ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלן אילן ביסמוט נגד דאבס סובחי :

בפני כבוד ה שופט דר' מנחם רניאל

מערערים

אלן אילן ביסמוט

נגד

משיבים

דאבס סובחי

פסק דין

זו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (הרשם הבכיר נדים מורני) מיום 10.3.16, לפיו דחה את התנגדות המערער לביצוע השטרות לגופה, וחייב את המערער בתשלום 3 שיקים שנמשכו על ידו.

המשיב מחזיק בשיקים, בע"נ של 60,000 ₪, אשר שניים מהם חזרו כחסרי כיסוי מספיק והאחד חזר עקב הודעת ביטול. לדבריו, קיבל את השיקים, למוטב בלבד, ללא שם נפרע, שהוסף לבקשתו, מאדם בשם מואיד פוקהא, ושילם לו 55,000 ₪ עבור השיקים.

המערער התנגד לביצוע השיקים, בטענה אחת ויחידה, והיא שאלו היו שיקים שנועדו לתשלום לחברת אלום ג'רסי, בגין עיסקה של הזמנת אלומיניום שהתבטלה. בעת ביטול העיסקה, נטען על ידו, החזירה החברה את השיקים הפתוחים, ואלה היו על השולחן. עקב הרוח חזקה שאיימה להעיף את השיקים, מר פוקהא אמר שיתפוס אותם וישמור עליהם עד לסיום ביטול החשבוניות והקבלה בין המערער לחברה. כשנציג החברה עזב את המקום, שכח המערער בדבר השיקים, ונזכר בערב. אז פנה למר פוקהא שהבטיח להחזיר את השיקים, אך לא הופיע עוד לעבודה.

להסיר ספק, כפי שאישר ב"כ המערער בדיון בפני, זו הטענה העובדתית היחידה של המערער. כפי שציין בית המשפט קמא, בעת הגשת ראיותיו העלה המערער טענה נוספת, בחצי פה, כאילו הוא לא חייב דבר למר פוקהא. זו טענה עובדתית, שהמערער לא העלה בהתנגדותו, ובא כוחו, כזכור, אישר שהטענה העובדתית היחידה של המערער היא טענת הרוח החזקה שאיפשרה למר פוקהא לגנוב את השיקים.

הערכאה הדיונית שמעה את הראיות שבפניה, ובחנה את סימני האמת. זאת, לאחר שבדין נקבע, כי המשיב אינו אוחז כשורה, לאחר שקיבל את השיקים כשהם פתוחים. בדין קבע בית המשפט קמא, שאינו מאמין לסיפור אודות הרוח החזקה שנשבה, הן בשל המלל המועט שימש לביטול העיסקה, הן בשל התמיהה בהנחת השיקים על השולחן בעת פגישה שנועדה לקבלת השיקים, הן בשל אי צירוף ראיות לעיסקת אלומיניום שבוטלה, הן בשל ההסבר המופרך לכך שהשיקים לחברת האלומיניום היו פתוחים, הן בשל פער הזמנים בין הקבלה על השיקים מיום 23.6.14 והסכם העבודה מיום 23.7.14, כשההסברים לפער זה לא היו משכנעים, והן בשל הסכומים השונים שדוברו בין הצדדים ונרשמו בחשבונית עבור עבודות אלומיניום, והן בשל ההתחמקות של העד אדהם ג'רייס מעדות על רוח חזקה שנשבה בחודש יולי במקום, והן בשל העדות המעורפלת של העד הנוסף שנטען שהיה במקום. על כן, דחה את הטענה שמר פוקהא גנב את השיקים בשעה ששמר עליהם עד לביטול העיסקה.

מסקנה זו, שאליה הגיעה הערכאה הדיונית, מבוססת היטב בחומר הראיות, ואין נימוק המצדיק התערבות בה על ידי ערכאת הערעור. להסיר ספק, אני דוחה את טענת המערער, כאילו הודה המשיב בשיחה שהוקלטה שהשיקים גנובים. הוא אמר בשיחה מאוחרת, לאחר שהמערער כבר טען את טענותיו, שאנשים אמרו שהם גנובים. הוא לא הודה שהם גנובים. בכך נשמט היסוד מתחת להגנתו של המערער, ובדין חוייב בתשלום השיקים למשיב.

המערער הגיש עיקרי טיעון הכוללים את הודעת הערעור, הכוללת גם את סיכומי טענותיו בבית המשפט קמא. שלל הטענות של המערער אינו יכול להסתיר את העובדה, שהמערער נכשל בטענה העובדתית היחידה שלו. הוא הרחיב את החזית לנושא התמורה שנתן המשיב למר פוקהא ולנסיון הקודם לגבות את השיקים באמצעות אדם אחר, אבל מלבד העובדה שמדובר בהרחבת חזית לעומת הטענה שבגינה התקבלה ההתנגדות, בדין נדחו טענות אלה. המערער לא טען כנגד התמורה שנתן המשיב למר פוקהא עבור השיקים, אבל הוכח כראוי שהוא נתן למר פוקהא לפחות 30,000 ₪, ובכך קנה זכות בשיקים, יהא אשר יהא סכומם. הנסיון הקודם לגבות את השיקים באמצעות תושב הרשות הפלסטינית שאשתו אזרחית ישראל, באמצעות מכתב דרישה, לא צלח, והשיקים נוחזרו למשיב, שהוא בעל הזכות בהם.

אני דוחה את הטענה, שעקב טענת מירמה של המערער, נטל ההוכחה עובר למשיב. המערער לא טען טענת מירמה אלא טענת גניבה. טענה זו התבררה בפני בית המשפט קמא, שהכריע בה לפי בחינת הראיות, ולא עקב נטל ההוכחה.

כאמור, המערער טען בחצי פה שאינו חייב כלום למר פוקהא, שממנו קיבל המשיב את השיקים. זאת, למרות שמר פוקהא עבד אצלו, וכך הזדמן לו לגנוב את השיקים, לשיטתו. הערכאה הדיונית בחנה בהקשר זה את עדויות המערער ומר פוקהא. המערער נמצא לא אמין, ומר פוקהא נמצא אמין ומהימן, כאשר טען שהמערער היה חייב לו בגין עבודות עבורו במספר אתרים. המערער לא הציג כל ראיה שלפיה שילם למר פוקהא את המגיע לו או חלק ממנו, למרות שאין חולק שמר פוקהא עבד עבורו. טענתו שמר פוקהא גנב את השיקים, בלי שהיתה לו שום זכות לתמורה כלשהיא , מאריכה את חזית המחלוקת. מר פוקהא הוכיח בראיה מהימנה שהיה זכאי לכספים מהמערער, והמערער לא הוכיח דבר בענין זה, מלבד האמירה הכללית והבלתי מהימנה, שלמרות שמר פוקהא עבד עבורו, אינו זכאי לכל תמורה שהיא. בנסיבות אלה, בדין דחה בית המשפט קמא את הטענה העובדתית שהמערער לא היה חייב למר פוקהא דבר.

נמצא איפוא, שלפי העובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא ואין מקום להתערב בהן, המערער היה חייב למר פוקהא כספים בגין עבודותיו, נצתן לו שיקים דחויים על חשבון זה, ושיקים אלו הועברו למשיב לפני שחוללו, כנגד תמורה ששילם המשיב למר פוקהא. המשיב זכאי איפוא לתמורת השיקים, ודין הערעור להידחות.

לפיכך, אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,020 ₪. המזכירות מעביר למשיב את העירבון שהופקד, על חשבון ההוצאות. להסיר ספק, ככל שהוטל עיקול על סכום העירבון בגין חובות המערער, עיקול זה נדחה מפני זכותו של המשיב לסכום העירבון, שהופקד להבטחת הוצאות המשיב.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלן אילן ביסמוט
נתבע: דאבס סובחי
שופט :
עורכי דין: