ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד משה מתתיהו :

בפני כבוד ה שופט אלון אינפלד

העוררת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שרית אלישע אל עמי, תביעות נגב

נגד

המשיב

משה מתתיהו (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד ורד שלו

החלטה

לפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באשדוד ( כבוד השופט אור אדם) מיום 23/10/16 בה דחה את בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב והורה על שחרורו בחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא.

רקע והחלטת בית המשפט:
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפת בת זוג, איומים ושיבוש מהלכי משפט וזאת, במהלך 3 אירועים קונקרטיים מהתקופה האחרונה.
על פי האישום הראשון, בתאריך 31/08/2016 התגלעה מחלוקת בין בני הזוג, במסגרתה קיללו זה את זו. נטען כי המשיב ירק על המתלוננת, זרק מגש שפגע ברגלה, איים כי אם תוזמן משטרה הוא יהרוג את הנוכחים ואז, תקף את המתלוננת על ידי הצמדת סכין לצווארה באמירה " אני ארצח אותך" וכן, "אני אדקור יא זונה ... תזמיני משטרה..." וכן, הוסיף כינויי גנאי. כל זאת בנוכחות ילדם הקטן של בני הזוג.
בהמשך לאירוע זה הגיע למקום שוטר והמשיב איים במילים " אם תעצרו אותי אני אתאבד" ואף נטל מפתחות והצמידם לצווארו, תוך איום על השוטר כי יחתוך לעצמו את הצוואר אם ייעצר. בסופו של דבר, הצליחו שני שוטרים יחד לתפוס אותו ולאזוק אותו. בעודו אזוק, קרא לעבר המתלוננת " אל תתלונני, אל תהרסי לי את החיים, תראי מה את עושה לי".
עוד נטען באישום הראשון כי חודשיים לפני אירוע זה, במהלך וויכוח, תקף המשיב את המתלוננת וחנק אותה, בכך שהצמיד כרית לפניה עד שהרגישה שאינה מצליחה לנשום. בהמשך, אחז בגרונה וחנק אותה, תוך שהוא מטיח את ראשה בקרש המיטה, סוטר על פניה, בועט בה ויורק עליה. כל זאת, לעיני ילדם הקטן. באותו אירוע המתלוננת זרקה על המשיב שלט טלוויזיה.
על פי האישום השני, בתאריך 12/10/2016, במוצאי יום הכיפורים, התקשר המשיב לטלפון של המתלוננת וביקש כי יסעדו יחד, אך היא סירבה. בתגובה, איים המשיב על המתלוננת ואמר לי כי ישחט אותה וכי הילד יראה שלולית של דם ויהיה לו " דיכאון" לכל החיים.
עוד נטען כי המשיב המשיך להתקשר מספר פעמים לטלפון. בשלב מסוים המתלוננת ענתה לשיחה, אז איים עליה המשיב, תוך כינויי גנאי. כאשר המתלוננת הבהירה כי תפנה למשטרה, אמר לה המשיב " אני אבוא אתגנב לבית באחת מהשעות ויחתוך לך את הגרון, הם לא ישמרו עלייך כל הלילה... את רוצה שלילד יהיה טראומה כל החיים שלא יהיו לילד הורים... אני נשבע בראש של הילד שאני אחתוך לך את הגרון... אני עצבני עלייך אני אחתוך אותך את הולכת למות היום". כך, מצוטטת " שיחה" ארוכה בכתב האישום בה המשיב ממשיך וחוזר על איומים דומים, תוך שימוש בביטויים קונקרטיים כגון " תיק תק יחתוך לך את הגרון וירוץ יא בת זונה" או " מחר את מתה ילד רואה אותך מדממת על הרצפה". כן הוסיף המשיב ואמר " אני מבטיח לך שלפני שיעצרו אותי את תמותי בסדר ואחרי זה שיעצרו אותי יא בת זונה... ואם לא יזרוק לאמא שלך רימון לבית".
כתב האישום מתאר כי, בין תלונת המתלוננת באותו יום לבין יום 20/10/2016 בו הסגיר עצמו המשיב למשטרה, ביצעה המשטרה סיורים ובדיקות בסמוך למקום המצאה של המתלוננת כדי לשמור על חייה. זאת, במקביל לניסיונות לאתר את המשיב.
אין למשיב הרשעות קודמות. אולם, המדינה בבקשת המעצר טענה כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות העניין וכי למרות שאין לו עבר פלילי אין המסוכנות מאפשרת קבלה של חלופת מעצר בעניינו.
בדיון בבית המשפט טענה ב"כ המשיב כי, למעט שיחת הטלפון האחרונה שהוקלטה, כל השאר הוא פרי דמיונה של המתלוננת וכי לא ניתן ליתן בה אמון. זאת, משום שהיא סובלת מדיכאון אחרי לידה מזה כשנתיים, מאז הולדת התינוק ונוטלת כדורים פסיכיאטריים. לדבריה, מצב נפשי זה של המתלוננת הוא אשר הוביל את המשיב למצבי קיצון. שכן, המתלוננת התגרתה במשיב בהתנהלותה, בין השאר בכך שאיימה כי תשכב עם עוברי אורח וכי תמציא סיפורים כדי להביא למעצרו. הסנגורית הזכירה כי מדובר במי שאין לו עבר פלילי וכי הוא הודה שאמר את הדברים שהוקלטו. הסנגורית ציינה כי לעתים ישנן מריבות בין בני זוג ו"אנשים נופלים בלשונם" ובמיוחד בתנאי לחץ של אישה מתגרה, כאשר הוא מטפל לבד בתינוק.
הסנגורית טענה כי תלונת המתלוננת אינה מהימנה על פניה ונובעת מדמיונה. זאת, כאשר " כל התיק מבוסס על האמרות שלה". הסנגורית אף הפנתה לפרוטוקול דיון לעניין הארכת המעצר בשלב החקירה, בו אמר החוקר כי הוא אינו מאמין למתלוננת.
הסנגורית אף הוסיפה וציינה כי בתקופה בה המשטרה חיפשה את המשיב, המתלוננת הזהירה אותו מפני המשטרה, החביאה אותו בביתה ואף לקחה אותו לבילוי בבית מלון בערב חג הסוכות, כאשר היא שילמה. לטענת הסנגורית המשטרה לא בדקה את מצלמות האבטחה בבית המלון כדי לאשש את הטענה הזו של המשיב.
הסנגורית הציעה חלופת מעצר מחוץ לאשקלון המבוססת, בשלב הראשון, על אם המשיב ואחותו שהיא חיילת בחופשה.
המדינה הצביעה על הראיות בתיק, בהן עדות המתלוננת המגובה בהקלטות, הודאה חלקית של המשיב בחלק מהאירועים, צילומי מסרונים המחזקים את גרסת המתלוננת ואף את גרסת אחותה, שאף היא תומכת בגרסת המתלוננת. התובעת הבהירה כי המתלוננת אכן פגשה במשיב לאחר האירועים העיקריים, ובפגישה הוא הסכים לחתום על הסכם גירושין. אולם, כאשר המתלוננת פנתה למשטרה וביקשה לבטל את תלונתה, בעקבות פגישה זו, חזרה המתלוננת והבהירה כי תלונתה אמת. מכאן, שלשיטת המדינה אין בדבר כדי להשליך על הראיות.
המדינה גם התנגדה לחלופה הקונקרטית שהוצעה.
בהחלטתו, קבע בית המשפט לעניין הראיות כי " בתיק החקירה ישנן ראיות למכביר, ישנן עדויות מפורטות מאוד של המתלוננת, כאשר המשיב למעשה מודה בחלק ניכר מהדברים שמייחסת לו המתלוננת הן לדברי איום קונקרטיים וחמורים ביותר והן לגבי הפעלת אלימות כלפי המתלוננת. את גרסתה של המתלוננת מחזק גם תמליל במהלכו איים המשיב כי יתגנב לבית ויחתוך למתלוננת את הגרון. הוא איים כי היום היא תמות וכי גם אם המשטרה תעצור אותו גם אז הוא יגיע אליה לאחר שהוא ישוחרר ויפגע בה. מכאן, שללא ספק קיימות ראיות לכאורה, שהן במשקל נכבד וללא כל כרסום ויש יסוד סביר להרשעה בעבירות חמורות ביותר".
בית המשפט לא התייחס לטענות הקונקרטיות של הסנגורית ביחס לראיות, הטענה בדבר אפשרות שהיא מדמיינת מחמת מחלת נפש, האפשרות כי האיומים נאמרו בעידנא דריתחא ואינם מבטאים מסוכנות, או האפשרות כי מדובר במתלוננת ה"מתגרה" בבן הזוג וגורמת לו להתבטא בצורה קשה. בית המשפט אף לא התייחס לפער העובדתי בין המתלוננת לבין המשיב, בעניין טיב המפגשים ביניהם לאחר הגשת התלונה העיקרית, ואם חשוב היה לבדוק עניין זה אם לאו.
לעניין חלופת המעצר – קבע בית המשפט כי קיימת " עילת מעצר סטטוטורית", בהתחשב באיומים הקונקרטיים וכי עילה זו היא כבדת משקל. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי מדובר במי שאין לו עבר פלילי וזה מעצרו הראשון. כן ציין כי " המתלוננת התייצבה לאחר הגשת התלונה הראשונה והודיעה כי היא מוכנה לבטל את התלונה לאחר שהמשיב הסכים להתגרש ממנה". בית המשפט הבהיר כי הדבר אינו פוגע במשקל הראיות, אולם, לשיטתו, "הדבר משליך במידת מה על המסוכנות העולה מן המשיב לאחר שבני הזוג החליטו להיפרד זה מזה בהסכמה". נוכח ההתרשמות החיובית מן החלופה, הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת מעצר, כאמור.

הערר
המדינה בערר מבקשת לבטל את החלטת בית המשפט בדבר שחרור לחלופה. לשיטת המדינה, למרות העדר עבר פלילי, מסוכנותו של המשיב כנלמד מהאירועים, רבה. המדינה מצביעה על המעשים החמורים לכאורה, הבאים לידי ביטוי בין השאר בהצמדת סכין לגרונה של המתלוננת, וכן מצביעה על תוכן האיומים והטון בו נאמרו כפי שהוקלט. המדינה טוענת שיש חשש מוחשי שהמשיב אכן ירצח את המתלוננת מול עיני ילדם הקטן. לשיטת המדינה, החלופה שנבחרה אינה יכולה להתמודד עם מסוכנות שכזו ובוודאי שלא נכון היה להורות עליה ללא תסקיר.
בטיעון על פה, הצביעה התובעת על הדפוס החוזר של מעגל האלימות בבית. מעגל, הבא לידי ביטוי באיומים, באלימות ברוטאלית ולאחר מכן בגל של בקשת סליחה ורצון לפיוס. התובעת הצביעה על כך שעל פי האינדיקציות בתיק החקירה מדובר בדפוס שחזר על עצמו כמה פעמים, לאורך תקופה משמעותית. בין השאר, הראתה התובעת כי המתלוננת אינה רוצה להתלונן בדרך כלל, ממעטת בתיאורים כאשר היא נמצאת במשטרה, ואף מוחלת ומבקשת לבטל את התלונה לאחר מכן.
הסניגורית חזרה על הטיעונים שטענה בבית משפט השלום ואף הרחיבה מעט. הסניגורית חזרה על עיקר טענתה כי מדובר במתלוננת מניפולטיבית, הממציאה דברים על מנת ללחוץ על המשיב להגיע להסכמות במישור הגירושין. כן טענה, כי מדובר למעשה בחולת נפש וכי אינה מהימנה ואף הראיות שהביאה כגון ההקלטות, נאספו באופן סלקטיבי. הסניגורית ציינה כי המתלוננת פועלת באופן עצמאי והיא זו שפנתה אל הסניגורית על מנת שתייצג את המשיב. הסניגורית הצביעה גם על תמיהות בראיות ואינדיקציות, לשיטתה, להעדר מהימנות. הסניגורית סבורה כי הדרך הנכונה להתמודד עם איומים הדדים, ללא אלימות קשה, היא באמצעות צווי הגנה ולא מעצר. הסניגורית טענה עוד, כי עתה, לאחר שהמשיב חתם על הסכם גירושין, הם אינם גרים ביחד יותר ולפיכך אין הוא מסוכן לה. הסניגורית ביקשה להסתפק בחלופת המעצר שנקבעה ואף ציינה כי ניתן להעלות את סכום ההפקדה.

דיון
לאחר עיון בתיק החקירה, אני מסכים עם מסקנתו של בית משפט השלום לפיה קיימות ראיות לכאורה באיכות גבוהה. זאת, למרות שנימוקיו של בית משפט השלום מתומצתים מדי ואינם מתייחסים באופן מספק לטענת הסניגורית אודות הראיות מחד גיסא, ולחיזוקים המשמעותיים לגרסאות המפלילות של המתלוננת, מאידך גיסא. יחד עם זאת, איני יכול להצטרף למסקנה של בית משפט השלום לעניין עוצמת המסוכנות, ולעניות דעתי, החטיא בית המשפט כמה נקודות חשובות מתוך הראיות בהקשר זה.

הראיות
מדובר למעשה בשני תיקי חקירה המגבשים את הראיות ביחס לשני האישומים. התיק הראשון, נפתח בסוף חודש אוגוסט עקב תלונות שכנים על " גבר המכה אישה בדירה בקומה הראשונה, האישה צועקת לעזרה ויש צעקות של ילדים". שוטרים שהגיעו למקום שמעו קללות, אך כאשר צלצלו בפעמון נוצרה שתיקה. בעת המשך הטיפול נמצאו במקום המשיב, המתלוננת ואחותה. למרות נוכחות השוטרים, המשיב המשיך לצעוק על אחות המתלוננת, קילל את המתלוננת ואיים להתאבד תוך החזקת מפתח אל עבר גרונו. לאחר מכן החל גם לאיים על השוטרים, שיתאבד אם ייעצר. בעת הגעה לתחנה סיפרה המתלוננת כי מדובר היה באירוע שכלל קללות הדדיות, יריקות, זריקה של מגש של אוכל עליה. כן סיפרה כי המשיב איים על המתלוננת ועל אחותה, כי אם יזמינו משטרה יהרוג אותן. לשאלה מנחה של החוקר, הוסיפה המתלוננת כי המשיב אחז בסכין, אך טענה שלא נעשה בסכין דבר. המשיב מצדו, סיפר כי התעורר ויכוח על חשבון טלפון הכולל קללות הדדיות. הוא ראה את האחות עם הטלפון הנייד בידה, חשב שהיא רוצה להזמין משטרה ונטל ממנה את הטלפון והיא סטרה לו. לאחר מכן היו קללות הדדיות. לדבריו, המתלוננת זרקה עליו בעבר שלט.
היחידה החוקרת ניסתה לזמן בשנית את המתלוננת, על מנת להמשיך בחקירה וכן את אחותה, אך לא הצליחה בכך. לפיכך, החקירה בתיק זה לא התקדמה, עד אשר נפתח העניין מחדש במסגרת התיק השני.
התיק השני, נפתח ביום 12.10.16 בתלונה של המתלוננת. על פי תלונה זו, המשיב חזר לבית לאחר שתמה תקופת ההרחקה בגין האירוע הקודם. המתלוננת סיפרה כי לא הוציאה צו הגנה, ושניהם גרו בבית, תוך התעלמות הדדית. לדבריה, לקראת יום כיפור הוא נסע לאמו ולאחר יום כיפור הוא התקשר אליה והציע לאכול יחד. כאשר סירבה, החל לאיים עליה באיומים קשים וחמורים כמפורט בכתב האישום.
נקודה חשובה נוספת היא שהמתלוננת הסבירה ביתר פירוט את הנסיבות של האירוע הקודם מסוף חודש אוגוסט. המתלוננת הסבירה שכלל לא רצתה אז להגיש תלונה, וכי המשטרה הגיעה בעקבות תלונות שכנים, מטעם זה סיפרה אך בצמצום אודות האירועים שהיו באותו יום. המתלוננת שיתפה עתה, כי באירוע הקודם המשיב הצמיד סכין לגרונה והסבירה כי לא סיפרה זאת אז, משום שלא רצתה שייעצר. המתלוננת סיפרה עוד, שהיו מקרים קודמים בהם הוא הכה אותה, והוא אף מאיים עליה דבר יום ביומו, אך היא אינה מתלוננת כדי שלא ייעצר. אז סיפרה המתלוננת, כי באירוע נוסף, כחודשיים לפני האירוע מאוגוסט, חנק אותה המשיב באמצעות כרית עד כי לא הצליחה לנשום, חנק אותה בידיו, דפק את ראשה על קרש מיטה, סתר בעט וירק וכל זאת אל מול עיני הילד. לדבריה " ואחרי זה הוא נכנס לחדר מעשן גויינטים ומתחנן שאני אסלח לו וככה כל שלושת הפעמים הקודמות". לדבריה, היא סבלה מחבלות גוף, ופעם אחת החבלה היתה מאוד משמעותית והמתלוננת נאלצה ללבוש בגדים ארוכים, כדי שהדבר לא יראה. עוד סיפרה המתלוננת, כי המשיב קנה לה רכב על מנת לפייס אותה, אך לאחר מכן בכל ריב איים עליה כי ישרוף את הרכב.
עדות המתלוננת חוזקה בעדות של אחותה. זו סיפרה כי היא שומעת מהמתלוננת כבר שנה אודות איומים של המשיב, לפיהם יהרוג אותה ויתאבד. כן מאיים הוא לפגוע בבני משפחה אחרים, כגון אימה של המתלוננת ואחיה. האחות סיפרה כי היא זו אשר הקליטה את השיחה, בה המשיב מאיים באופן נחרץ, במוצאי יום כיפור. האחות סיפרה אף על אירוע של אלימות של המשיב כלפיה, ערב מעצרו בחודש אוגוסט. לדבריה, לאחר שהתלקח ויכוח, והוא חשב שהיא מזמינה משטרה, לקח לה את הטלפון ותפס בגרונה והיא דחפה אותו. כן סיפרה כי באותו אירוע היה המשיב אלים כלפי המתלוננת ובין השאר הצמיד סכין לצווארה תוך איומים ברצח. כך האחות מספרת שהיא אחזה את הסכין והחזירה את הסכין למקום. לדבריה, המשיב נטל את הסכין בשנית כאשר השוטרים דפקו בדלת. הוא אף לא רצה לפתוח בתחילה, והמשיך לאיים אף בנוכחות השוטרים.
עדות חשובה נוספת היא עדות אמה של המתלוננת. לדבריה, לפני הנישואין היה המשיב נחמד, אולם הוא השתנה לאחר החתונה והחל לקלל ולהשפיל. לדבריה, היא שמעה במו אוזניה שיחות ברמקול וראתה במו עיניה מסרונים שהמשיב שלח למתלוננת. לדבריה, המשיב נהג לקלל רבות ולאיים על המתלוננת ובין השאר איים כי, יזרוק לבנת חבלה לעבר האם.
לאחר הגעת המתלוננת למשטרה, הטלפון הנייד שלה צלצל. שוטר ענה, שוחח עם המשיב ודרש ממנו להתייצב לחקירה. המשיב אמר שהוא לא מתכוון להגיע למשטרה, מצדו שיחפשו אותו. המשיב אכן לא אותר במשך כמה ימים. לפיכך, המשטרה נקטה פעולות על מנת להגן על המתלוננת ואף ניסתה לאתר המשיב.
במהלך הימים בהם לא אותר המשיב, חזרה המתלוננת לתחנת המשטרה וביקשה לבטל את התלונה. המתלוננת הדגישה כי תלונתה היא אמת. אולם, המתלוננת סיפרה כי פגשה במשיב בעת הנסיעה בדרך. לדבריה, הוא יצא מרכבו ונכנס לרכבה, בכה, הביע צער, אמר מילות אהבה, והבטיח שאין כוונתו לפגוע בה. המשיב, הסכים שיינתן גט וצו הרחקה, וביקש שתסלח לו על מה שהיה. כן אמר שהוא מעדיף להתאבד ולא להיות במעצר, בהרחקה מהילד. המתלוננת הביעה חשש שהמשיב יתאבד ועל מנת שעניין זה לא יהיה " על המצפון שלי" ביקשה לבטל את התלונה.
יש לציין כי, שאלות החוקר למתלוננת מביעות סקפטיות רבה. החוקר תמה אם לא הופעל לחץ על המתלוננת ואם לא היה מגע פיזי בינה לבין המשיב, החוקר שואל מדוע לא דיווחה על מקומו של המשיב בעת שפגשה בו, והמתלוננת הסבירה שלא רצתה להפסיד עבודה בהגעה לא מתוכננת לתחנה להיחקר. החוקר, מנסה להסביר לה שהיא מצויה בסיכון, אך היא הביעה חשש דווקא למשיב, בחשש שיתאבד. לדבריה, היא אינה רואה סיכון. לדעתה עתה, לאחר שעירבה את המשטרה, הדבר ירתיע אותו.
בסופו של דבר, המשיב הסגיר את עצמו ומסר את גרסתו. המשיב ( הודעה מיום 20.10.16 שעה 03:26) אישר כי שוחח עם המתלוננת במוצאי שבת ושאל אם היא רוצה לאכול והיא לא הסכימה. לשאלה אם אמר למתלוננת דברים לא נעימים, אמר כי אמר לה שיותר טוב לו מאשר שתתלונן עליו כל פעם, כי יחתוך לה את הגרון והוא יהיה בכלא. לדבריו, לא מדובר באיום ומכל מקום שלל כי אמר תכנים נוספים שהציגו לו ( שורה 36). אז, השמיעו למשיב את השיחה שהוקלטה, והמשיב טען כי ניתן לשמוע בשיחה שהוא זה שמצוי במצוקה, לעומת המתלוננת אשר שמחה לאידו, על כך שהוא כעוס. לשאלה מדוע המתלוננת ואחותו יספרו כי אחז בסכין, אמר כי הן משקרות, משום שהאימא שלהן חולת נפש. המשיב אישר כי זרק כרית על אשתו, אך לדבריו היא קיבלה רק מכה חלשה, והוא מעולם לא פגע בה באופן ממשי. למעשה, כפי שציין בית משפט השלום, הנאשם מודה בחלק מהטענות המיוחסות לו.
נוכח כל האמור, ישנן ראיות טובות לאמור בכתב האישום. החיזוקים המשמעותיים לעדות המתלוננת, בדמות עדות האחות, עדות האם, ההודיה החלקית של המשיב וההקלטות, כולן יחד יצרו תמונה של ראיות חזקות בהחלט.
טענות הסניגורית אודות מחלת נפש כביכול של המתלוננת לא גובתה בשום מסמך ובשום אינדיקציה, למעט טענותיו החוזרות של המשיב בכעסו כי היא " משוגעת". הטענה כי התנהגות המתלוננת היא זו אשר " משגעת" את המשיב, אף שבאה מפי הסניגורית, דווקא מצטרפת לתמונה הקשה המצטיירת מהראיות אודות התנהלות המשיב עצמו. נטייתו של המשיב להאשים את המתלוננת בהתנהגותו שלו מדאיגה ביותר. ההצדקה הזו, שהוא מוצא להתנהגותו שלו, לכך שהוא צועק, שהוא מקלל, שהוא מאיים ולכך שהוא אלים, מראה עד כמה הוא חסר תובנה למידת האלימות שלו, ועד כמה הוא חסר תובנה לרוע המוסרי אשר בהתנהגותו, לכאורה.
הסנגורית טענה כי המתלוננת הסתירה את המשיב בדירתה בעת שהמשטרה ערכה סיורים מחוץ לביתה וחיפשה את המשיב. הסנגורית טוענת, על פי עדות המשיב, כי השניים אף שהו יחד בבית מלון למשך לילה. הסנגורית טענה כי המשטרה לא בדקה טענות אלה כראוי, בשים לב למחלוקת בין השניים, אם הגיע ללילה שלם או לשעה קלה. אכן, המתלוננת מאשרת שהמשיב הגיע לבית המלון כאשר היה מבוקש, כדי לבקר את הבן, והיא לא דיווחה על כך. אולם, איני מוצא שיש בעניין זה כדי להשפיע על מהימנות המתלוננת באופן משמעותי, כך שהדבר משפיע על הערכת הראיות לכאורה. שכן, בכל מקרה, אין מדובר במתלוננת עקבית. ניכר כי המתלוננת אינה מעוניינת להתלונן נגד המשיב, וכאשר היא מעידה נגדו, היא משתדלת למעט.
כך לדוגמא, בעת המעצר הראשון, עקב תלונת השכנים, המתלוננת לא סיפרה על כך שהמשיב החזיק סכין, אלא לאחר שנשאלה באופן מפורש על ידי החוקר, אף בשלב זה לא סיפרה את מלוא הסיפור שסיפרה לאחר מכן. גרסתו של המשיב לגבי אחיזת הסכין שונה משלה והיא שוללת גרסה זו. למעשה, דברי המתלוננת נגד המשיב נאמרים בקושי. אולם, נוכח החיזוקים, יש להניח, לצורך שלב זה של הדיון, שיש סיכוי מוחשי כי בית המשפט ירשיע על פיהם.
הסנגורית הצביעה על דברי חוקר בהארכת מעצר לפיהם הוא אינו מאמין למתלוננת כי שוטר איים עליה שייקחו לה את הילד אם תבטל את התלונה, שכן לא כך נוהגים שוטרים. לשיטתה, אם החוקר אינו מאמין לה, כיצד בית המשפט יאמין לה. אף בטענה זו אין ממש. עניינים כאלה נבדקים בתיק העיקרי, בדומה לכל התופעות המתקשרות למתלוננות בעבירות מסוג זה, החוזרות בהן לאחר התלונה, מסיבות ברורות ( ראו לדוגמא בש"פ 107/12 פלוני נ' מדינת ישראל ( מיום 12.1.12 מפי השופט רובינשטיין)).
סיכומו של דבר, טענות הסנגורית ראויות לבחינה בתיק העיקרי, אך אין בהן כדי להחליש מעוצמתן של הראיות לכאורה.

עילה וחלופה
אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר. השאלה היא אם האינדיקציה למסוכנות אכן שוללת כל אפשרות לקבל חלופת מעצר כטענת המדינה, אם לאו.
אני חולק באופן חד משמעי על קביעת בית המשפט כי ההגעה להסכמה בדבר גירושין מפחיתה את המסוכנות. אין מדובר באלימות " רציונאלית" שנועדה להשיג מטרה מסוימת, אלא באלימות הבאה מתוך זעם, קנאה ואובססיביות ברורה. אין כל דרך לדעת כי הסכמה, הסכמה רגעית לחתום על מסמך, במהלך סערת נפש, יש בה אפילו תחילה של ביטוי להשלמה פנימית עם תהליך פרידה. המשיב, בהתנהלותו מבטא פעם אחר פעם קנאה. המשיב, במסרונים ששלח לאחות, מדבר על התנהלותה המינית של המתלוננת. כך גם בשיחת האיומים המוקלטת. ייחוס של התנהגות מופקרת מהווה ביטוי מובהק לרגשות קנאה מסוכנים. לטעמי, אין מקום אפילו לבחון אם המתלוננת אמרה אי פעם דברים מתגרים, כלפי המשיב. אמרות כאלה היו חשובות, לו היה מדובר באלימות חד פעמית, עקב אירוע חריג, המאפשר לתחם את המסוכנות לנסיבות חריגות. אולם, כאשר מדובר באיומים תדירים, חוזרים ונשנים, הרי שהניסיון של הסניגורית לעבור להאשמת הקרבן, אינה מן העניין.
עילת המסוכנות במקרה זה, משמעותית עד מאוד. הסכנה למתלוננת ברורה ומוחשית. יש לזכור כי אחד המבחנים למידת הסיכון שיש באיום, הוא מידת הקונקרטיות באיום. כאן מדובר באיומים מוחשיים ביותר. אין מדובר במי שהפטיר בכעס לחברו " אני אהרוג אותך" ללא צל של כוונה. המשיב, על פי ההקלטה, תיאר את המוות באופן מוחשי ביותר, בתיאור זמן, מקום ואמצעי. המשיב, ללא רתיעה וללא גבולות, ביטא מודעות מלאה לסבל של כל הסובבים, לרבות הבן הקטין של בני הזוג, אשר יראה את שלולית הדם. התבטאויות כאלה, מראות על קרבה נפשית ממשית של המשיב לעשיית מעשה בפועל.
יתרה מכך, מדובר במי שאיים גם בנוכחות שוטרים כי יתאבד. מעבר לכך שעצם האיום בנוכחות שוטרים מלמד על העדר גבולות והתרגשות קיצונית ומסוכנת, האיום בהתאבדות נעשה תוך אחיזת מפתח סמוך לגרונו, ומכאן כי המרחק בין איום לבין אפשרות המימוש קצרה. העדר מורא מן החוק גם בא לידי ביטוי בכך שהמשיב ענה בחוצפה לשוטר שהזמינו טלפונית לחקירה, הודיע כי לא יתייצב, והתחמק מן הדין ימים ארוכים. התנהלות זו, שלא קיבלה כל ביטוי בהחלטתו הקצרה בית משפט השלום, מקשה מאוד על מתן אמון במשיב בחלופת מעצר.
יש אינדיקציות טובות מאוד כי המדובר בדפוס חוזר, בבחינת " תסמונת האישה המוכה". תיאור המתלוננת אודות איומים חוזרים, המסלימים בחלק מהמקרים לאלימות פיזית, האשמת המתלוננת בהתנהגותו של המשיב, גל של סליחה ופיוס לאחר האלימות וחוזר חלילה, מדאיג עד מאוד. מסתבר כי המתלוננת, בשלבי המחילה והפיוס, מחליטה שלא להתלונן או לבטל את התלונה, וכי בעת האלימות בפועל, היא למעשה חסרת אונים. הדבר, מסביר היטב את היעדר התלונה לאורך זמן. הדבר גם מעורר דאגה רבה, שכן הערובה הטובה ביותר לביטחונו של אדם היא ערנותו שלו, האסרטיביות שלו, והנכונות שלו להתלונן על כל פגיעה, ולהתריע על כל סכנה מתקרבת. אולם, כאשר מדובר במי ששותקת לפגיעות בה, אינה מדווחת למשטרה על פגישה עם הנאשם המבוקש, ואף כאשר נחקרת ממעטת בתיאור מעשיו, הרי שלא ניתן לסמוך עליה להגן על עצמה.
אכן, המתלוננת עדיין בחיים, בשלב זה, למרות שפגשה את המשיב אף לאחר האיומים. אולם, על פי הראיות, בגלי אלימות קודמים הגיעו הדברים עד סכנה מיידית לכאורה. על פי הראיות, הדברים הגיעו לכלל חנק בכרית, חנק בידיים, הצמדת סכין לגרון ועוד. אין לדעת מה יתרחש בגל האלימות הבא. אין לדעת אם המשיב לא יצמיד את הכרית לפנים למשך דקה נוספת, או ילחץ בידיו על הגרון סנטימטר אחד נוסף. המשיב, הבטיח למתלוננת כי ישחט אותה מול עיני בנה. המשיב, לכאורה, הדגים את נכונותו לעשות כן באחיזה בסכין בצמוד לגרונה. נוכח עוצמת הזעם כפי שנשמע המשיב בהקלטה, ונוכח עוצמת הקנאה למתלוננת והאובססיביות, אני מאמין למשיב כי הוא אכן מסוגל לעשות זאת.
בנסיבות אלה, בשים לב לעוצמת הרגשות, לסוג האלימות, ולקונקרטיות האיומים, הרי הסכנה לחיי המתלוננת מוחשית וקרובה. נוכח החשש המוחשי כי לא יהיה בתנאי שחרור כדי להרתיע את המשיב ממתן ביטוי אלים לרגשותיו, ובשים לב להעדר רצון של המתלוננת להגן על עצמה כראוי ולהתריע מפני סכנה מתקרבת, כל חלופה לא תצלח. זאת, למרות העדרו של עבר פלילי.
שקלתי אם יש מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר, שמא יצליח שירות המבחן לשכנע כי המסוכנות אינה בעוצמה כפי שהיא נראית, או שמא קיימת חלופת מעצר כלשהי, שיש בה כדי להפיג את המסוכנות. אולם, נוכח עוצמת המסוכנות במקרה זה, אין סיכוי מוחשי ששירות המבחן יצליח לצייר תמונה אחרת. לא יהיה זה נכון לבזבז את משאבי שירות המבחן, ולא יהיה זה נכון לעורר תקוות שווא בליבו של המשיב, בהמתנה להליך חסר תוחלת.
הערר מתקבל. המשיב ייעצר עד תום ההליכים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בנוכחות המשיב ב"כ עו"ד ורד שלו, התובע עו"ד גיל והמתלוננת .


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: משה מתתיהו
שופט :
עורכי דין: