ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דיור ב.פ.בעמ נגד מנשה חליף :


בפני כבוד ה שופטת בכירה ריבה ניב

מבקשים

  1. דיור ב.פ.בעמ
  2. אלעד ישראל מגורים בע"מ
  3. א.מ.ת.ש. השקעות בע"מ
  4. צבי אברמוביץ
  5. רות זיתוני

נגד

משיבים

  1. מנשה חליף
  2. עליזה יערי
  3. אסתר עלימה
  4. יהודית אברהם

פסק דין

1. לפני בקשת המבקשים/ הנתבעים בתביעה, למחיקת התביעה כנגדם על הסף. לחלופין התבקש בית המשפט להורות לעותרים בה/המשיבים להפקיד סכום של 50,000 להבטחת הוצאות המבקשים אם תידחה התביעה.

2. התביעה הוגשה לביטול פסיקתאות שנחתמו ע"י בית משפט זה, בסיומם של שני הליכים ארוכים ומורכבים. בשנת 1988 הגישו המבקשים את תביעת הפינוי שלה ם כנגד משפחות המשיבים. פסק הדין שניתן בעניינם, קבע כי המבקשים הינם הבעלים במקרקעין וכי אין למשפחות המשיבים זכויות בהם, למעט זכות הפיצוי בגין השקעות. חלקו השני של ההליך, קביעת הפיצוי הנ"ל, אל מול תשלום דמי שכירות ראויים, התנהל לפני מותב זה ואף הוכרע. בסופה של הכרעה, נחתמו הפסיקתאות, שביטולן מתבקש עתה, ויובהר, המשיבים אינם, ולא היו, צד להליך הקודם.

3. המשיבים, אחים, הינם יורשי עזרא ועזיזה ז"ל, ביחד עם אחיהם הנוספים- סמי, יצחק כדורי ונועם חליף. לטענתם, החזיקה אימם המנוחה במתחם בשכונת גבעת עמל ב' , במספר מבנים. האחד, אשר שימש למגורי כדורי חליף ומשפחתו, אחר- שהוחזק ע"י נועם חליף, משפחתו ועסקיו, בית האם, שהושכר לסמי חליף, שנפטר בשנת 2014, ומבנה המשמש למגורי המשיב 1.

4. בשנת 1989 הוגשו כתבי תביעה כנגד נועם וכדורי. האחרון החזיק, עפ"י הנטען, בשני מבנים, ולפיכך נתבע בשתי התובענות. לאחר דיון מאוחד בתובענות אלו, ונוספות, ניתן פסק הדין המורה על פינוי וסילוק יד מן המקרקעין, נשוא התובענות המאוחדות. ערעור שהוגש על פסק הדין- נדחה, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון- נמחקה.

5. בשנת 2013, לאחר שהסתיים הדיון בנושא הכספי, נחתמו הפסיקתאות. לשיטת המשיבים- אין הפסיקתאות תואמות את כתבי התביעה, והם תולדה של 'פרי באושים של הטעייה מכוונת' מצידם של המבקשים, 'הצפוי לפגוע בתובעים באופן אנוש ובלתי הפיך'.
לטענתם, הוצג בפני בית המשפט עותק בלתי קריא של התשריט שלא ניתן לזהות ממנו את גבולות השטח אליו מתייחסת הפסיקתא, אך גם לו היה מוגש עותק ברור ממנו, יש לקחת בחשבון את העובדה כי אותו תשריט הינו פענוח תצלום אויר שצולם 25 שנים קודם לכן. הואיל ובמהלך שנים אלו חלו שינויים רבים במראה המתחם, לא ניתן היה להבין מהתשריט מהם גבולות המבנים אליהם מתייחס פסק הדין.

6. באשר לפסיקתא המתייחסת לסילוק ידו של נועם, נטען כי החלקות שצוינו שם, אינן תואמות את אלו שהוגדרו בכתב התביעה כנגדו. בנוסף, נטענו אותן טענות כנגד תצלומי האויר והתשריט, אשר אינם תואמים את פני השטח בשנת 2013. עוד נטענו טענות כנגד גודל המבנים המפונים וכיוצ"ב.

7. תביעת המשיבים מתייחסת אם כן, לפסיקתאות שנחתמו לפינוים של נועם וכדורי, ומגי שיה הינם אחיהם של הנתבעים הנ"ל. לשיטת התובעים- הפער הגדול בין פסק הדין והפסיקתא מחייב את ביטולה. הצורך בביטול קם, אליבא דתובעים בזכותם לקבלת פיצוים. לטענתם, לא שלל פסק הדין את זכותם של מי שאיננו הנתבע בהליך, לקבל פיצוי , במיוחד כשמדובר בני משפחה.

8. התובעים טוענים בתביעתם כי עזיזה חליף ז"ל וילדיה היו זכאים לקבל פיצוי או דיור אקויולנטי לזה שיפונה, מכוח ההסכמים בין הנתבעים לבין מי שממנו רכשו את המקרקעין, כפי שהתחייבו בהסכם. זכותם של התובעים , שאחד מהם התגורר עד 2014 בארה"ב, קמה, אם כן, לשיטתם, מהיותם יורשי עזיזה. לגרסתם, הואיל ולא היו צד להליך, לא היו מודעים לקיומו עד לסמוך להגשת תביעה זו.

9. בכתב הגנתם הפנו הנתבעים להחלטות בית המשפט המחוזי בעת שדנו בבקשות עיכוב בצוע הפינוי על פי הפסיקתאות שנחתמו. לעמדתם, אין לתובעים מעמד בתובענה זו, ואילו מי שיש לו מעמד כלשהו, כבר ניצל זכויותיו עד תום, בכל הבקשות, הערעורים וכו' שהוגשו. עוד נטען כי הואיל והמקרקעין כבר פונו , אין לתביעה כל נפקות מעשית. לטענתם, אין התובעים מתגוררים במתחם, שעל פינויו הורה פסק הדין, אין הם בעלי זכויות במקרקעין ואף אינם זכאים לפיצוי.

10. בהמשך, צוטטה החלטתו של כבוד השופט רובינשטיין, בהחלטה המאשרת, בערכאה שלישית, את הפינוי ודוחה את בקשת עיכוב הביצוע, כדלקמן: "על פני הדברים הכיצד נקבל שהליכים יימשכו באופן מדורג כך שעם תום אחד ייפתח אחר ע"י צדדים חדשים שאינם אלא קרוביהם של הקודמים? ואין לדבר סוף, באנשים מבוגרים עסקינן, שלא יכלו לכאורה שלא לדעת את המתרחש סביבם." (רע"א 92/14). עוד טענו הנתבעים לענ יין זה כי בשנת 2001 השכירו התובעים, ביחד עם אחרים חלק מהמבנים לסמי חליף, בו התחייב השוכר כי ככל שיינתן פסק דין לפינוי, יכבדו ללא דרישת פיצוי, ללמדך כי היו ערים להליך המשפטי.
על טענות אלו, חוזרים הנתבעים בבקשתם זו למחיקת התביעה על הסף.

11. בתגובתם, טוענים המשיבים כי לתובענה היבטים פרקטיים ומוסריים כאחד. לטענתם, מן ההיבט המוסרי- אין לדחות תביעה מחמת 'העדר נפקות משפטית' שהרי " האם ניתן להשלים עם מעשה הפוגם בטוהר ההליך המשפטי בשוויון נפש רק בשל העדר "נפקות"?". מן ההיבט התכליתי נטען כי בירור התובענה וקבלתה, הינו תנאי מקדמי בלעדיו אין, לתביעתם העתידית של המשיבים לקבלת פיצוי על הריסת נכסיהם, לרבות בית אמם, פעולה שה תבצעה בחסות הפסיקתאות שיצאו תחת ידי בית המשפט.

12. בתשובת המבקשים, הינם מפנים לעובדה כי הפסיקתאות נחתמו כשנה וחצי לפני הגשת התביעה, פסק הדין שבגינו נחתמו הפסיקתאות הינו חלוט, ואף בוצע. המבקשים יוצאים כנגד טענת המשיבים כי הבירור לגבי נכונות הפסיקתאות נדרש לצורך תביעת הפיצויים שיגישו וטענו כי אין מקום לפיצול המלאכותי, שתכליתו חסכון באגרה וכל כולו דיון תיאורטי: "בית משפט איננו צריך לשמש אכסניה לדיונים עקרים שתוצאתם המסתברת איננה סיום ההתדיינות בין הצדדים למחלוקת." (ע"א 227/7 בנק ברקליס דיסקונט נ' ברנר).

13. דיון
כידוע, אין בתי המשפט נעתרים לבקשות לסילוק על הסף, אלא במקרים חריגים. הכלל הוא כי די כי כתב התביעה יגלה עילה, על מנת שבית המשפט לא ימחק את התביעה על הסף. בשלב זה, בו נבחנת קיומה של עילה- אין בית המשפט בודק את ראיות התובע "בציציות" . בית המשפט אינו ממהר למחוק או לדחות תובענות על הסף ומעדיף ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט. בפסיקה נקבע כי אין להורות על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה, מקום שניתן להצילה על ידי תיקונה (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1), 577).
" פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו. במחקו תביעה מחמת חוסר עילה מחליט בית המשפט על גורל התביעה ללא שמיעת טענות לעצם העניין, ולכן פסקו בתי המשפט, כי אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש. העובדה שהעילה או השאלה היא חלשה וסיכוייה להצליח הם קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקת התביעה... בית המשפט- בבואו לשקול אפשרות זו- ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן". (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט- 2009, בעמ' 171).

עם זאת, לאחר שבחנתי, במשנה זהירות כאמור, את טענות הצדדים ובכללן את עילות התביעה אשר לפני, מצאתי כי במקרה דנן מתקיים החריג לפיו יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

14. המשיבים/ התובעים טוענים כי זכותם לפיצויים מכוח הירושה, דהיינו כי הינם נכנסים בנעלי אימם ז"ל. הובהר כי חלק מהיורשים היו צד ישיר להליך, ושלילת זכאותם נקבעה בפסק דין, שלאחר גלגולי הערעור- הינה סופי ת.
כאמור, הלכה האם לבית עולמה בשנת 1995. לשיטת המשיבים, כוללת ירושתה מספר מבנים, כפי שפורט לעיל. כתב התביעה מגלה כי המבקשים הגישו תביעות פינוי כנגד שניים מהיורשים לפינוי וסילוק יד מהמקרקעין הידועים כגוש 6107 חלקה 50 , 53 . לשיטתם, פירטו כתבי התביעה מבנים בשטח של 62 מ"ר, 112 מ"ר, 42 מ"ר בעוד שהפסיקתא התייחסה לחלקות 476,50 בגוש 6107. עוד נטען לשוני הגדול בין תצלומי האוויר לבין התשריט שצורף לפסיקתא.

15. אין מחלוקת כי הפסיקתאות נחתמו בענינם של אחרים, אשר מיצו את יכולת ביטול פסק הדין או שינוי, בין באמצעות בקשות לצווי מניעה לעיכוב ביצוע ההריסה, בין הגשת ערעורים, ואף לגבי תיקון הפסיקתאות.
על מנת להציג עיקרי הדברים, מצאתי לנכון להעתיק פרוטוקול ישיבת יום 27/3/14 כלשונו:
"עו"ד חלד: הוגשה בקשה בהולה לתיקון פסיקתא. הפסיקתא ניתנה לפני כשנה. לאחר מתן פסק הדין הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע אשר נדחתה ע"י כבוד השופטת שבח שקבעה כי מדובר בהליך כספי. על פסק הדין הוגשה בר"ע לעליון, והיא נדחתה. כבוד הש' שבח ביקשה את תגובתנו ולאחר מכן ניתנה החלטה סופית של כבוד השופטת שבח. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע עקב שינוי נסיבות, שנחתה שוב ע"י כבוד השופטת שבח. גם על החלטה שלישית זו הוגשה בר"ע שנדחתה ביום 9/2/14.

לעניין תיקון הפסיקתא. חברי ייצג בערעורים מכל ה14 שלגביהם ניתנו פסקי הדין- רק ארבעה, שאינם כוללים את המבקשות. עתה חזר לייצגן. הטענות הנטענות על ידו היום נטענו בשמם של ארבעת המיוצגים ע"י חברי. אז הוגשו בקשות הטוענות לגבי אותם ארבעה כי הפסיקתא אינה מתאימה. בית המשפט קבע כי לאור החלטת כבוד השופטת שבח מתאיינת הבקשה.
על ההחלטה הוגש ערעור- שנדחה.
על ההחלטה של כבוד הרשמת נחליאלי הוגש ערעור שנדון בפני כבוד השופטת צ'רניאק. קודם הדיון הגיש חברי בקשה נוספת להרחיב את הערעור בטענה שהפסיקתאות אינן נכונות. בדיון- נדחה הערעור.
מזה כחודש מייצג חברי את המבקשות ולא טען דבר. היום נערכו כוחות לביצוע ההריסה. הצעתי ללקוחתו לשלם את אותם מאות אלפי שקלים, במקום לכוחות- למבקשות.

את הליכי הפינוי מבצעים ההוצל"פ בליווי עורך דין. לא תבוצע כל הריסה שאיננה על פי פסק הדין. אני מצהיר על כך בריש גלי. יש פה ניסיון לערפל את התמונה ולגרום לעיכובים.

אני ממשיך על ההליכים הקודמים: נושא הפסיקתא עלה פעם שנייה לפני כבוד הש' צ'רניאק שקבעה כי ככל שחברי סובר כי הפסיקתא כוללת צעדים אופרטיביים שאינם תואמים את פסק הדין- עליו להגיש בקשה מתאימה לתיקון הערעור. ואז הוגשה בקשה חדשה, לתיקון . בהסכמה, נמחק הערעור.

גם אם נטענו קודם לכן טענות אחרות כנגד הפסיקתא, משניתנה ע"י כבוד השופטת צ'רניאק החלטה הפותחת לפניהם את הדלת לטעון את כל טענותיהם כנגד אי התאמות בין הפסיקתא לפסק הדין- ובקשתם נדחתה בהסכמה- נסתתמו טענותיהם.
אני חוזר ואומר כי לא תבוצע כל הריסה של מבנה שאיננו כלול בתביעה ובפסק הדין של כבוד השופטת רובינשטיין. התביעה הוגשה על פי תשריטים. במהלך ההוכחות הוגשו תצלומי אוויר, בגין הדינמיקה בשטח. נותן חוות הדעת העיד לפני כבוד השופטת רובינשטיין והיא אימצה את חוות הדעת שהתייחסה באופן מפורש לצילומי האוויר ולעד ופסלה את חוות הדעת מטעם הנתבעים. בכך, אומץ לגבי כל אחד מהנתבעים תצלום אוויר המורכב מכמה שכבות, הנוצרות במהלך השנים. פסק הדין התבסס על תצלומי אויר ולא על תשריטים.
בפסיקתא, תצלומי האוויר יושבים על התשריטים. לו היה מוגש תשריט בנפרד, כשהוא לא יושב על התצ"א, אי אפשר לדעת במדוייק, אך כשמלבישים את השרטוט על תצלום האוויר, אתה עונה לשאלת הזיהוי ותצלומי האוויר.
כדי להראות את ההגינות ואת הסימטריה בדברים, הפיצוי שנקבע ע"י בית המשפט נקבע לגבי אותם מבנים. אי אפשר לטעון היום כי ההריסה המיועדת מתכוונת לנכס אחר.
אני חוזר כי בהסכמה זוהו המבנים על ידי הצדדים, כך גם השטחים. אנו לא חורגים מאומה מפסק הדין. מהתצאו"ת , מהעדויות של המומחה ומהסימונים שהוא עשה על גבי התצאו"ת כל אלו נעשו ע"י אותו מומחה כאשר ערך את הצילומים שלוו לתצאו"ת.
אני מבקש לדחות את הבקשה ולחייב בהוצאות כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. ניסיתי אתמול, ערב ההריסה, למצוא את חברי כדי לנהל מו"מ. איש אינו מבצע מחטף, איננו הורסים מבנים שלא נכללו בפסק הדין של השופטת רובינשטיין, שהפך סופי וחלוט זה מכבר.

עו"ד ישראל- אני מצהיר לבית המשפט כי המשיבים הודיעו למבקשות כי מתכוונים להרוס על פי הפסיקתא וזה כולל גם חלק שאיננו נכלל בתביעה ובפסק הדין. אני מבקש שפסק הדין יבוצע כלשונו אך הפסיקתא סותרת אותו. כל העדויות בהליך לא גרמו לתיקון התביעה. משמע, פסק הדין מתייחס לתשריט ולא לתצלומי האויר. כל ההליכים הקודמים שלאחר פסק הדין והערעורים מעולם לא התייחסו לטענה זו ולאי ההתאמה בין התשריטים שבכתב התביעה לבין תצלומי האויר שבפסיקתא. כל ההליכים וההחלטות נגעו לאי ההתאמה בין פסק הדין והפסיקתא לעניין מועד הפינוי.
כשהוגשה הפסיקתא, נכתב שצורף לו תשריט אך הפסיקתא נחתמה על פי צילומי האויר. חברי לא יהיה מוכן להצהיר כי ההריסה תבוצע עפ"י התשריטים. אני אינני יוצא כנגד מה שכתוב בתביעה ובפסק הדין, אלא כנגד הריסת שטחים אחרים, השונים מהם.
למען הצדק, מן הראוי שבשאלה הזו של אי ההתאמה וגלגול הדברים, מן הראוי שבית משפט זה יתן החלטתו, ולא שופט אחר שאליו נותבה הבקשה.

עו"ד חלד: ההריסה נדחתה מספר פעמים (4 פעמים) בכל פעם עקב ארוע אחר. בשבוע שעבר, מפקד תחנת המשטרה האזורית זימן והבהיר לנתבעים איזו הריסת תתבצע ולא נשמעה כל טענה מצידם. הנוהל הוא שבכל פעם מזומן הנתבע או החייב בהוצל"פ, מובהרת לו ההריסה וממליצים לו לנהל מו"מ, אני מקבל טלפון ומודיע על נכונותי לנהל מו"מ. לאחר מכן נערך ביקור בשטח הכולל את החייבים על פי תיק ההוצל"פ, היועצת המשפטית של המשטרה, קבלן ההוצל"פ וכולם בודקים אילו מבנים הולכים להרוס. כל זה התבצע ארבע פעמים. לא שמענו כל טרוניה עד שחברי נכנס לתיק, לפני מספר ימים. המבקשות ידעו על הפסיקתא מזה שנה וידעו גם מה מתכוונים להרוס.

החלטה

לפני בקשה בהולה שהוגשה על ידי המבקשות לתיקון פסיקתא ועיכוב בצוע.
הבקשה הוגשה אמש, בשעה עשר בלילה. קודם לכן הוגשה בקשה דומה לראש ההוצל"פ להבהרת פסק הדין, שנדחתה. ערעור על כך הוגש לכבוד השופט מאור, שטרם נתן החלטתו.
בינתיים, הבוקר פנה אלי בדחיפות עו"ד ישראל וביקש כי אדון בבקשה זו, הואיל והיא מתייחסת לפסיקתא שנחתמה על ידי.

לבקשתו, דנתי בבקשתו, עו"ד חלד, המייצג את המשיבים זומן בדחיפות, והצדדים טענו.

עיקר טענותיו של עו"ד ישראל הינו כי נפלה טעות בחתימת הפסיקתא, שכן זו נחתמה בצירוף תצ"א, בעוד שכתב התביעה ופסק הדין שניתן בסופה ע"י כבוד השופטת רובינשטיין, התבססו על תשריט. לשיטתו, אין חפיפה מוחלטת בין התשריט לבין צילום האוויר, ופירשו שההריסה האמורה להתבצע היום, עלול לפגוע בנכס אחר, שלמבקשת יש זיקה אליו, ולפיכך מוגשת הבקשה בשמן.

עוד טען עו"ד ישראל, כי לאחר מתן פסה"ד, הפסיקו המבקשות את הייצוג באמצעותו, לכן לא נטל חלק בהליכים שהתבצעו לאחר מתן פסה"ד על ידן, אך למיטב ידיעתו, לא נקטו בהליכים המתייחסים לסוגיה המועלית עתה.

לגרסתו, נודע למבקשת לפני יומיים כי לאחר שנערך ביקור מטעם המשטרה, אילו חלקים אמורים לההרס, ורק אז עמדו על התקלה ועל אי ההתאמה בין פסה"ד לפסיקתא.

עו"ד חלד מתנגד לבקשה וטוען כי זהו צעד נוסף של הנתבעים לעכב את ביצוע פסה"ד, אשר קבע מזה שנים רבות את העובדה הי למבקשות אין זכויות במקרקעין, ובמשך שנם "נהנו" מהליכים משפטיים שבגינם ניתנו להם "מגורי חינם" במבנים בהם הינן מתגוררות.

עוד טען כי ממילא אחת המבקשות איננה מתגוררת במבנה, ומכל מקום ולגופו של עניין, נטען על ידו כי יש התאמה מדויקת, אשר נבחנה ע"י כבוד השופטת רובינשטיין בפסק הדין, בין תצלומי האוויר לתשריטים.
משכך, לא נגרם למבקשות כל נזק, וכי ההריסה העתידית מדויקת ותואמת את פסה"ד.
בנוסף, נטען כי המבקשות מודעות להיקף ההריסה אשר נדחתה 4 פעמים, וכי בכל אחת מהן הודע להן מראש מה, היכן ומתי מתחילים להרוס.

בעיקר טוען עו"ד חלד כי הנתבעים פנו פעמים רבות לביהמ"ש, לאחר מתן פסה"ד, כל בקשותיהם נדחו, כך גם הערעורים ובקשות רשות הערעור. באשר לאי ההתאמה בין הפסיקתא לפסק הדין, נטען כי באחד הערעורים נתנה כבוד השופטת צ'רניאק החלטה אשר בה היתירה למערערים להגיש בקשה חדשה, המתייחסת לחוסר ההתאמה בין הפסיקתא לפסה"ד, כנטען, ובקשה זו נמחקה בהסכמת הצדדים.

עוד טען עו"ד חלד כי המבקשות, אשר לא יוצגו ע"י עו"ד ישראל עד לאחרונה, נוקטות בצעד טקטי למניעת ההריסה, במקום לבוא בדברים, לנהל מו"מ ענייני, כפי שעשו יתר הנתבעים עד כה.
לבקשתי, הצהיר עו"ד חלד באופן מפורש כי ההריסה תתבצע על פי התביעה, ועל פי פסה"ד.

לאחר ששמעתי את הצדדים הנני דוחה את הבקשה.
ניתן היה לדחותה כבר עפ"י ההצהרה האחרונה דלעיל ולקבוע כי לאור ריבוי ההליכים עד כה, ומשנסתיימה מלאכתו של ביהמ"ש זה מכבר, כל בקשה לתיקון פסיקתא, בגין כל טענה, אמורה היתה להידון, ומשלא נעשה כן – ויתרו עליה הנתבעים, ובמקרה דנן, המבקשות.

עוד ניתן היה לקבוע כי עפ"י אותה הצהרה, היה ויגרם נזק למבקשות בעקבות ההריסה שאיננה עפ"י כתב התביעה ופסה"ד שניתן על פיו, קמה למבקשות זכות לתביעת פיצויים בגין הנזק שנגרם להן בעטיה של ההריסה.

אולם, בכך לא די, לגופו של עניין ניתן להיזקק לעמוד 9 לפסה"ד, אשר בו התייחסה כבוד השופטת רובינשטיין באופן מפורש לתצלומי האוויר.
בעמוד 15 לפסה"ד נקבע כי התביעות לפינוי מתקבלות ומתן צו הפינוי וסילוק יד מן המקרקעין נשוא התביעות. פסה"ד אינו מפנה באופן מפורש לתשריטים, ומשכך יש להתייחס אל הוראת הפינוי שניתנה בו, לגבי כל אחד מהמבנים, לרבות אלו של המבקשות.
מכאן, שלכאורה לא יכולה להיטען הטענה אשר הועלתה ע"י המבקשות בבקשה זו.

למעלה מהצורך יצוין כי עפ"י תאורו של עו"ד חלד, בעת שמיעת ההליך המשפטי לפני כבוד השופטת רובינשטיין נבחנה באופן מפורש ההתאמה שבין התשריטים לתצלומי האוויר המשקפים את הדינמיקה שחלה בשכונה, והוכחה החפיפה המוחלטת בין השנים.

סוף דבר – הבקשה נדחית, הביצוע לא יעוכב בגין בקשה זו."

16. טענות הצדדים שם, כמו גם האמור בפרוטוקול סותמות את הגולל על טענות המשיבים, בכל הנוגע לתיקון הפסיקתאות. הנני מקבלת גם את הטענה הנוספת אשר נטענה ע"י המבקשות כי אין לפצל את ההליך. אם סוברים המשיבים כי יש להם זכות תביעה לפיצוי, השונה מזו של אחיהם, שנשללה, יתכבדו ויגישו את תביעתם הכספית, בה יבהירו את מקור הזכות, ישלמו אגרה כנדרש, ואין הדבר קשור לביטול הפסיקתא כלל.

מכל הסיבות דלעיל הנני נעתרת לבקשה ומסלקת את תביעת המשיבים כנגד המבקשים- על הסף.

הואיל ונחסך הדיון- אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דיור ב.פ.בעמ
נתבע: מנשה חליף
שופט :
עורכי דין: