ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד איבון אילון :

בפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

תובעת

מגדל חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים

1.איבון אילון
2.מאיר ליסינג בע"מ.
3.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב של התובעת שעניינה נזקי רכב שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 29.5.2014 בה מעורב רכב הנתבעים - משאית. התביעה הוגשה כנגד נהג המשאית, מעסיקתו וכנגד מבטחת המשאית, ובגדרה נתבעים הכספים ששולמו על ידי התובעת למבוטחה בגין הנזקים הישירים של רכב התובעת בתאונה, על פי חוות דעת שמאי שצורפה ושכ"ט השמאי.

2. לכל צד גרסה משלו בנוגע לאופן התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

לטענת התובעת בכתב התביעה, עת שרכב התובעת הוסע בנתיב נסיעתו כדין, סטה לפתע רכב הנתבעים מנתיבו, נכנס לנתיב נסיעת רכב התובעת וגרם לתאונה. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה עת שרכב הנתבעים הוסע בנתיבו כדין, לפתע סטה רכב התובעת ימינה לתוך נתיב נסיעת רכב הנתבעים, ללא איתות או התראה מוקדמת, ופגע ברכב הנתבעים בחלקו השמאלי.

3. הנהגים המעורבים העידו לפניי. כן הוגשו טופס ההודעה של נהגת התובעת, תמונות הנזק ברכב התובעת (מסומנים ת/1, ת/2) וטופס ההודעה מטעם נהג הנתבעים (מסומן נ/1). באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ואני נדרשת להכרעה, אשר כמצוות תקנה 214טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תנומק באורח תמציתי.

דיון והכרעה
4. על התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - היינו הוכחת האירוע, האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעת כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. בהקשר לנטל השכנוע נקבע בפסיקה כי "... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו ( רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 (2003). נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי " הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן ( ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598).
מקום בו בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע אינו עומד בנטל או במקרים בהם קיים "ספק שקול", כך שכפות המאזניים מעויינות ולא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע רגיל, לא יצלח בתביעתו וזו תידחה (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז- מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013)) .
5. במקרה דנן אין מחלוקת כי ארעה תאונה בה מעורבים כלי הרכב של הצדדים. אין גם חולק, אליבא גרסאות הנהגים המעורבים בעדותם ובטופס ההודעה (ת/1, נ/1) כי רכב התובעת הוסע בנתיב האמצעי בעוד שמשאית הנתבעים הוסעה בנתיב הימני. המחלוקת היא בשאלה מי מכלי הרכב סטה לנתיב נסיעת הרכב האחר. מדובר בגרסה מול גרסה ויש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
אקדים ואומר לאחר שבחנתי את העדויות, את מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים ואת גרסאות הנהגים בטפסי ההודעה, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהגת התובעת לתאונה ולהטיל את מלוא האחריות להתרחשותה על נהג הנתבעים. אבהיר טעמיי;
6. אליבא עדותה של נהגת התובעת, בעת שרכב התובעת הוסע בנתיב האמצעי לכיוון נסיעה ישר משאית הנתבעים שהוסעה בנתיב הימני כשהיא מקדימה את רכב התובעת (עמ' 2 שו' 5,7), נצמדה לרכב התובעת ופגעה בו. כדברי נהגת התובעת בעדותה: "נסעתי מרמת השרון בכביש שליד איילון ישנו גשר שם נסעתי במסלול האמצעי פתאום הרגשתי חבטה מצד ימין קדמי של הרכב, כשיצאתי ראיתי את המשאית צמודה אליי והיא שפשוף וגם פגיעה במראה של הרכב שלי. נסעתי במסלול האמצעי מתוך שלושה מסלולים" (עמ' 1 שו' 17-20).

נהגת התובעת העידה עדות כנה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. עדות נהגת התובעת נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב ואותה אני מעדיפה על עדות נהג הנתבעים, שנכח באולם בית המשפט בזמן עדות נהגת התובעת.

7. מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים תומכים בגרסת נהגת התובעת, ובהעדפת גרסתה על פני גרסת נהג הנתבעים. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ניזוק בכנף ימנית קדמית, דלת קדמית ימנית ובמראה ימנית . בתמונות הנזק, נראה רכב התובעת עם סימני מעיכת הפח באזור הדלת קדמית ימנית וסימני חיכוך נמשכים מהדלת הקדמית ימנית לכנף, וכן עם נזק למראה. נהג הנתבעים אישר בחקירתו כי ראה שפשוף בדלת התובעת ומכה פנימה (עמ' 3 שו' 1).
לא הוצגו תמונות הנזק במשאית הנתבעים, אולם לדברי נהג משאית הנתבעים בעדותו הראשית, המשאית ניזוקה בצד אחורי שמאלי של ארגז המשאית (עמ' 2 שו' 28) כשהוא ממשיך ומבהיר: " המשאית נפגעה בפינה שמאלית אחורית" (עמ' 3 שו' 10).

מוקדי נזק אלה מסתברים עם גרסת נהגת התובעת כי משאית הנתבעים היא שסטתה עם חלקה השמאלי האחורי לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגעה בחלקו הקדמי של הרכב , יותר מגרסת נהג משאית הנתבעים לפיה רכב התובעת סטה ימינה לנתיב נסיעת המשאית. שני כלי הרכב היו בנסיעה כשמשאית הנתבעים, על פי עדות נהג התובעת שלא נסתרה מקדימה את רכב התובעת, ומכאן סימני מעיכת הפח בדלת הקדמית ימנית ברכב התובעת וסימני חיכוך מהדלת הקדמית ימנית לכנף הקדמית ימנית ולמראה. אילו רכב התובעת היה סוטה ימינה מהנתיב האמצעי בו הוא הוסע לנתיב הימני בו הוסעה משאית הנתבעים כגרסת נהג הנתבעים, היו צריכים להיות סימני פגיעה בפינה הימנית קדמית של רכב התובעת, ולא סימני חיכוך נמשכים מהדלת הימנית קדמית לכנף ימני קדמי עד המראה.

8. מוקד וסוג הפגיעות ברכב התובעת מתיישב עם עדות נהגת התובעת כי לאחר התאונה משאית הנתבעים הקדימה את רכב התובעת והייתה צמודה אליו (עמ' 1 שו' 18, עמ' 2 שו' 5,7) ואינו מתיישב עם עדותו של נהג הנתבעים "אני נוסע פתאום אני מרגיש חבטה בצד שמאל אחורי" (עמ' 2 שו' 27). גרסה זו הייתה מחייבת נזק בפינה קדמית של רכב התובעת ולא נזק בצד ימין של הרכב כפי שארע, וקיומה של פגיעה במשאית הנתבעים, ולא כדברי נהג הנתבעים בעדותו: "לי לא קרה כלום רק שפשוף" (עמ' 3 שו' 1).

9. לכך יש להוסיף כי נהג הנתבעים אישר בעדותו כי התכוון לפנות ימינה (עמ' 3 שו' 7), וכי כלי הרכב לא נסעו במקביל (שו' 29). מה שתומך אף הוא במסקנה כי חלקו האחורי שמאלי של רכב הנתבעים סטה קלות שמאלה, לנתיב האמצעי בו הוסע רכב התובעת לקראת פנייה ימינה כפי שנהג הנתבעים אישר כי בדעתו לעשות .

10. תמיכה נוספת בהעדפת גרסת נהגת התובעת בעדותה על גרסת נהג הנתבעים, יש בחוסר האחידות בעדות נהג רכב הנתבעים בנוגע לאופן התרחשות תאונה ו כן לגבי מיקום הפגיעה במשאית הנתבעים.

גרסת נהג הנתבעים בעדותו לפיה רכב התובעת פגע ברכב הנתבעים, ודבריו: "אני נוסע פתאום אני מרגיש חבטה בצד שמאל אחורי, או שהיא סטתה ימינה ולא שמה לב ופגעה בארגז או שהיא ניסתה להיכנס" (עמ' 2 שו' 27-28), נמצאו תלויים על בלימה לאור תשובת נהג הנתבעים כשנשאל בחקירתו הנגדית איך לדעתו ארעה התאונה: "אני נסעתי ישר והיא לא שמה לב היא שפשפה את הדלת שלה" (עמ' 3 שו' 18). נהג הנתבעים לא טען בעדותו במענה לשאלה כיצד ארעה התאונה כי רכב התובעת סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, ואין טענה לסטיית רכב התובעת גם בטופס ההודעה מטעמו (נ/1). בנוסף, עדות נהג הנתבעים כי הרגיש "חבטה" בצד שמאל של המשאית אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו המאוחרת לכך שהתובעת "שפשפה את הדלת שלה" וכן עם סוג ומיקום הנזק ברכב התובעת בו נראים סימני מעיכת הפח בדלת קדמית ימנית וסימני חיכוך נמשכים לפנים עד למראה . לא סביר שרכב התובעת יסטה במהלך נסיעה עם צד הרכב בלבד ולא עם קדמת הרכב, בו לא נראה נזק על פי חוות דעת השמאי והתמונות שהוצגו, וביתר שאת אין זה סביר כי המראה הימנית ברכב התובעת, החלק הבולט ברכב התובעת, תפגע במשאית ותישאר על תילה כשלגרסת נהג הנתבעים הוא חש "חבטה" במשאית בחלקה האחורי.

חוסר אחידות נוספת יש בגרסת נהג הנתבעים בנוגע למקום הנזק במשאית הנתבעים. לדברי נהג הנתבעים בעדותו הראשית הוא משאית הנתבעים נפגעה "בצד שמאלי אחורי" בארגז (עמ' 2 שו' 27-28), בהמשך עדותו הבהיר כי "המשאית נפגעה בפינה שמאלית אחורית" (עמ' 3 שו' 10) ובחקירתו הנגדית כי הפגיעה הייתה במגן המדרגה של המשאית, בקצה הסופי (עמ' 3 שו' 15).

11. אמנם בטופס ההודעה מטעם נהגת התובעת (ת/1) נטען כי משאית הנתבעים סטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת, אולם בחקירתה הנגדית אישרה נהגת התובעת שלא ראתה את המשאית עד לתאונה (עמ' 2 שו' 3), אינה יודעת באיזה חלק של המשאית היה המגע בתאונה (שו'5) ולא ראתה את המשאית סוטה (שו' 7). אלא שבכך אין לטעמי לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי, לפיה החלק האחורי שמאלי של משאית הנתבעים שהוסעה בנתיב הימני והקדימה את רכב התובעת, סטתה קלות שמאלה תוך כדי נסיעת כלי הרכב לנתיב האמצעי בו הוסע רכב התובעת. אין מחלוקת להתרחשות התאונה בין שני כלי הרכב וכי רכב התובעת הוסע בנתיב השמאלי בעוד שרכב הנתבעים בנתיב הימני, כשהוא מקדים את רכב התובעת. נהג הנתבעים אישר בעדותו רכב התובעת ניזוק בתאונה, בדלת ובמראה (עמ' 3 שו' 1) ומוקדי הנזק בכלי הרכב תומכים במסקנה כי משאית הנתבעים היא שסטתה עם חלקה האחורי לנתיב נסיעת רכב התובעת. משאית הנתבעים הקדימה את רכב התובעת ולאור מסקנתי כי חלקה האחורי של המשאית סטה , ניתן להבין מדוע נהגת התובעת לא יכולה הייתה לומר שהמשאית סטתה לנתיבה אלא רק שהמשאית נראתה לאחר התאונה צמודה לרכב התובעת.

12. תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת:" לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". בהתאם להוראת תקנה 21(ב) לתקנות התעבורה: "כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא - (1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך; (2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמ ור". לאור המסקנה אליה הגעתי, נהג הנתבעים לא מילא חובות אלה, ומכאן אחריותו לתאונה.
13. בנסיבות העניין ומשמסקנתי על יסוד החומר שפני כי נהג הנתבעים סטה עם חלקו האחורי לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת, כששני כלי הרכב בנסיעה, לא ראיתי כי היה בידי נהגת התובעת למנוע את התאונה ולפיכך אינני מטילה אחריות עליה.

14. אשר לנזק, תביעת התובעת נתמכת בחוות דעת שמאי ו חשבונית שכר טרחת השמאי. הנתבעים לא סתרו את חוות דעת השמאי שבדק את רכב התובעת, לא הגישו חוות דעת נגדית ולא זימנו את השמאי לחקירה נגדית. כך שאני מקבלת את חוות הדעת, ואת התביעה על יסודה.

סוף דבר
לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה במלואה.
הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 6,167 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ . הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ז, 29 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: איבון אילון
שופט :
עורכי דין: