת נפש דינה להידחות, וכך אני מורה.
נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי נחת, אכזבה או אי הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א (ת."א) 103072/98, רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים): "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים אבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגיןעוגמת נפש דווקא. על כן יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בענייננו.
לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח בפניי בסך של - 27,462 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 20.5.16 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של - 500 ₪. סכום זה יישא רי בית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ז, 13 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילן פריזה
נתבע: הדר פנחס
שופט :
עורכי דין: