ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנרגיה משולבת מתקדמת בע"מ נגד עיריית חדרה :

- סעד זמני
בפני כבוד ה שופט אלכס קיסרי

מבקשת

אנרגיה משולבת מתקדמת בע"מ

נגד

משיבה

עיריית חדרה

החלטה

המבקשת הגישה עתירה לביטול דרישות תשלום בסכום כולל של 5,980,926.44 ₪, ששלחה לה המשיבה בגין היטלי פיתוח – היטל תיעול והיטל שטחים ציבוריים פתוחים ("שצ"פ"), בקשר עם הקמת תחנת כוח פרטית במקרקעין הידועים כחלקות 7 ו-8 בגוש 10020 בחדרה.

בגדר העתירה ביקשה המבקשת צו זמני, שעל פיו בית המשפט יורה למשיבה לקבל, חלף תשלום בפועל, ערבות בנקאית בסכום דרישות התשלום, וזאת על מנת לאפשר למבקשת למלא אחר הדרישות שנקבעו על ידי הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות ("ות"ל") כתנאי למתן רישיון בנייה להקמת תחנת הכוח. בין השאר התנתה ות"ל את מתן רישיון הבנייה בהסדרת תשלום היטלי הפיתוח שנדרשו ממנה.

ביום 25.9.16 התקיים דיון בבקשה לצו זמני, והצדדים הסכימו שבמקום הדיון בבקשה יינתן פסק הדין על יסוד העתירה והתשובה לה, שבאותה עת טרם הוגשה, והמשיבה קיבלה רשות להגישה עד יום 9.10.16. לאחר שהוגשה התשובה הגישה המבקשת, על פי רשות שניתנה לה, תגובה קצרה, וביום 26.10.16 הגישה המבקשת בקשה להחשת מתן פסק הדין, ולחלופין למתן החלטה בבקשה לסעד זמני, שכן לטענתה היא נתונה בסד זמנים רגולטורי שנקבע על ידי ות"ל, שאינו מאפשר לה להשתהות בקבלת היתר הבנייה. על רקע בקשה זו ועל רקע חגי תשרי שחלו בכל פרק הזמן הרלוונטי להחלטה זו, החלטתי ביום הגשת הבקשה כי תחילה תינתן החלטה בבקשה לסעד זמני, ורק לאחר מכן יינתן פסק הדין בעתירה.

בעתירה מעלה המבקשת שורה ארוכה של טענות כנגד דרישות החיוב, הן בנוגע להיטל התיעול הן בנוגע להיטל שצ"פ, אולם כפי שיסתבר, משקלן של טענות אלה בהקשר הנוכחי אינו רב, ואין די בהן כדי לקבל את הבקשה.

כפי שציינתי בהחלטה שניתנה ביום הגשת העתירה והבקשה, מהותה של הבקשה היא למתן צו עשה זמני. במילים אחרות, המבקשת אינה מבקשת לשמר מצב קיים כי אם לשנותו, במובן זה שיינתן צו זמני המורה למשיבה לתת בידי המבקשת אישור בדבר תשלום חובותיה בגין היטלי פיתוח אף שהיא לא שילמה אותם. ההלכה המושרשת היא שצו עשה זמני יינתן רק במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, וכך גם פסק בית המשפט העליון בע"א 7066/15 לוסקין נ' בקר (5.11.15) כשאמר כי:

"צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית לשם מניעת תוצאה קשה וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, פסקה 5 (13.12.2005))".

וראו גם רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ (11.4.16) ורע"א 3897/16 ביטון נ' עזבון המנוח מרק (24.5.16).

מעיון בנימוקי הבקשה לא שוכנעתי שעניינה של המבקשת נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את מתן הצו המבוקש. אכן, מדובר בתשלום אגרות בסכום כולל של למעלה מחמישה מיליון ₪, אולם לדעתי נתון זה כשלעצמו איננו השיקול הרלוונטי היחיד. מאזן נוחות, בהקשר של סעד זמני, משמעו שאם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש עלול להיגרם למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון אם תתקבל תביעתו או עתירתו. המבקשת לא הצביעה על עובדות המקימות חשש לנזק כזה, ובאין טענה שאם תתקבל העתירה היא לא תוכל להיפרע מן המשיבה את הסכום ששולם, מתחייבת המסקנה שנימוקי מאזן נוחות אינם תומכים בבקשה.

מעבר לכך, נראה הדבר שלכאורה טענת המשיבה, שהוראות הדין תומכות בעמדתה שעל המבקשת לשלם את ההיטלים כתנאי לקבלת האישור, איננה משוללת יסוד. בהתייחסו לסוגיה זו מציין המחבר

ע' שפיר בספרו "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", מהדורה שלישית (2016) כרך א (" שפיר"), כי:

"הוראות מפורשות המתירות המצאת ערבות בנקאית כתחליף לתשלום מזומן לשם קבלת אישורים והיתרים סטטוטוריים קיימות בדין המסדיר היטל השבחה, מס רכוש ומס שבח. באשר לאגרות ולהיטלי פיתוח ייחד המחוקק הוראות המתירות הפקדת ערובה תחת ביצוע תשלום בהליכי רישוי בדרך מקוצרת וכתנאי למתן היתר בנייה בהליכים אלו אם הרשות המקומית אינה יודעת במדויק במועד מתן ההיתר מהו סכום החבות באגרות ובהיטלים. לבד מסיטואציה מיוחדת זו אין בנמצא הוראות דין המתירות המרת תשלום אגרות והיטלי פיתוח בערבות. העדר הוראות כאמור לעומת ההוראה הספציפית שייחד המחוקק לאגרות והיטלים בהליכי רישוי בדרך מקוצרת, כמו גם קיומן של הוראות כאלה באשר לחיובי מס ותשלומי חובה אחרים, מצביעים על הסדר שלילי, שלפיו מכלל הן אתה למד על הלאו וכי בחיובים מסוג אגרות והיטלי פיתוח אין המחוקק מוכן להסתפק בערבות בנקאית, והוא עומד, כתנאי למתן אישור כאמור, על פירעונם של חיובים אלה בפועל, ולו תחת מחאה" (בעמוד 582) (ההדגשה הוספה, א"ק).
דברים אלה, בכל הכבוד, מקובלים עליי, ולדעתי בהיעדר תמיכה לכך בהוראות הדין (כדוגמת תקנה 2 לתקנות התכנון והבנייה (התחייבות וערבות להבטחת תשלומים להיתר), תשנ"ב-1992 או תקנה 4 לתקנות התכנון והבנייה (ערובות להבטחת תשלום היטל השבחה ודחיית תשלומים), תשמ"א-1981), אין למבקשת זכות קנויה להמיר את תשלום ההיטלים בערבות בנקאית, והמשיבה אינה חייבת לקבל ערבות כזו כנגד מתן האישור הדרוש למבקשת בקשר עם היתר הבנייה. תשלומי אגרות והיטלי פיתוח הם מקור תקציבי לפעילותה של המשיבה בנושאי תשתית והיא אינה יכולה לממן פעילות זו, שמטבעה היא עתירת הון, אלא כשבקופתה סכומים ששולמו לה ולא ערבויות – בנקאיות או אחרות – שהופקדו אצלה (ראו גם עת"מ 59456-03-11 משאבים מתחדשים בע"מ נ' הוועדה המשותפת לתכנון ובנייה מתחם בז"ן (25.9.11) ("עניין משאבים מתחדשים").

המבקשת ביקשה למצוא תמיכה לבקשה בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בעת"מ 269/01 רשות הנמלים והרכבות נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד (23.11.01) (" עניין רשות הנמלים"), שם נקבע כי סעיף 145(ד) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה–1965 ("חוק התכנון") מאפשר למוסד התכנון לתת היתר בנייה כנגד ערבות בנקאית חלף תשלום במזומן של סכומי היטלים

הנדרשים ממבקש ההיתר. לדעתי אין הנדון דומה לראיה ופסק הדין בעניין רשות הנמלים אינו מועיל למבקשת.

סעיף 145(ד) לחוק התכנון מורה כי:

"אישר מוסד תכנון בקשה להיתר וקוימו התנאים המוקדמים שנקבעו על-ידי מוסד התכנון, לא יעוכב מתן ההיתר אם נתמלאו לגביו כל דרישות החוק והתקנות, ושולמו האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה, שיש לשלמם על פי כל חיקוק, בגין הנכס שאליו מתייחס ההיתר או ניתנו הערבויות המתאימות להבטחת תשלום כאמור, בכפוף להוראות כל דין; הועדה המקומית תודיע למבקש ההיתר תוך ארבעה עשר יום מהיום שביקש זאת, את פירוט החיובים כאמור" (ההדגשה הוספה, א"ק).

בהתייחסו לשאלת פרשנות המונח ערבויות מתאימות שבסעיף 145(ד) מצא בית המשפט לעניינים מנהליים, על יסוד הדברים שנאמרו בעת הדיון בכנסת בנושא זה, תמיכה לאפשרות להורות למוסד התכנון לתת את היתר הבנייה המבוקש כנגד ערבות בנקאיות, באמרו :

"[ו]אולם, במקרה דנן, כאשר מילות החוק משתלבות היטב עם פרשנותה של העותרת ודברי-הכנסת ברורים ביותר, נראה כי נמצא פתרון לסוגיית פרשנות הסעיף. לטעמי, גישה אחרת תהא פועל יוצא של אי-שביעות רצון מן הדין המצוי ולא פועל יוצא של הכרעה שיפוטית בנושא פרשנות".

עם זאת, דעה אחרת הובעה בעניין משאבים מתחדשים (פסקה 13 של פסק הדין), וגם אצל שפיר ניתן למצוא הסתייגות מן המסקנה שאליה הגיע בית המשפט בעניין רשות הנמלים. בהתייחסו לפסק הדין מציין המחבר כי:

"בית המשפט נמנע מלדון בהסדרים אלו (ההסדרים הסטטוטוריים המאפשרים מתן ערבות במקום תשלום, א"ק) ומלהדרש להשפעתם על הסמכות להמציא ערובה תחת תשלומם של אגרות והיטלי פיתוח. הימנעות זו מלהתמודד עם משמעם של הסדרים אלה בולטת וקשה בייחוד כשמדובר בהסדר הספציפי שייחד המחוקק לחבות באגרות ובהיטלי פיתוח בהליכי רישוי בדרך מקוצרת. הסדר שכזה באשר לאותם תשלומי חובה הוא הסדר שלילי מובהק, ואין כל דרך פרשנית נאותה לייחס לו משמעות אחרת " (בעמוד 583).

אוסיף עוד כי פסק הדין בעניין רשות הנמלים ניתן על רקע נסיבות שונות מאלה שבענייננו, ולא מן הנמנע שאת תוצאת פסק הדין יש להבין על רקע נסיבות העניין שם. שלא כבענייננו, בעניין רשות הנמלים הופנתה העתירה כלפי מוסד תכנון, והסעד שהתבקש היה מתן צו שיורה למוסד התכנון לתת את היתר הבנייה המבוקש. משום כך נדרש בית המשפט לשאלת פרשנותו של סעיף 145(ד) לחוק התכנון והגיע למסקנה שאליה הגיע. בענייננו, המשיבה אינה מוסד תכנון וספק אם היא כפופה במישרין להוראת סעיף 145(ד) לחוק התכנון. אופן הפעלת שיקול דעתה של המשיבה אינו בהכרח זהה לאופן הפעלת שיקול דעתו של מוסד תכנון, מה גם שכפי שהמשיבה ציינה בצדק, הות"ל – שהיא מוסד התכנון בענייננו – לא צורפה כמשיבה לעתירה ודבריה לא נשמעו.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית אולם בשל דרך התנהלות של המשיבה, שעליה הערתי בהחלטתי מיום 6.10.16, איני רואה לחייב את המבקשת בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אנרגיה משולבת מתקדמת בע"מ
נתבע: עיריית חדרה
שופט :
עורכי דין: