ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה :

שאול מזרחי
המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) ראובן רבינוביץ, נציג ציבור (מעסיקים) מיכה ינון

בשם המבקש: עו"ד רומי הוניג
בשם המשיב: עו"ד מיכל מזוז

בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער מאחר ולא שוכנע בגרסתו ביחס לעצם התרחשות האירוע התאונתי במועד הנטען , באופן הנטען ובמהלך ועקב המשחק בליגה למקומות עבודה. בהקשר זה התייחס בית הדין לקשיים ולסתירות אשר עלו לדעתו מגרסת המערער והעדים מטעמו; לקשיים שעלו מתוך המסמכים הרפואיים, אשר הרשום בהם לא תמך לדעתו בגרסת המערער בקשר לעצם התרחשותו של אירוע תאונתי במועד הנטען ובאופן הנטען על ידי המערער; לסתירות שמצא בין גרסת המערער ועדיו לבין הרישום במסמכים הרפואיים ולסתירות שמצא בין גרסת המערער והעד שמואלי בבית הדין לבין תוכן הדברים שמסרו קודם לכן לחוקרי המשיב . בית הדין אף זקף לחובת המערעיוקים או אי גילוי של עובדות רלבנטיות, שאינן נוגעות ישירות לאופן התרחשות האירוע , אך השליכו לדעתו על אמינות הגרסה של המערער בכללותה וביתר פירוט :

פסק דין

השופטת נטע רות
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק ב"ל 8876-08-11; השופטת שרה מאירי ונציגת הציבור תמר ברץ) אשר דחה את תביעתו של המערער, במסגרתה השיג על החלטת המשיב מיום 23.5.11 , שלפיה נדחתה תביעתו להכיר באירוע מיום 8.10.10 כתאונת עבודה (להלן - האירוע או האירוע התאונתי ).

רקע כללי
המערער, יליד 1962, שימש בתקופה הרלבנטית להליך כסמנכ"ל תפעול של רשת מסעדות "צ'סטר ייעוץ למסעדות בע"מ " (להלן - המעסיק). רשת שהינה בבעלות גיסו של המערער ושותף נוסף.

תביעתו של המערער מיום 20.1.11 לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בפגיעה בקרסול ימין כתאונת עבודה נדחתה על ידי המשיב ביום 23.5.11 בנימוק שלא הוכח התרחשותו של אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב העבודה ביום 8.10.10 אשר גרם לפגיעה בקרסול ימין.

ההליך בבית הדין האזורי
המערער השיג ביום 4.8.11 על דחיית התביעה על ידי המשיב. במהלך הדיון שהתקיים בפני בית הדין האזורי, העידו המערער עצמו וכן שמואלי וגולדשטיין אשר לטענת המערער כאמור היו נוכחים באירוע. שמואלי אף נחקר על ידי חוקרת המשיב טלפונית ביום 12.4.11 והודעתו הוגשה כראייה לבית הדין האזורי .

בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער מאחר ולא שוכנע בגרסתו ביחס לעצם התרחשות האירוע התאונתי במועד הנטען , באופן הנטען ובמהלך ועקב המשחק בליגה למקומות עבודה. בהקשר זה התייחס בית הדין לקשיים ולסתירות אשר עלו לדעתו מגרסת המערער והעדים מטעמו; לקשיים שעלו מתוך המסמכים הרפואיים, אשר הרשום בהם לא תמך לדעתו בגרסת המערער בקשר לעצם התרחשותו של אירוע תאונתי במועד הנטען ובאופן הנטען על ידי המערער; לסתירות שמצא בין גרסת המערער ועדיו לבין הרישום במסמכים הרפואיים ולסתירות שמצא בין גרסת המערער והעד שמואלי בבית הדין לבין תוכן הדברים שמסרו קודם לכן לחוקרי המשיב . בית הדין אף זקף לחובת המערעיוקים או אי גילוי של עובדות רלבנטיות, שאינן נוגעות ישירות לאופן התרחשות האירוע , אך השליכו לדעתו על אמינות הגרסה של המערער בכללותה וביתר פירוט :

בית הדין האזורי עמד כאמור על כך שמן המסמכים הרפואיים עולה כי המערער פנה לטיפול רפואי במוקד הרפואי בשל פגימה בקרסול רק 7 ימים לאחר האירוע הנטען , כאשר גם ל פי דבריו לחוקר המשיב, ב יום בו פנה למוקד הוא נפגע בקרסולו במהלך אירוע אחר של ירידה במדרגות. עובדה זו כמו גם העובדה שהמערער לא פנה לקבלת טיפול רפואי בקרסולו קודם לכן, למרות שדווח למשיב על "כאב חזק" בעקבות האירוע ולמרות שבמסגרת הודעתו לחוקר המשיב מסר כי הוא שהה בביתו, בעקבות האירוע , 7 ימים "עם הרגל למעלה" - זקף בית הדין לחובת המערער . בית הדין האזורי אף עמד על כך שבתיעוד הרפואי מיום 15.10.10 - מועד שבו פנה המערער לראשונה לקבלת טיפול רפואי - נרשם "לפני מספר ימים נקע בקרסול. עדיין כאבים ורגישות במקום". זאת ללא אזכור של האירוע וללא תיאור של אופן התרחשות הפגיעה; על כך שבתיעוד רפואי נוסף מאותו יום, שנערך על ידי רופא טראומטולוג נכתב "שבוע לאחר חבלה סיבובית בקרסול ימין". תיאור ש לא עלה לדעת בית הדין בקנה אחד עם מנגנון התרחשות החבלה לו טען המערער של נחיתה על בקבוק מים .

בית הדין האזורי אף עמד כאמור על סתירות שמצא בתיאור של אופן התרחשות האירוע והגורמים לו, הן מצד המערער והן מצד העדים, אשר לדבריו היו נוכחים בו , שמואלי וגולשטיין: כך למשל , ציין בית הדין כי בעוד שבטופס התביעה מסר המערער כי בעת "הנחיתה", שבאה בעקבות "הניתור", הוא נחת על בקבוק מים וסובב את הקרסול, הרי שבהודעתו מיום 11.4.11 מסר כי הוא קפץ משמחה (במהלך המשחק) וכי " כנראה" מעד על בקבוק מים; כי בעוד ששמואלי העיד בתצהירו כי בעת האירוע המערער עמד מאחוריו ונפל, וכי הוא איננו זוכר מה גרם לנפילה זו, הרי שבעדותו בבית הדין העיד כי המערער עמד לימינו , כי הוא קפץ משמחה על רקע קליעת הסל המכריע ואז נחת על ארגז בקבוקי מים שהיה על הרצפה וכי הוא לא ראה את אופן התרחשות הנפילה.
בית הדין אף ציין את הסתירה שבין גרסה זו של שמואלי, בעדותו בפניו, לבין הגרסה שמסר לחוקרת המשיב , שבמסגרתה טען כי המערער קפץ ונקע את הרגל אולם אין הוא זוכר מדוע קפץ וכן, כי ייתכן ומדובר בקפיצה שנועדה למנוע התקלות עם אחד השחקנים על המגרש . משמע - בית הדין עמד על כך שבגרסתו לחוקרת המשיב, שמואלי לא הזכיר כלל את קליעת הסל כגורם לקפיצה או לניתור ולא הזכיר את בקבוקי המים כגורם לפגיעה .

כך גם עדותו של גולדשטיין לא שכנעה את בית הדין האזורי אשר עמד על כך שהוא העיד בחקירתו הנגדית כי המשחק המדובר התקיים בצהריים בעוד שהמערער העיד כי הוא התקיים בשעות אחר הצהריים; על כך שגולדשטיין העיד כי הוא ראה את המערער קופץ ב"זווית העין", בעת שעמד במרחק של מטר או שניים מן המערער וכי הוא ראה את המערער מחזיק את הברך מועד ונופל ואילו בהמשך העיד באופן שונה, כי הוא איננו זוכר אם המערער ממש נפל על הרצפה אם לאו .

9. בנוסף לכך, זקף בית הדין לחובתו של המערער גילוי לא נאות ואף מטעה של עובדות רלוונטיות להליך, שאינן קשורות ישירות לאופן התרחשות האירוע ובכלל כך: דווח מטעה שמסר למשיב בטופס התביעה לפיו הוא לא עבד כלל במהלך שלושת החודשים שלאחר האירוע, למרות שהודה, מאוחר יותר, כי הוא עבד באופן חלקי וקיבל שכר מלא מן המעסיק וכן, מידע מטעה נוסף שמסר בטופס התביעה שהוגש למשיב לפיו אין בינו לבין המעסיק קשרי משפחה. זאת למרות שאין חולק על כך שאחד משני הבעלים של המעסיק הוא גיסו של המערער.

10. על רקע כל אלה ועל רקע התרשמותו הבלתי אמצעית מעדות המערער והעדים מטעמו, הגיע בית הדין למסקנה כי הוא לא השתכנע בגרסה העובדתית של המערער ביחס לעצם התרחשות האירוע במועד, באופן ובנסיבות הנטענות על ידי המערער ולכן, דחה את תביעת ו.

הליך הערעור
11. במסגרת הערעור טען המערער כי בית הדין האזורי נתפס לכלל טעות, משקבע כי קיימות סתירות רבות בגרסתו, בעוד שמעדות המערער והעדים מטעמו עולה לשיטתו כי הונחה בפני בית הדין האזורי גרסה עקבית ואמינה. בהקשר זה ציטט המערער קטעים שונים (וחלקיים) שאותם בחר מתוך מכלול העדויות והמסמכים שהוצגו בפני בית הדין האזורי, תוך שהוא מעלה טענות המשיגות על הקביעות העובדתיות, המוטעות לדבריו, של בית הדין האזורי .

12. המשיב טען מנגד כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את פסק הדין של בית הדין האזורי על כנו, בהתאם ל כלל שלפיו, בית הדין לא ייטה להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית. בנוסף, טען המשיב כי הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי אף מעוגנות היטב בחומר הראיות.

הכרעה

13. כידוע, כלל נקוט הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ר' ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי גדצקי נ' שמירה וביטחון הצפון בע"מ (11.5.12; ע"ע (ארצי) 426/06 מטווחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי (2.8.07); עב"ל (ארצי) 624/08 מאיר שגיא נ' המוסד לביטוח לאומי (8.12.09)).

14. במקרה דנן, וכפי שטען המשיב, מדובר בערעור עובדתי מובהק, שבו מבקש המערער מבית דין זה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי אשר שמע את העדים והתרשם באופן בלתי אמצעי ממהימנותם. המערער לא הצביע על טעם המצדיק חריגה מן הכלל הנקוט האמור לעיל. עיון בחומר הראיות ובפסק דינו של בית הדין האזורי מלמד - כי פסק הדין אכן מעוגן היטב בחומר הראיות שהובא לפניו וכי ראוי הוא להתא שר מטעמיו.

15. בשולי הדברים יצוין - כי הקושי העולה מן הערעור, משום התמקדותו בהשגות על קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ומאחר והוא נעדר על פניו הצדקה להתערבות בהן - עלה "במלוא עוזו", כבר במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בתיק זה, ביום 5.2.15 , כאשר בית דין זה הסב את תשומת ליבו של המערער לקושי הנ"ל במהלך אותו דיון.

16. בנסיבות אלה, יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו , בהתאם לתקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 . בנוסף ולאור נימוקי הדחיה של הערעור מצאנו אף לחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט למשיב בסך של 3,500 ₪ אשר תשולמנה תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא למערער פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח בתשרי כ"ח תשרי תשע"ז ( 30 אוקטובר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

נטע רות, שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר מיכה ינון,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע:
שופט :
עורכי דין: