ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמאד זועבי נגד מדינת ישראל :

לפני:

כבוד השופטת אורית יעקבס
נציגת ציבור (עובדים) : גב' ויולט ח'ורי
נציג ציבור (מעסיקים): מר ישראל שוטלנד

התובע
עמאד זועבי ת.ז. XXXXXX906
ע"י ב"כ עו"ד יהושע רובין

-

הנתבעת
מדינת ישראל - משרד החינוך
ע"י ב"כ עו"ד הדס אלקובי-מלאכי
מפרקליטות מחוז הצפון

פסק דין

1. האם נפל פגם בהחלטת משרד החינוך להעביר את התובע מעבודתו כמורה בבית הספר היסודי בכפר סולם, להוראה בחטיבת הביניים בכפר מוקייבלה, בשאשתו מועסקת כמורה בבית הספר בכפר סולם ? - זוהי השאלה, העיקרית, בה עלינו להכריע במסגרת פסק דין זה.

2. מהלך הדיון
בתאריך 31/8/14, הגיש התובע, במסגרת תיק פ"ה 43966-08-14, בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד החלטת הנתבעת להעבירו ללמד בבית ספר אחר.
בתאריך 4/9/14, התקיים דיון, בבקשה זו, לפני כבוד השופט קאסם מוסטפא, אשר בתחילת הדיון הודיע לצדדים כי קיימת אי נוחות מבחינתו, לדון בתיק, הואיל ואשת התובע הינה שכנתו. הצדדים הודיעו כי הם מסכימים לנסות ולהגיע להבנות וככל שלא יעלה הדבר בידם יסכימו להעברת התיק למותב אחר.
בסיום הדיון הנ"ל הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה:
"המבקש יעלה טיעונים בכתב, בהם יבהיר מדוע יש להחיל עליו את החריג הקבוע בחוזר המנכ"ל ומדוע אין להעבירו מביה"ס יסודי בסולם.
טיעוני המבקש יועברו לב"כ המשיבה תוך 5 ימים מהיום.
לאחר מכן, עניינו של המבקש יובא בפני מנהל המחוז אשר תעיין בטיעונים ותיתן החלטה בכתב בעניינו וזאת תוך 7 ימים מיום קבלת טיעוני המבקש.
אנו מבקשים לתת להסכמה זו תוקף של פסק דין , ללא צו להוצאות".
ביה"ד נעתר לבקשת הצדדים ונתן תוקף של פסק דין להסכמתם, דלעיל.

בתאריך 20/11/14, הגיש התובע את תביעתו, כאן ובתאריך 11/12/14, התקיים בקשר אליה, דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם ובסיומו ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית.
בהמשך נדחתה בקשת התובע להזמין את ד"ר ארנה שמחון - מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך (להלן:"מנהלת המחוז" או "ד"ר שמחון").
בתאריך 19/6/16, התקימה ישיבת הוכחות, במהלכ העידו התובע ועד הנתבעת - מר ג'מאל כבישי (להלן:" מר כבישי").
בסיום ישיבת ההוכחות, קצבנו לצדדים, בהתאם לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 11/8/16 וסיכומי הנתבעת ביום 9/10/16), הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. להלן העובדות הרלוונטיות:
א. התובע, עובד הוראה אצל הנתבעת, מזה כ - 22 שנים, בעל תעודת הוראה ומוסמך ללמד בחטיבת ביניים.
ב. התובע למד באוניברסיטת חיפה, תואר בהסטוריה של המזרח התיכון ומדעי המדינה.
ג. מאז תחילת העסקתו, של התובע, אצל הנתבעת (כ - 22 שנים, כאמור לעיל) הוא הועסק כמורה לגאוגרפיה ולהסטוריה בבית ספר היסודי "סולם" שבכפר סולם (להלן: "בית הספר").
ד. במהלך שנת הלימודים תשע"ד, נישא התובע לעובדת הוראה אחרת, מבית הספר, שגם היא, עובדת קבועה אצל הנתבעת.
ה. בתום שנת הלימודים תשע"ד, הוחלט להעביר את התובע לבית ספר אחר - בית הספר בכפר מוקייבלה (להלן:"בית הספר האחר"), כאשר במועד זה היתה אשתו הרה.
ו. בתיקו האישי של התובע, מספר פרוטוקולים של שימועים, שנערכו לתובע, בקשר להעברתו היזומה לבית ספר האחר, ביניהם פרוטוקול מיום 10/2/15, אשר התקיים בנוכחות מר כבישי, ד"ר סבאח, עו"ד נסרין (מהלשכה המשפטית), התובע ובא כוחו.
ז. בהתאם להסכמות הצדדים בהליך הקודם הגיש,התובע, ערר, לפני מנהלת המחוז, אך היא החליטה לדחותו והותירה את ההחלטה על העברתו לבית הספר האחר, בעינה.
ח. בשנתיים שחלפו מאז שובץ התובע בבית ספר האחר, הוא אינו מתייצב לעבודה.
ט. בשנת הלימודים הנוכחית, לא שובץ התובע לאף בית ספר.

4. להלן טענות ב"כ התובע:
א. מלכתחילה, שגתה הנתבעת, בדרך בה פעלה, עת החליטה על העברת התובע מבית הספר לבית הספר האחר ולכן נאלץ התובע להגיש את ההליך הקודם.
ב. רק לאחר שהגיש התובע את ההליך הקודם, הפנימה הנתבעת את הדרך הנכונה בה יש לפעול בקשר להעברתו היזומה, לפיה, רק מנהלת המחוז או סגנה רשאים להתיר העסקת בני משפחה באותו מוסד חינוכי.
ג. לא היה מקום שמטעם הנתבע יעיד מר כבישי, אשר כלל אינו הגורם המחליט, אשר לא קרא את תצהיר התובע ואשר אף הודה כי הוא אינו שוקל במקום מנהלת המחוז ואינו נכנס לשיקוליה.
ד. הואיל וביה"ד, קיבל את עמדת הנתבעת, שלא להתיר את הזמנת מנהלת המחוז להעיד, לא ניתנה לתובע, האפשרות להוכיח כי שיקול דעתה, של מנהלת המחוז, היה בלתי סביר לחלוטין ולכן יש לקבוע כי היא טעתה, עת דחתה את עררו.
ה. קבלת התביעה, על ידי בית הדין, אין משמעותה כי האחרון שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המינהלית, אלא שמקום שהרשות לא הוכיחה כי שיקוליה לדחיית הערר היו סבירים, לא רשאי בית הדין לאשר את החלטתה או לקבוע כי מדובר בהחלטה סבירה.
ו. במדינת ישראל, שודרגה הזכות לחופש העיסוק נמנע לזכות יסוד, כאשר במקרה של ה תובע, הואיל ומנהלת המחוז לא נתנה משקל ראוי לזכות זו, הרי שהיא פגעה בתובע באופן בלתי נורמטיבי ושלא כדין.
ז. למרות שהאישור הרפואי מיום 25/12/96, ניתן, לתובע, ביחס לשיבוצו בבית הספר, לא דאגה הנתבעת לשלוח אותו לערוך בדיקה חדשה, בטרם העבירה אותו לבית הספר האחר, למרות שברי כי היה עליה לעשות כן.
ח. הנתבעת לא התייחסה לטענות התובע בנוגע לאישורי ההסמכה המצויים בתיקו האישי של התובע והמלמדים כי הוא בעל סמכות ללמד שיעורי אזרחות בלבד.
ט. אין זה סביר לשבץ את התובע לעבוד בחטיבת ביניים מקום שבכל שנות עבודתו אצל הנתבעת עבד בבית ספר יסודי.
י. יש לדחות את טענת הנתבעת כאילו העבודה שבמשך 22 שנים לימד, התובע, גאוגרפיה והיסטוריה הופכת אותו לכשיר ללמד מקצועות ואין זה סביר שהוא יחוייב ללמד מקצועות אשר לפי תעודותיו, אין הוא מוסמך ללמדם, כאשר העובדה שהוא הציע עצמו ללמדם אינה מלמדת על כך שהוא מוסמך לעשות כן.
יא. הנתבעת לא נתנה מענה לטענת התובע לפיה היא נוהגת כלפיו בדרך לא שיוויונית הואיל וביחס לעובדי הוראה אחרים היא כן מאפשרת את העסקתם באותם בתי ספר בהם מועסקים קרובי משפחתם.
יב. לא נערך לתובע, שימוע, כדין, בטרם הוא הועבר לבית הספר האחר.
יג. יש לקבל את גרסת התובע כאמינה ולדחות את גרסת הנתבעת, שאינה נכונה ואינה סבירה.
יד. יש לקבל את התביעה ולקבוע כי אסור לנתבעת להעביר את התובע ללמד בבית ספר מחוץ לכפר סולם וכי עליה לאשר לו להמשיך לעבוד בהוראה בבית הספר, למרות שגם אשתו עבודת שם.

5. להלן טענות באת כח הנתבעת:
א. יש לסלק תביעה זו ולדחותה מכל וכל, בהיותה מופרכת חסרת בסיס ונעדרת כל הצדקה.
ב. על העברתו היזומה של התובע לבית ספר האחר הוחלט כדי לקיים את ההנחיה בנוגע לאיסור העסקת בני זוג באותו מוסד חינוכי, כפי שהיא מפורטת בחוזר המנכ"ל 8.5-40 העסקת קרובי משפחה במוסדות חינוך (להלן:"חוזר מנכ"ל").
ג. הואיל ובשנת הלימודים תשע"ד נישא התובע לעובדת הוראה, אחרת, העובדת בבית הספר, הרי שכדי לקיים את הוראות חוזר מנכ"ל, נדרשה העברתו היזומה של מי מבני הזוג מבית הספר ב"סולם" לבית ספר אחר.
ד. חוזר המנכ"ל מנחה לאיזה מוסד חינוכי ניתן להעביר עו"ה בהעברה יזומה נוכח קרבה משפחתית אסורה.
ה. התובע זומן לשימוע לפני המפקח מטעם בית הספר - מר סבאח סבאח ולאחר שימוע נוסף שנערך לו, אצל מר מוסא ח'ליף, המפקח על המגזר הבדואי - הוחלט על העברתו היזומה.
ו. לאחר שני השימועים שנערכו לתובע, ה וא הגיש ערר, על העברתו , למנהלת המחוז ולאחר שנשקל עררו, על ידיה, היא החליטה לדחותו, הואיל והוא אינו עומד עומדת בחריגים הקבועים בחוזר המנכ"ל ואשר בהתקיימם ניתן לאפשר העסקתו ביחד עם בת זוגו באותו מוסד חינוכי, אישור אשר ניתן במשורה ורק בהתקיים תנאים ספציפיים שנקבעו בחוזר, תנאים אשר לא התקיימו בעניינו של התובע.
ז. החלטת מנהלת המחוז התקבלה בהתאם לשיקול דעתה המקצועי ובהתאם לרוח חוזר מנכ"ל.
ח. אין מחלוקת על כך והדבר אף מצא ביטוי נרחב בפסיקה, שתופעת העסקת קרובי משפחה, באותו מוסד חינוכי, הינה תופעה פסולה שיש לעוקרה מן השורש ואשר לשם כך, קיים נוהל מפורט בחוזר מנכ"ל.
ט. שעה שהחלטת מנהלת המחוז נשענת על האיסור הקבוע בחוזר מנכ"ל ובהינתן כי מדובר בהחלטה שניתנה בכובד ראש ומתוך מחשבה על הפסול שבהעסקת קרובי משפחה באותו מוסד חינוכי והחשש מניגוד עניינים הטמון בהעסקה שכזו ובהעברת מסרים שליליים לציבור, תוך פגיעה במנהל תקין, אין לקבל את טענות התובע ויש לקבוע כי מדובר בהחלטה ראויה ומבורכת.
י. אין שום הצדקה שבית הדין ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת והדבר אף אינו תואם את ההלכה הפסוקה.
יא. בכל הקשור לטענת התובע כי השיבוץ החדש שקיבל אינו תואם את הכשרתו:

  • הסמכתו ללמד היסטוריה ומדעי המדינה בבתי ספר העל יסודיים מבוססת על היותו מוסמך מטעם אוניברסיטת חיפה, במסלול זה וכן מתעודת ההוראה שלו.
  • בנוסף, יש לו ניסיון של 22 שנה כמורה לגאוגרפיה ולהיסטוריה ומכאן שמעבר להכשרתו הפורמלית, אותה רכש באוניברסיטת חיפה לפני עשרות שנים, ברשותו גם שנות ניסיון רבות ועל כן רכש הכשרתו, גם בדרך זו, המקובלת אצל הנתבעת.
  • שיבוצו, בבית ספר האחר, כמורה להיסטוריה ולגאוגרפיה, תואם את ההנחיה לשבץ עו"ה, במוסד חינוכי המרוחק ממקום מגוריו, מרחק שאינו עולה על 30 ק"מ.
  • טענתו לפיה אינו מוסמך ללמד היסטוריה וגאוגרפיה אינה מתיישבת עם דרישתו לחזור וללמד, בדיוק אותם מקצועות, בבית הספר, אינה עולה בכפיפה אחת עם שהצהיר בסעיף 4 לתצהירו ועם עדותו בבית הדין , אינה מתיישבת עם העובדה שבמשך כל 22 שנות עבודתו כמורה למקצועות אלה הוא לא העלה טענות בענין ואף אינה מתיישבת עם העובדה שבכל הזדמנות בה נדרש להציג עצמו כמבקש עבודה ונדרש לפרט את תחומי ההוראה בהם ניתן להעסיקו, הוא ציין כי הוא מוסמך ללמד ה יסטוריה.
  • טענתו לפיה אינו מוסמך ללמד מקצועות אלו (או מקצועות אחרים) בחטיבת הביניים, הרי שמדבור בטענה אשר סותרת את התעודות בהם הוא מחזיק מאוניברסיטת חיפה.
  • מעדות התובע עלה כי הסיבה האמיתית לטענתו הנ"ל אינה העדר הכשרה מתאימה אלא העובדה שהתרגל לעבוד סמוך מאוד לביתו והעברתו לבית הספר האחר, העברה שמחייבת אותו לנסוע כמה דקות, אינה נוחה לו.
  • בהתנהלותו קיים חוסר תום לב מובהק.

יב. בכל הקשור לטענת התובע לבעיה רפואית המונעת ממנו ללמד בבית הספר האחר, בשל קושי לנהוג את המרחק לשם מביתו - הוא לא המציא כל תעודה רפואית המבססת טענתו זו, למרות שהתבקש לעשות כן.
יג. בכל הקשור לטענת התובע כי הוא נעדר כשרות רפואית לעבוד בבית ספר האחר, היות ואין באישור הרפואי הכללי שקיבל בשנת 1996, כדי לאפשר לו דבר שכזה – מדובר באישור רפואי שמאשר לתובע להיות מועסק כעובד הוראה ולא כעובד הוראה בבית הספר דוקא ואין לקרוא את הפרשנות שהוא מבקש לקרוא, למילים "למשרה הנדונה בלבד", שהרי אין שום קושי בכשירות הרפואית הנדרשת לשם לימוד מקצעות הה יסטוריה והגאוגרפיה בבית הספר לעומת הכשירות הנדרשת להוראת אותם מקצועות בבית הספר האחר.
יד. התובע עושה דין לעצמו עת הוא ממשיך שלא להתייצב לעבודה בבית הספר האחר, כאשר בנוסף להתנהלותו המקוממת הנ"ל ולמרות שהבטיח להגיש את סיכומיו, מוקדם יותר משהגישם, הוא בחר להגיש, בתאריך 5/10/16, הודעה בה ציין כי הוא מופתע מדוע לא שובץ לעבודה לשנה"ל הנוכחית.
טו. בכל הקשור לטענת התובע לאכיפה בררנית ולחוסר שיוויון - התובע אינו חולק על כך שהוא נשוי לעובדת הוראה העובדת בבית הספר, הוא אינו חולק על עצם קיומו של חוזר המנכ"ל והאיסור הנגזר ממנו על העסקת קרובי משפחה באותו מוסד חינוכי, אלא שהוא טוען שיש הצדקה להחריגו, כאשר טענותיו להעדר הכשרה ללמד בבית הספר האחר התבררו כחסרי ביסוס, העלה טענתו זו, לחוסר שיוויון, אלא שטענתו זו, כמו כל טענותיו, לא תוכל לעמוד לו, שכן גם אם יתברר שיש עובדי הוראה נוספים המצויים בקרבה משפחתית והמלמדים באותו מוסד חינוכי, שכן הנתבעת עושה ככל שביכולתה ובמשאביה כדי להילחם בתופעה הפסולה והלא רצויה של העסקת קרובים באותו מוסד חינוכי, על ידי כך שכל ידיעה בקשר לכך מטופלת על ידה, מה גם שאף בהתאם לפסיקה, אין הצדקה, במקרים כאלו, יתן "הכשר" להפרת הנורמה הנאכפת.
טז. לנוכח כל האמור לעיל, יש להורות על דחייתה תביעה תוך חיוב, התובע, בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.
6. דיון והכרעה
נקדים אחרית לראשית ונציין כי טענות הנתבעת, מקובלות עלינו, אחת לאחת וכי גם אנו מצאנו בהתנהלותו של התובע, לרבות התעקשותו להעלות טענות מטענות שונות, שרובן התבררו, כבר במהלך חקירתו הנגדית, כחסרות כל יסוד, משום חוסר תום לב מובהק.

בתי הדין אמרו את דברם, לא אחת, באשר לכך שהעסקת קרובי משפחה, באותו מוסד חינוכי הינה פסולה וכי יש לשרשה, ככל שניתן.
מדובר בתובנה המצויה בידי הנוגעים בדבר במשרד החינוך ואשר בגינה קיים הנוהל ה מפורט בחוזר מנכ"ל, העוסק באיסור העסקת קרובים באותו מוסד, כאשר סעיף 2.1 לו קובע מפורשות כי:"אין להעסיק בהוראה או בכל עבודה אחרת במוסד חינוכי, אם באותו מוסד עובד קרוב משפחה שלו, קרוב משפחה לענין זה פירושו בן זוג, בת זוג, הורה, בן, בת, אח, אחות, גיס, גיסה, דוד, דודה, אחיין, אחיינית, חם, חמות, כלה, נכד או נכדה"..

הפסיקה אף ציינה את חשיבותם של שלושה שיקולים, ה מצדיקים את יישום הוראות הנוהל, שהם:
א. חובת האמון שעובד ציבור חב לציבור במילוי תפקידו, חובה ממנה נגזרת חובתו שלא להימצא במצב בו קיים חשש כי יהיה ניגוד עניינים בין חובתו לציבור לבין אינטרסים אחרים.
ב. דרישת ההגינות, תום הלב וצדק טבעי.
ג. דרישת המינהל התקין.

בכל הנוגע לשימוע שנערך לתובע, בטרם הוחלט על העברתו לבית הספר האחר, חרף טענותיו ולמרות שהשיב תשובות מתחמקות בענין, הרי שמעדותו עלה כי התקיים לו שימוע לפני המפקח סבאח (נספח ה' לכתב ההגנה), כאשר הוא הודה, מפורשות, כי נערך לו שימוע לפני מר מוסא חילף (עמוד 12 שורות 25-28 לפרוטוקול וכן עמוד 14 שורות 7-21 שם).
התובע אף הודה כי זומן לישיבה וזאת במכתב שנשלח אליו מאת מנהלת בית הספר, שכותרתו "הנידון העברת מורה על פי הוראת חוזר מנכ"ל". כאשר בקשר לתוכנה של ישיבה זו, העיד התובע, כי הסבירו לו שמעבירים אותו לביה"ס אחר בתום אותה שנה"ל (עמ' 13 שורות 5-7 לפרוטוקול).
בקשתו של התובע להעסקה חריגה, סורבה על ידי מנהלת המחוז (עמ' 15 שורות 7-11 לפרוטוקול).

במסגרת הערר שהגיש התובע, בתאריך 7/6/14, או בסמוך לכך, כנגד העברתו היזומה, הוא העלה את הטענות הבאות:
א. בישוב בו הוא גר, יש מוסד חינוכי אחד.
ב. כל התלמידים שלומדים בביתה ספר הם מהישוב שהוא ואשתו גרים בו.
ג. בנוסף לעבודתו כמורה, הוא ממלא כל מיני תפקידים הנחוצים בבית הספר.
ד. הוא ואשתו לימדו בבית ספר עוד בטרם נישאו.
ה. הוא בן 46 ועוד כמה שנים רוצה לפרוש מהמערכת.
ו. הוא ואשתו מלמדים בשתי שכבות גיל שונות ובשני בניינים הרחוקים זה מזה.

בתאריך 28/6/14 שלח התובע, למנהלת המחוז את בקשתו לאישור חריג או לביטול העברתו היזומה, במסגרתו ציין את הטיעונים שהעלה בעררו.

בתאריך 7/9/14, בעקבות הסכמות הצדדים ,בהליך הקודם, שלח ב"כ התובע למנהלת המחוז, מכתב במסגרתו הציג את השתלשלות העניינים מבחינת מרשו, הפנה לטענות שהעלה בעררו ובמכתב מחודש יוני 2014 וכן הפנה לסעיפים בחוזר מנכ"ל שלדעתו מנהלת המחוז לא התייחסה אליהם עת בחרה שלא לשנות את ההחלטה בדבר העברתו היזומה של התובע, לבית הספר האחר.

בתאריך 14/9/14, השיבה, מנהלת המחוז למכתבו הנ"ל של ב"כ התובע והודיעה לו כי החליטה לדחות את בקשתו וזאת מהטעמים הבאים:
"א. ראשית, מדובר באישור שבשיקול הדעת ואין חובה, אף אם התקיימו התנאים הקיימים בסעיף הרלוונטי בחוזר מנכ"ל הנ"ל, המאפשר החרגה, לתת היתר חריג. הכלל הוא , כי אין לאפשר העסקה של קרובי משפחה וככל שהמחוז יכול להעביר את אחד מבני הזוג למקום עבודה אחר, עד 30 ק"מ ממקום מגוריו, בתחום הכשרתו, דרך המלך לנקוט בהליך זה.
ב. במקרה שבנדון, נמצאה משרה בתחום הכשרתו של מר זועבי בכפר מוקיבלה, כפר הסמוך למקום מגוריו, שאינו עולה על 30 ק"מ.
ג. גם כאשר ניתן אישור חריג הוא בד"כ מוגבל בזמן, במקרה זה אל נמצאה סיבה המצדיקה אישור חריג לשנה אחת.
ד. אף בבחינת התנאים להחרגה, אין המקרה עומד בתנאים,שכן שירותם של בני הזוג אינו נחשב חיוני מבחינה זו,שאין אחר שימלא את התפקיד. ההיפך, יש מועמדים רבים ואחרים. בחלופה השניה - מצב תעסוקתי במקום אינו מצדיק את אישור ההחרגה שכן נמצא כאמור בית ספר בייש וב סמוך למקום מגוריו של מר זועבי".:

הנה כי כן ובניגוד לטענותיו של התובע, מנהלת המחוז, נתנה תשובה מפורטת וברורה ובה התייחסות, מספקת, לסיבות בשלהן החליטה שלא לאשר את בקשתו לאישור חריג, כאשר בהקשר זה, ראוי להזכיר כי ענין לנו בהחלטה מינהלית, אשר ביחס אליה, נקבע כבר כי "כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות." [עע(ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים נגד צויזנר, [פורסם בנבו] לו(2001)438, בסעיף 56].

בכל הקשור לטענת התובע כי השיבוץ החדש שקיבל אינו תואם את הכשרתו - כפי שפירטה הנתבעת, בסיכומיה וכפי שצויין בסעיף 5יא. דלעיל, אין לקבל טענה זו וזאת מהטעמים שפורטו שם ובשים לב לעובדות הבאות:
א. לתובע תעודת הוראה בבתי ספר על יסודיים (והרי אין חולק שבית הספר האחר עונה להגדרה זו) והוא הוכשר להוראת מדעי החברה" - נספח ג' לתצהירו של מר כבישי.
ב. התובע, סיים את לימודיו, באוניברסיטת חיפה, בחוגים: היסטוריה של המזרח התיכון ומדעי המדינה - נספח ג' לתצהירו של מר כבישי.
ג. ב"שאלון עובד הוראה" שמילא התובע בשנת 1994, הוא ציין כי ברצונו ללמד את המקצועות הבאים:"אזרחות, הסטורה של המזרח התיכון,הסטוריה כללית..." - נספח ד' לתצהירו של מר כבישי (וגם עדותו של התובע - עמ' 18 שורות 4-27 לפרוטוקול).
ד. ב"טופס בקשה לשיבוץ" שמילא, התובע, בתאריך 13/2/95, הוא ציין כי ההתמחות שלו היא במקצעות "אזרחות והיסטוריה" - נספח ה' לתצהירו של מר כבישי.
ה. התובע לימד, בבית הספר, היסטוריה ואזרחות, תקופה של 22 שנים, במהלכן לא טען כי אין הוא מוסמך ללמד מקצועות אלו (עמ' 17 שורות 13-15 לפרוטוקול).

בכל הקשור לטענת התובע לבעיה רפואית המונעת ממנו ללמד בבית הספר האחר, בשל קושי לנהוג את המרחק לשם מביתו - מעבר לעובדה שאין מניעה שהתובע יגיע לבית הספר האחר בתחבורה ציבורית, כפי שהוא עצמו הודה בכך (עמ' 17 שורות 5-6 לפרוטוקול), הרי שהוא אף הודה בכך שלא המציא אישור רפואי המבסס טענתו זו (עמ' 16 שורות 27-28 לפרוטוקול), לפיכך והואיל ואין חולק על כך שבית הספר האחר עומד בתנאי של מרוחק עד 30 ק"מ ממקום מגוריו של התובע, הרי שאין בטענתו הנ"ל, טענה אשר כלל לא הוכחה, כדי להועיל לו.

בכל הקשור לטענת התובע כי הוא נעדר כשרות רפואית לעבוד בבית ספר האחר, היות ואין באישור הרפואי הכללי שקיבל בשנת 1996, כדי לאפשר לו דבר שכזה - באישור הרפואי משנת 1996, ניתן לתובע אישור על כך שהוא "כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה בלבד..", הרי שדי אם נחזור ונעיין בתשובתו, הנבונה, של מר כבישי, עת שאל אותו, ב"כ התובע, בענין זה: "כאשר כתוב במסמך רפואי "במשרה הנדונה בלבד" - "לא נכון. האישור הוא למשרת הוראה. אני יודע, אני מגיש את הבקשות. אנו דנים בתפקיד ובמקצוע שהוא הולך למלא שהרי אין ערובה לאף אחד שהוא ימשיך ללמד באותו בית ספר, אדגיש, מנהלים וסגני מנהלים בגלל שמדובר במכרז, המחוייבות בתוך בית הספר אבל לגבי מורים, ממש לא. המחוייבות היא להיקף משרה בלבד" (עמ' 32 שורות 1-5 לפרוטוקול). לאמור לעיל נ וסיף, גם, כי הפרשנות שמבקש התובע ליתן להסתייגות המופיעה באישור הרפואי הנ"ל, אינה מתיישבת אף עם השכל הישר, שהרי אין המדובר במורה אשר אחרי שנים בהן עבד בהוראת הסטוריה ו/או גאוגרפיה , מבקשת הנתבעת להעבירו ללמד חינוך גופני.

בכל הקשור לעובדה שמאז החליטה הנתבעת על העברתו של התובע לבית ספר האחר הוא לא לימד שם, בפועל - מעבר לעובדה שכל שטען התובע בענין זה (עמ' 15 שורות 18-28 לפרוטוקול וכן עמ' 16 שורות 16 שם), אינו מצדיק את התנהגותו ואת העובדה שלמרות שלא קיבל אישור מהנתבעת שלא להתייצב לעבודתו, הוא בחר שלא להגיע וללמד, תוך שהוא מוסר למנהלת בית הספר האחר (כפי שהדבר עלה מעדותו - 16 שורות 6-7 לפרוטוקול וכפי שהדבר עלה ממכתבה של המנהלת - נספח י' לתצהירו של מר כבישי) מידע שאינו עולה בקנה אחד עם תעודותיו ועם ניס יונו בפועל, הרי שמדובר בהתנהלות מקוממת ואף שערורייתית.

בכל הקשור לטענת התובע לאכיפה בררנית ולחוסר שיוויון- יפים הדברים שנכתבו בהחלטה מיום 12/10/15, אשר ניתנה במסגרת סע"ש 54206-08-15 לינא חטיב - מדינת ישראל - משרד החינוך , ולכן נביאם כאן :
כאשר בהקשר של טענת המבקשת לאכיפה בררנית, יצויין, גם שידוע כי מבחינה עקרונית, אכיפה בררנית, ככל שהיא מוכחת במקרה פלוני, אינה מצדיקה, בהכרח, סעד "חיובי" בדמות מתן פטור מאכיפה. שכן, פטור שכזה פירושו מתן "הכשר" להפרת הנורמה הנאכפת. ובענין זה יפים הדברים שאמר כבוד השופט ע' פוגלמן:
"אף במצב שבו מוכחת טענה לאכיפה סלקטיבית, אין משמעות הדבר כי יוקנה סעד "חיובי" של אי אכיפת הדין לטוען לכך. זאת, שכן ביטול ההחלטה המפלה אינו מקים זכות לפלוני שאינה מוכרת לו בדין (ראו: בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 204-202 (1991) (להלן: עניין חוקה לישראל)). כך למשל, אפילו קבעתי כי אי גביית אגרות מכלי-רכב פרטיים הנושאים שילוט חורגת מן הדין, ואין אני נדרש לקבוע בכך מסמרות במסגרת הדיונית הנוכחית, אין בכך להקנות למערערת זכות כי הדין יופר גם בעניינה ויושבו לה האגרות ששילמה כדין... כפי שנפסק בעניין חוקה לישראל (עמ' 203): "בית המשפט לא יצווה על הרשות המינהלית לעשות מעשה - להעניק לפלוני זכות - אשר עומד בניגוד לחוק". במקרה דנן, לכל היותר, יכולה הייתה המבקשת - לו רצתה בכך - לעתור לכך כי המשיבה תאכוף את חוק העזר שילוט גם על כלי רכב פרטיים הנושאים שילוט מזהה (עניין חוקה לישראל, בעמ' 204-203) ואולם, סעד זה לא נתבקש וממילא אין מקומו במסגרת תביעת השבה בהליך אזרחי אלא במסגרת הליך מינהלי." [עיינו: ע"א 1600/08 מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, בסעיף 25, פורסם בנבו].
מכאן שגם אם היתה מוכיחה המבקשת , בררנות באכיפה, קיימת בענייננו מניעה של ממש מלהורות למשיבה להשיב את המבקשת לעבודתה בכפיפות לגי סה - בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל"

7. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לראיות שהוגשו לתיק ולטעם הרב שמצאנו בטענותיה של הנתבעת, הרינו קובעים כי החלטתה להעביר את התובע לבית ספר האחר, הינה החלטה סבירה אשר אין מקום שבית הדין יתערב בה ו לכן הרינו מורים על דחיית התביעה.

8. הוצאות משפט ושכ"ט
משדחינו את התביעה ובשים לב לקביעתנו כפי שצויינה ברישא של סעיף 6, הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

9. זכות ערעור לביה"ד הארצי, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, (כ"ח בתשרי, תשע"ז) , (30 באוקטובר, 2016) בהעדר הצדדים.

גב' ויולט ח'ורי
נציגת ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר ישראל שוטלנד
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: עמאד זועבי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: