ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי קירשנבאום נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט אסף הראל
נציגת ציבור (מעסיק ים) גב' שלומית מור

התובע:
אלי קירשנבאום, ת.ז. XXXXXX690
ע"י ב"כ: עו"ד מ' אביטל
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ג' בחוס

החלטה

במסגרת החלטתנו זו, עלינו לקבוע האם – כטענת התובע – תנאי עבודתו בבתי הזיקוק לנפט (להלן – בז"ן) מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה להכרה כפגיעה בעבודה בליקוי נטען של תסמונת תעלה קרפלית בשתי הידיים, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). כמו כן, עלינו לקבוע האם תנאי עבודתו האמורים מקימים בסיס להכרה בליקוי הנטען כמחלת מקצוע, היינו האם מדובר ב"עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונשנות ברציפות" (סעיף 26 לחלק א' של התוספת השניה של תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954 (להלן – התקנות)) והאם מדובר ב"עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב" (סעיף 13 לחלק ב' של התוספת השניה לתקנות).

שמענו את עדותו של התובע. מטעמו של הנתבע העיד אבי ממן, ממונה בטיחות במתקני מונומרים בבז"ן (להלן – ממן). לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים ולכלל הראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי התובע עמד בנטל השכנוע להראות שתנאי עבודתו מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה ולפי שתי מחלות המקצוע להן הוא טוען.

לא היה חולק כי התובע הועסק בבז"ן החל מיום 20.11.77 ועד 1.10.11. עוד לא היה חולק כי התקופה שבין 1977 לבין 1979 אינה רלוונטית לתביעה, לאור תפקיד אחר שמילא אז התובע בבז"ן. כן לא היה חולק כי ידו הדומיננטית של התובע היא יד ימין.

טענתו של התובע הינה כי החל משנת 1979 ועד פרישתו לגמלאות בשנת 2011 עבד במתקן האתילן בבז"ן בתפקיד של מנהל תנועת הדלק והכימיכלים. טענה זו מקובלת עלינו. היא נזכרת בתצהירו של התובע (סעיף 2 לתצהירו) ולא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית. היא היתה עקבית עם הגרסה שמסר התובע לחוקר הנתבע (מוצג נ/2 – שורות 2-3 (להלן – ההודעה לחוקר)) וזכתה לחיזוק מעדותו של ממן שציין בעדותו כי הוא מכיר את התובע מאז שנת 1985 וכי זה עסק בתפקיד של מנהל תנועת הדלק והכימיכלים (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 1-9). אנו קובעים לאור זאת כי בשנים 1979 ועד פרישת התובע ביום 1.10.11 שימש התובע כמנהל תנועת הדלק והכימיכלים במתקן האתילן בבז"ן. מדובר באותו מתקן בו עבד ממן (עדות ממן בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 3-4).

מתכונת העסקת התובע היתה של חמישה ימים בשבוע, כל יום עשר שעות לפחות (סעיף 3 לתצהיר התובע; שורות 4-5 להודעה לחוקר). תפקידו של התובע כמנהל תנועת הדלק והכימיכלים כלל בחובו שני חלקים. האחד, תפקיד משרדי באופיו. במסגרת תפקיד משרדי זה נדרש התובע לערוך דו"חות בנוגע למאזנים של תנועת הדלק. כן היה אחראי על הכנת סידורי עבודה לכ- 100 עובדים (סעיפים 14-15 לתצהיר התובע; עדותו בעמוד 6 לפרוטוקול; שורות 7-11 בהודעה לחוקר; עדות ממן בעמודים 11-12 לפרוטוקול). השני, תפקיד הכרוך בעבודה פיזית, במסגרתו החליף התובע מיכלים של חומרים כימיים במתקן. נתייחס לאלה במובחן.

פעולת החלפת המיכלים
כפי שהוברר בפנינו, המתקן בבז"ן בו עבד התובע צורך כימיכלים. כימיכלים אלו סופקו למתקן באמצעות מיכלים (קבועים וניידים), חביות וכן מיכלי צובר (להלן יכונו אלה ביחד – מיכלים, אלא אם תעשה הבחנה ביניהם). התובע ביצע סריקה במתקן מדי יום כדי לבחון האם קיימים מיכלים שהתרוקנו מחומר כימי. ככל שכן, שינע התובע – באמצעות מלגזה – מיכלים ניידים וחביות, מלאים בחומר כימי, מהמחסן למתקן, כדי להחליף את הריקים. זמן הנסיעה אל המחסן ובחזרה עם המלגזה ארך חצי שעה (עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול). לאחר שהמיכל הנייד המלא מובא למתקן, החלפתו במיכל הריק כרוכה בפעולות הבאות: ראשית, יש לסגור כמה ברזים, על מנת לעצור את זרימת החומר בצינורות בעת פעולת ההחלפה. לאחר סגירת הברזים, יש לנתק צינור גמיש המחובר למיכל הריק, ולחברו למיכל המלא. לאחר מכן יש לפתוח את הברזים שנסגרו קודם לכן. כאשר מדובר בחבית, אין צורך בסגירת ובפתיחה של ברזים, אלא רק צורך בניתוק ואחר כך חיבור של צינור גמיש מהחבית. כאשר מדובר במיכלים בצובר, ההליך דומה להליך במיכל נייד. במתקן בו עבד התובע היו עשרות מיכלים (עדות התובע בעמודים 6-8, ו- 10; סעיף 4 לתצהיר התובע; עדות ממן בעמוד 11 לפרוטוקול).

עדותו של ממן היתה אמינה עלינו. כפי שהוברר בפנינו, ממן הכיר את התובע ואת תפקידו כמנהל תנועת הדלק והכימיכלים. היכרותו זו של ממן את תפקידו של התובע – בעיקר העבודה הפיזית הכרוכה בה – מקורה בכך שממן ביצע בעצמו את תפקיד החלפת הכימיכלים במתקן האתילן, בתקופה בה טרם עסק בכך התובע. ממן העיד כי עסק בעבודה זו – של החלפת מיכלים, סגירת ופתיחת ברזים, ניתוק וחיבור צנרת למיכלים - החל משנת 2004, למשך תקופה של 4-5 שנים, אז עבר התפקיד לתובע (עדותו בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 12-16). ממן הסביר כי כמי שעסק בהחלפת הכימיכלים מדי יום, הוא מכיר ממקור ראשון את מאפייני העבודה (עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול). סיבה נוספת אשר מקנה לממן ידיעה באשר למאפייני תפקידו של התובע בכל הקשור להחלפת מיכלים, היא כי ממן משמש כממונה בטיחות במתקן האתילן בו עבד התובע. בתפקיד זה הוא משמש מאז שנת 2004. במסגרת תפקידו כממונה בטיחות, היה ממן אחראי על הגהות והסביבה גם בתחום הכימיכלים בו עסק התובע. ממן היה אמור לוודא שהתובע מבצע את עבודתו – בכל הנוגע לבטיחות – כראוי. כך, למשל, ככל שהתובע עבד ללא אזניות, היה ממן אמור להעיר לו על כך. כך, למשל, ככל שלתובע לא היה רשיון נהיגה על מלגזה, היה ממן אמור למנוע ממנו לנהוג בה (עדות ממן בעמוד 13 לפרוטוקול). אנו מייחסים לעדותו של ממן משקל גבוה. גרסתו היתה עקבית. מדובר במי שעובד בבז"ן, וככזה יש לו ידיעה ישירה מכח תפקידו באשר לעבודת החלפת המיכלים שביצע התובע. לא הוכח בפנינו כי היה לממן אינטרס כלשהו להציג גרסה שקרית באשר למאפייני עבודת החלפת המיכלים שביצע התובע.

באשר למאפיינים ולתדירות של הפעולות שבוצעו לצורך החלפת המיכלים, גרסת התובע היתה כי הזמן שהוקדש מדי יום לעבודת החלפת המיכלים עמד על ארבע שעות. זו היתה גרסתו של התובע בהודעה לחוקר (שורות 31 ו- 37) ואנו מעדיפים אותה על גרסתו המאוחרת בתצהירו שם טען כי מדובר ב- 4-5 שעות (סעיפים 4 ו- 13 לתצהירו). על פי התובע, כמות המיכלים הניידים והחביות שהחליף ביום עמדה בממוצע על 10 (עדותו בעמודים 7-8 לפרוטוקול). מדובר בפעולה שנעשתה כל יום, אם כי עבודת החלפת חביות נעשתה פעמיים-שלוש בשבוע (עמודים 7-9 לפרוטוקול; שורות 16-19 להודעה לחוקר). גרסתו של התובע בכל הנוגע לתדירות ביצוע הפעולות במסגרת עבודת החלפת המיכלים – לא נסתרה. נכון הדבר שממן העיד בתחילה כי התובע נדרש לסגור ולפתוח ברזים וצנרת במשך פעמיים-שלוש ביום, וכי כל פעולה יכולה לקחת 10-15 דקות (עדותו בעמוד 11 לפרוטוקול) וכי סך הזמן המוקדש לעבודת החלפת המיכלים עומד על שעה ביום (עמוד 12 לפרוטוקול). בכך שונה גרסתו מזו של התובע, אשר טוען כי לעבודת החלפת המיכלים הוקדשו כארבע שעות וכי זו דרשה החלפה של כעשרה מיכלים ביום. אלא שממן הסביר גם כי התדירות של ביצוע הפעולות משתנה מאוד ואינה קבועה (עמוד 12 לפרוטוקול). עוד הוסיף ממן כי לא עבד בצמוד לתובע ולא עקב אחריו (עדותו בעמוד 14 לפרוטוקול); וכי אינו יודע כמה מיכלים הוחלפו ביום (עדותו בעמודים 15-16 לפרוטוקול). התוצאה הינה כי בכל הנוגע לתדירות ביצוע הפעולות ומשכן, אין לומר כי עדותו של ממן סותרת את גרסת התובע. את הפער בגרסאות ניתן לייחס אולי לכך שבעת שממן היה אחראי על החלפת המיכלים, זכה לסיוע בעבודה מעובדים אחרים – הקרויים מפעילים (עדות ממן בעמוד 15 לפרוטוקול). לא הוכח כי סיוע באותה דרגה ניתן גם לתובע אשר טען – וגרסתו לא נסתרה – כי ביצע את העבודה לבדו.

גרסתו של התובע כי עבודת החלפת המיכלים בוצעה מדי יום – אף היא לא נסתרה. ראשית, ממן לא טען אחרת. שנית, גרסת התובע בעדותו בפנינו היתה עקבית בנושא זה בהשוואה לגרסה שמסר בהודעה לחוקר. שם, ציין התובע כי עבודת הכנסת והוצאת הכימיכלים היתה עבודה יום יומית (שורות 17-18 להודעה לחוקר). נכון הדבר כי ציין בהמשך ההודעה כי שינע חביות שלוש פעמים בשבוע (שורה 45 להודעה לחוקר). אלא שהתובע הסביר בעדותו כי הדברים מתייחסים לחביות ולא למיכלים (עמוד 9 לפרוטוקול).

באשר לגדלי הברזים, גרסת התובע היתה כי מדובר בברזים בגדלים משתנים: חלקם בגודל קטן הנכנס לתוך כף יד, וחלקם האחר גדול יותר כפי שמופיע בתמונה מוצג ת/1 (עדותו בעמודים 6, 8 ו- 10 לפרוטוקול). התובע ציין כי הברזים אשר שייכים למיכלים הניידים הם ברזים קטנים, בגודל של כף יד (עמוד 6 לפרוטוקול). בעדותו בפנינו אישר התובע כי ברזים גדולים אשר צולמו בנספחים א'-ג', ו', לתצהירו – אינם ברזים אותם פתח וסגר (עמוד 8 לפרוטוקול). אנו דוחים גרסה זו של התובע. בכל הנוגע לגדלי הברזים אותם נדרש התובע לסגור במסגרת החלפת המיכלים, הסביר ממן כי מדובר היה אך ורק בברזים קטנים, שגודלם 1-2 אינץ', אשר נכנסים לתוך כף היד (עדות ממן בעמוד 16 לפרוטוקול, שורה 11; ובעמוד 11 לפרוטוקול בשורה 19). בכך נסתרה גרסת התובע כי הברזים שסגר היו בגדלים שונים וחלקם היה כזה שאינו נכנס לכף היד. אנו מעדיפים את גרסתו של ממן. מדובר בעד שאין לו אינטרס אישי בתביעה וגם לא הוכח כי יש לו אינטרס לפגוע בתובע. גרסתו של ממן היתה אמינה עלינו מאחר והוא לא הכחיש כי בשל מצב הברזים – אשר הורע לאורך השנים – היה צורך בהפעלת יותר כח על מנת לפתוח ולסגור אותם (עדותו בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 3-5). אנו קובעים איפוא כי בפעולת החלפת המיכלים – על סוגיהם השונים – נדרש התובע לעבוד רק עם ברזים קטנים בגודל של כף יד.

הוברר בפנינו כי הפעולה לשם סגירת הברזים נעשית לרוב ביד ימין, בתנועה סיבובית, תוך הפעלת כח, מאחר והברזים קשים לסגירה בשל חלודה הנגרמת מהכימיכלים העוברים בצנרת ומאחר והם חשופים לאוויר הפתוח (עדות התובע בעמודים 6-7 לפרוטוקול). בשל הקושי בסגירת הברזים, השימוש בכח כף היד לבד אינו מספיק ברוב המקרים, ויש צורך בשימוש במפתח בשם ספאנר. למפתח יש ידית הארכה הנכנסת לידי הברז, ומשמשת כך כמנוף לסיבוב ידית הברז. הפעלת הספאנר עדיין דורשת הפעלת כח עם יד ימין, תוך ביצוע פעולה סיבובית – הנובעת מסיבוב ידית הברז. היד השנייה אוחזת בידית הברז (עדות התובע בעמודים 7 – 10 לפרוטוקול; שורות 22-28 להודעה לחוקר). בפתיחת וסגירת ברזים, מבוצעות תנועות סיבוביות ימינה ושמאלה (סעיף 5 לתצהיר התובע; שורה 26 להודעה לחוקר).

מקובלת עלינו גרסת התובע כי כמות הברזים אותה נדרש לפתוח ולסגור מדי יום עמדה על כ- 20 (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול), היינו שני ברזים לכל מיכל (עדות ממן בעמוד 16 לפרוטוקול). גרסה זו בפנינו היתה עקבית ועלתה בקנה אחד עם גרסת התובע בהודעה לחוקר (שורות 28-29). מקובלת עלינו גם גרסת התובע כי הזמן נדרש הזמן שלוקח לסגור ברז נע בין חמש דקות ל- 15 דקות, תלוי במצב הברז (עדותו בעמוד 7 לפרוטוקול; סעיף 5 לתצהיר התובע). גרסה זו לא נסתרה והיא עולה בקנה אחד עם עדות ממן לפיה כל פעולה של סגירה ברז, פתיחתו וניתוק וחיבור צנרת – אורכת 10-15 דקות (עדות ממן בעמוד 11 לפרוטוקול).

באשר לניתוק הצנרת הגמישה מהמיכל, הוכח בפנינו כי הניתוק נעשה באמצעות אחיזת הצינור בשתי הידיים, וביצוע חצי סיבוב ומשיכה. הפעולה קשה מאחר וההתאמה בין הצינור לבין המיכל צריכה להיות מדוייקת. לפעמים לשם הניתוק יש צורך בשימוש במפתח צינורות לשם פתיחת ההברגה. שימוש כזה במפתח צינורות דורש הפעלת כח, לרוב ביד ימין, לפעמים בשתי הידיים. הוברר כי הזמן שדרוש לנתק צנרת גמישה עומד על 1-10 דקות (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול). שימוש במפתח צינורות דרש כשעה ביום (שורה 42 להודעה לחוקר).

לאחר שהמיכל הריק הוחלף במיכל מלא, מחוברת אליו מחדש הצנרת הגמישה. החיבור נעשה עם תנועה של חצי סיבוב, תנועה הפוכה לתנועת הניתוק. ההידוק הסופי נעשה עם מפתח צינורות. שימוש כזה במפתח צינורות דורש הפעלת כח, לרוב ביד ימין, לפעמים עם שתי הידיים (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול).

באשר לחביות, הוברר בפנינו כי לתוך החבית נכנסת משאבה. כדי להוציא את המשאבה, יש צורך בפעולה הדומה לניתוק צנרת גמישה ממיכל, היינו תנועה סיבובית, של פתיחת הברגה, באמצעות כח הידיים וכן שימוש בכלי עבודה. זאת מאחר והפתיחה קשה מאוד (עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול).

תדירות החלפת צנרת גמישה ביום עומדת על צינור אחד למיכל (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול). מאחר והוכח כי התובע מחליף 10 מיכלים ביום, אנו קובעים כי מדי יום ניתק 10 פעמים את הצנרת, ו- 10 פעמים חיבר אותה למיכלים.

לאחר שהצנרת מחוברת למיכל המלא, פונה התובע לפתיחת הברז. פתיחת הברז במקרה זה קלה מאשר סגירתו, מאחר והברז משוחרר יותר בשלב זה. פתיחת הברז נעשית ביד אך עם ספאנר (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול).

פעולת סגירת ופתיחת הברזים, וניתוק וחיבור צנרת גמישה – נעשית ברצף. זאת מאחר והתובע היה משנע בתחילת העבודה את כל המיכלים המלאים לאתר, ואז מתחיל להחליפם ברצף (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול). גרסתו זו של התובע – לפיה שינע מראש את המיכלים המלאים כולם ואז החל להחליפם ברצף – לא נסתרה בעדותו של ממן. ממן הסביר כי לאופן שינוע הכימיכלים אין סדר קבוע (עדותו בעמוד 11 לפרוטוקול). הוא ציין שלא ניתן לשנע כמה כימיכלים ביחד. אלא שבכך אין ללמד כי התובע לא שינע מספר פעמים – פעם אחר פעם – כימיכלים שונים מהמחסן לאתר, על מנת שאלה יעמדו לרשותו לשם החלפתם ברצף באתר. עוד הוברר כי עבודת פתיחת וסגירת ברזים בוצעה לפעמים בגובה, בשל מיקום המיכלים (סעיף 5 לתצהיר התובע; עדותו בעמוד 6 לפרוטוקול).

אנו דוחים את גרסת התובע כי נדרש להחליף גם מיכליות. לפי גרסת התובע, פעמיים עד שלוש ביום נדרש להחלפת חיבור למיכליות. לשם כך נדרש לסגור ולפתוח 2-3 ברזים בממוצע, שגודלם גדול מגודל כף יד. לגרסתו, פתיחת הברזים היתה קשה מאוד והיא נעשתה עם ספאנר ותנועה סיבובית, לפעמים עם פטיש. כמו כן חייבה הפעולה החלפת צנרת גמישה כמו במיכלים (סעיפים 7 ו- 10 לתצהירו; מוצג ת/1; עדותו בעמודים 9-10 לפרוטוקול). גרסה זו אינה מקובלת עלינו, מאחר וממן בעדותו – שהיתה מקובלת עלינו – הסביר כי התובע עבד אך עם ברזים קטנים הנכנסים לכף היד. הוא שלל מפורשות כי התובע עבד עם ברזים מהסוג שצולם במוצג ת/1 – אותו סוג ברז אותו קשר התובע להחלפת מיכליות (עדות ממן בעמוד 12 לפרוטוקול).

מקובלת עלינו גרסת התובע כי ביצע לבדו את עבודת החלפת המיכלים (עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול). אנו ערים לכך שממן העיד כי גם מפעילים מטפלים בהחלפת מיכלים (עדותו בעמוד 15 לפרוטוקול), אלא שממן לא העיד בצורה מפורשת כי לצד התובע עבדו אחרים לשם החלפת מיכלים. גם אם עבדו לצידו אחרים בביצוע עבודה זו, לא הוברר מעדותו של ממן איזה חלק בוצע על ידי העובדים האחרים והאם יש בכך כדי לסתור את גרסת התובע בנוגע לתדירות ביצוע הפעולות.

התקופה שבה ביצע התובע את פעולת החלפת המיכלים גרסתו של התובע הינה כי עסק בהחלפת המיכלים מאז 1979 ועד 2011. כך עלה מההודעה לחוקר (שורות 34-35 להודעה לחוקר). כך גם עולה מתצהירו, שם אין טענה כי התפקיד הפיזי בוצע רק בחלק מהתקופה מאז שנת 1979. אנו דוחים גרסה זו של התובע, שכן היא נסתרה בעדותו של ממן. ממן, כאמור, העיד כי התובע החל לעסוק בכך רק 4-5 שנים לאחר שנת 2004, שהיא השנה בה החל לעסוק ממן בתפקיד זה. מכאן יוצא כי התובע החל לעסוק בתפקיד זה לכל המוקדם רק בשנת 2008, ועשה זאת עד חודש 10/2011 עת פרש לגמלאות. היינו תקופה של כארבע שנים. גרסתו זו של ממן מקובלת עלינו מהטעמים שפרטנו לעיל. בנוסף, היא לא נסתרה. כך, למשל, התובע לא הציג אישור מבז"ן המציין מה היתה התקופה המדוייקת בה עסק בהחלפת מיכלים.

העבודה המשרדית שביצע התובע
שש שעות ביום הקדיש התובע לעבודה משרדית (שורות 4, 35-37 להודעה לחוקר). במסגרת תפקיד משרדי זה נדרש התובע לערוך דו"חות בנוגע למאזנים של תנועת הדלק. כן, היה אחראי על הכנת סידורי עבודה לכ- 100 עובדים. עבודה זו בוצעה החל מ- 1979 ועד פרישת התובע לגמלאות ב- 10/2011. היא היתה כרוכה בשימוש במחשב.

בכל הנוגע לתדירות ואופן השימוש במחשב, הוברר בפנינו כי התובע נדרש להזין נתונים למחשב (עדות התובע בעמוד 32 לפרוטוקול). במסגרת שש שעות העבודה המשרדית, הקליד התובע נתונים בחמישה עמודים בתכנת Excel ושלשה עמודים לשם רישום מאזני דלק. סה"כ – שמונה עמודים של הקלדת נתונים (סעיפים 14-15 לתצהיר התובע). אנו דוחים את גרסת התובע כי מדובר היה בהקלדה רציפה של מספר שעות בקצב מהיר (סעיף 16 לתצהירו). גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבמשך שש שעות הקליד נתונים רק על גבי שמונה עמודים, היינו עמוד אחד כל שלושת רבעי השעה. אין מדובר בהקלדה רציפה של קלדן מקצועי, כגון קלדן העוסק בהקלדה בבית משפט.

סוף דבר
קבענו לעיל את התשתית העובדתית בנוגע לפעולות שביצע התובע במסגרת תפקידו – הן זה המשרדי והן זה הפיזי. העבודה הפיזית שביצע התובע היתה כרוכה בפעולות חוזרות ונשנות יום יומיות של שימוש בכפות הידיים – הן לשם סגירה ופתיחה של ברזים והן לשם ניתוק וחיבור של צנרת גמישה. אף כי פעולות אלו לא נמשכו במהלך כל שעות יום העבודה, הן היו בתדירות מספקת כדי להקים תשתית עובדתית של מיקרוטראומה: מדובר ב-20 פעולות של סגירת ברז שנמשכו כל אחת 5-15 דקות; עשר פעולות של ניתוק צנרת גמישה; עשר פעולות של חיבור צנרת גמישה; ו- 20 פעולות של פתיחת ברז. מדובר בפעולות שחייבו הפעלת כח, תנועות סיבוביות של כף היד והיד עצמה, ושימוש במכשירים בכף היד אגב הפעלת כח. אלו פעולות שפעלו על מקום מוגדר בגוף – כפות הידיים והידיים. פעולות אלו בוצעו מדי יום בתוך טווח זמן של ארבע שעות, על פני תקופה של כארבע שנים. פעולות אלו אף מקימות תשתית עובדתית למחלות המקצוע להן טען התובע: התנועות שביצע התובע בכפות ידיו ובידיו לצורך החלפת המיכלים היו תנועות חד-גוניות של כף היד החוזרות ונשנות ברציפות (סעיף 26 לחלק א' של התוספת השניה לתקנות). באשר לשאלה האם מדובר ב" עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב" (סעיף 13 לחלק ב' של התוספת השניה לתקנות), הרי שאין לשלול כי תנאי זה מתקיים לאור הקושי בפתיחת הברזים – שחייב שימוש בספאנר והפעלת כח לשם פתיחת הברז, וכן בשל התנועה הסיבובית בניתוק וחיבור הצנרת שחייבה הפעלת כח. השאלה האם תנועות אלו הפעילו לחץ ממושך על העצב היא שאלה רפואית, והיא תוצג למומחה-יועץ רפואי שימונה על ידי בית הדין.

החלטה בדבר מינויו של מומחה-יועץ רפואי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ז, (01 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

אסף הראל, שופט

גב' שלומית מור
נציגת מעסיקים


מעורבים
תובע: אלי קירשנבאום
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: