ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציפורה בן דוד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציגת ציבור עובדים גב' שוש הורוביץ

התובעת
ציפורה בן דוד
ע"י ב"כ עו"ד מוטי קראוס
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירה צמיר

פסק דין

1. בפנינו תביעה שהגישה התובעת (14.4.13) כנגד הנתבע מ- 16.4.12 הדוחה תביעתה להכיר בפגיעות הבאות כפ"ע: כאבי גב, כתפיים, מרפקים, צואר וברכיים.

הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה, תוך שציין כי התובעת הגישה לו תביעה להכיר באיברים הנ"ל ככאלה שנפגעו בעבודתה, תביעה שנדחתה, למעט פגימה בכף יד שמאל שהוכרה. להגנתו צרף התביעה שהגישה התובעת מינואר 2012.

ביום 28.10.13 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת הבכירה, השופטת מ. לויט. ב"כ התובעת הפנה לפס"ד שניתן בהליך של תובעת אחרת באותו מקום עבודה (בל 6880-11-10, פס"ד מ- 11.7.13, מפי מותב בראשות כבוד השופט ש. טננבוים; "פסה"ד"). יוער כי פסה"ד הכיר בפגיעה בכתף ימין ודחה התביעה בכל הקשור לצואר ולעש"צ, ולאחר שמונה מומחה.

בהודעתו מ- 6.1.14 הודיע הנתבע כי לא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה לפגימה בשורש יד ימין, צואר, מרפקים וברכיים.
באשר לפגיעה בכתפיים ופסה"ד – עסקינן במקרים שונים, בממצאים ותיעוד רפואי שונים.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ותצהיר הגב' תקווה ארזוני, מנהלת המתפרה ("האחראית").

ביום 28.12.14 נשמעו בפנינו עדויות התובעת.
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (28.1.15; 17.6.15).

ביום 26.10.15 (משהאב"ד נעדרה מביה"ד) ניתנה החלטתנו בה קבענו העובדות שהסתברו ממכלול הראיות שבפנינו (חרף הסתייגויותינו מהעדויות (כמפורט שם) וכי ימונה מומחה רפואי בהתייחס לליקוי הנטען בכתפיים ובצואר (בלבד).

2. ביום 5.11.15 מונה ד"ר אופנהיים דב אורי (כירורג-אורטופד) כמומחה יועץ רפואי ("המומחה") והועברו אליו העובדות הבאות:

א. התובעת, ילידת 18.10.59 הועסקה כתופרת מ- 1.9.95 עד 25.7.10, 8-9 שעות עם 2 הפסקות (רבע שעה וחצי שעה).
ב. כדי לתפור, ידיה של התובעת אוחזות בחתיכת הבד שאותה היא תופרת (לאחר שיש להניח, כי הניחה אותה במקום המיועד לכך במכונה), תוך שהיא מכווצת או מותחת את הבד (לפי המקרה).
ג. מאחר ועבדה על דגמים – מרימה היא כל תפר (כל פריט) כאמור ומותחת הבד ב- 2 ידיה, ע"מ לראות שהתפר לא "מתפוצץ".
ד. התובעת ביצעה עבודתה ביושבה על כיסא רגיל (לא מתכוונן), למעט, ב- 2 שנות העבודה האחרונות, מרבית תקופת העבודה, כשהמחשב משמאלה והמכונה מימינה והיא מכוונת הפעולות בידיה, כשהמרחק בינה לבין המחשב שמשמאלה, כחצי מטר.
ה. אין בפנינו מידע למשקל החלקים השונים שהתובעת תופרת. יובהר כי המוצר השלם הוא בגד ים, מלייקרה, שגם משקלו לא הובהר.
ו. לא הובהר גם מספר הדגמים (השלמים?!) שהיא עובדת עליהם מדי יום. לפי גרסה אחת כ- 100 דגמים (מקטע של בגד הים).
ז. התובעת יושבת בתנוחה קבועה של גב כפוף ולדבריה, הראש מוטה כל הזמן למטה (איננו מקבלים גרסתה לפיה, הראש עולה ויורד כל הזמן).
ח. התובעת קמה מישיבתה מספר פעמים ביום (לא הוכח כמה), ע"מ לשחרר קשרים בגומי עמו היא עובדת (בהושטת הידיים קדימה) כשמרימה היא את ידיה בעבודתה. לא שוכנענו כי מרימה היא אותן מעל גובה הכתפיים.
ט. התובעת הועסקה כתופרת גם שנים קודם לתקופה הנדונה, אך אין בפנינו מידע לאופי עבודתה.

3. כבוד המומחה השיב כדלקמן, לשאלות שהוצגו לו:

א. שאלה א': מהו הליקוי של התובעת בכתפיים ובצואר?
(מובהר למען שלמות התמונה כי הוכרה פגיעה בכף יד שמאל ולא הוכרו פגיעות בגב ובברכיים).

תשובה א': התובעת סובלת משינויים ניווניים ניכרים בע"ש צווארי ובמיוחד במרווח L6-C5.
התובעת סובלת משינויים ניווניים בגידי השרוול המסובב בשתי הכתפיים וכן מקרעים של גיד הסופראספינטוס בכתף ימין.

ב. שאלה ב': האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת כמתואר לעיל, לליקוי ממנו היא סובלת?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

תשובה ב': בהתייחס לקשר סיבתי אדון בכל ליקוי בנפרד.
השינויים הניווניים בע"ש צווארי כפי שתוארו במסמכים הרפואיים הינם שכיחים בגילה של התובעת והינם, קרוב לוודאי, תוצאה של תהליך ניווני. קיימת גם אפשרות שפגיעה של ע"ש צווארי במנגנון של צליפת שוט בתאונת דרכים שקרתה בשנת 1993 הביא לפגיעה ספציפית במרווח C5-C6, פגיעה כזאת יכולה להתבטא בשינויים ניווניים משניים שנים רבות לאחר שקרתה.
אופי עבודתה של התובעת כפי שפורט, וכפי שמוכר לי, אינו כולל עומס תנועות מיוחדות, ויברציות או טלטול של ע"ש צווארי. העבודה כוללת מגוון של תנועות של ע"ש צווארי שכולן בתוך התחום הפיזיולוגי, ע"ש בנוי על מנת לבצע תנועות סיבוב, הטיות, ישור וכיפוף באופן רציף, ואין בעבודה שתוארה (ואף מוכרת לי) כל מרכיב של מיקרוטראומה, הגורמת לנזקים זעירים ובלתי חולפים ומצטברים.
הליקוי בכתפיים הוא ליקוי ניווני, ונפוץ מאוד בנשים בגילה של התובעת. יש לציין חבלה בנפילה בכתף ימין בשנת 2010, שיתכן שגרמה לקרע של הגיד (קרע כזה אפשרי גם כתוצאה ניוונית). בעבודתה של התובעת אין מרכיב קבוע של הרמת זרועות מעל גובה הכתף ואין מרכיב של ויברציה או עומסים בלתי סבירים. התנועות אותן היא מבצעת הינן תנועות בתוך הטווח הפיזיולוגי של תנועת הכתף. להערכתי אין מרכיב של מיקרוטראומה בתנועות או במנח של הכתפיים שגרם לנזקים זעירים, בלתי חולפים ומצטברים.

לסיכום מבהיר המומחה: "להערכתי הליקויים בכתפיים ובע"ש צווארי אינם קשורים לעבודתה של התובעת בין במנגנון של גרימה ובין במנגנון של החמרה".

4. בהחלטה מ- 26.12.15 נתאפשר לצדדים להגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה.

משהובא לעיון ולא הוגשה כל בקשה, הורינו ב- 31.1.16 על סיכומי הצדדים.
המועד לסיכומי התובעת הוארך (מספר פעמים בשל פציעת ב"כ התובעת) עד שהוגשו (ביום 12.8.16).
סיכומי נתבע הוגשו ב- 29.9.16.

לאור ותק ההליך – ניתנת הכרעתנו, שלא לפי סדר ההליכים הממתינים.

5. ולהכרעתנו –

לא נהירה התייחסות התובעת ל"פגמים" שמוצאת היא להעלות עתה בהתייחס לחוו"ד המומחה.
ככל שסבורה התובעת כי קיימות אסכולות מוכחות בנדון, היה עליה לבסס כאלה ולאמת-לעמת המומחה עם אסכולות שתוכיח כטענתה.
ודאי אין שחר לטענת "שרירות" (טעות), ודאי לא "הטעיה" – בהן נוקטת התובעת בסיכומיה...

ביה"ד אינו רופא ואינו מומחה ברפואה ולא נהיר מדוע יבחן עתה ביה"ד מסמך רפואי, שאין בו לסתור מסמך רפואי אליו הפנה המומחה?! המומחה מפנה (בעמ. 1 לחווה"ד) למסמך מאוקטובר 2010 תוך אזכור האנמנזה והממצאים – ודי בכך.

המומחה התייחס הן לגילה של התובעת והן לממצאים שונים בתיק הרפואי שהוצג, ועפ"י מומחיותו הביע עמדתו ומסקנותיו תוך הנמקות שבמומחיותו.

העובדה כי בהליך אחר, מומחה אחר, סבר אחרת – אין בה דבר לענייננו, שהרי המומחה נדרש לעובדות שנקבעו בעניינה של התובעת דנא (ולא של עובדת אחרת, הגם כנטען, באותו ייצוג ואצל אותו מעסיק ...) וכבר נקבע, לאחרונה, כי אין מקום ל"מומחה" אחד ל"תחום" עיסוק אחד.

לענייננו, חד הוא אם המומחה מכיר את "התחום" (העבודה) אם לאו, שהרי את העובדות קבע ביה"ד והן בלבד התשתית העובדתית, ממנה לא סטה המומחה ...

לא לנו לבחון, חלילה, אם זה בבחינת "קטלא קניא" פחות או יותר מזה – שניהם מומחים ברשימת המומחים של ביה"ד ושניהם ראויים ככאלה.

לא מצאנו בצרוף מאמרים (6-4 לסיכומי התובעת) כדי מענה לאופן בו ראוּי לנהל ההליך, ולא נשים עצמנו כמומחים תחת המומחה שמוּנָה.

המומחה לא נסמך על ידיעותיו-הכרותו את תחום עיסוקה, אלא תוך התייחסות לעובדות שנקבעו ע"י ביה"ד וקבע עמדתו שבמומחיות על בסיס העובדות שהובאו בפניו, תוך שהשיב על השאלות שהוצגו עפ"י ההלכה.

ממילא, בהעדר נתונים בדבר קש"ס לגרימה ולהחמרה, כפי שנקבע – לא בוססה וממילא, הופרכה הטענה כי קיימת סבירות של 51% לפחות לקיומו של קש"ס, ואין ספק כנטען וממילא – אין מקום לנטען בהקשר זה, בהתייחס לליקויים שנדונו, ודאי לאלה שאף לא הועברו למומחה, כאמור בהחלטת המינוי.

משקבע המומחה שינויים ניווניים ומשקבע ביחס לפגימות הנדונות כי אין קש"ס בינן לעבודה ובהעדר פגם בחוות דעתו, ומשמנמק המומחה קביעותיו – צודק הנתבע ודין התביעה להדחות.

הנה כי כן – נדחית התביעה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, (30 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.ע. גב' ש. הורוביץ

שרה מאירי, שופטת-אב"ד
נחתם על ידי נ.צ. ביום 30.10.16.
ק/רוניתע/


מעורבים
תובע: ציפורה בן דוד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: