ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמוס נחום נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

התובע

עמוס נחום (אסיר)

נגד

הנתבעת

מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר

פסק דין

התובע הינו אסיר בכלא שאטה.

הוא תובע מהנתבעת פיצוי כספי עבור סבל ונזק שנגרמו לו על ידי הגורמים האחראיים בכלא.

התובע עבר טיפול שיניים במרפאת הכלא על ידי רופא פרטי אותו הזמין לשם כך, כאשר אותו רופא התקין לתובע כתר על גבי שתל.

לאחר שעזב הרופא את המרפאה וחזר לביתו, נפל הכתר באותו היום .

התובע פנה לשלטונות הכלא בבקשה לקבל עזרה ראשונה במרפאת השיניים של הכלא, כך שהכתר יודבק לשתל באופן זמני, אך נענה בשלילה על ידי רופא השיניים של הכלא.

בעקבות כך נאלץ התובע להתנהל ללא כתר על גבי השתל, לרבות זאת שנאלץ לאכול את ארוחותיו במצב זה.

התובע טוען שעקב כך נגרמו לו נזקים לחניכיים ולחלל הפה בכלל, והשתל ניזוק ובהמשך נפל והתובע יידרש להתקינו מחדש.

הנתבעת מפנה לנהלים שלה בהקשר הרלוונטי, לפיהם אסיר אמור להרכיב גשרים, כתרים או שתלים, באמצעות רופא פרטי בלבד.

במקרה שאסיר בוחר לעשות כן, עליו להגיש בקשה להכנסת רופא פרטי למרפאת הכלא , מטעמו ועל חשבונו, בקשה שבה הוא מאשר שהאחריות הכוללת לטיפול הינה על הרופא הפרטי ועל האסיר לבדם.

אין חולק שהתובע הגיש בקשה שכזו.

אין חולק גם שהרופא הפרטי הרלוונטי חתם על הצהרה שבה התחייב לפעול על פי נוהלי שב"ס, הכוללים בין השאר את התחייבותו לספק לתובע עזרה ראשונה במידה וזו נדרשת לאחר הטיפול.

יום לאחר הטיפול שעבר התובע, נפלו לתובע שלושה כתרים (התובע מתלונן על נפילת כתר יחיד ביום הטיפול ) והתובע ביקש לקבל טיפול במרפאת השיניים בכלא.

רופא השיניים של הכלא פנה בהתאם לנוהל, לרופא הפרטי , וביקש ממנו להגיע לבית הסוהר ולטפל בתובע אך הרופא הפרטי השיב שיוכל להגיע רק כעבור יומיים.

רופא הכלא הסביר לתובע, שעל פי נוהלי שב"ס אין הוא רשאי לטפל בו.

הנתבעת מפנה לסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952 וטוענת שחלה עליה ההגנה האמורה בו משום שהעובדים מטעמה עמדו בתנאים הנדרשים לצורך מתן ההגנה.

בדיון עצמו הודה רופא השיניים של הכלא, שבמקרים קודמים סיפק לתובע עזרה ראשונה , על אף הטענה בסעיף 12 לכתב ההגנה שאין הוא רשאי לעשות כן לאור האמור בפקודת הנציבות.

ב-נ/1 מפרט רופא השיניים של הכלא את נימוקיו לכך שלא טיפל בתובע במקרה נשוא תביעה זו.

הנימוק הרפואי מופיע בסעיף 11 כלהלן:

"בבדיקתו שטף דם בשפה התחתונה ובזווית הפה לטענתו בעת הטיפול יום קודם חלק מגשר עליון 4 יחידות ובסיס קרמי המשחזר חניכיים נשבר והודבק ע"י הרופא הפרטי עם דבק זמני. הוסבר לאסיר שאין אפשרות לגעת בעבודתו של הרופא הפרטי ובמיוחד במקרה הספציפי שלו, היות ומדובר בשיקום מורכב והתנאים בפה לא מאפשרים את אחיזת הכתרים רק עם דבק. דבק רק יגביה את הגשר וכך, לא יוכל לסגור את שיניו. לנו אין את סוג הדבק שבו משתמש הרופא הפרטי היות ואנו לא מבצעים טיפולים משקמים בכתרים. שימוש לא מושכל בחומר הדבקה שלנו עלול להוביל לנפילת הגשר וסכנת בליעה/הדבקה חזקה מידי שעלולה לתלוש את השתלים בניסיון הורדת הגשר".

התובע לא הצליח לשכנע אותי על פי מאזן ההסתברויות, שרופא הכלא ד"ר ריידל, פעל במקרה זה בשרירות לב ושלא בתום לב.

מוכן הייתי לבחון, האם חייבת הייתה הנתבעת להתנהל על פי העיקרון לפיו חוב ה עליה לנהוג בתום לב בכל זכות הנתונה לה, כך שלא די בכך שהראתה לבית המשפט שנהגה על פי נוהלי שב"ס, ואולם על התובע נטל השכנוע להראות שהנתבעת נהגה שלא בתום לב, והוא לא עמד בכך.

לא למותר לציין, שהרופא הפרטי שעבד בשירותו של התובע ואשר התחייב לתת לו עזרה ראשונה בעקבות הטיפול, לא עמד בהתחייבות זו, כאשר נמנע מלהגיע לכלא מיד והגיע כעבור מספר ימים על מנת לתקן את תוצאות עבודתו הראשונה, ורופא זה אינו נתבע על ידי התובע בגין כך.

התובע גם לא סיפק חוות דעת רפואית שיש בה לסתור את דבריו של ד"ר ריידל אותם ציטטתי לעיל מ-נ/1.

בהתחשב בכל אלה, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמוס נחום
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: