ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ראיד סלאמה :

לפני כבוד השופט מיכאל קרשן

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
ראיד סלאמה

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד נעמי מששה ועו"ד שירה סוכצזי
הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד כאיד סלאמה

גזר דין

הנאשם, ראיד סלאמה יליד 1982, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון (שנקשר בעקבות הליך גישור) בביצוע עבירות של גניבה ממעביד (12 מקרים), זיוף בנסיבות מחמירות (12 מקרים), שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות (12 מקרים) וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (12 מקרים).

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עבד הנאשם כמלגזן בחברת "דני דורון שטיחים בע"מ" (להלן – " החברה"), וקיבל משכורת חודשית. דני סמוחה (להלן – " דני") הוא בעלים משותף של החברה ובעל זכות חתימה בה. בחודשים דצמבר 2007 – נובמבר 2008, במועדים שאינם ידועים למאשימה, גנב הנאשם 12 שיקים של החברה, מילא בהם את שמו כמותב וכן את סכום השיק וזייף את חתימתו של דני על גבם. לאחר שביצע את הזיוף האמור הפקיד הנאש ם את השיקים המזויפים ופדה את רובם בחנויות להמרת מטבע בטייבה. סכום השיקים הכולל שהנאשם קיבל במרמה עומד על 65,500 ₪.

במסגרת הסדר הטיעון הפקיד הנאשם 24,000 ₪ מתוך סכום הפיצוי המוסכם בסך 50,000 ₪, ובעקבות זאת עתרה המאשימה לעונש מאסר בפועל בן 18 חודשים, בעוד ההגנה חופשיה בטיעוניה.

התקבל בעניינו של הנאשם תסקיר מטעם שירות המבחן. מהתסקיר עלה כי הנאשם, נשוי ואב לשניים, עובד למחייתו כמתקין פחים מתחת לפני האדמה. אין לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות. הנאשם נטל אחריות לביצוע העבירות בהן הורשע. לדבריו במהלך עבודתו כמלגזן בחברה נתגלו מתחים בינו לבין דני, ואף הוגשה על ידי הנאשם תביעה לתשלום פיצויים. למרות קיומם של מתחים אלה המשיך הנאשם לעבוד בחברה. הוא החל לגנוב מתוך מניע רגשי כביטוי לכעס כלפי בעל העסק וכפיצוי על תחושת העלבון וההשפלה שחש בקשר עמו, והמשיך בביצוע הגניבות באופן שקול ומתוכנן. הנאשם השתמש בכספים לבילויים ומותרות. מהתסקיר עולה כי הנאשם התקשה לערוך התבוננות מעמיקה בדפוסים שגרמו לו לבצע את העבירות, והוא אינו בשל לטיפול הנדרש במצבו. למרות האמור, הביע שירות המבחן דעתו כי אין מקום לגזור על הנאשם עונש של מאסר, ולוּ בעבודות שירות, וזאת על מנת למנוע רגרסיה במצבו לאחר שייחשף לחברה שולית. גובשה בעניינו של הנאשם תכנית של"צ.

לבקשת ההגנה נכתבה אודות הנאשם חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות. הממונה מצא את הנאשם מתאים לרצות עונש מאסר באופן זה.

ב"כ המאשימה, עו"ד פאדי אסעד, עמד בטיעוניו על חומרת מעשי הנאשם ועל מדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בסוג זה של עבירות. בשל העובדה כי הנאשם הודה ופיצה את נפגע העבירה, עתר ב"כ המאשימה לעונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. הוגשה פסיקה לעונש.

ב"כ הנאשם, עו"ד כאיד סלאמה, ביקש לקבל את המלצת שירות המבחן. הסנגור הדגיש בטיעוניו את התנהלות הנאשם ביתר תחומי חייו, את חריגותו של המקרה הנוכחי ואת העובדה כי הפקיד סכום כסף ניכר עבור פיצוי נפגע העבירה. ההגנה הגישה מכתב המלצה אודות הנאשם מראש עיריית קלנסוה וכן תלושי שכר. גם ההגנה הגישה פסיקה לעונש.

הנאשם בדברו האחרון לעונש אמר כי מדובר ב"טעות" שעשה לפני זמן רב ועליה לא יחזור.

דיון והכרעה
לאורך תקופה מעל הנאשם באמון מעבידיו, שלח יד ברכושם ולא היסס לזייף ולרמות כדי להתעשר על חשבונם, בשיעור של 65,500 ₪ (כפי האמור בכתב האישום המתוקן). כמתואר בתסקיר, תחילה פעל הנאשם כך מתוך תחושות כעס ועלבון כלפי עוולות שלטענתו גרמו לו מעסיקיו, אך בהמשך פעל באופן מתוכנן על מנת להשיג לעצמו רווחים קלים – אותם הוציא על בילויים ומותרות.

מובן, וכמעט שאין צריך לומר, כי העונש הראוי למי שעושה כך הוא מאסר לריצוי בפועל, ובמקרים מתאימים נכון היה לגזור על מי שכך עשה עונש חמור מזה לו עתרה המאשימה.

בהתחשב בעקרון ההלימה בין מעשה לעונש, בערכים המוגנים העומדים בבסיס העבירות שביצע הנאשם (הגנה על זכות הקנין, הגנה על יחסי האמון בין עובד למעביד והגנה על תוקפם וכשרותם של שיקים), בנסיבות הביצוע הספציפיות שתוארו לעיל וברמת הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 12 ל-38 חודשי מאסר בפועל, כעונש עיקרי.

החלטתי לסטות ממתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם, וזאת משום השיהוי המשמעותי שבהגשת כתב האישום.

נזקי התמשכות ההליך הפלילי נפרסו בהרחבה בע"פ 8421/12 בן חיים נ' מדינת ישראל (29.9.2013), ולא זה המקום לחזור על הדברים. מקובל עליי כי, במצב הדברים הרגיל, צריך נושא השיהוי למצוא ביטוי בגזירת העונש בתוך המתחם. אך במקרים בהם חלוף הזמן הוא משמעותי ובלתי סביר יתכן שאף גזירת העונש בתחתית מתחם העונש ההולם לא תספק מענה מתאים לסוגיית השיהוי ולא תביא לתוצאה צודקת [ת"פ (מחוזי ת"א) 44959-08-14 מדינת ישראל נ' רובינסון (13.7.2016; כבוד השופט ח' כבוב); ת"פ (מחוזי חיפה) 19002-08-15 מדינת ישראל נ' חיימוב (27.9.2016; כבוד השופט י' ליפשיץ); א' גזל-אייל, חריגה ממתחם העונש ההולם, ספר דורית ביניש; ראו גם גזר דינו בת"פ (כ"ס) 53236-01-12 מדינת ישראל נ' נג'ם (5.11.2014)] .

כזהו המקרה שלפני. הנאשם ביצע את עבירותיו בשנים 2008-2007, אך כתב האישום הוגש לא פחות משש שנים לאחר מכן – בשנת 2014. בטיעוני המדינה לא מצאתי טעם כלשהו לשיהוי כבד זה בהגשת כתב האישום. מטעם יחיד זה החלטתי לסטות ממתחם העונש ההולם כך שהנאשם לא ירצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

שקלתי את טענות הצדדים ואת עמדת שירות המבחן – שכמובן אינה מחייבת את בית המשפט. החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל בן ששה חודשים, שירוצו בעבודות שירות בבית חולים לניאדו בנתניה, החל ביום 6.11.2016. הנאשם יתייצב לריצוי העונש באותו מועד בשעה 8:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות בשב"ס רמלה.

מאסר על תנאי בן ששה חודשים, והתנאי הוא כי במשך תקופה בת שלוש שנים לא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה שיש בה יסוד של מרמה.

קנס בסך 7,000 ₪ או 70 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישתלם בשבעה תשלומים חודשיים, שוים ורצופים, החל ביום 1.1.2017.

פיצוי בסך 50,000 ₪ לנפגעת העבירה, חברת דני דורון שטיחים בע"מ. סך של 24,000 ₪ כבר הופקד על ידי הנאשם. סך של 26,000 ₪ יופקדו עד ליום 1.6.2017. הסכומים יועברו לנפגעת העבירה באמצעות פרטים שתספק המאשימה עוד היום. המאשימה תיידע את נפגעת העבירה כי נפסק פיצוי לזכותה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ראיד סלאמה
שופט :
עורכי דין: