ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאור חסקל נגד פיקבסקי בע"מ :

30 אוקטובר 2016
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

התובע:
ליאור חסקל

-
הנתבעות:

  1. פיקבסקי בע"מ
  2. קרן נקים
  3. רוני נקים

החלטה

בפניי שתי בקשות הדרושות הכרעה.
האחת, בקשת הנתבעת 3, גב' רוני נקים, להורות על מחיקת התביעה כנגדה הואיל וביום 10/6/15 ניתן בעניינה צו כינוס והיא נמצאת בעיצומם של הליכי פשיטת רגל.
התובע התנגד לבקשה.
השנייה, בקשת התובע ליתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעות 1 ו-3.
יצוין כי הנתבעת 2 הגישה הגנתה ומסיבה לא ברורה הגם שהיה אמור להיקבע דיון על ידי המזכירות לא נקבע.
לפיכך, נקבע התיק לדיון קדם משפט במועד המוקדם ביותר האפשרי לפי היומן ליום 18/12/16 שעה 15:00.
המזכירות תשלח הזמנה לצדדים.

על מנת להבהיר את הרקע לבקשות ולהחלטה, אציין כי לפי כתב התביעה התובע הועסק על ידי הנתבעות כעובד במצבעה משך חמישה חודשים כאשר לדבריו אין אפשרות לערוך הבחנה בין נכסי הנתבעות. לטענת התובע, לאחר חמישה חודשים, ניסו הנתבעות לשכנעו להיכנס כשותף במצבעה . בהמשך, לפי כתב התביעה נתן התובע לנתבעות הלוואות, אך בסופו של יום התברר לו כי נפל קרבן למעשה עוקץ.
בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען כטענה מקדמית שדין התביעה להידחות מחמת היעדר יריבות שכן הנתבעת 2 מעולם לא הייתה בעלת מניות בנתבעת 1 ו כן נטען כי מעולם לא העביר לידיה התובע כספים.

לכתב התביעה צורף גם מכתב מטעם הנתבעת 3 (מיום 23/2/15) שנשלח כתגובה למכתב דרישה של התובע טרם הגשת התביעה. במכתב זה נטען, בין היתר, כי התובע מעולם לא עבד אצל הנתבעות , וכי מלכתחילה הובהר לו המצב הכלכלי הקשה של העסק וחוסר האפשרות להעסיק עובדים. עוד נטען, כי הוסכם שהתובע ישקיע בעסק כספים ויצטרף כשותף . בהמשך, כנטען במכתב זה, עזב התובע את העסק וזאת לאחר שלכאורה נחל כישלון במילוי חלקו במסגרת השותפות.

לאחר הבהרת תמצית הרקע, אדון בבקשות כסדרן.

הבקשה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 3 בשל הליכי פשיטת רגל

סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נסח חדש], תש"ם-1980 (להלן- הפקודה) קובע:
"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

סעיף 22 לפקודה שכותרתו "עיכוב הליכים" קובע כהאי לישנא :
"(א) משהוגשה הבקשה רשאי בית המשפט לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב. ואולם, אם הוגשה הבקשה בידי חייב וטרם ניתן כינוס, לא יורה בית המשפט על עיכוב לפי סעיף זה, אלא בכפוף להוראות סעיף 22א.

(ב) כל בית משפט או בית דין שהוכח לו כי נגד נתבע במשפט התלוי ועומד לפניו קיימת עתירת פשיטת רגל, רשאי לעכב את הליכי המשפט או להתנות את המשכם בתנאים שיראה".

בהתאם להוראות אלה, צו כינוס גורר עיכוב ההליכים התלויים והעומדים כנגד החייב בעת מתן צו הכינוס.

בפסק הדין בעניין ע"א ע"א 1516/99‏ לוי נ' חיג'אזי ‏, פ''ד נה(4) 730 נדונה שאלת זהות הערכאה השיפוטית המוסמכת להחליט על עיכוב הליכים. נקבע כי לאחר שניתן צו כינוס נכסים בפשיטת רגל, המשך הליכי פשיטת הרגל נועד להבטיח כי הנושים יקבלו את המגיע להם על בסיס שוויוני בהליך שימזער את העלויות הדיוניות . משכך, נפסק כי בשלב זה של הליך פשיטת הרגל בית-המשפט של פשיטת רגל הוא בעל סמכות ההחלטה בעניין מתן היתר לדון בתביעה בהליך רגיל - בין שמדובר בהמשך דיון בתביעה קיימת ובין שמדובר בהגשת תביעה חדשה.

התובע הפנה להוראות הפקודה והפסיקה לפיהן עיכוב הליכים כאמור חל אוטומטית רק על חובות "ברי-תביעה" כמשמעותם בפקודה.

"חוב בר תביעה" מוגדר בסעיף 1 לפקודה (סעיף ההגדרות) כך:
"כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל".

המונח "חבות" מוגדר באותו סעיף כך :
"התקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשות או משתמעות, העשויות להביא, עמן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף, ולרבות גמול בעד עבודה שנעשתה, והוא – אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פרעונו, ולגבי הפרה – אף אם לא קרתה או לא היתה עשויה לקרות לפני הפטרו של החייב;"

סעיף 71 (א) לפקודה שכותרתו "חובות בני תביעה" קובע כי:
"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל ".

סעיף 72 לפקודה מסייג הוראה זו וקובע כך:
"על אף האמור בסעיף 71 –
(1) תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל;
(2) אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה".

כאמור, לטענת התובע, רכיבי התביעה הם בבחינת חובות שאינם ברי תביעה ולכן אין מקום להורות בענייננו על עיכוב הליכים. איני מקבלת את טענה גורפת זו של התובע , ואנמק קביעתי.

ראשית, יובהר, כי החוב בו עוסקת התביעה נוצר טרם מתן צו הכינוס.

שנית, כתב התביעה כולל מספר רכיבים כאשר לגבי שכר עבודה וזכויות סוציאליות כמו גם לגבי החזר הלוואה אני סבורה שמדובר בגדר "חוב בר תביעה". כאמור לפי הפקודה "חבות" משמעה גם גמול עבודה. הוא הדין משנטען ל"הלוואה" שעל הנתבעות להחזירה לתובע.

לגבי רכיבי הפיצוי השונים, ספק רב בעיני אם לא ניתן לומר, כי הפיצוי הנתבע נובע מחוזה או מהבטחה וככזה מדובר בחוב בר תביעה.

כך או אחרת, גם אם מקצת העילות אינן חוב בר תביעה, אין מדובר בסוף פסוק בכל הנוגע לשאלה האם יש להורות על עיכוב הליכים.

בהחלטה בעניין בש"א 262/05 גרבש נ' עו"ד שלף ואח' (ניתנה ביום 24/12/00) דנה כבוד השופטת אלשיך בהוראת סעיף 20 (ב) לפקודה המתייחסת לנושה בעל בטוחה ונקבע בה כי הוראת סעיף 20 (א) לפקודה ש מתייחסת לעיכוב הליכים אינה גורעת מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו. כבוד השופטת אלשיך קבעה, כי גם נושה זה חייב לדווח לבית המשפט של פשיטת הרגל על כוונתו להגיש תביעה ולאפשר לערכאה המוסמכת לעניין פשיטת הרגל את סמכות הפיקוח ו. לשיטתה, את סעיף 20 (ב) לפקודה יש לראות "כהוראה ערכית שנועדה להתוות לביהמ"ש של פשיטת רגל את הדרך שבה עליו לנהוג במצבים בהם משיקה זכותו של נושה מובטח לזכויותיהם של הנושים הבלתי מובטחים בהליכי פשיטת רגל".

כך גם בעניין פש"ר (ת"א ) 2613-09 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (ניתן ביום 7/3/16 ) קבעה כבוד השופטת רביד לגבי נושה של חוב שנוצר לאחר צו הכינוס (שאף הוא אינו חוב בר תביעה) כי עליו לפנות לבית המשפט של פשיטת הרגל והסבירה כי :
"סמכות הפיקוח במקרה שכזה נדרשת בין היתר כדי שבית המשפט ידע כי נטען כלפי החייב כי הוא יוצר חובות חדשים, וכן כדי לבחון את דרכי ההתגוננות של החייב כנגד התביעה ואף כדי לעקוב אחר סיום ההליך ולהקפיד כי לא יבוצעו פעולות אכיפה או ייגבו סכומים שיפגעו בקופת הכינוס ויהיו מנוגדים להקניית נכסי החייב לנאמן".

יתר על כן, היענות לבקשת לעיכוב הליכים מתיישבת עם התכלית הראויה, לפיה ענייני פשיטת רגל ירוכזו בידי ערכאה אחת, אשר תדון ותכריע בתביעותיהם של כלל הנושים .

בעניין ע"ע 9912-04-14 פטרמן נ' רידמן בע"מ (ניתן ביום 29/9/16) ב מסגרתו נדונה שאלת עיכוב הליכים כנגד חברה שניתן כנגדה צו פירוק הדגיש בית הדין הארצי את תכלית ההוראה בסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות) הקובעת כי "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע", ו תוך שהפנה להלכה בעניין רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורגמן, פ"ד נז(5) 799 (2003) בה נפסק כך:
"תכלית עיכוב ההליכים בעניינה של חברה בפירוק נועדה להשיג מטרה מרכזית אחת: להגן על הנושים על-ידי חלוקה שוויונית של נכסי החברה בפירוק (H & H Beverage Distrib. v. Dept. of Revenue of PA (1988) [16]). כדי לקדם מטרה זו יש צורך בעיכוב הליכים אזרחיים כנגד החברה. הצורך בהסדרת חלוקה שוויונית והוגנת של נכסי החברה בפירוק בין נושיה צומח מן ההנחה שאין די נכסים כדי לספק את התביעות כולן. בחברה אינסולבנטית מתחייב קיומו של הסדר חלוקת נכסים על-פי כללים מוגדרים בחוק, והסדר זה אינו מתיישב מהבחינה הערכית, המוסרית והכלכלית עם מציאות שבה כל נושה המקדים לתבוע בבית-המשפט – זוכה, והאחר שהתמהמה בהגשת תביעה משפטית יצא וידיו על ראשו. כדי למנוע מצב דברים זה קבע החוק כי צו פירוק יעכב את ההליכים המשפטיים וימנע פתיחת הליכים כאלה נגד החברה, וכל הסדר בדיקת חובות הנושים וחלוקת נכסי החברה על-פי אמות מידה מוגדרות ירוכז בידי המפרק, אשר יפעל על-פי כללי הפירוק שבדין. מטרה נלווית לעיכוב ההליכים היא לתת לחברה בפירוק מרווח נשימה בלא לחץ של תביעות נושים כדי שתוכל, במקרים מתאימים, לרכז את מאמציה באפיקים של שיקום".

בעניין ע"ע (ארצי) 1156/00 בתיה גרינבלט ו-15 אחרים - ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (בפירוק) ( ניתן ביום 4/5/06) נפסק כי :
"התכלית היא כי כל ענייני פירוק חברות, אגודות שיתופיות ופשיטת רגל ירוכזו בידי ערכאה אחת. בפני ערכאה זו מוצגים כל האספקטים המשפטיים והכלכליים כמו גם כל הגורמים והאנשים המעורבים בדבר. כך יעלה בידי אותה ערכאה לאזן בין האינטרסים השונים תוך לקיחה בחשבון של הזכויות המשפטיות כמו גם האספקטים הכלכליים הכרוכים בדבר".

דברים אלה יפים מכוח ההיקש גם לענייננו ולכן אני קובעת כי משניתן צו כינוס כנגד ה נתבעת 3 יש לעכב את ההליכים כנגדה בהליך זה.

הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה
נוכח מסקנתי בהתייחס לנתבעת 3 הרי שנושא הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה רלבנטית רק בהתייחס לנתבעת 1.

הגם שאני נכונה לראות בהמצאה שבוצעה לנתבעת 3 המצאה כדין גם לנתבעת 1 שכן לפי תדפיס רשם החברות הנתבעת 3 היא בעלת מניות ודירקטורית בנתבעת 1, איני סבורה כי יש מקום בשלב זה לתת פסק דין כנגד הנתבעת 1, ואנמק קביעתי.

תקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה " פסק דין על יסוד התביעה" קובעת כי:
"נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט או הרשם, רשאי בית הדין או הרשם לתת פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין".
מלשון התקנה עולה כי לבית הדין סמכות לדרוש מהתובע הוכחת תביעתו גם כאשר הנתבע אינו מתגונן מפני התביעה.

התביעה מתייחסת לתקופת עבודה בת חמישה חודשים וסכום התביעה הועמד על סך של מעל 213,000 ₪.

במקרה זה ראוי לדעתי כי בית הדין יפעיל את סמכותו לדרוש מהתובע הוכחת התביעה בטרם ייפסק לו מלוא הסכום הנתבע. כך בפרט כאשר בכתב התביעה נטען שהתובע נדרש להשקיע כספים בשותפות על מנת שיזכה באחוזים מרווחי השותפות (סעיף 4 לכתב התביעה). יש לברר איפוא האם התנהלות זו אמנם עולה כדי יחסי עובד מעסיק או שמא מתיישבת יותר עם יחסים חוזיים לכינון עסק משותף בו כל שותף תורם את חלקו (ראה בשינויים המחויבים דבע (ארצי) 3-47/מג ‏ ‏ דוד חוטרמן נ' חב' מוצרים כימיים בע"מ).

זאת ועוד, שעה שקיימים מספר נתבעים, יש הצדקה להותיר עניין זה לסיום ההליך. ככל שלא יתייצב כל גורם מטעם הנתבעת 1 לדיון קדם משפט ולדיון הוכחות ידון בבקשה למתן פסק הדין כנגדה המותב אשר יכריע בתיק, זאת לאחר שמיעת מלוא הראיות, שהרי הנתבעת 2 התגוננה מפני התביעה וההליך כנגדה עתיד להימשך .

קבלת מלוא התביעה עתה עלולה לעמוד בסתירה לקביעות שיינתנו אחר שמיעת הראיות. לאחרונה בהחלטה מאת כבוד הש' סולברג בעניין רע"א 8837/15 מוניות קו 51 נ' טקסי המרכז בע"מ (ניתן 10/4/16) נקבע בסוגיה זו כי :
"... מוצדק בהחלט לדרוש את הוכחת הסכום הנתבע, שעה שבירור זה עומד להעשות בלאו הכי ביחס ליתר המשיבים שהתגוננו. במצב כזה, קבלת מלוא סכום התביעה כלפי מי שלא התגונן במועד עלולה לעמוד בסתירה לקביעות מאוחרות יותר במהלך המשפט, שתיקבענה ביחס למשיבים שהתגוננו בעקבות ההליך הראייתי שיתנהל בעניינם. סבורני כי במצב כזה קיימים טעמים מיוחדים לדרוש את הוכחת הסכום הכספי הנתבע .... זאת, אף מבלי להיכנס לדיון באופיה של התביעה דנן, המבוססת על עילות שעשויות להצדיק כשלעצמן דרישה מסוימת, ולו חלקית, להוכחת גובה הסכום הכספי".

סוף דבר
אני מורה על עיכוב הליכים כנגד הנתבעת 3.

אני דוחה בשלב זה את הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ועל יסוד התביעה כנגד הנתבעת 1.

המזכירות תשלח החלטה זו בפקס לצדדים וכן הזמנות לדיון קדם משפט.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, (30 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ליאור חסקל
נתבע: פיקבסקי בע"מ
שופט :
עורכי דין: