ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביטל חייט נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם בן קרת
נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר
התובעת:
אביטל חייט
ע"י ב"כ: עו"ד י. תמרי (ס.מ.)
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ש.צמיר

החלטה

בפנינו בקשת התובעת (מ-16.6.16) לצירוף ראיה [ תצהיר התובעת אליו תצורף תכתובת דוא"ל בינה לבין העובדת גב' אלה סוייפר ("העובדת")]:
טוענת התובעת כי לאחר דיון ההוכחות הראשון הצליחה ליצור קשר עם העובדת ובתכתובת שצרפה, עלה כי העובדת זוכרת את "האירוע" הספציפי והשפ עתו על התובעת.
מדובר בראיה נוספת וחשובה בראיות שעל ביה"ד לבחון.
העובדת מתגוררת בקנדה עם משפחתה והתובעת חושבת שתסכים להגיע למתן עדות בפני גורם מוסמך וכי אין בין התובעת לעובדת קשר כל השנים.
גם אם לא ניתן לחקור את העובדת , עפ"י ההלכה הנוהגת כיום, ניתן להגיש התכתובת כראיה , כשביה"ד יבחן את משקל הראיה (בש"פ 5620/09 קולוקר נ' מד"י; ע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן נ' בנק בינלאומי). מעולם לא היה כלל האוסר על עדות שמיעה .
"לפיכך, יש לאפשר הגשת התצהיר המשלים המצורף לבקשה זו בצירוף התכתובת במייל לתיק. כמובן ככל שהנתבע יבקש לחקור את התובעת בקשר לתצהירה זה וכן התכתובת, התובעת כמובן עומדת לרשות הנתבע לצורך כך".

לאור החלטה מ-16.6.16 התוהה הכיצד צורפו "הראיות" לבקשה, השיבה התובעת (1.8.16) כי אין מדובר בתצהיר מטעם העובדת אלא בהגשת התכתובת בינה לתובעת, התובעת היא חלק מהתרשומת והיא יכולה להעיד על קיומה ועצם קיום התכתובת אינה עדות שמיעה. זו בהחלט ראיה חשובה ומרעננת בניגוד לשכחה שתקפה את העובדים האחרים; מדובר בסיוע לבית הדין להגיע לחקר האמת".

בנסיבות חוק זה, משמדובר בבטח ון סוציאלי, "ולנוכח אי העמידה הד ווקנית ההדדית" על הפרוצדורה, יהיה נכון לאשר הראיה ו"התובעת עומדת לרשות הנתבע לחקירה על ראיה זו".

הנתבע בתגובתו (2.8.16) מתנגד לבקשה:
דרך המלך היא לאפשר חקירת כל עד בחקירה נגדית באולם ביה"ד.
"התובעת מצאה דרך מקורית לעקוף את סדרי הדין ולמנוע מהנתבע אפשרות חקירה, וכן לאפשר לתובעת להעיד במקום העדה". לא ברור אלו סדרי דין מאפשרים "עדות" באמצעות תכתובת מייל, בין התובעת לאדם אחר.
ככל שהתובעת מבקשת כי התכתובות ישמשו כח.ר. על העד ה להתייצב לח.נ..
הוכחות התקיימו ב-20.3.16 ונשמעו התובעת ועֵד וביום 22.5.16 נשמעו 3 עדים נוספים מטעמה והתובעת הצהירה "אלה עדיי" וניתנה החלטה על סיכומי הצדדים.
למרות שיצרה קשר עם העובדת לאחר הדיון הראשון, כטענתה – לא מצאה לנכון לזמנה לדיון ההוכחות השני ואף לא להעלות בקשתה , טרם סיום פרשת התביעה.

ולהכרעתנו –
קשה להבין, שלא לומר יותר מכך, התנהלות התובעת.
בהליך זה התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת הבכירה מ. לויט ב-26.10.15 ונקבע כי עדויות התובעת תוגשנה בתצהירים עד 1.1.16.
ב-5.11.15 הגישה התובעת תצהירה ובקשה לזימון 3 עדים.
ב-9.11.15 הגישה התובעת תצהיר בעלה (ובלא שהובהר , ולו מטעמי "הנימוס המשפטי", מדוע לא הוגש עם תצהירה).
ביום 20.3.16 נשמעה עדות התובעת ובעלה. בתום הדיון נקבע לעדות 3 העדים שבבקשתה, ואלה אכן נשמעו ב-22.5.16.
בתום הדיון , משהצהירה התובעת "אלה עדיי" ומשהנתבע הודיע כי אין לו עדים, הורינו על סיכומי הצדדים.
תחת סיכומיה – הגישה התובעת בקשתה זו, אלא שלא מצאה לעשות כן, ולו כמתחייב משפטית.
אמנם, מצויים אנו בביה"ד לעבודה , שאינו נוהג "קלה כבחמורה" בעניינים דיוניים, אלא שהבקשה ובעיקר צרופותיה – אינן עניין דיוני אלא מהותי – ולא היה מקום לצרף "הראיות" לבקשה, בטרם כך נקבע.
צר לנו כי גם החלטה בהקשר זה לא הניבה המענה המשפטי הראוי.

ולעצם העניין –
הגם שהצהירה התובעת כאמור, לא נמנע ממנה "להרחיב" ולהוסיף ראיותיה, גם אם יש בבקשתה, משום התמודדות (ולו בדיעבד) , עם גרסתה/ עם כל שהיה עליה לעשות, הרבה קודם לדיונים בפנינו!
גם בבקשתה צועדת התובעת שלא בנתיב הנכון, בצטטה פס"ד שלא ממין העניין ובלא שמבהירה היא (גם לא בתצהיר שבתמיכה לבקשתה) , מדוע לא מצאה להודיע לביה"ד, לאחר הדיון הראשון, כי זו בקשתה/כוונתה/"סברתה"? – אף לא נדע אם התובעת סבורה שהעובדת תסכים לבוא להעיד (כטענתה בבקשה, ס' 8), או שמא, לא תסכים (כטענתה, בתצהיר התמיכה ס' 7) – אלא שגם זה, בכל הכבוד, אינו "מענייננו".

אם סבורה התובעת שההתכתבות היא ראייה נוספת וחשובה לראיותיה – עוד יותר לא נבין , מדוע לא נמצא לה לפעול כמתחייב , ליידע את ביה"ד מבעוד מועד ולבקש העדת העדה! ודאי כך, טרם מועד ההוכחות השני!

והנה – התובעת בבקשתה, הודעה ותגובתה – אינה מתמודדת עם העיקר: אם אכן מבקשת היא להציג עדותה של העובדת , ראייה חשובה כטענתה – תתכבד ותזמנה לעדות.
אם אינה מבקשת לזמן העובדת לעדות – ודאי יכולה היא, אם כך מבקשת היא, להציג התכתובת שלה לעובדת. הא ותו לא.
אין בפנינו נתון אחד שיהא בו לשינוי סדרי בראשית בהליך משפטי! נבהיר כי נדמים טיעוני התובעת כ"איון" מוחלט של הצורך בעדויות... שהרי מדוע לא "יסתפק" ביהמ"ש, בכל הליך משפטי – בתכתובת של תובע, לדוגמא, לבא כוחו או למכר שלו ועל בסיס זה – יכריע ביהמ"ש... ? שמא, לשיטתה "המשפטית" , בכל הליך לא ידרש ביהמ"ש אף לא לח.נ. של תובע, להכרעתו... וביהמ"ש יתייחס אך ל"משקל" ולא לקבילות?!

כמו בכל הלכה, כך כאן –ביהמ"ש נדרש ל"נסיבות" בהן הוחלט כפי שהוחלט.

בענייננו, ולא לאור עיתוי הבקשה (הגם שגם בכך יש טעם לדחייה), ודאי משסבורה התובעת שעסקינן ב"ראיה חשובה", "ראיה שמציגה ומאשרת קיומו של אירוע חריג" (הודעת התובעת מ-21.8.16) ומשהתובעת מבקשת כאמור שם "לסייע לבית הדין להגיע לחקר האמת" – ודאי ע"מ לאפשר לתובעת "למצות את זכויותיה הסוציאליות" – תוכל התובעת להזמין העובדת תוך שאף היא עצמה תתייצב להעיד לדיון , הנקבע בזאת ליום 25.12.16 לשעה 14:30.

עדותה הראשית של העובדת תהא התכתובת שלה לתובעת כפי שצורפה לבקשה, בכפוף לחקירתה הנגדית.
השלמת עדותה הראשית של התובעת היא התכתובת ( שלה עצמה) ו זו תוגש בכפוף לחקירתה הנגדית.
[מניחים אנו כי אין "באמתחתה" של התובעת עדים נוספים ובכפוף להצהרתה (בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו) כי אין עוד עדים המצויים בעובדות האירוע, ש יכול שתבקש להעידם – תסתיים סוף-סוף פרשת התביעה ].

לא תתייצבנה לדיון – יוגשו סיכומי התובעת כמפורט להלן:
סיכומי התובעת יוגשו תוך 7 ימים לאחר מועד הדיון עם עותק ישירות; סיכומי הנתבע יוגשו עד 30 יום אח"כ.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, (30 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נ.צ. מעסיקים
רון שפיר

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. עובדים
אברהם בן קרת
נחתם ע"י נ.צ. ביום 30.10.16.


מעורבים
תובע: אביטל חייט
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: