ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אייכנשטיין נגד כונס הנכסים הרשמי :


בפני כבוד ה שופטת עירית כהן

המבקש

יוסף אייכנשטיין
ע"י ב"כ עו"ד דרור שוסהיים

נגד

המשיבים

  1. כונס הנכסים הרשמי
  2. עו"ד דינה גן עדן סרבי - ה נאמנת
  3. אלחנן ראובן דורלכר - החייב

החלטה

לפניי בקשת הנושה יוסף אייכנשטיין לקבוע כי הוא נושה מובטח ולהורות להעביר לידיו כספים שהתקבלו ממכירת דירת החייב.
המדובר בדירה ברח' זלמן דרוק בירושלים שהזכויות בה רשומות ברשות מקרקעי ישראל ובחברה משכנת.
מימוש הדירה אושר לבקשת בנק ירושלים, אשר היה נושה מובטח שלטובתו נרשם משכון על הדירה. הדירה מומשה על ידי הבנק והנאמנת במשותף, החוב לבנק נפרע ויתרת כספי המכירה הועברה לקופת הכינוס.
בבקשה נטען כי המבקש הלווה לחייב כספים בשנת 2008 ונרשמו לטובתו הערת אזהרה ושעבוד על הדירה בחברה המשכנת. לטענת המבקש הוא מצוי, אפוא, במעמד זהה לזה של הבנק והשעבוד לטובתו קודם לכל שעבוד אחר, ולכן יש להעביר לידיו את הכספים שנותרו ממכירת הדירה וששייכים לחייב.
הנאמנת מתנגדת לבקשה וסבורה כי הנושה אינו במעמד של נושה מובטח.
בתגובת הנאמנת נטען, בין היתר, כי בהסכם המשכון שבין החייב והבנק נקבע סייג שלפיו החייב מתחייב שלא לשעבד את הנכס או חלקו בשעבוד נוסף ללא אישור הבנק, ושעבוד כזה יהיה חסר תוקף. עם רישום המשכון לטובת הבנק אצל רשם המשכונות בשנת 2005 נרשמה הערה לגבי קיומו של הסייג האמור.
עוד נטען בתגובת הנאמנת כי אצל רשם המשכונות לא קיים כל רישום של משכון על הדירה לטובת המבקש - אם כי לטובתו נרשם, ומאוחר יותר בוטל, משכון על נכס אחר של החייב. הנאמנת לא חלקה על כך שלטובת המבקש נרשמה הערה אצל החברה המשכנת.
לטענת הנאמנת, דינם של מקרקעין שאינם רשומים במרשם המקרקעין כדין מיטלטלין, ועל כן משתכלל המשכון לגביהם ברישום אצל רשם המשכונות. המבקש, אשר כאמור רשם משכון על נכס אחר של החייב, ידע כי זו הדרך לרשום שעבוד. ככל שהיה בכוונת המבקש לרשום משכון על הדירה היה עליו לעשות כן בפני רשם המשכונות ולא להסתפק ברישום אצל החברה המשכנת, ואילו היה עושה כן היה מגלה כי הוא מנוע מלרשום שעבוד ללא הסכמת הבנק, שלטובתו נרשם משכון עוד קודם לכן. עוד לטענת הנאמנת, גם הרישום בחברה המשכנת אינו בר תוקף בשל הסייג בהסכם השעבוד של הבנק.
בדיון שהתקיים טען ב"כ המבקש כי אמנם המבקש לא רשם משכון, אך מאחר שבנק ירושלים יצא מהתמונה מששולם לו כל החוב כלפיו ומאחר שרשומה לטובת המבקש הערת אזהרה בחברה המשכנת, כי אז הוא הבא בתור להיפרע מתמורת הדירה. לטענתו כאשר יש חברה משכנת היא נחשבת כ"טאבו", המדינה מעניקה לה את הקרקע והיא מנהלת את הרישום.
במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי השאלה שבמחלוקת היא האם הערה שנרשמה בחברה המשכנת מספיקה כשלעצמה על מנת להקנות לנושה מעמד של נושה מובטח.
בהחלטה שניתנה על ידי עם תום הדיון קבעתי כי המבקש יודיע בתוך 21 יום האם הוא עומד על הבקשה, וככל שכן יגיש פסיקה התומכת בטענתו כי די בהערה בחברה המשכנת.
בהודעתו מיום 10.8.16 הפנה המבקש לפסק הדין שניתן בבש"א (מחוזי י-ם) 3873/05 נויזץ נ' המנהל המיוחד על נכסי עמר (31.3.2006), אשר לטענתו עוסק בסיטואציה דומה ונקבע בו כי רישום בחברה משכנת גובר על שאר הנושים למעט הבנק שנתן משכנתא מדרגה ראשונה.

דיון
סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 מגדיר נושה מובטח כ"מי שבידו שעבוד או עיכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב".
הפסיקה בעבר קבעה כי "בדרך כלל נוצרת זכות המשכון (משכנתה) הנותנת בטוחה ודין קדימה כלפי נושים אחרים - רק על-ידי רישום, וקשה למצוא צידוק כלשהו לכך שנגרוס איזו זכות משכון שביושר על-ידי התחייבות או הסכמה כלשהי לרשום משכנתה" (ע"א 283/67 הנאמנים לנכסי רפיח נ' מדינת ישראל, פ"ד כב(1) 124 (1968)).
זכויות החייב בדירה לא היו רשומות במרשם המקרקעין אלא ברשות מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת ובנסיבות אלה לא ניתן היה לרשום משכנתא על הנכס. ביחס ליצירת משכון על זכויות אלה חלות הוראות חוק המשכון, התשכ"ז-1967 (ראו ע"א 277/73 כונס הנכסים הרשמי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד כט(1) 85 (1974)).
סעיף 4 לחוק המשכון קובע כי:
"כלפי נושים אחרים של החייב יהיה כוחו של מישכון יפה -
...
(3) בנכסים נדים ובניירות-ערך שלא הופקדו כאמור ובכל מקרה אחר - עם רישום המישכון בהתאם לתקנות שהותקנו לפי חוק זה, אולם כלפי נושה שידע או היה עליו לדעת על המישכון יהיה כוחו של המישכון יפה אף ללא רישום."
סעיף 24 לחוק מגדיר ""נושים אחרים של החייב" - לרבות הנאמן בפשיטת-רגל של החייב".
אין מחלוקת כי בענייננו לא נעשה רישום בהתאם להוראות תקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), התשכ"ז-1967 וכי המשכון על הדירה לא נרשם אצל רשם המשכונות.
במספר פסקי דין נקבע כי הרישום בחברה המשכנת או במינהל מקרקעי ישראל אינו מהווה תחליף לרישום אצל רשם המשכונות וכי לא די בו על מנת שלמשכון יהיה תוקף כנגד הנאמן בפשיטת הרגל (ראו ע"א 505/70 בנק למלאכה בערבון מוגבל נ' הנאמן על נכסי ציליק, פ"ד כה(1) 423 (1971); ע"א 277/73 הנ"ל; ראו גם פש"ר (מחוזי י-ם) 5250/08 פרנקל נ' הנאמן על נכסי אמזל (3.4.2011)). בדומה, נפסק ב ע"א 6529/96‏ טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך, פ''ד נג(2) 218 (1999), לעניין רישום זכויות אחרות במקרקעין, כי:
"סעיף 1 לחוק המקרקעין מגדיר "רישום" כ"רישום בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חוק זה או התקנות על פיו". לאור הגדרה זאת ולאור הפרשנות שניתנה לה בפסיקתו של בית-משפט זה, אין לקבוע כי למרשמים "פרטיים" למיניהם של זכויות ביחס לנכסי מקרקעין, המנוהלים על-ידי חברות משכנות, יש תוקף מחייב (לעניין זה ראו: ויסמן בספרו הנ"ל [16], בעמ' 242; לרנר, בחיבורו הנ"ל [17], בעמ' 87; אייזנשטיין בספרו הנ"ל (כרך א) [18], בעמ' 38-39).
גם ההצעה לקבוע כי למרשם המתנהל בספרי המינהל, הנחשב מרשם מהימן, יש תוקף מחייב, נדחתה בעבר."
החשיבות בריכוז הרישום הנוגע למשכונות במרשם אחד ברורה, מה גם שבענייננו כלל לא הובהר טיבו של הרישום המתנהל בחברה המשכנת. נסיבות המקרה שלפניי מצביעות על הבעייתיות במתן אפשרות לביצוע רישום מקביל בגופים שונים. בהתאם להסכם המשכון עם הבנק (נספח ב' לתגובת הנאמנת), החייב התחייב שלא לשעבד את הדירה בשעבוד נוסף. מדו"ח רישום המשכון (נספח א' לתגובת הנאמנת) עולה כי הערה על כך נרשמה אצל רשם המשכונות, כך שהמבקש לא יכול היה לרשום את השעבוד אצל רשם המשכונות. הכרה ברישום בחברה המשכנת תיצור אי וודאות ובמקרה שלנו תאפשר גם עקיפה של תנאי הסכם המשכון הראשון עם הבנק.
הרישום בחברה המשכנת אינו עונה, אפוא, על דרישת הרישום הקבועה בסעיף 4(3) לחוק המשכון.
בעקבות הלכת אהרונוב (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (1999)) בה נקבע כי התחייבות לעשות עסקה שלא נגמרה ברישום גוברת על זכותו של נושה שהטיל עיקול על הנכס, הובעה בספרות המשפטית הדעה לפיה גם משכון שלא שוכלל ברישום יהיה תקף כלפי נושים אחרים של החייב (ראו מיגל דויטש "נפילתה (?) ועלייתה של הזכות שביושר במשפט הישראלי – המשפט בעקבות המציאות" עיוני משפט כד 313, 367-365 (תשס"א)).
המלומדים זלצמן וגרוסקופף מסכימים כי בהתאם להלכת אהרונוב יהיה כוחו של משכון שלא נרשם יפה כלפי נושה שזיקתו לנכס נוצרה עקב עיקול, אולם באשר לתחרות בין בעל משכון שלא שוכלל ברישום ובין הנאמן בפשיטת רגל, לו מוקנים נכסי החייב, הביע המחוקק במפורש את עמדתו בדבר דחיית "זכויות נסתרות" והעדיף את אינטרס ההסתמכות הדיונית – וזאת הן בקביעה שבסעיף 24 לחוק המשכון, לפיה הנאמן בפשיטת הרגל נכלל בין נושי החייב שבהתאם לסעיף 4 אין כוחו של המשכון יפה כלפיהם ללא רישום, והן בקביעה שבסעיף 85(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, לפיה נכסים הנחזים להיות בבעלות פושט הרגל בתחילת ההליך הם חלק ממסת הנכסים העומדת לרשות הנאמן (נינה זלצמן ועופר גרוסקופף מישכון זכויות 115-114 (2005)). לפיכך סבורים הם כי מישכון בהסכם בלבד הוא חסר תוקף כלפי הנאמן וכי בעל המשכון לא יוכל ליהנות מהמעמד של נושה מובטח – " רק משכון או שעבוד ששוכללו כדין לפני שהוחל בהליכי פשיטת רגל או פירוק, יהיו תקפים כלפי הנאמן או כלפי המפרק" (שם, עמודים 303-301).
לדעה שונה, לפיה בהתאם להלכת אהרונוב זכותו של בעל המשכון עדיפה על זכותו של הנאמן בפשיטת רגל גם במשכון שלא נרשם, ראו את עניין פרנקל הנ"ל.
בנסיבות העניין מקובלת עלי עמדת המלומדים זלצמן וגרוסקופף, לפיה אין כוחו של המשכון שלא נרשם יפה כלפי הנאמן בפשיטת הרגל. העובדה שהמשכון ניתן בשנת 2008 ולא נרשם עד למתן צו הכינוס תומכת אף היא בתוצאה זו בהתחשב בהלכת גנז (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולנויאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (2003)). ראו לעניין זה את משכון זכויות, עמוד 266.
אעיר כי בעניין נויזץ, אליו הפנה ב"כ המבקש, נקבע כי מדובר בתחרות זכויות בין בעל המשכון שנרשם כהערה בחברה המשכנת ובין נושה אחד נוסף, וההכרעה התבססה על העובדה שהנושה הנוסף ידע על קיומה של ההערה בחברה המשכנת. כאמור, סעיף 4 לחוק המשכון קובע כי "כלפי נושה שידע או היה עליו לדעת על המישכון יהיה כוחו של המישכון יפה אף ללא רישום". בענייננו כלל לא נטענה טענה בדבר ידיעה של מי מהצדדים הרלבנטיים אודות הרישום בחברה המשכנת.
אני דוחה, אפוא, את הטענה כי המבקש הוא נושה מובטח.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף אייכנשטיין
נתבע: כונס הנכסים הרשמי
שופט :
עורכי דין: