ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דיפו גלוב בע"מ נגד אורתם סהר הנדסה בע"מ :

החלטה בתיק רע"א 7033/16 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט מ' מזוז

המבקשת:
דיפו גלוב בע"מ

נ ג ד

המשיבה:
אורתם סהר הנדסה בע"מ ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.7.2016 בע"א 10618-03-16 (ע"י כבוד השופטים י' גריל, ב' טאובר ו-ע' ורבנר)

בשם המבקשת: עו"ד יהודה שוורץ

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.7.2016 ב-ע"א 10618-03-16 (כבוד השופטים י' גריל, ב' טאובר ו-ע' ורבנר), במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 18.1.2016 ב-בע"ק 22946-01-10 ו-בע"ק 30277-12-09 (כבוד השופטת נ' עדוי).

2. המבקשת, חברה לאספקת מוצרי בניין, סיפקה במחצית שנת 2009 מוצרי בניין לחברת מ.מ.ע. חברה לעבודות מתקדמות בע"מ (להלן: מ.מ.ע.) לצורך פרויקט בקרית מוצקין. לאחר שמנהל המבקשת הגיע להבנה כי אין בכוונתה של מ.מ.ע. למלא את התחייבויותיה כלפי המבקשת, הגישה המבקשת נגד מ.מ.ע. ומנהלה מוחמד מריח (להלן: מוחמד) תביעה על סך 399,512 ש"ח (ת"א 11649-11-09). במסגרת תביעה זו ניתנו צווי עיקול על כספים המגיעים למ.מ.ע. ולמוחמד אצל צדדים שלישיים (להלן: צו העיקול הראשון), ביניהם המשיבה שהעסיקה את מ.מ.ע. כקבלן משנה בפרויקט. יצוין כי בשלב מסוים נטשה מ.מ.ע. את הפרויקט בניגוד להתחייבויותיה למשיבה. צו העיקול נמסר למשיבה ביום 12.11.2009, והיא השיבה ביום 19.11.2009 כי אינה חייבת כספים למ.מ.ע. או למוחמד. בהמשך גילתה המבקשת כי אחותו של מוחמד, ראידה מריח (להלן: ראידה), הקימה חברה אחרת בשם תמרטקס בע"מ ומוחמד המחה לה את זכויותיו מהמשיבה. ביום 8.12.2009 הורחב העיקול גם לגביהן (להלן: צו העיקול השני), והמשיבה השיבה שוב כי אינה חייבת כספים גם לתמרטקס או לראידה. בדיקה נוספת של המבקשת העלתה כי עוואד חוסין (או בשמו המסחרי נ.צ. עבודות גמר), בחור כבן 18, בא בנעליה של ראידה, ולכן לא תפסו צווי העיקול גם אצלה. התביעה הגיעה לסיומה ביום 26.12.2010 עם מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקשת למ.מ.ע., תמרטקס ומנהליהן, שהכיר במלוא סכום התביעה לטובת המבקשת בתוספת אגרה ושכר טרחה. עוד נקבע כי אין בהסכם הפשרה כדי להוות משום ויתור של המבקשת על טענותיה כלפי צדדים שלישיים המחזיקים על-פי עיקולים שהטילה, וכי המבקשת רשאית לפעול נגדם עד לגביית מלוא סכום התביעה.

3. בהתאם להסכם הפשרה, אכן הגישה המבקשת תביעה לאישור עיקול ולחיוב המשיבה בתשלום מלוא הסכום האמור למבקשת. המבקשת העלתה טענות בדבר קנוניה בין המשיבה לבין מ.מ.ע. והגורמים המעורבים האמורים על מנת להתחמק מצווי העיקול, אולם בית משפט השלום דחה טענות אלה וקבע כי אין מדובר אלא בחשדותיו הסובייקטיביים של מנהל המבקשת. עוד קבע בית משפט השלום כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה שהתשובה שנתנה המשיבה לצו העיקול הראשון – הוא צו העיקול הצריך לענייננו משלא נותרו מחלוקות ביחס לצו העיקול השני – הייתה לא נכונה, שכן המבקשת לא הראתה כי המשיבה החזיקה כספים כלשהם המגיעים למ.מ.ע. במועד בו קיבלה המשיבה את צו העיקול הראשון. צוין כי סכום של כ-228,000 ש"ח המגיעים למ.מ.ע. נותר בידי המשיבה, אך זאת בהתאם להתקשרות ביניהן שהקנתה למשיבה זכות לעכב בידיה עד לחשבון הסופי 5% מכל חשבון מאושר על מנת להבטיח את הביצוע החוזי, ונקבע כי זכות זו היא זכות עתידית שקדמה בזמן לצו העיקול הראשון ולא הייתה ניתנת לעיקול כשצו זה ניתן. משום שבית משפט השלום לא מצא כי כספים אלו היו ניתנים לעיקול, לא עלה צורך בבירור טענות נוספות מצד המבקשת בנוגע לסכומים שקוזזו שלא באופן תקין בחשבון בין המשיבה לבין מ.מ.ע. בגין עבודות שנאלצה המשיבה להשלים בעצמה לאחר שמ.מ.ע. נטשה את הפרויקט.

4. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 16956-12-14, להלן: הערעור הראשון), וטענה במסגרתו כי בית משפט השלום נטה לאורך כל ההליך לטובת המשיבה, קבע קביעות עובדתיות שונות ללא ביסוס ראייתי הולם ולא הציג נימוקים ברורים לדחיית התביעה. בית המשפט המחוזי דחה גם הוא את טענות המבקשת לענין קיומה של קנוניה בין המשיבה למ.מ.ע.. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקשת על כי הכספים שעוכבו על-ידי המשיבה ניתנים לעיקול, משקבע כי גם זכות חוזית – כמו זכות העכבון העומדת למשיבה ביחסיה עם מ.מ.ע. – ניתנת לעיקול, וזאת גם אם המועד למימושה טרם הגיע. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי להשיב את התיק לבית משפט השלום על מנת לברר את השווי הכספי המדויק של העבודות שהייתה צריכה לבצע מ.מ.ע. אך המשיבה נאלצה להשלים בסופו של דבר בעצמה. זאת משום שאם ייקבע כי נשארה יתרה שלא קוזזה מהסכום המעוכב, אין מניעה שזו תועבר לידי המבקשת בהתאם לצו העיקול הראשון. עוד הורה בית המשפט המחוזי כי אם אכן יימצא כי הקיזוז אינו מכסה את כספי העכבון באופן מלא, על בית משפט השלום להכריע בטענה המקדמית של המשיבה לפיה צו העיקול הראשון בכלל פקע משהמבקשת לא הגישה את תביעתה לאישור העיקול במועד.

5. בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי, נתן ביום 18.1.2016 בית משפט השלום פסק דין משלים. ביחס לשווי הכספי של השלמת העבודות שנשאה המשיבה במקום מ.מ.ע., נקבע כי כל היתרה שעוכבה בידי המשיבה נוצלה לכיסוי השלמת העבודות, ולכן במועד קבלת צו העיקול הראשון המשיבה לא החזיקה בכספים המגיעים למ.מ.ע.. עוד קבע בית משפט השלום כי המבקשת אכן איחרה בהגשת התביעה לאישור העיקול. בית משפט השלום הסיק כי אם לטענת המבקשת היא קיבלה את תשובת המשיבה במועד מאוחר מהמועד הנטען על-ידי המשיבה, חזקה על המבקשת כי הייתה מציגה ראיה על כך בפני בית המשפט, ומשלא עשתה כן הרי שראיה כזו הייתה ודאי פועלת לרעתה. עוד קבע בית משפט השלום כי היות שעותק מתשובת המשיבה לצו העיקול הראשון צורף לבקשת המבקשת להרחבת העיקול מיום 7.12.2009, ניתן להסיק כי לכל המאוחר המבקשת קיבלה את הודעת המשיבה עד ליום זה. מאחר שהגישה המבקשת את הבקשה לאישור העיקול רק ביום 24.12.2009, הרי שאיחרה את המועד הקבוע לשם כך בתקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – תוך 15 ימים – ומשכך צו העיקול פקע.

6. גם על פסק הדין המשלים הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי – הוא הערעור מושא בקשת רשות הערעור דנן (להלן: הערעור השני). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על שני ראשיו: ראשית, בשאלת האיחור בהגשת התביעה לאישור העיקול סמך בית המשפט המחוזי ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום, והוסיף כי עולה מדבריה של המבקשת עצמה כי לאחר שקיבלה את תשובת המשיבה מיום 19.11.2009 עוד הספיקה לבצע חקירה לפני שהגישה בקשה להרחבת העיקול זמן קצר לאחר מכן, ביום 7.12.2009. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי ניתן היה לצפות מהמבקשת לפרט בתצהיר עד מטעמה מתי קיבלה את תשובת המשיבה לעיקול על מנת להפריך את טענת המשיבה לענין האיחור, וכן כי מתצהיר גילוי המסמכים של מנהל המבקשת מיום 11.11.2012 עולה כי בידי המבקשת הנתונים הרלוונטיים באשר למועד קבלת תשובת המשיבה לצו העיקול. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המבקשת לא הסבירה – לא בכתב ולא במעמד הדיון בערעור – מדוע אין לומר שהיא ידעה על תשובת המשיבה כבר ביום 7.12.2009 ובכל זאת הגישה תביעתה לאישור העיקול רק ביום 24.12.2009.

שנית, באשר לטענות המבקשת בהתייחס לסכום שעוכב על-ידי המשיבה מתוך הכספים שהגיעו למ.מ.ע. ואשר נקבע כי קוזז במלואו למול עלות העבודות שנאלצה המשיבה להשלים במקום מ.מ.ע., קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בקביעות בית משפט השלום שנסמכו על ראיות ועדויות באופן שאינו חורג ממתחם הסבירות, ובכל מקרה התבססו ברובן על עדות שונה מהעדות שתקפה המבקשת בערעורה.

7. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור השני הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפני. לטענת המבקשת, יש ליתן לה רשות ערעור היות שעניינה מעלה שאלה משפטית רחבה ביחס לנטל ההוכחה של טענת איחור בהגשת תביעה לאישור עיקול. עוד טוענת המבקשת כי גם אם איחרה ביום אחד בהגשת התביעה לאישור העיקול – שכן לא ניתן להוכיח איחור של למעלה מיום אחד בלבד – היה על הערכאות דלמטה לרפא פגם דיוני זה דרך סמכותן הטבועה על מנת שלא לבטל התדיינות ארוכה ולשם מניעת אי-צדק. המבקשת סבורה כי בקשתה צריכה להתקבל אף בשל עיוות דין חמור שנגרם לה משבית משפט השלום לא נתן דעתו ככלל לסימני שאלה רבים שעלו מחומר הראיות ומהעדויות ולא ביסס קביעותיו העובדתיות כנדרש, ובפרט לענין הסכום שעיכבה בידיה המשיבה ושקוזז כביכול במלואו. לטענתה, בית המשפט המחוזי קיבל קביעות אלו כמות שהן, מבלי להידרש לבעיות הרבות עליהן היא הצביעה.

8. דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובת המשיבים. כידוע, על בקשות רשות לערער "בגלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בבקשה דנן מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה.

ראשית אדגיש כי במסגרת הליך זה אין באפשרות המבקשת להעלות טענות ביחס לקביעות שעניינן פסק הדין בערעור הראשון, משפסק דין זה כבר חלוט. בקשת רשות הערעור דנן ממוקדת, אם כן, בגדרי שני הנושאים שנדונו במסגרת פסק הדין המשלים שנתן בית משפט השלום. באשר לטענות המבקשת ביחס לחישוב השווי הכספי של העבודות שנדרשה המשיבה לבצע במקום מ.מ.ע. שנטשה את הפרויקט, לא מצאתי עיוות דין המצדיק התערבותו של בית משפט זה בממצאים עובדתיים. בית משפט השלום הציג חישוב מפורט ותמך אותו בחומר הראיות, ופירוט זה עמד גם בפני בית המשפט המחוזי כשבחר לדחות את הערעור בגלגולו הראשון.

די בכך למעשה כדי לדחות את הבקשה דנן שכן בית המשפט המחוזי דן בשאלת האיחור בהגשת התביעה לאישור העיקול למעלה מן הצורך, משהבהיר כי הוא סומך ידיו על קביעת בית משפט השלום לפיה אין בידי המשיבה כל כסף המגיע למ.מ.ע.. לאור כך, אציין רק כי ממילא אין בענייננו נפקות לשאלה על כתפי מי מוטל הנטל להוכיח את טענת האיחור, משהערכאות דלמטה הגיעו להכרעה כי המבקשת אכן איחרה בהגשת הבקשה – גם אם מדובר ביום אחד בלבד – על בסיס התשתית הראייתית עצמה (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ, פסקה 11 (5.5.2013)).

9. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ז' בחשון התשע"ז (‏8.11.2016).


מעורבים
תובע: דיפו גלוב בע"מ
נתבע: אורתם סהר הנדסה בע"מ
שופט :
עורכי דין: