ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כלל חברה לביטוח בע"מ נגד נסרין בחוס :

בפני כבוד ה רשמת בכירה חן מאירוביץ

התובעת

כלל חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים

1.נסרין בחוס
2.וליד בחוס
3.הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סכום של 10,925 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, לרכב התובעת בעטיה של תאונת דרכים מיום 16/7/2015 בשעה 15:30 באעבלין (להלן : "התאונה").

בתאונה היו מעורבים רכב התובעת נהוג בידי מר ואדיע חאג' (להלן : "נהג התובעת") ורכב הנתבעים נהוג בידי הנתבעת מס' 1.

ביום 25/10/2016 התקיים לפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה.

הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

לטענת התובעת התאונה ארעה כאשר רכבה יצא מחניית הבית בנסיעה לאחור ורכב הנתבעים אשר נסע בניגוד לכוון התנועה, פגע בו והסב לו נזק.

מנגד טוענים הנתבעים, כי התאונה ארעה בעת שרכבם נסע בזהירות וכחוק ולפתע התפרץ אל נתיב נסיעתם רכב התובעת, תוך כדי נסיעה לאחור ובחוסר זהירות גרם לתאונה.

דיון
לאחר ששמעתי עדויות הנהגים המעורבים אשר פרטו כל אחד לגרסתו את אופן התרחשות התאונה, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה כתבי הטענות, חוות דעת שמאי מטעם התובעת, הודעות הנהגים לחב' הביטוח, תמונות הנזק, ותמונות ממקום התאונה, אני סבורה כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי שני הנהגים גם יחד, ויש לחלק את האחריות כך שהנתבעים יישאו באחריות בשיעור של 65% והתובעת תישא באחריות של 35%.

העיד בפניי נהג התובעת וסיפר שהמקום ממנו יצא עם רכבו הינו למעשה חצרו הפרטית כשהוא יוצא בזהירות בנסיעה לאחור. באשר ל מועד התאונה הוא העיד כך :
"יצאתי ברוורס תוך הטיה לשמאל כדי לרדת במורד הכביש, היא הגיעה מימין הדרך והמשיכה בגלל שאני בעמידה היא פגעה בי בחלק האחורי ימני בפינה ולא עצרה אלא המשיכה ושפשפה את רכבה לאורך כל דופן ימין ועצרה כ – 10 מטרים לאחר מכן". (עמ' 2 לפרוט' ש' 5-8).

בהמשך הוא סיפר שמיד לאחר קרות התאונה הנתבעת מס' 1 הייתה מבוהלת ונתנה לו לשוחח עם בעלה, והם סיכמו שהרכב של התובעת יתוקן על ידם, אך בהמשך חזרו בהם מהצעתם לנוכח העובדה שסוכן הביטוח הנחה אותם שלא להודות, מאחר והתובע נסע לאחור בניגוד לדין.

באשר למקום התאונה, נהג התובעת תיאר ששדה הראיה שלו מאוד מצומצם בצאתו מהחניה בנסיעה לאחור, עד כדי שאין לו שדה ראייה בכלל. הוא הדגים שהוא נסע לאחור תוך הטיה ימינה לכוון הרחוב ו אמר ,כי שליש מרכבו כבר היה מחוץ לחניה בעת שארעה התאונה.
לדבריו הוא הבחין ברכב הנתבעים טרם ההתנגשות ועצר, אך היא המשיכה לנסוע, תוך הגברת מהירות הנסיעה.
הוא הסביר שרכב הנתבעים הגיע ממורד הרחוב מקום בו ניצב תמרור אין כניסה, אך מרבית מאנשי הכפר נוסעים בניגוד לדין ולכן הוא זהיר.

הנתבעת מס' 1 העידה שהיא נסעה ברחוב בעת שרכב התובעת יצא מחניה של בית פרטי ופגע ברכבה בצד ימין בחלק האחורי, בדלת האחורית ימנית. היא עמדה על כך שמכ יוון נסיעתה לא ניצב כל תמרור שאוסר על נסיעה בכיוון בו נסעה. היא סיפרה ש ראתה את רכב התובעת רק באותו רגע שפגע ברכבה ואז עצרה.

לדבריה נגרם נזק גדול לרכבה, אך היא נתנה את האישור לטפל בכך לסוכן הביטוח ועל אף שעברה תקופה של שנה וחצי מיום התאונה, היא לא יודעת מדוע לא הוגשה תביעה בגין הנזק שנגרם לה.

בחקירתה הנגדית בתחילה עמדה על כך שלא היה תמרור שאוסר את הנסיעה בכיוון נסיעתה, אך בהמשך כש עומתה עם דבריו של נהג התובעת, אמרה :

"אחרי התאונה הוא אמר לי שזה אין כניסה, את הגעת ופגעת בי. הוא אמר שאני אשמה. התרגשתי התבלבלתי". (עמ' 5 לפרוט' ש' 10-11).

היא הסבירה שלנוכח דבריו של נהג התובעת, היא אכן חשבה שהיא אשמה בתחילה, אך למעשה היא לא ראתה את תמרור האין כניסה כי הגיעה מימין לרחוב בעוד התמרור ניצב בפינה השמאלית.

בהמשך חקירתה כשעומתה על ידי בית המשפט עם העובדה שמיד הודתה באשמה, לאחר שנהג אחר הטיח בה את האשמה, היא צרפה את שלל הטיעונים והסבירה באופן לא משכנע כך :

"כי הרח' הזה שהוא אומר שאין כניסה, חשבתי שאני אשמה, אבל במקרה הזה הוא יצא מחניה וזה לא משנה אם יש או אין כניסה".

גם באשר להצעת בעלה לתיקון רכב התובעת, היא ניסתה לטשטש תוך שאמרה שאינה יודעת במה מדובר ושבעלה מכונאי רכב.

עדותה של הנתבעת מס' 1 לא הותירה עלי רושם אמין. אני סבורה שהיא התייצבה בבית המשפט מתוך מטרה אחת ויחידה לחלץ עצמה מכל אחריות לקרות התאונה, כאשר הנתונים והראיות מצביעים על כך שיש לה חלק נכבד באחריות להתרחשותה. התנהלותה מיד לאחר קרות התאונה וכן ההצעה לתקן את רכב התובעת גם כן עמדו לנגד עיניי במכלול השיקולים.

מתמונות ממקום התאונה(נ/2) ומתמונות שהוצגו בפניי באמצעות מכשיר טלפון נייד בעת שמיעת הראיות, ניתן להיווכח שמדובר בכביש שיש בו עליה תלולה . בכניסה לכביש זה ניצב בצד שמאל תמרור אין כניסה דהוי, אך ניתן להיווכח ולראות את הסימון שעליו. תמרור זה אמנם לא נמצא בצד ימין לדרך משם הגיעה הנתבעת מס' 1, אך ניתן לראותו גם מהמקום שבו הגיעה.

רכב התובעת חנה במעלה הדרך, כאשר בניין חוסם את שדה ראייתו ביציאה מהחנייה, וכפי שהדגים התובע, כאשר הוא יוצא בנסיעה לאחור עם הטיה ימינה, שדה ראייתו מאוד מוגבל.

יחד עם זאת, אני סבורה שגם לפתחו של נהג התובעת רובצת אחריות לקרות התאונה שכן הוא נסע לאחור תוך אי שמירת זהירות המ תחייבת בעשותו כן, כאשר הוא יודע כפי שגם העיד כי מנהג תושבי הכפר לנסוע ברחוב בוא הוניגוד לחוקי התעבורה. שעה שהוא יודע נתון זה הוא יצא ממקום חנייה בנסיעה לאחור כאשר שדה הראייה שלו מוגבל עד בלתי אפשרי. רכב התובעת כבר עבר את מרבית רכבו בחוסר זהירות , ככל הנראה בתקווה ולהספיק לחלוף על פני רכב התובעת שטרם השלים את היציאה מהחניה, ואז ארעה ההתנגשות , כאשר חלקו האחורי ימני של רכב התובעת נפגע.

לא הוגשו לעיוני תמונות נזק ברכב הנתבעים שסביר להניח שבמידה והיו מוגשות, היה בהם בכדי לתמוך בגרסתם. אי הגשת ראיה זו, עומדת לחובתם . ולכן החלטתי לחלק את האחריות באופן שבו מרבית האחריות תוטל על ה נתבעים, כאשר ייחסתי אחריות מסוימת לנהג התובעת שחלה גם עליו חובת זהירות בעת נסיעה לאחור.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 7,102 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.


מעורבים
תובע: כלל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: נסרין בחוס
שופט :
עורכי דין: