ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה :

מוחמד קרש
המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער - עו"ד מוניר עזאם
בשם המשיב - עו"ד דנה תמר-פרבר

פסק דין

השופטת נטע רות

רקע כללי
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (תיק ב"ל 24914-10-11; השופט דניאל גולדברג) אשר דחה את תביעתו של המערער שהשיג על החלטת המשיב שלא להכיר בו כ"תושב" ישראל לצורך החוקים אשר המשיב ממונה על ביצועם וזאת, החל משנת 2003 ואילך (להלן - התקופה הרלוונטית).

תמצית העובדות, כפי שפורט ה בפסק דינו של בית הדין האזורי , כרקע כללי, הינה כדלקמן:

המערער נולד בירושלים בשנת 1947 וגדל בנכס השייך למשפחתו בשכונת א- סוואנה שבמזרח ירושלים (להלן - הבית בא-סוואנה). בשנת 1973, נישא המערער ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים (שני בנים ושתי בנות).

לאחר נישואיהם, עזבו המערער ואשתו את הארץ. המערער למד בחו"ל, בשנים 1976-1977 ובין השנים 1977-1986 עסק בייעוץ כלכלי בעירק ולאחר מכן עבד בבנק המרכזי באבו-דאבי. בין השנים 1987-1993 עבד המערער בבנק בירדן והוא שב לישראל בשנת 1993.

5. אשת המערער, שאיננה תושבת ישראל, שה תה במהלך השנים , לרבות בתקופה הרלוונטית לתביעה, בארצות שונות אצל קרובים המתגוררים בירדן, אבו-דאבי וקנדה. ארבעת ילדיו של המערער מתגוררים אף הם מחוץ לישראל.

6. מקום העבודה של המערער, הינו ברמאללה, שם ממוקם משרדו למתן שירותי ייעוץ כלכלי.

7. ביום 30.11.05, קיבל המערער תעודת זהות ישראלית, והחל ממועד זה הוא היה רשום בקובץ המבוטחים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994.

8. ביום 9.2.09, הגיש המערער למשיב דין וחשבון רב שנתי, שבמסגרתו ביקש לקבוע את מעמדו כ"תושב" ישראל , תוך שהוא מצהיר על כך שהוא מתגורר בשכונת א -סוואנה שבמזרח ירושלים, החל משנת 1993 ואילך.

9. בעקבות הגשת הדו"ח והבקשה כאמור, ביום 6.5.09, ביקר חוקר המשיב ניזאר עבד אל רחמן (להלן - ניזאר או החוקר), בבית בא-סוואנה שהמערער הצהיר כי הוא מתגורר בו, שם פגש באם המערער המתגוררת בנכס זה. בעת הביקור, שהה המערער במשרדו ברמאללה, והוא הגיע לבית בא-סוואנה לבקשת החוקר ונחקר על ידו שם . בעקבות סיור שנערך בבית בא-סוואנה, ביקש החוקר לצלם את שראה בו, מאחר ולדבריו הוא התרשם כי יהיה בצילום זה ללמד על כך שאין מצויים בו חפצים של המערער וכי אין המערער מתגורר בו, אולם המערער סירב לכך.

10. חוקרי המשיב ביצעו חקירות נוספות בעניינו של המערער גם במהלך חודש אוגוסט 2009 ובעקבות כך ועל סמך ממצאיהם, הודיע המשיב למערער , ביום 12.11.09 , כי על פי המידע שבידו המערער חדל להיות תושב ישראל החל מ-16.12.93 ואילך.

11. המערער השיג על החלטה זו. במסגרת ההשגה שב וטען כי הוא מתגורר בבית בא-סוואנה יחד עם אמו. השגה זו נדחתה בהחלטת המשיב מיום 5.1.10.

12. המערער השיג אף על החלטת המשיב מיום 5.1.10 ובעקבות כך בוצעה חקירה נוספת ברמאללה, שם כאמור מצוי משרדו של המערער ו כן באל-בירה הסמוכה . זאת בהסתמך על מידע שנאסף על ידי המשיב בנוגע למקום המגורים של המערער באל-בירה . במהלך חקירה זו אכן פגש החוקר במערער יוצא מבית באל-בירה בשעות הבוקר המוקדמות (להלן - הבית באל-בירה). בעקבות פגישה זו נחקר המערער על ידי חוקר המשיב במשרדו ברמאללה .

13. ביום 7.2.11, הודיע המשיב למערער בשנית כי אין הוא מכיר בו כתושב ישראל, החל מיום 16.12.93 ואילך וכי הוא דוחה את השגתו מיום 5.1.10 . זאת מאחר ולפי ממצאיו, מרכז חייו של המערער הינו באל-בירה. השגה נוספת של המערער גם על החלטה זו נדחתה ביום 23.8.11.

14. על רקע האמור, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי , שבמסגרתה טען כי הוא התגורר יחד עם אמו ב בית בא- סוואנה , החל ממועד שובו לישראל בשנת 1993 ואילך. הפלוגתא שהוגדרה במהלך הדיון מיום 2.11.11 הייתה - האם המערער היה "תושב ישראל" בתקופה הרלוונטית אם לאו (החל מחודש דצמבר 2003 ואילך).

פסק דינו של בית הדין האזורי
15. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, מאחר שלא נתן אמון בגרסתו בקובעו כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי "מרכז חייו", לאחר שובו מחו"ל, היה בתחומי מדינת ישראל וכי הוא אכן התגורר בתקופה הרלוונטית לתביעה בבית בא-סוואנה או במקום אחר בתחומי ישראל.

16. בית הדין ביסס את מסקנתו זו על מספר עובדות, שאין לגביהן מחלוקת ובכלל אלה: העובדה שאשת המערער איננה תושבת ישראל ושהמערער עובד ומחזיק משרד ברמאללה; העובדה שאם המערער ציינה בטופס הערכת התלות לשנים 2005 ו- 2006 כי היא מתגוררת בגפה ב בית בא-סוואנה ולא ציינה את המערער כמי שמתגורר עימה . בנוסף לכך, התייחס בית הדין לסתירות ולקשיים שמצא בעדות המערער ועדיו: הן בקשר לטענה שלפיה הוא התגורר בתקופה הרלוונטית עם אימו בבית בא-סוואנה והן בקשר לזיקה המוכחשת ולחילופין הרופפת לטענתו (של המערער) לבית באל-בירה, שלא שימש לדבריו כמקום מגוריו בתקופה הרלוונטית .

17. במסגרת הכרעתו, זקף בית הדין האזורי לחובת המערער את העובדה שהוא סירב לאפשר לניזאר לצלם את הנכס בא-סוואנה, במהלך הביקור שערך בו ניזאר ביום 6.5.09 וזאת, כראיה לכך שנכס זה לא הכיל חפצים של המערער וקשה היה להתרשם כי הוא משמש אותו למגורים. בית הדין דחה בהקשר זה את טענתו של המערער שניסה להצדיק את סירוב ו, שלא הוכחש, ברצון להגן על פרטיותו . זאת לאחר שעמד מחד על האינטרס הציבורי שבגילוי מידע אשר יבטיח תשלום גמלאות כחוק ומאידך על הפגיעה המידתית והמוגבלת בזכותו של המערער לפרטיות שהייתה כרוכה בצילום הבית . בנוסף, זקף בית הדין לחובת המערער את דבריה של אימו (שהוקלטו ותומללו) , במהלך ביקורו של ניזאר בבית בא-סוואנה, מיום 6.5.09 , שנאמרו מיד עם הגעתו של המערער לבית ממשרדו ברמאללה: "ברוך השם אמרתי לו [לחוקר] שאתה גר כאן במשך שנתיים. הוא אומר שהשכנים אמרו לו שיש לך דירה ברמאללה ". בית הדין האזורי התרשם כי מדובר באמירה שנועדה להעביר למערער מידע על דברים שנמסרו לחוקר על ידי האם על מנת לתאם גרסאות עם המערער . זאת מלבד העובדה שדברי האם כאמור עמדו בסתירה לגרסת המערער, שלפיה הוא מתגורר בבית בא-סוואנה, החל משנת 1993 ואילך .

18. בית הדין אף זקף לחובת המערער את הגרסאות הסותרות ומעוררות הקושי ש הוא מסר בנוגע לבית באל-בירה ואת הנ יסיון להסתיר כל זיקה לנכס זה , שסיבך את המערער בהעלאת גרסאות סותרות : בית הדין התייחס בהקשר זה להסבריו הדחוקים של המערער , שבאמצעותם ניסה ל הבהיר את העובדה שרכבו נימצא וצולם חונה ליד הבית באל - בירה מספר רב של פעמים ובשעות שונות של היום; לעובדה שהמערער לא הכחיש את עדותו של חוקר המשיב שלפיה, הוא (החוקר) הגיע לבית באל-בירה, בהסתמך על מידע מודיעיני ולא על מידע שסיפק לו המערער (שהכחיש בתחילה כל זיקה לנכס באל-בירה) ובעקבות שיחת טלפון שקיים החוקר עם בתו של המערער ביום 1.8.09, בעת ששהתה בבית באל בירה. זאת בהסתמך גם כן על מידע מודיעיני נוסף בנוגע למספר טלפון שהיה רשום על שם המערער בבית באל בירה.
בית הדין האזורי אף זקף לחובת המערער את העובדה שכל שהיה למערער לומר בהקשר זה של גילוי הזיקה שלו לבית באל-בירה, בהסתמך על מידע מודיעיני כאמור היה - כי הוא (המערער) היה זה שנתן לניזאר את מספר הטלפון (הנייח) של הבית באל-בירה במהלך השיחה הראשונה שקיים עימו ביום 6.5.09, בעת ביקורו בבית בא-סוואנה. עובדה שלא התיישבה, לפי קביעת בית הדין, עם הדברים האחרים שמסר המערער, ביחס לקו טלפון זה (טרם שעומת עם העובדה כי החוקר התקשר למספר הטלפון הנ"ל ונענה על ידי ביתו של המערער מן הבית באל-בירה) שלפיהם, מדובר במספר ישן (משנת 1995) שאותו ביטל המערער ב-2001. בית הדין אף עמד על כך שטענתו של המערער על מסירת מספר הטלפון בבית באל-בירה מיוזמתו, ביום 6.5.09, נסתרה בתמליל החקירה מיום 6.5.09 שממנה עלה כי המערער מסר לניזאר מספר טלפון אחר (של הטלפון הנייד של המערער).

כמו כן עמד בית הדין על העובדה שהמערער לא סיפק תגובה מניחה את הדעת לגרסתו של ניזאר שלפיה, באחד מביקוריו בבית באל-בירה, ביום 3.8.09, הבחין ניזאר בפניו של המערער "מציצות" מאחד החלונות ב בית וכי המ ערער לא הגיב לצלצול החוקר באינטרקום, לא איפשר לו להיכנס אליו ודחה את בקשתו הנוספת של החוקר, מיום 7.12.10, לאפשר לו לבקר בבית זה בטענות שונות ומתריסות . כמו כן, עמד בית הדין על ארבע הגרסאות השונות שמסר המערער בנוגע לבעל הזכויות ב בית באל-בירה או לזהות הגורם המתגורר ב ו (בנו של המערער , לפי הגרסה האחת, ביתו של המערער, לפי הגרסה השניה, "סטודנטיות" השוכרות את הנכס , לפי הגרסה השלישית וחברים של המערער לפי הגרסה הרביעית): כך למשל, ציין בית הדין האזורי כי בביקור ניזאר בבית בא -סוואנה, מיום 6.5.09, טען המערער כי בנו מתגורר ברמאללה ואשתו גרה איתו בא-סוואנה, כאשר היא מגיעה לישראל, כי בשיחתו הטלפונית עם ניזאר, מיום 6.8.09, טען המערער כי הבית באל-בירה שיי ך לאשתו , כי בחקירתו מיום 7.12.10, טען כי מתגוררים בו חברים ובהמשך מסר גרסה נוספת שלפיה, הבת היא המתגוררת בבית באל-בירה עם ארבע סטודנטיות מאוניברסיטת ביר זית.

19. בית הדין האזורי הוסיף וציין בפסק דינו כי בשל קשיים מסויימים להם טען המערער בדוחות החקירה של החוקר מר ניזאר, ובשים לב לכך שהם מולאו מספר ימים לאחר ביצוע החקירות ולא הוגשו לגביהם רישומים גולמיים הוא החליט להסתמך על דו"חות אלה, ככל שניתן למצוא להם תמיכה בראיות אחרות דוגמת תמונות שצילם ניזאר, תמליל של הקלט ות, חקירות או עדות המערער עצמו . עדות שבה אישר למשל את פגישתו עם ניזאר בנכס באל-בירה, ביום 7.12.10 ואת חקירתו במשרדו ברמאללה, סמוך לאחר מכן.
עם זאת, בית הדין האזורי הדגיש כי לעיקרי ממצאיו של ניזאר בדו"חות אכן נמצאו חיזוקים בראיות נוספות ובהן הקלטות, תמונות והוד אות של המערער.

20. כמו כן, התייחס בית הדין האזורי אחת לאחת, לעדות העדים מטעם המערער והבהיר מדוע אין הוא מקבל את גרסתם ומדוע עדותם לא עשתה עליו רושם אמין. בית הדין נימק התרשמות זו בסתירות ש נמצאו בעדויות אלה ובסתירות שבינן לבין גרסאות המערער.

21. בסיכום הדברים קבע בית הדין האזורי כי בחקירה שבוצעה בבית בא-סוואנה, שם טוען המערער כי הוא מתגורר, לא נמצאו חפצים אישיים של המערער; כי לממצא זה מתווספת ראייה משמעותית נוספת שהציג המשיב: שני דו"חות הערכת תלות שנערכו לאם המערער, ב בית בא-סוואנה (בשנים 2005 ו-2006 ), שבמסגרתם היא דיווחה כי היא מתגוררת בגפה; כי מהחקירות שביצע המשיב ברמאללה ובאל-בירה עלו ממצאים הקושרים את המערער לבית באל בירה ובכלל אלה: הימצאות המערער עצמו ליד בית זה בשעת בוקר, לפחות פעם אחת שאינה שנויה במחלוקת שבה פגש בו חוק ר המשיב ; הימצאות בתו של המערער ב בית זה; חניית רכבו של המערער סמוך לנכס זה מספר רב של פעמים, הן בשעות הבוקר והן בשעות הלילה. בנוסף זקף בית הדין לחובת המערער את ריבוי גרסאותיו ביחס לבעל הזכויות בנכס באל-בירה או בעל זכות השימוש בו ועוד הוא קבע כי מסקנה זו שלפיה מרכז חייו של המערער אינו מצוי בישראל מתיישבת באופן הגיוני עם שתי עובדות שאינן במחלוקת - האחת - שאשת המערער אינה גרה בא-סוואנה ואינה תושבת ישראל, והשנייה - שמשרדו של המערער מצוי ברמאללה. בשולי הדברים זקף בית הדין לחובת המערער אף את העובדה שהוא לא זימן לעדות עדים רלוונטיים ובכלל אלה אם המערער.

הליך הערעור
22. המערער השיג על קביעות אלה של בית הדין האזורי וערעורו התמקד למעשה בקביעותיו העובדתיות של בית הדין. בהקשר זה טען המערער כי החוקר ניזאר אינו אמין ו כי הוא רשם דו"חות שבהם ייחס לנחקרים דברים שלא נאמרו; כי הוא הפעיל במהלך החקירות לחצים על הנחקרים על ידי חזרה על אמירות לא נכונות; כי בית הדין טעה בכך שנתן אמון בעדותו של ניזאר; כי לא היה מקום להסתמך על ההודעות שנגבו על ידי ניזאר, חרף העובדה שבפרוטוקול הדיון נרשם כי הם מוגשות בהסכמה. זאת מאחר והסכמה זו הותנתה בכך שיוגשו דו"חות של חוקרים נוספים ותישמע עדותם בבית הדין ומשתנאי זה לא התקיים הרי שאין כל תוקף להסכמה זו; כי לא היה מקום לכך שבית הדין יזקוף לחובתו של המערער את העובדה שהוא לא זימן לעדות את אמו שהינה אישה מבוגרת קרובה לגיל 90 וכן את אחיו, אשר בית הדין היה קרוב לוודאי מפקפק באמינות גרסתו לאור קרבת ו למערער.
במסגרת הטיעונים המשלימים, שהוגשו בכתב, טען המערער כי לחלופין, ככל שלא תתק בלנה טענותיו בערעור, הוא יהיה נכון להסתפק בכך שלא יקבעו ממצאים לגבי תושבותו, ביחס לתקופה שקדמה לשנת 1999. עם זאת, ולגופו של לעניין הוא הוסיף וטען כי לא הוצגו בפני בית הדין האזורי ראיות לכך שהוא לא היה תושב כבר משנת 2003 ואילך; כי הוא הציג לבית הדין ראיות המלמדות על תשלומי חשמל ארנונה וטלפון המתייחסים לבית בא- סוואנה, מן התקופה שקדמה לשנת 2003 , אולם בית הדין לא נתן לכך את המשקל הראוי; כי בית הדין לא נתן את המשקל הראוי לקשיים בעדות ניזאר וכן , לדוחות החקירה של חוקרים נוספים שהומצאו לתיק בית הדין ואשר המשיב לא העיד אותם מטעמו.

23. במהלך הדיון המוקדם שהתקיים בבית דין זה טען המשיב כי יש לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פסק הדין של בית הדין האזורי וכן ציין המשיב כי ככל שהמערער יעמוד על הערעור אזי ש הוא (המשיב) יעמוד על פסיקת הוצאות לחובתו. המשיב הוסיף וטען כי בית הדין האזורי התייחס לראיות רבות ומגוונות, ובכלל כך לריבוי הגרסאות של המערער ביחס לבית באל-בירה, לצילומי הרכב שבבעלות המערער , החונה ליד נכס זה בשעות שונות של היום, לדו"חות הערכת התלות של אם המערער, שנערכו בשנים שונות שבהם צוין כי היא מתגוררת בגפה. בעקבות אותו דיון הגיש המערער גם "טיעונים משלימים" שתוכנם פורט לעיל.

הכרעה

24. אשר לדעתנו ייאמר - כי לאחר שבחנו את החומר המצוי בתיק ואת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמי ו, על פי תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 וזאת כפי שיוסבר להלן :

25. כידוע, תנאי ה"תושבות" בישראל הוא תנאי לתחולתם של מרבית ענפי הבטוח לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 והוא מושתת על זיקה יציבה שבין המבוטחים למדינה. בפסיקה נקבע כי המדד העיקרי לקביעת ה-"תושבות" נגזר מן התשובה שתינתן לשאלה היכן מצוי מרכז חייו של אותו אדם שעניינו נבחן (ר' דב"ע (ארצי) נו/0-286 צפריר אביוב נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא , 376 (29.5.97) ; דב"ע (ארצי) נד/0-233 המוסד לביטוח לאומי נ' חשימה עבד רדואן פד"ע כ"ח, 103 (11.1.95); עב"ל (ארצי) 6574-05-10‏ ‏ ג'יהאד אבו חרוב נ' המוסד לביטוח לאומי (18.8.13) ).

26. מטענות המערער עולה - כי הן מתמקדות בקביעות העובדתיות שהסיק בית הדין האזורי מן התשתית הראייתית שהונחה בפניו ומהתרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים שהעידו לפניו, להבדיל מן המסקנות המשפטיות שהסיק מתוך עובדות אלה.

27. כידוע, כלל נקוט הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ר' ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי גדצקי נ' שמירה וביטחון הצפון בע"מ (11.5.12); ע"ע (ארצי) 426/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי (2.8.07); עב"ל (ארצי) 624/08 מאיר שגיא נ' המוסד לביטוח לאומי (8.12.09)). עב"ל (ארצי) 386/99 אילנה דונייבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (12.12.02) ).

28. במקרה דנן, המערער לא הצביע על טעם המצדיק סטייה מכלל זה. פסק דינו של בית הדין האזורי מעוגן היטב בחומר הראיות והוא כולל בחובו אף התייחסות לקשיים מסויימים וספציפיים בעדות ניזאר שלהם נתן בית הדין את דעתו ואת המשקל הראוי. זאת, בין היתר, לאור מכלול הראיות והתרשמותו הבלתי אמצעית מעדות ניזאר , ובהתחשב בראיות נוספות התומכות בה לרבות עדות המערער עצמו.
כן יוער ובהתייחס לטענות המערער, כי מפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי עולה - כי הדוחות שערך ניזאר הוגשו בהסכמה, בלתי מותנית , לאחר שהמשיב הבהיר בתחילת הדיון כי הוא יסתפק בעדותו של ניזאר בלבד (ר' עמ' 12-13 לפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי מיום 9.1.13). כפי שציין גם בית הדין האזורי, ככל שהמערער סבר כי יש מקום להגיש דוחות של חוקרים נוספים או להזמינם לעדות הרי שלא הייתה כל מניעה שהמערער יבקש מבית הדין לעשות כן, לאחר שהמשיב הודיע כי אין בכוונתו להעיד מטעמו עדים נוספים פרט לניזאר.

29. מפסק הדין של בית הדין האזורי עולה עוד כי הוא הסתמך במסקנותיו על הסתירות המרובות והקשיים שעלו מעדות המערער, כפי שפורט לעיל, ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מעדות יתר העדים מטעם המערער כמו גם מעובדות משמעויות להכרעה שאין לגביהן מחלוקת. כמו כן נתן בית הדין, ובדין עשה כן, משקל ראייתי להתנהלות המערער, שניסה לתקוע טריז בהליך החקירה והתנהל כמי שיש לו מה להסתיר: כך למשל, מנע מטעמים שאינם מוצדקים מחוקר המשיב לצלם את פנים הבית שבו התגורר לטענתו בא-סוואנה, על אף שמדובר בראייה רלבנטית ביותר להליך אשר המערער הוא שאמור היה להציגה לבית הדין ביוזמתו ולמצער , ליתן הסכמתו לפגיעה המידתית והסבירה, בנסיבות העניין, בפרטיותו לצורך בירור טענותיו בהליך זה. זאת בנוסף על המניעה שמנע מן המשיב לבקר בבית שבו התגוררו לטענתו בני משפחתו באל בירה על מנת שניתן יהיה לשלול את עמדת המשיב ואת הראיות שנזקפו לחובתו (של המערער) המצביעות על כך שהוא זה שהתגורר בו. לכך התווספה גם העובדה שהמערער לא סיפק ביוזמתו ועל פי בקשת החוקר מידע, שהיה ברשותו, ביחס לבית באל בירה וניסה להסתיר כל זיקה אליו, כך שמהמשיב נאלץ לה יעזר במידע מודיעיני לצורך השגת מידע בנוגע לבית זה .

30. בשולי הדברים ובהתייחס לטענות המערער יצוין - כי בית הדין האזורי לא רק ציין את העובדה שהמערער לא זימן את אימו , המתגוררת בבית בא-סוואנה, ליתן עדות בהליך אלא - הוסיף וציין כי לא הוצגה על ידי המערער ראיה לכך שאין היא כשירה להעיד. זאת מעבר לעובדה שמתוך קריאת פסק הדין ניתן ללמוד כאמור כי דחיית התביעה התבססה על נימוקים רבים אחרים נוספים, כמפורט לעיל.

31. לבסוף יאמר ובהתייחס לעמדה החלופית של המערער, בכל הנוגע למוע ד שממנו והלאה לא הוכרה תושבתו - כי במסגרת הדיון המוקדם שנערך בבית הדין האזורי, ביום 2.11.11, נוסחה הפלוגתא שבה הכריע בית הדין כך: "האם התובע תושב מדצמבר 2003 וזכאותו לגמלאות לפי החוקים שהנתבע ממונה על ביצועם מאותו מועד". מעבר לכך, הובהר במסגרת הדיון המוקדם שנערך בבית דין זה , ביום 5.2.15, כי הקביעה הנוגעת לתושבות היא משנת 2003 ואילך. דברים אלה מדברים בעד עצמם והם מלמדים על היקף התחולה של ההכרעה שבפסק הדין של בית הדין האזורי .

סוף דבר
32. לאור כל האמור, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור, לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, בהתאם לסעיף 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991. בנוסף, בשים לב לכך שמדובר בערעור עובדתי במהותו ולאור הנימוקים שהביאו לדחייתו - מצאנו מקום אף לחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט למשיב בגין הליך הערעור בסך של 4,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא למערער פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח בתשרי כ"ח תשרי תשע"ז (30 אוקטובר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

נטע רות, שופטת

מר אלעזר וייץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע:
שופט :
עורכי דין: