ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליעזר שטרק נגד פורמלי שרון סונינו :

החלטה בתיק ע"א 5242/16
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט א' שהם

המבקשים:
1. אליעזר שטרק

2. לאה שטרק

נ ג ד

המשיבים:
1. פורמלי שרון סונינו

2. פורמלי מאיה ליברמן סונינו

3. זכריה פחר

4. נגלא פחר

5. אלטוחי וסים עו"ד

6. שקר נסים עו"ד

7. פורמלי עו"ד ליליאנה צור

בקשה לעיכוב המשך ההליכים, בת"א 31447-06-15, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' סטולר)

בשם המבקשים: עו"ד אברהם נוח-נווה; עו"ד אלון בינשטוק
בשם המשיבים 2-1: עו"ד עדי כרמלי
בשם המשיבים 4-3: עו"ד ווליד כבוב; עו"ד מרים כבוב
בשם המשיבים 5 ו-6: עו"ד אורי זגר
בשם המשיבה 7: עו"ד בת-שבע אדיב

החלטה

1. לפניי בקשה לעיכוב המשך ההליכים בת"א 31447-06-15, עד להכרעה בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' סטולר), מיום 16.6.2016.
L

רקע עובדתי והחלטתו של בית המשפט המחוזי

2. המבקשים הינם בני זוג שהגישו תביעה נגד המשיבים (להלן: התביעה), בטענה כי הם נפלו קורבן לתרגיל עוקץ מצד מספר גורמים שחברו יחדיו, במטרה לגזול את דירת מגוריהם, אשר הייתה בבעלותם מאז שנת 1991, ומצויה ברחוב אליעזר בן יהודה 4 ברחובות (להלן: הדירה).

במסגרת התביעה, טענו המבקשים כי במהלך שנת 2010, נוכח מצבה העסקי של חנות צילום שהייתה בבעלותם, הם נטלו הלוואה בסך של 100,000 ₪ מהמשיב 3. בשל כך, החליטו המבקשים "לממש" את הדירה לטובת המשיב 3 ואשתו, היא המשיבה 4, באמצעות שירותיו של עו"ד אלטוחי וסים, הוא המשיב 5, שהינו בעל משרד עורכי דין בשותפות עם עו"ד נסים שקר, שהינו המשיב 6. לטענת המבקשים, שווי הדירה עמד, באותה עת, על סך של 1,500,000 ₪, וה"מימוש" נועד, בין היתר, להחזיר את החוב למשיב 3.

בסמוך לאחר מכן, מכרו המשיבים 4-3 את הדירה לבני הזוג סונינו, הם המשיבים 2-1, אשר נעזרו בעו"ד ליליאנה צור, היא המשיבה 7, וזאת במחיר הנמוך משווי השוק. בנק "מזרחי טפחות בע"מ", אשר נמחק מכתב התביעה המתוקן, העמיד למשיבים 2-1 הלוואה כנגד שיעבוד זכויות הבעלות בדירה, בלשכת רישום המקרקעין.

3. ביום 2.9.2015, הגישו המשיבים 5 ו-6 לבית משפט קמא בקשה לדחיית התביעה על הסף (להלן: הבקשה לדחייה על הסף), במסגרתה טענו כי התביעה הוגשה באופן אשר נוגד את הדין ואת ההלכה הפסוקה, שכן המבקשים עתרו לקבלת סעדים הצהרתיים וסעדים כספיים במקביל, כאשר בית משפט קמא נעדר סמכות לדון בעניינים הכספיים. ככל שבית המשפט יורה על מחיקת הסעדים הכספיים, והותרת הדיון למתן סעד הצהרתי בסוגיית הבעלות בלבד, הוסיפו וטענו המשיבים 5 ו-6, כי אז יש לדחות את התביעה נגדם, משאינם צד להסכם המכר, והסעד שמתבקש כלפיהם הינו כספי גרידא.

המבקשים לא הגישו לבית משפט קמא תגובה לבקשה לדחייה על הסף, ברם הוגשו מטעמם שתי בקשות עצמאיות. האחת, עניינה בתיקון נוסף לכתב התביעה, והשנייה הינה בקשה לפיצול סעדים, ממנה חזרו המבקשים בהמשך. באמצעות שתי הבקשות האמורות, למד בית משפט קמא על נימוקיהם של המבקשים בשאלת דחיית התביעה על הסף. לטענת המבקשים, הסעדים שנתבעו מהמשיבים 5 ו-6 נתבעו כסעדים חלופיים, המותנים בעיקרם בדחיית הסעדים ההצהרתיים כנגד המשיבים 4-1, שרק אז יתגבשו נזקיהם הכספיים כלפי כלל המשיבים, ובכלל זאת המשיבים 5 ו-6. יחד עם זאת, טענו המבקשים, כי נוכח מעשיהם ומחדליהם של המשיבים 5 ו-6, נתגבשה גם נגדם עילת תביעה, המזכה אותם, כבר עתה, לתבוע סעדים הצהרתיים לגביהם, סעדים אשר מצהירים על שורה של עוולות נזיקיות שבוצעו כלפי המבקשים, ועל אחריותם של כלל המשיבים לנזקים שעתידים להתגבש, בעטיים.

4. ביום 16.6.2016, קיבל בית משפט קמא את הבקשה לדחייה על הסף, והורה על מחיקת התביעה נגד המשיבים 5 ו-6. בגדרי החלטתו בבקשה, בחן בית משפט קמא "מהו הסעד המבוקש" ביחס למשיבים אלו, ו"האם הוא נמצא בסמכותו של בית משפט זה". במסגרת זאת, נתן בית משפט קמא את דעתו לטענות המבקשים בדבר חלקם הפעיל של המשיבים 5 ו-6 בפעולות התרמית והעושק שביצעו המשיבים 4-3 כלפיהם, כמו גם לעוולות הנזיקיות העצמאיות המיוחסות להם. על יסוד האמור, ובשים לב לצווים שנתבקשו על ידי המבקשים בכתב התביעה המתוקן, סיכם בית משפט קמא כי "התובעים [המבקשים] מבקשים מבית המשפט לתת צו המצהיר על נכונות טענות התובעים שפורטו בסעיפים 53-50 לכתב התביעה, וזאת על מנת שבצורה זו יוכלו לתבוע סעד כספי מהנתבעים [המשיבים] 5 ו-6".

לאור זאת, קבע בית משפט קמא כי אין מנוס מדחיית התביעה על הסף כנגד המשיבים 5 ו-6, בציינו את הדברים האלו:

"הליך זה נועד בכדי להכריע בסוגיה העקרונית של תוקפם של הסכמי המכר שנעשו. פירושו של מתן צו הצהרתי בסוגיית הבעלות ותוקפו של הסכם המכר, אין פירושו לצו הצהרתי המאשר את נכונות הטענות, אלא בצו המצהיר על בעלות הנכס. על כן אינני רואה כיצד ניתן לתת צו הצהרתי כנגד מי שאינו צד ישיר להסכם המכר".

בנוסף, חייב בית משפט קמא את המבקשים לשלם למשיבים 5 ו-6 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

5. ביום 30.6.2016, הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה על ההחלטה האמורה, המהווה למעשה פסק-דין חלקי בעניינם של המשיבים 5 ו-6 (ע"א 5242/16), במסגרתו טענו, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא בהתייחסו אל כתב התביעה "ככתב תביעה אשר נועד להכריע אך ורק בסוגיית תוקפם של הסכמי המכר", ו"משהתייחס לסעדים ההצהרתיים שעניינם כספי במובהק [...] כסעדים הצהרתיים שעניינם בעלות במקרקעין". בדרך זו, כך נטען, נחסמת דרכם של המבקשים לממש את זכותם לתבוע את נזקיהם הכספיים, "בשווי דירת המגורים ומאות אלפי ₪ נוספים של "דמי שכירות" (בגין דירתם שלהם) שהמערערים [המבקשים] שילמו למשיבים 2-1 וממשיכים, מדי חודש, לשלם [...] עד להכרעה בתביעתם כנגד כלל המשיבים".

בקשה שהגישו המבקשים לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה למשיבים 5 ו-6, נדחתה ביום 19.7.2016.

6. ביום 18.9.2016, נערך דיון מקדמי בערעור, בסיומו נקבע כי "משלא הגיעו הצדדים להסכמה, התיק ייקבע לדיון בפני הרכב" (כבוד השופטת ע' ברון).

הבקשה לעיכוב הליכים

7. ביום 25.9.2016, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה, עד לקבלת פסק דין בערעור שהוגש לבית משפט זה, היא הבקשה המונחת לפניי.

לטענת המבקשים, ככל שהבקשה לעיכוב ההליכים תידחה, תכלית הערעור, שהיא "לאפשר לתובעים [המבקשים] לעמוד על זכותם (שנשללה מהם שלא כדין כפועל יוצא וישיר מהחלטת בית משפט קמא) כי הנתבעים [המשיבים] 5 ו-6 ישובו ויכללו בין הנתבעים בתביעה" – תתייתר. נטען, כי נוכחותם של המשיבים 5 ו-6 כנתבעים בתביעה הינה "דרושה ביותר", בכדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הצריכות לעניין. זאת, משום שאי ידיעת הגרסה הבסיסית ביותר של מי שהיו "הרוח החיה הביצועית" במעשה גזילת הדירה, תפגע באופן משמעותי "ביעילות החקירות הנגדיות של כל יתר בעלי הדין", וביכולתם של המבקשים לאמת את דבריהם, ולעמת ביניהם.

המבקשים סבורים, כי סיכויי הערעור להתקבל הינם "מרביים", שכן החלטת בית משפט קמא, כך נטען, היא "שגויה באופן קיצוני וברור, הן עובדתית והן משפטית", ו"בהיותה בלתי מידתית, באופן החוסם את המבקשים מזכותם היסודית לתבוע את המשיבים 5 ו-6 בשערי בית המשפט, ואף נוגדת את האמור בתקנות 100 ו-101 ואת ההלכות הפסוקות הרלוונטיות". בהקשר זה, טענו המבקשים כי שאלת זכותם לקבל את הסעדים ההצהרתיים שנתבקשו כנגד המשיבים 5 ו-6, אינה מותנית כלל בהיותם של האחרונים צדדים ישירים להסכם המכר, וזאת נוכח מהותם ותוכנם של סעדים אלו. בהמשך לכך, ציינו המבקשים, כי ככל שהערעור יתקבל, אך בית משפט זה "יסבור כי שומה היה על התובעים לתבוע מהנתבעים 5 ו-6 סעד כספי אופרטיבי תחת הסעדים ההצהרתיים שנתבעו כנגדם בתביעה [...] יתבקש בית המשפט בערעור לאפשר את תיקון כתב התביעה [...] ולחילופין ליתן לתובעים ארכה סבירה להגשת בקשה כאמור לערכאה הדיונית".

אשר למאזן הנוחות, טענו המבקשים כי הוא נוטה בבירור לטובתם, שכן ככל שההליכים בתביעה יימשכו במצב הנוכחי, ובסופו של יום הערעור יתקבל, עלול להיגרם להם "נזק משמעותי ועד חסר תקנה", וסיכוייהם להצליח ב"מלחמתם המשפטית", אשר נעשית בשארית כוחותיהם הנפשיים והפיזיים, יפחתו באופן משמעותי. המבקשים הוסיפו וטענו, כי למשיבים 7-3 אין אינטרס לגיטימי להתנגד לעיכוב המשך ההליכים בתביעה, ואף למשיבים 2-1 לא ייגרם כל נזק מהקפאת ההליכים, שעה ש"הם מקבלים מדי חודש בחודשו דמי שכירות מלאים בסך של 5,500 ₪" מהמבקשים.

תגובת המשיבים

8. המשיבים 2-1 מתנגדים לבקשה לעיכוב ההליכים, בהדגישם כי המטרה העומדת ביסודה הינה "לסרבל ולמשוך ההליכים ככל הניתן על מנת להמשיך ולהתגורר בדירת הנתבעים עד אין קץ", וכן "לקבל את גרסת הנתבעים 5 ו-6 במסגרת כתב הגנה מטעמם [...] על מנת שיוכלו "לחדש" ו"להתאים" את גרסתם בטרם מועד ההוכחות". באופן דומה, מתנגדים גם המשיבים 4-3 לבקשה לעיכוב ההליכים.

המשיבים 5 ו-6 מתנגדים, אף הם, לבקשה, בציינם כי התנאים הנדרשים לקבלתה אינם מתקיימים בעניינם של המבקשים. לגישתם של המשיבים 5 ו-6, סיכויי קבלת הערעור הינם "אפסיים", שכן "מדובר, בין היתר, בנימוק משפטי, היעדר סמכות עניינית ויריבות, אשר מחייבים דחיית התביעה". בהקשר זה, ציינו המשיבים 5 ו-6 כי טענת המבקשים, לפיה נזקיהם עולים על 2,500,000 ₪ מבוססת על חוות דעת שמאית אשר אומדת את הדירה, נכון לחודש מרץ 2016, כ-5 שנים לאחר המועד הרלוונטי, ואילו "הנזק האמיתי שנגרם למבקשים (נזק מוכחש מכל וכל) הוא היעדר תשלום התמורה [...] קרי סך של 1,500,000 ₪, ומשכך אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט קמא". בהתייחס למאזן הנוחות, טענו המשיבים 5 ו-6 כי עיכוב ההליכים יותיר ספק האם עליהם "להיוותר חלק מהתיק", ו"עשוי לגרום נזק בלתי מידתי בזכויותיהם" של כלל המשיבים. עוד נטען, כי לוּ היו המבקשים מעוניינים בחקר האמת ולא בסרבול ההליכים, הם יכלו לבקש להעיד את המשיבים 5 ו-6, דבר שנמנעו מלעשות, מסיבה שאיננה ברורה.

המשיבה 7 ציינה בתגובתה, כי היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה

9. טרם שאכריע בגורל הבקשה, אבהיר, כי עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, בדמות עיכוב המשך ההליכים בתביעה, ולא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין או החלטה. מן המפורסמות הוא, כי לא ניתן לבקש עיכוב ביצועו של פסק-דין, אשר דוחה תובענה, או כזה שאיננו כולל בחובו סעד אופרטיבי כלשהו (ע"א 4946/16 סעד נ' פקיד שומה אשקלון (12.9.2016); ע"א 5547/16 כוכבי נ' עיריית רחובות (5.9.2016); ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי‏ (13.4.2014)).

לגופה של הבקשה, הגעתי לידי מסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב המשך ההליכים בת"א 31447-06-15, אך יש מקום ליתן סעד זמני אשר יבטיח כי ההליכים בתביעה לא יסתיימו עד להכרעה בערעור.

10. כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו של דבר בהשוואת הנזקים שייגרמו לצדדים, ככל שלא יינתן הסעד הזמני, נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא תיענה בקשתו (ע"א 4946/16 סעד נ' פקיד שומה אשקלון (12.9.2016); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 8852/12 ברויטמן נ' תעשיות רדימקס ישראל בע"מ (28.8.2013)).

11. תנאים אלו הינם תנאים מצטברים, ברם כפי שנקבע, לא אחת, מתקיימת ביניהם "מקבילית כוחות", היינו ככל שסיכויי הערעור נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין (14.11.2016); ע"א 5135/16 גאנם נ' עזבון המנוח חמוד אסעד חמוד יורשיו על-פי צוואה (3.11.2016); ע"א 868/16 גורן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (10.3.2016)). עוד יש ליתן את הדעת לכך, כי בית משפט זה העניק את משקל הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע או למתן סעד זמני לתקופת הערעור (ע"א 5480/16 ‏א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ' בן הפנדי בע"מ (25.9.2016); ע"א 182/16 המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני (17.3.2016); ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' עו"ד מוטי בן ארצי (11.2.2014)).

12. בענייננו, תביעת המבקשים בבית משפט קמא הופנתה כלפי כל שבעת המשיבים שבכותרת, אולם בפסק הדין החלקי, מיום 16.6.2016, החליט בית משפט קמא למחוק את התביעה, ככל שהיא מכוונת נגד המשיבים 5 ו-6. מועד ראשון לדיון הוכחות בתביעה, נקבע ליום 27.11.2016.

הבקשה דנן נוגעת, כאמור, למתן סעד זמני שנועד לעכב את המשך ההליכים בתביעה, עד להכרעה בערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט קמא.

13. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקשים. סבורני, כי המשך בירור התביעה, שעה שהערעור טרם הוכרע, לא יהפוך את הערעור למיותר מבחינת המבקשים. דומה, כי המבקשים לא עמדו בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתם, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך מהמשך בירורה של התביעה.

בנסיבות אלו, ומבלי להביע דעה לגבי סיכויי ערעורם של המבקשים, סבורני כי סעד זמני בדמות עיכוב המשך ההליכים בתביעה הינו מרחיק לכת. יחד עם זאת, ועל מנת למנוע מצב בו הערעור יתייתר, סבורני כי יש מקום להורות כי לא יינתן פסק דין בתביעה, עד להכרעה בערעור.

14. סיכומם של דברים – הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה נדחית בעיקרה, בכפוף לכך שבית משפט קמא לא ייתן פסק דין סופי בתובענה, עד להכרעה בערעור.

המזכירות מתבקשת לקבוע דיון בערעור זה, בהקדם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ט"ו בחשון התשע"ז (‏16.11.2016).


מעורבים
תובע: אליעזר שטרק
נתבע: פורמלי שרון סונינו
שופט :
עורכי דין: