ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפרים עזריה נגד מורדכי גולדנבאום :

בפני כבוד השופט משה אלטר (שופט עמית)

התובע:

אפרים עזריה

נגד

הנתבעים:

  1. מורדכי גולדנבאום
  2. ג'ני נורית גולדבאום

פסק דין

1. התובע הינו הבעלים של דירת 5 חדרים שנמצאת בנהריה, רח' וולפסון 48 (להלן: "הדירה").

בתאריך 1/3/13 או בסמוך לכך השכיר התובע אז הדירה לנתבעים לתקופה של 12 חודש, מ 1/3/13 עד 1/3/14 (להלן: "שנת השכירות הראשונה") ובקשר לכך נחתם ביניהם חוזה שכירות.

לקראת סיום שנת השכירות הראשונה הסכימו הצדדים להאריך את השכירות לשנה נוספת, מ 1/3/14 עד 1/3/15 (להלן: "שנת השכירות השנייה") בקשר לכך נחתם ביניהם ביום 2/2/14 חוזר שכירות חדש (להלן: "חוזה השכירות השני").

בפועל המשיכו הנתבעים להתגורר בדירה עד סוף אוקטובר 2015 ופינו אותה ב 1/11/15.

2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, "... לפי החוזה היו אמורים (הנתבעים – מ.א.) להישאר בדירה עד תאריך 30/6/16 אבל הם עזבו את הדירה בהתרעה קצרה 4 חודשים לפני תום החוזה", והשאירו חובות (לועד הבית, לעירייה, ולשכר דירה) ונזקים, והכל בסכום כולל של 17,866 ₪, כמפורט במסמך שצו רף לכתב התביעה.

לכן הגיש התובע את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסכום הנ"ל.

3. לטענת הנתבעים, כעולה מכתבי ההגנה (משום מה הוגשו שני כתבי הגנה זהים, אחד על ידי נתבע 1 ואחד על ידי נתבעת 2), בהתאם לחוזה השכירות השני, הדירה הושכרה להם לתקופה של שנה + אופציה לשנה נ וספת (להלן: "תקופת האופציה") , באותם תנאים, אולם להפתעתם ובניגוד למוסכם, פנה אליהם התובע בסוף חודש מאי 2015 והודיע לו/ה כי החל מחודש יוני 2015 יועלה שכר הדירה. משאמר/ה לו/ה הנתבע/ת כי אינו יכול לשנות את גובה שכר הדירה לפני תום תקופת האופציה, אמר לו/ה התובע, בתגובה, "אם כך אני רוצה שתעזבו את הדירה". לאחר שניסיונותיהם של הנתבעים לדבר על לבו של התובע כי יאפשר להם להמשיך להתגורר בדירה עד תום תקופת האופציה לא הואילו והתובע עמד על כך שהם יפנו את הדירה, הם נאלצו לחפש דירה מתאימה אחרת. בחודש אוקטובר 2015 הם שכרו דירה אח רת והודיעו לתובע שהם יפנו את הדירה ב 1/11/15, וכך אמנם היה; הם פינו את הדירה ב 1/11/15 תוך שהם מקפידים על "... להותיר את הדירה באופן תקין ונקיה מכל חפץ ו/או לכלוך".

הנתבעים הכחישו, בכתב ההגנה, את כל הטענות לקיומם של חובות ו/או לנזקים שהותירו בדירה, למעט חוב לוועד הבית לתקופה 2/14 עד 10/14 (סה"כ 9 חודשים), בו הם הודו.

4. הסכום אותו תובע התובע כולל שני רכיבים: א. חובות, ב. נזקים. אדון, להלן, בכל מהרכיבים הנ"ל בנפרד.

א) החובות –
אין חולק כי החובות, למעט החוב לוועד הבית לתקופה 2/15 – 10/15 שלגביו אין , כאמור, מחלוקת, הינם חובות בגין שכר דירה, ארנונה וועד בית לתקפה שלאחר פינוי הדירה בפועל ועד לתום תקופת האופציה, היינו לחודשים 11/2015 עד 2/2015 כולל. לצורך ההכרעה בשאלה אם יש לחייב את הנתבעים בתשלום חובות אלה, אם לאו, יש לקבוע תחילה האם הנתבעים היו רשאים לפנות את הדירה לפני ה 1/3/2015, אם לאו.

אין חולקין כי בתום שנת השכירות השנייה לא נחתם בין הצדדים חוזה שכירות חדש, לתקופה שמיום 1/3/2015 ואילך. כאמור, טוענים הנתבעים כי על פי חוזה השכירות השני ניתנה להם אופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת של 12 חודשים, החל מ 1/3/2015. לכן בתום תקופת השכירות השנייה הם המשיכו להתגורר בדירה מכוח האופציה שניתנה להם. בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעים כי בשל האופציה שניתנה להם בחוזה השכירות השני "... מדובר בהסכם שכירות למשך שנתיים ובאותם תנאים, לרבות גובה דמי השכירות" . עם כל הכבוד לנתבעים, טעות בידם. עיון בסעיף 13 לחוזה השכירות השני (שהוא סעיף האופציה) מלמד שעל מנת לממש את האופציה היה על הנתבעים להודיע לתובע, בכתב, חודשיים לפני ה 1/3/15 על רצונם לממש את האופציה. אין חולקין כי הודעה כזו לא ניתנה. (הדבר לא נטען בכתב ההגנה וגם לא בעדות ה נתבעים בפניי). לכן גם אם היתה להם אופציה – ועל כך ישנה מחלוקת, שכן לטענת התובע לא ניתנה אופציה לשנה נוספת והנתבעת הוסיפה את ענין האופציה אחרי שהצדדים חתמו על חוזה השכירות השני, ללא ידיעתו – הנתבעים לא פעלו על פי הוראות סעיף 13 למימוש האופציה. לכן לא היתה להם זכות חוקי ת או חוזית להמשיך להתגורר בדירה אחרי ה 1/3/15. משכך , היתה זו זכותו המלאה של התובע לבקש את העלאת שכר הדירה לתקופת האופציה ומשהנתבעים סירבו להעלאת גובה שכר הדירה היתה זו זכותו המלאה לסרב לאפשר להם להמשיך להתגורר בדירה לתקופת שכירות נוספת.

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם הנתבעים פינו את הדירה ב 1/11/2015 מיוזמתם או בעקבות דרישת התובע. הגם שבנסיבות המקרה אין צורך להכריע במחלוקת זו, שכן לאור העובדה כי הנתבעים לא בקשו לממש את האופציה (אם אמנם היתה אופציה) ובין הצדדים לא נחתם חוזה שכירות חדש, לא היתה שום התחייבות מצד הנתבעים לשכור את הדירה לתקופה 1/3/15 עד 1/3/16, או לכל תקופה נוספת אחרת ובכך שהם פינו את הדירה ב 1/11/15 הם לא הפרו שום הסכם או התחייבות, אני מוצא לנכון לציין כי אני מעדיף בעניין זה את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע וקובע כי התובע אכן דרש מהנתבעים, בחודש מאי 2015 או בסמוך לכך, כי הנתבעים יפנו את הדירה. למניעת ספקות הנני חוזר ומבהיר כי היתה זו זכותו המלאה לדרוש מהם לפנות את הדירה, לאחר שלא הסכימו לדרשתו להעלאת גובה שכר הדירה ולחתימה על חוזה שכירות חדש לתקופה נוספת.

אין חולקין שהמשך מגוריהם של הנתבעים בדירה לאחר ה 1/3/15 היתה בהסכמת התובע, שכפי שהודה (בעמ' 1 לפרוטוקול, שורות 17-14) לא אמר להם דבר משחלף מועד הפינוי (1/3/15) והמשיך לגבות מהם שכר דירה בסך 3,100 ₪ לחודש, כפי ששילמו בתקופה 1/3/14 – 1/3/15. מאחר שלא היתה התחייבות חוזית של הנתבעים וגם לא חובה חוקית להמשיך להתגורר בדירה עד 1/3/16, הם היו רשאים לפנות את הדי רה בכל עת. יחד עם זאת אני סבור כי היתה מוטלת עליהם חובה להודיע לתובע על מועד הפינוי מספיק זמן מראש, כדי שהתובע יוכל להיערך למציאת דייר חלופי.

נשאלת השאלה כמה זמן מראש היו הנתבעים אמורים להודיע לתובע על מועד הפינוי. מעיון בחוזה השכירות השני עולה כי הצדדים התייחסו לאפשרות של פינוי מוקדם של הדירה וציינו, בסעיף 13 ס יפא, כי "השוכר מתחייב להודיע למשכיר חודשיים מראש על תאריך גמר יחסי השכירות במכתב רשום". אמנם תנאי חוזה השכירות השני אינם חלים על התקופה שמיום 1/3/15, אולם אני סבור כי ניתן להסיק מהאמור בסעיף 13 הנ"ל כי זה משך הזמן אותו העריכו הצדדים כמשך זמן סביר להודיע מראש על מועד פינוי הדירה.

כפי שעולה מהראיות שהובאו בפני, רק ב 25/10/13 או בסמוך לכך הודיעו הנתבעים לתובע על כך שהם יפנו את הדירה ב 1/11/13. היינו, כשבוע בלבד לפני הפינוי. לכן אני סבור שיש לחייבם בתשלום שכר דירה, ארנונה וועד בית גם לחודשים 11/15 ו 12/15, היינו כ 6,200 ₪ (שכ"ד) + 639 ₪ (ארנונה) + 140 ₪ (ועד בית) (סה"כ 6,979 ₪).

ב) הנזקים –
במסמך שצורף לכתב התביעה מפרט התובע מהם הנזקים שנגרמו בדירה , לטענתו, ושבגינם הוא מבקש פיצוי מהנתבעים. אתייחס, להלן , לכל אחד מהם בנפרד.

צביעת הדירה (עלות הצבע + התשלום לצבעי) –
מעיון בחוזה השכירות השני עולה כי אין בו התחייבות של הנתבעים לה חזיר את הדירה כשהיא צבועה / מסוידת. לא הובאה על ידי התובע כל ראיה לכך שהצורך בצביעת / סיוד הדירה נגרם בשל שימוש לא סביר ו/או לא זהיר של הנתבעים בדירה.

לכן אין מקום לחייב את הנתבעים לשלם עבור הצביעה / הסיוד.

תיקון מזגן –
לא הוכח על ידי התובע כי התקלה במזגן נגרמה בשל שימוש לא סביר ו/או לא זהיר שעשו בו הנתבעים. לכאורה מדובר בתקלה שנגרמה כתוצאה מבלאי רגיל. לכן על התובע לשאת בעלות התיקון.

נורות –
לא הובאה על ידי התובע כל ראיה לכך שהנתבעים נטלו נורות מהדירה עובר לפינויה. לא הובהר על ידי התובע באיזה נורות מדובר ו/או בכמה נורות מדובר. לכן גם ב"נזק" זה אין מקום לחייב את הנתבעים.

הוצאות פרסום –
כפי שהודה התובע (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 23-21) הוא היה מפרסם את הדירה להשכרה גם אם הנתבעים היו מפנים את הדירה במרץ 2016 (שזה, לטענתו, המועד בו היו הנתבעים אמורים לפנות את הדירה). מה גם, שכפי שקבעתי בסעיף 4(א) דלעיל, הנתבעים היו רשאים לפנות את הדירה לפני 1/3/16. לכן אין מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות הפרסום.

הנה כי כן, אין מקום לחייב את הנתבעים באף אחד מהסכומים אותם מגדיר התובע כ"נזקים".
5. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע את הסך של 7,609 ₪ (6,979 ₪ סכום "החובות" + 630 ₪, חוב ל וועד הבית, שאינו שנוי במחלוקת), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 14/4/16 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 600 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.


מעורבים
תובע: אפרים עזריה
נתבע: מורדכי גולדנבאום
שופט :
עורכי דין: