ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברוך פחימה נבון נגד נופי אמפא אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ח. פ. :

בפני כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעים

1.ברוך פחימה נבון ת"ז XXXXXX884
2.בת אל נבון ת"ז XXXXXX890
3.עדי גוזלן ת"ז XXXXXX000
4.נדב גוזלן ת"ז XXXXXX548
5.יצחק בן חמו ת"ז XXXXXX657
6.מושית בן חמו ת"ז XXXXXX386
7.משה דנינו ת"ז XXXXXX019
8.צליל דנינו חליף ת"ז XXXXXX291
9.משה בן יוסף ת"ז XXXXXX703
10.ענת בן יוסף ת"ז XXXXXX030
11.אשרית אברהמי ת"ז XXXXXX867
באמצעות ב"כ עו"ד י. נשיא

נגד

נתבעות

1.נופי אמפא אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ח. פ. 570050716
2.היילנד בטא בע"מ ח.פ. 514235720
באמצעות ב"כ עו"ד אבי שרף

פסק דין

זוהי תביעה בעילה חוזית, נזיקית ועשיית עושר שלא כדין, בסכום כולל של 1,145,531 ₪.
התביעה המונחת לפני, מאגדת בתוכה, הלכה למעשה, 6 פרשיות עובדתיות נפרדות, של משפחות אשר רכשו בית, בהרחבה למגורים בקיבוץ אלומות (להלן: "ההרחבה"), המעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות, שחלקן הארי משותפות לכלל התובעים וחלקן ייחודיות לכל אחת מהמשפחות.
התובעים, העובדות בעניינם והטענות, כעולה מכתב התביעה:
תובעים 1 ו- 2 (להלן: "נבון"), רכשו את מגרש 27 בהרחבה. נבון נפגשו עם הגב' נועם מייגלין, אשת מכירות מטעם הנתבעות (להלן: "נועם") באתר ההרחבה. הם עמדו על מגרש 27 ו- 28 בהרחבה וצפו לנוף מרהיב לכיוון הכינרת. נאמר להם על ידי נועם, כי זה הנוף שייראו מביתם שעתיד להיבנות וכי בגין הבנייה על המגרשים הצופים פני כינרת יש תוספת של 100,000 ₪, תוספת שאינה קיימת באותו בית בצד השני הצופה פני יבנאל. נועם הסבירה לנבון, פעם אחר פעם, שהנוף לכינרת לא יוסתר, הן בשל הטופוגרפיה והן בשל גובה הבניה המותר בבתים בשורה התחתונה והנקודה הגבוהה ביותר בבית בשורה התחתונה תהיה חצי מטר מתחת לרצפת הבית שלהם. עוד אמרה נועם "אין לכם מה לדאוג, היזם מבטיח נוף כי כך תכנן ואישר את התוכניות". נבון ניהלו מו"מ, שאלו שאלות וקיימו פגישות נוספות עם נציג נוסף של הנתבעות מר רוס (להלן: רוס"), שחזר והבטיח כי הם משלמים על נוף מרהיב ושאין סיכוי כי נוף זה יוסתר בעתיד על ידי בתים אחרים. בשל ההבטחות שניתנו לנבון והנוף המרהיב, החליטו נבון לשלם את התמורה הנוספת של צופי פני כינרת וחתמו ביום 30/6/10 על הסכם לרכישת בית בהרחבה.
ביום 28/9/11, עם קבלת היתר בניה, זומנו נבון לפגישה עם קבלן הפרויקט, ונחרדו לגלות כי הנוף המיוחד איננו ונחסם כולו על ידי הבתים שנבנו בשורה שלפניו. נבון התקשרו לגב' טל עמוס, מי שהחליפה את נועם, שהפנתה אותם לשלוח מכתב למנהל קשרי לקוחות בנתבעת 1, מר ציון חורמרו (להלן: "ציון"). נבון שלחו מכתב לציון ביום 6/9/11, בו ציינו, בין היתר, "ששיקול מרכזי בהחלטתנו לרכוש בית בהרחבה היה הנוף לכינרת החלטנו לשלם את התוספת הסכום ולרכוש את המגרש." נבון קיבלו תשובה טלפונית, בה נאמר כי נציגת המכירות לא ידעה את עבודתה ומה שהובטח זה מגרש פונה לכיוון כינרת אבל לא שיצפה בכינרת.
תובעים 3 ו- 4 (להלן: "גוזלן"), רכשו את מגרש 22 בהרחבה. גוזלן ביקשו לבנות בית בבניה עצמית בהרחבה, אך נאמר להם כי בשלב זה של הבנייה, אין מגרשים לבניה עצמית ונתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") תבנה את ביתם במגרש שייבחרו. גוזלן בחרו במגרש פנוי ולו נוף לכינרת, זאת לאחר שקיבלו הבטחה חוזרת ונשנית מנועם ורוס שממגרשם יישקף נוף פנורמי מדהים לכינרת ונוף זה לא ייסתר גם לאחר בניית שורות הבתים מתחתם לנוכח המבנה הטופוגרפי והבנייה המתוכננת. גוזלן סיכמו על מחיר עסקה וקבעו פגישה לחתימה על ההסכם. שבוע לאחר מכן, הגיע תובע 3 ואמו לפגישה עם נועם, שם נאמר להם לראשונה, כי הייתה טעות במחיר ועליהם להוסיף עוד 100,000 ₪ למחיר כי המגרש צופה פני כינרת. גוזלן כעסו ומחו וביקשו להיפגש עם סמנכ"ל הנתבעת, במסגרת אותה פגישה, סירבה הנתבעת להשאיר את המחיר שסוכם והסבירה כי כל השורות הצופות פני כינרת משלמות סכום נוסף בשל הנוף, על אף ההבטחה והסגירה של מחיר העסקה, מדובר בטעות של השמטת רכיב צופה פני כנרת, עם זאת, הציעה הנתבעת לגוזלן, פיצוי בשווי של 10,000 ₪, באמצעות שינוי מפרט שנכתב בהסכם, תוך שהם מתחייבים לשמור על מסמך הפיצוי בסודיות. בפועל, שורת הבתים שנבנתה מולם הסתירה את הנוף שהיווה שיקול מהותי ברכישת המגרש.
תובעים 5 ו- 6 (להלן: "בן חמו"), רכשו את מגרש 23 בהרחבה. תובע 5 יחד עם אחיו, מתווך דירות, נפגשו עם נועם ועם "מני" מנהל מכירות מטעם הנתבעות. התובע 5 התעניין בבנייה עצמית ונענה שאין בשלב זה אפשרות לבנייה עצמית. עת עמדו התובע ואחיו על מגרש 23, נאמר להם על ידי נועם ומני, כי מדובר במגרשים עם נוף הצופה כלפי הכינרת שלהם תוספת תשלום שנקרא צופה פני כינרת בסך של 100,000 ₪, כאשר במגרשים צופי יבנאל אין תוספת תשלום. לאחר שבן חמו התייעצו עם אחיו של תובע 5, שהסביר להם כי לנוף לכינרת יש ערך מוסף, הסכימו לשלם את התוספת בתשלום. לאחר השלמת בניית הבית, התברר לבן חמו כי המגרש המצוי בשורה שלפניהם נמכר במסגרת בנייה עצמית. הרוכש של מגרש זה בנה בית גדול ממדים באופן שהסתיר את כל הנוף שהשתקף ממגרשם לכיוון הכינרת בגינו שילמו ממיטב כספם . בן חמו התנגד לבנייה המתוכננת של הרוכש, ונציג הנתבעת הסביר לו שהרוכש רשאי לבנות מה שהוא רוצה.
תובעים 7 ו- 8 (להלן: "דנינו"), רכשו את מגרש 29 בהרחבה. נציג נתבעת 2 הציע להם לרכוש את מגרש 29 בתוספת של 100,000 ₪ בגלל הנוף לכינרת. לאחר מו"מ, ניתנה לדנינו הנחה בשיעור 5% מערך העסקה בצירוף של 100,000 ₪ עבור תוספת כינרת. לאחר סיור במגרש עם מר רוס והגב' טל, בו הוצג להם הנוף המרהיב, והסבר כי אף אחד לא יפריע להם לראות את הנוף, חתמו דנינו על הסכם ביום 3/3/11. בחודש 12/11, ביקרו דנינו בהרחבה ונחרדו לגלות כי בשורה שלפניהם נבנה בית המסתיר כליל את הנוף לכנרת. בתאריך 10/1/12 פנו דנינו בכתב לנתבעת ודרשו פתרון לבעיה שנוצרה. בתאריך 12/1/12, התקבל מייל מהנתבעת לפיו הנוף המשתקף כעת אינו משקף את המציאות כפי שתהיה לאחר השלמת עבודות הפיתוח ויש להניח כי פני השטח יהיה גבוהים יותר מהקיים דבר שיאפשר תצפית טובה אף יותר. עוד נענו, כי התוספת במחיר הינה בשל עלויות נוספות שנגרמו בשל מפרט טכני משודרג ועלויות פיתוח גבוהות יותר מבתים אחרים בהרחבה ולא בשל נוף לכינרת. בתשובה למענה, שלחו דנינו מכתב נוסף ובו פרטו את ההבטחות שניתנו להם, למכתב זה לא התקבלה תשובה.
תובעים 9 ו-10 (להלן: "בן יוסף") רכשו את מגרש 25 בהרחבה. בן חמו ביקרו בקיבוץ 3 פעמים בטרם חתמו על הסכם המכר. בשתי הפעמים הראשונות לקחה אותם נועה למגרש 25 והציגה בפניהם את הנוף המרהיב ויתרונות המגרש. בשלב זה, לא הייתה כל בניה לפני המגרש ונועם הראתה להם את הנוף המלא ואמרה להם שזה מה שיראו לאחר בניית ביתם והבית בשורה שלפניהם ואמרה שהמגרש שלהם גבוה ואין מצב שמישהו יסתיר להם את הנוף. גם בפעם השלישית, בה נפגשו עם רוס, התחייב רוס כי הנוף יישאר וכי הם בחרו את המגרש הכי יפה כי הוא צופה על כל הכינרת. בתאריך 31/5/10 חתמו בן יוסף על הסכם המכר. מאוחר יותר, במסגרת אסיפה בקיבוץ, נאמר להם על ידי בחורה שנכחה באסיפה באופן אקראי, כי בחרו במגרש טוב אבל שייתכן עקב הבנייה בשורות לפניהם לא ישתקף הנוף שהובטח להם. בעקבות השיחה, פנתה נתבעת 10 טלפונית לנציגה של הנתבעת, שהציגה את עצמה כעו"ד, ואמרה לה שהיא מוכנה להחליף מגרש אם בסופו של יום הנוף יוסתר ונענתה בתשובה שאין לה מה לדאוג, שמקסימום הגובה יגיע עד חצי מטר מעל קו האפס, כל שגם אם תשב על כיסא תראה נוף מכל מקום במגרש. לאחר בניית הבתים בשורה לפניהם, וביצוע עבודות חפירה והנמכת מגרש 25, לא נשקף נוף כינרת מחלון ביתם.
תובעת 11 (להלן:"אשרית") רכשה את מגרש 24 בהרחבה. אשרית ואביה שמימן את רכישת הנכס, הגיעו לביקור ביום 21/5/10. הם עמדו על המגרש יחד עם נועם שהסבירה להם כי יש מגרש צופה פני יבנאל בצד השני של ההרחבה, המגרש 24 הוא צופה פני כינרת ובשל כך יש תוספת של 100,000 ₪ למחיר. אשרת ואביה התרשמו מהנוף וקיבלו הבטחה שזה הנוף שיראו עם סיום הבנייה, נוכח הטופוגרפיה של המקום והבנייה הצפויה. ביום 27/5/10 נחתם הסכם לרכישת המגרש על שם הוריה של אשרית, מאחר ולא התקבל עבורם אישור ועדת קבלה של הקיבוץ, נחתם הסכם מכר עם אשרית ביום 27/6/11. לאחר בניית הבתים בשורה שלפניהם גילו אשרית ואביה כי לא נשקף מחלון ביתם נוף.
התובעים, טענו בכתב התביעה, כי המצג, ההבטחה וההסכם שנכרת עימם בעל פה הינו הסכם מחייב לכל דבר ועניין שיש לאוכפו בין הצדדים. לחילופין, יש לראות במצג וההבטחות שלוו במסגרת המשא ומתן כמחייבים את הצדדים. התובעים טענו כי יש לראות במעשי הנתבעות, הפרת הסכם, ניהול משא ומתן שלא בתום לב, הפרת חובת תום הלב בקיום חיובים, תרמית ו/או מצג שווא רשלני בניהול משא ומתן, עשיית עושר שלא במשפט, כל זה בשל העדר נוף צופה לכינרת. רשלנות בשל הצגת מצג שווא או הבטחות ללא כיסוי, ללא שנבדקו הנתונים הנוגעים לטופוגרפיה של המקום והבנייה בהרחבה, טיפול רשלני ולקוי בפיתוח המגרשים ובניית בתים שלא בהתאם להבטחות שהיוו בסיס להתקשרות. וכן, הפרת הנחיות מנהל מקרקעי ישראל, באופן שהנתבעות גבו כספים מעבר לסכום שנקבע לגבייה בגין תשתיות המגרש ואי האפשרות לבנייה עצמית, בניגוד להנחיות מנהל מקרקעי ישראל.
בשל כל אלה, עתרו התובעים לסעדים הבאים: השבת מלוא הסכום ששולם עבור תוספת נוף כינרת בצירוף ריבית והצמדה, לכל אחת מהמשפחות, בסכום כולל של 845,531 ₪ וכן פיצוי לא ממוני בסך של 50,000 לכל אחת מהמשפחות.
טענות הנתבעות:
הנתבעת, אגודה משותפת לקיבוץ אלומות (להלן: "הקיבוץ") ולחברת אמפא מליבו, הוקמה לשם ייזום וניהול פרויקט ההרחבה בקיבוץ והייתה אחראית על הפיתוח הציבורי ובניית יחידות הדיור בהרחבה. שיווק הבתים נעשה באמצעות נתבעת 2 (להלן: היילנד").
לטענת הנתבעת, אילוצים של תוואי שטח בחלק המזרחי, בבתים שהוגדרו כבתים הצופים פני כינרת, חייבו פיתוח צמוד, מורכב ויקר מהמגרשים בחלק המערבי. המגרשים שבחרו התובעים אינם מגרשים בשורה הראשונה של ההרחבה, אלא בשורות השנייה והשלישית. אף אחד מהתובעים לא טרח להוסיף את הטענה בדבר ההתחייבות להסכם ולא טרח לפנות לנתבעת עובר לתביעה, למעט שני זוגות, שגם הם פנו לפני שקיבלו את החזקה בבתים. טענת התובעים הינה טענה בעל פה המנוגדת להסכם. כל התובעים חתמו על פרוטוקול מסירת יחידת דיור, במסגרתו ויתרו על כל טענה כלפי הנתבעת. על כן, התביעה לוקה בשיהוי כבד, העולה כדי ויתור, מניעות וזניחה של הטענות.
עוד טענה הנתבעת, שהתביעה אבסורדית ובלתי אפשרית. התובעים מבקשים מבית המשפט ל"כמת את הנוף", מהו אותו נוף? חלקי או מלא? אמירות אנשי השיווק בדבר הנוף, אינן מהוות עילה לתביעה בגין הטעיה ומצגי שווא. קל וחומר, כאשר מדובר בעסקה גדולה ומהותית בחייו של אדם וכאשר התובעים מבקרים בהרחבה ומתרשמים מהמגרשים באופן בלתי עצמאי. לטענת הנתבעת, מהבתים והמגרשים של התובעים נשקפת הכינרת ביופי והדר.
עוד נטען על ידי הנתבעת, שפעלה כדין ובהתאם להנחיות מנהל מקרקעי ישראל והתובעים אינם מצביעים על כל הנחיה ספציפית שהופרה על ידי הנתבעות. הנתבעות מכחישות את הנזקים הנטענים על ידי התובעים.
דיון
תביעה בעילה חוזית:
דיני החוזים מכירים ברצונו של הפרט ומעניקים לרצון הפרט משמעות ותוקף. בדיני החוזים, שני עקרונות מרכזיים. עקרון חופש החוזים, דיני החוזים מיועדים לתת תוקף לרצון המשותף של הצדדים על ידי מתן כוח בידי הצדדים לערוך חוזים המבטאים רצון זה. עקרון תום הלב, "אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה". (כבוד השופט ברק בג"צ 59/80 , פורסם ביום 4/9/80). דיני החוזים מיועדים להגש ים ערכים ולהגן על אינטרסים, הערך החשוב ביותר בתחום דיני החוזים הוא הערך של כיבוד הבטחות, שממנו נובע הערך של קיום חוזים. (גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, עמודים 15-19).
סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב"
בין התובעים לבין הנתבעת נחתמו הסכמים זהים לפיתוח תשתיות ושירותי בניה (להלן: "ההסכם"), למעט שינויים המתחייבים. בהוראות ההסכם, נקבעו בין היתר, הדברים הבאים, הרלוונטיים לענייננו:
עיקרו של ההסכם הוא, כמפורט בסעיף 2 להסכם, התובעים מזמינים מהנתבעת שירותים לניהול פיתוח התשתיות וניהול בניית יחידת הדיור. על פי ההסכם הנתבעת תנהל את ביצוע עבודות פיתוח ציבוריות ותשתיות בשטחים הציבוריים, לרבות חיבור התשתיות שבתחום המגרש לתשתיות הציבוריות, לרבות תכנון, תיאום ופיקוח בגין עבודות אלו (להלן: "עבודות ציבוריות") ותתקשר עם קבלן לביצוע עבודות בניה של יחידת הדיור לרבות ביצוע עבודות פיתוח ותשתית בתחום המגרש, ותנהל ותפקח על ביצוע עבודות אלה (להלן: "עבודות במגרש").
סעיף 3 הצהרות המשתכן: על פי ההסכם, הצהיר כל אחד מהתובעים, "לאחר שהוצגו לו האפשרויות והחלופות השונות לרבות האפשרות לבנות בעצמו את יחידת הדיור, בחר את יחידת הדיור מבין דגמי הבית שתוכננו עבור הפרויקט ובחר לבנות את יחידת הדיור באמצעות האגודה הקבלן המבצע מטעמה". (סעיף 3.2)
"כי ראה את התכניות והמפרט של יחידת הדיור וכן בדק כל גורם אחר העשוי או עלול להשפיע על החלטתו לבחור ביחידת הדיור ומצאם מתאימים לצרכיו ומטרותיו." (סעיף 3.3).
סעיף 3.5 " כי הובא לידיעתו כי בסמוך ליחידת הדיור מתוכננים להיבנות ו/או נבנות יחידות דיור נוספות, כי מועד בנייתן של יחידות הדיור הסמוכות דלעיל, אינו ידוע ומותנה בשיווק המגרשים עליהן תיבננה יחידות אלו, וכי הוא לא יהיה רשאי לטעון טענה כלשהי בגין עבודות הבניה, אשר מתבצעות ו/או יבוצעו בסמוך למגרש בו מצויה יחידת הדיור לרבות מועד סיום עבודות אלו ו/או כל טענה עם תכנית המתאר החלה על ההרחבה ו/או על המגרש".
סעיף 11.1 – התשלום לאגודה הינו בתמורה ביצוע העבודות הציבוריות ו ביצוע עבודות בניית יחידת הדיור.
סעיף 18.6 קובע "תנאי הסכם זה משקפים את המוסכם והמותנה בין הצדדים וכל הבטחות, פרסומים, הצהרות מצגים, הסכמים והתחייבויות בע"פ או בכתב שאינן נכללות בהסכם זה ושנעשו, אם בכלל, לפני חתימתו, לגבי יחידת הדיור וסביבתה, לא יהיה להם תוקף מכל מין וסוג שהוא ולא יחייבו את מי מהצדדים". (ההדגשה של הח"מ).
להסכם צורף תשריט של מתחם ההרחבה, המציין את מיקומו של המגרש, ביחס לכלל מגרשי מתחם א' בהרחבה.
בנוסף להסכם, חתמו התובעים על "פרוטוקול מסירה" לפיו הם קיבלו את החזקה בדירה, לאחר בדיקה והתאמת הדירה להסכם. על פי "פרוטוקול המסירה" שנחתם על ידי התובעים, הם ויתרו על כל דרישה, תביעה ומענה בקשר לכל פגם, ליקוי, או אי התאמה, שניתן לגלות בבדיקה חזותית רגילה וסבירה על ידי מי שאינו מומחה.
עיון מדוקדק בסעיפי ההסכם מעלה כי אין בו כל התייחסות לסוגיית הנוף.
בעניין זה רלוונטית הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הקובעת: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בעניינו, אני סבורה שאומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה.
להלן העדויות שנשמעו בבית המשפט בנוגע לטענת התובעים בדבר התחייבות לנוף בטרם חתימת ההסכם והחתימה על ההסכם מצד התובעים:
מר משה דנינו, (להלן: "משה")
ש: אני רואה לפי המייל הזה שיוצגת על ידי עורכת דין?
ת: נכון
ש: היא קראה את החוזה
ת: בוודאי וביצעה עליו תיקונים וכו' ש: אמרתם לה שאתם משלמים תוספת מיוחדת על הנוף
ת: אני לא זוכר שאמרתי לה את זה באופן מפורש, אבל היא הייתה מכותבת לכל התכתובת, אני מניח שהיא ידעה.
מר קובי בן חמו, אחיו של תובע מס' 5, בן חמו יצחק (להלן: "יצחק"):
ש: אתה מתווך משנת 99?
ת: נכון ש:אתה יודע לקרוא חוזה. אני מאמין שקראת הרבה חוזים
ת: המון
ש: לקרוא תב"ע
ת: כן
ש:קראת עבורו את החוזה
ת: כן. ש: ואתה הבחנת בתור איש נדל"ן מנוסה שקרא הרבה חוזים בחייו שאין בחוזה שום התחייבות לגבי הנוף, הבחנת בכך
ת: אני רוצה לציין, יש לי קצת ניסיון בזה, אני משווק כרגע בחורשת האקליפטוס, כשאתה קונה מגרשים, אסור למכור מגרש עם נוף לכנרת, אני בחוזה לא רושם נוף לכנרת, אני מוכר מגרשים שכולם עם נוף לכנרת, אנחנו עמדנו פיזית על הקרקע וראינו נוף, אלה המגרשים עם נוף ואלה בלי, עמדנו וראינו את הנוף, שאלנו שאלות מה ייבנה למטה וקיבלנו תשובות והחלטנו ללכת למגרש עם נוף. ש: הצעת לאחיך למשל לתת לעורך דין לקרוא את החוזה
ת: עורך דין קרא את החוזה.
להשלמת התמונה אציין שיצחק בן חמו העיד כי פעל מול אחיו בלבד והסתמך על אחיו בכל הקשור להסכם ועל דברי אחיו שסכום של מאה אלף ₪ "שווים את הנוף". עוד העיד יצחק בן חמו שהלך עם אחיו ומני למגרש ושם הראו לו את הנוף שהשתקף וזה מה שהובטח לו.
גב' ענת בן יוסף (להלן: "ענת")
ש: נתת למשל לעורך דין לקרוא את החוזה
ת: כן
עוד העידה ענת כי הנוף לא היה מרכיב מרכזי בעסקה. בעדותה טענה כי הסכימה להוסיף מאה אלף ₪ למגרשים ששווקו כמגרשי נוף כנרת, "עמדנו על הגבעה וראינו את הנוף...שאלתי אם זה מה שנראה, אמרו לי שזה הררי ואני גבוהה והמבנים נבנו בצורה מדורגת".
מר נבון ברוך (להלן: "ברוך")
ש: עורך דין מטעמכם בדק את החוזה.
ת: כן, עו"ד שהוא חבר שלי, לא פניתי לעו"ד, ביקשתי מחבר שהוא עורך דין שיסתכל ויראה אם אני צריך לחשוש מדבר כלשהו.
ש: הוא אמר לך שהכל בסדר
ת: הוא ביקש כמה הבהרות, היו כמה התכתבויות מול נועם ספציפי, לא זוכר בעל פה, כל מיני דברים שקשורים לאיטום הבית, משהו כזה בסיסי. ש: רעייתך או אתה קראתם את החוזה לפני חתימתו
ת: רעייתי קראה פעם אחת ואני בערך 3 פעמים. ש: ראית שם משהו שמפריע לך או ביקשת לשנות משהו בחוזה
ת: אם ביקשתי לשנות, ביקשתי תוספות שקשורות למשא ומתן כגון מספר שקעים, ... כל מיני דברים שקשורים למשא ומתן שכל אדם שקונה בית היה עושה זאת.
ש: בחוזה עצמו לא היו לך הערות, הסתייגויות או דברים שביקשת להוסיף.
ת: בחוזה עצמו אני חושב שלא הוספנו כלום. ש: ביקשתם למשל שתהיה התחייבות שלא תהיה בניה שתסתיר לכם את הנוף
ת: העניין של הנוף היה אחר. כשאני נכנסתי למשרד השיווק וכל הפרויקט הזה הוצג שעד השורה שלי כל הפרויקט הזה עם נוף מלא לכנרת.
מר נדב גוזלן (להלן:"נדב")
ש: לקחתם את החוזה לעורך דין שיבדוק אותו
ת: לא
ש: קראתם אותו בעצמכם
ת: כן ש: היה משהו בחוזה שהערתם עליו הערות, נראה לכם שהיה צריך לתקן או לשנות
ת: לא.
נדב העיד כי עמד על המגרש יחד עם מר רוס ונועם שהסבירו לו שהנוף שהוא רואה מהמגרש הוא הנוף שיראה להם מהבית.
מר יעקב קלינר (להלן:"יעקב")
ש: לקחת את החוזה ונתת לעו"ד שיקרא ויבדוק
ת: לא
ש: אתה קראת את החוזה בעצמך
ת: אני מניח שכן. עברו 4 שנים מאז לפחות.
ש: כשקראת היו דברים שביקשת לשנות בחוזה
ת: לא, היו רק שאלות בנושא המפרט הכספי.
מהעדויות נלמד, שהתובעים מבקשים לבסס תביעתם, ככלל, על יסוד אמירה, של נציגי השיווק של הנתבעת שהבטיחו להם מראה של נוף לכינרת. על יסוד אמירה זו, הסכימו התובעים לשלם תמורת הנוף סכום כספי מדויק של מאה אלף ₪. כאמור, בגוף ההסכמים שנחתמו עם התובעים אין אזכור למילה נוף, ולא לתשלום בסך של 100,000 ₪ בתמורה לכך שיהיה מראה של נוף כנרת. חלק מהתובעים, אישרו בעדותם, כי ביקשו מעורך דין לעיין בהסכם ואף אישרו שלא הביאו לידיעת אותם עורכי דין את טענתם בדבר מצג או הבטחה לנוף כנרת.
התנהלות התובעים אינה משכנעת בכל הקשור לטענה בדבר מצג או התחייבות של הנתבעת לנוף כנרת, בפרט שרכישה של דירה מהווה ככלל עסקה משמעותית ויקרת ערך וטענתם כי נושא הנוף הנשקף מהבתים היה חשוב ומשמעותי במסגרת ההחלטה לרכישת הבתים. מעבר למצג הנטען, לא טרחו התובעים לערוך כל בדיקה נוספת לעניין הנוף. לא בדקו את התכנית שחלה במקום. לא בדקו מהם המגרשים המיועדים לבניה עצמית ומהם המגרשים המיועדים לבניה מרוכזת, שהרי אין חולק שבמגרשים המיועדים לבניה עצמית, יש כדי להשפיע על הנוף הנשקף מהבתים בסביבתם. יתרה מזו, נושא הנוף לא מצא את מקומו ולא בא לידי ביטוי בהסכמים, על אף, שלטענת התובעים מדובר בסכום משמעותי תמורתו, סכום של כעשרה אחוזים מסכום העסקה הכולל והם אף לא עומדים על כך, טרם חתימת ההסכם, כי יש לכלול את ההבטחה הנטענת בקשר לנוף כנרת בהסכם. התובעים, או מי מטעמם, מעולם לא ביקשו לבצע שינויים הנוגעים לסוגיית הנוף בהסכם ואף לא ביקשו לבדוק דבר בהקשר זה .
כאמור לעיל, כן נכלל בהסכם סעיף 18.6 הקובע "תנאי הסכם זה משקפים את המוסכם והמותנה בין הצדדים וכל הבטחות, פרסומים, הצהרות מצגים, הסכמים והתחייבויות בע"פ או בכתב שאינן נכללות בהסכם זה ושנעשו, אם בכלל, לפני חתימתו, לגבי יחידת הדיור וסביבתה, לא יהיה להם תוקף מכל מין וסוג שהוא ולא יחייבו את מי מהצדדים".
בענייננו, המצג או ההתחייבות הנטענת, לא הפכו להיות תנאי בהסכם ולא בכדי. פגישת מי מהתובעים עם נציגי הנתבעת בשטח המיועד לבניית הבתים, אף בטרם החלה הבניה, נועדה להתרשמות בלבד מהמקום ולא היה בה כדי לחייב את הנתבעת, כפי שנקבע בהוראת סעיף 18.6 לעיל המבטל אפשרות להתבסס על מצג קודם להסכם. עוד אציין, כי אין אחידות בעדויות התובעים לגבי מהו הנוף שהובטח לכאורה, נוף מלא, נוף חלקי, נוף שנשקף מכל מקום במגרש או נוף שנשקף ממקום מסוים במגרש.
ההסכם שנחתם בין הצדדים נחזה על פניו כהסכם שלם הממצה ומגלם את העסקה בין הצדדים ואת רצונות הצדדים וכי הצדדים גמרו בדעתם להתחייב על פיו. חתימת הצדדים על ההסכם מונעת מהתובעים לטעון כי יש בו הבטחה לנוף, משאין הדבר בא לידי ביטוי בהסכם. ככל שראו התובעים בהבטחה או במצג הנתבעת כהבטחה חוזית המהווה בסיס לכריתת ההסכם, מן הראוי היה לכלול את אותה הבטחה בהסכם. על פי הראיות נלמד שהתובעים לא ראו באמירה בנוגע לנוף, כאמירה מחייבת והבטחה חוזית, הדבר נלמד מכך, שאף לא אחד מהתובעים מצא לנכון, להעיר, לבקש, לשנות, מההסכם, לא כלפי הנתבעת ואף לא כלפי מי שבדק עבורם את ההסכם. אני מוצאת, שלא ניתן להגיע למסקנה שאותה מבקשים התובעים לקבוע , שהובטח לכל אחד מהם נוף כנרת מהבית, לכל היותר, מדובר במגרשים הבנויים גבוה ובאופן מדורג, כך שמהמגרשים נשקף נוף כנרת, לא נוף כנרת מלא.
בעניין זה, העיד מטעם הנתבעת, מר רועי מזרחי, צלם מקצועי, שהתבקש על ידי הנתבעת לצלם את הנוף המשתקף מהמגרשים והבתים של התובעים לכיוון הכנרת. התמונות צורפו לכתב התביעה. עיון בתמונות מעלה את הדברים הבאים:
2 תמונות מחצר הסלון של משפחת נבון מהן נשקף נוף כנרת.
4 תמונות מחצר הכניסה, המטבח, וחצר הסלון של משפחת גוזלן, מהן נשקף נוף כנרת מצדי המגרש בלבד, ומולו קיים בית המסתיר את נוף הכנרת.
3 תמונות מחצר הכניסה והמטבח של משפחת בן חמו מהן נשקף נוף כנרת.
3 תמונות מהסלון, חצר הסלון של משפחת דנינו מהן נשקף נוף כנרת.
3 תמונות מחצר הכניסה, המטבח וסלון משפחת בן יוסף מהן נשקף נוף כנרת.
4 תמונות מחצר הכניסה, סלון וחצר הסלון של אשרית מהן נשקף נוף.
תמונות אלו מלמדות שאין נוף מלא של הכנרת מהמגרשים והבתים של התובעים, אלא נוף חלקי בלבד שניתן לראות אותו מאזורים מסוימים במגרש ובבית. משכך, ניתן לקבוע שמהמגרשים קיים נוף צופה כינרת.
לחיזוק הטענה שמדובר בנוף צופה כנרת ולא בנוף כנרת מלא, נמצא לטעמי בתצהירים מטעם התובעים, של נציגי השיווק מטעם הנתבעת, מר אריה רוס (להלן: "אריה") וגב' נעם מיגלין (להלן: "נעם").
אריה הצהיר, שמדובר בפרויקט אשר כלל 44 מגרשים, קו ראשון נקרא "צופי כנרת" שבגינו שילמו יותר בשל הנוף שהיה צפוי להראות מהמגרש וקו אחורי "צופי המושבה יבנאל". בתחילת תצהירו מדבר אריה על נוף צופה כנרת, שתמורתו דרשו מהתובעים סך של מאה אלף ₪, אך בבואו לדבר על נוף פתוח ומלא לכנרת, מסייג אריה בתצהירו את דבריו ואומר, שעל פי מיטב ידיעתו, אכן הייתה כוונה שהרוכשים של מגרשים 22 עד 29 ייהנו מנוף פתוח ומלא לכינרת. השימוש שאריה עושה במילים של "הייתה כוונה" "למיטב ידיעתי", ביחס לנוף פתוח ומלא לכנרת, מביאות אותי למסקנה שאריה לא נתן הבטחה לנוף מלא לכנרת ממגרשי התובעים, לכל היותר, לנוף צופה כנרת. זאת ועוד, אריה מצהיר בתצהירו "נתתי הסבר" אך אינו טורח לציין בתצה יר מהו אותו הסבר שנתן למי מהמשתכנים, והאם התובעים קיבלו ממנו הסבר. העדר פירוט בדבר אותו הסבר, תוכנו ומשמעותו למשתכנים, כאשר יודגש, אין בתצהירו ראיה לכך ש"הסבר" זה ניתן לתובעים עצמם ואין כל התייחסות בתצהיר למי מהתובעים כאן, פועל לחובת התובעים.
באשר לתצהירה של נעם. נעם מתייחסת בתצהירה למגרשים 22-25 בלבד שמהם ייראה נוף, מהטעם שבשורת המגרשים 12-17 לא ניתן לבנות קומה נוספת. נעם הצהירה שזה המידע שהעבירה למשכנים פוטנציאלים. משמע, על פי תצהירה של נועם, לא ניתנה על הבטחה בקשר לנוף, למגרשים, 27,29. בחקירתה הנגדית השיבה שאינה זוכרת מי מהתובעים, למעט את בן יוסף. בתצהירה העידה כי זכורה לה פגישה אחת עם בני הזוג בן יוסף, בקשר למגרש 25, במהלכה הראתה להם את הנוף לכנרת והסבירה להם, שבשל הגבהים, גובה גג הבית, לפני המגרש שלהם, יהיה בגובה אפס של מגרש 25 והם ייהנו מנוף מלא ממגרשם.
כפי שנמצא מהתמונות שהציגו הנתבעות, ממגרשים 22-25 נשקף נוף כנרת, אם כי לא נוף פתוח ומלא. דבר זה תואם את תצהירה של נעם, לפיו, ממגרשים 22-25 ייראה נוף. בנוגע לטענתה, שהובטח לבן יוסף, נוף מלא לכנרת ממגרשם, היחידים שלגביהם העידה נועם שזכור לה שהסבירה להם שמגרש 25 ייהנה מנוף מלא לכנרת, התברר כי המגרש ממול מגרש 25, שווק במסגרת בניה עצמית והבית שנבנה עליו , חסם את הנוף למגרש 25.
בחקירתה הנגדית, אישרה הגב' ענת בן יוסף, שההסכם נבדק לבקשתה על ידי עורכת דין. כשנשאלה, האם סיפרה לעורכת הדין על אותה התחייבות חשובה ומרכזית, לנוף פתוח לכנרת, השיבה: "לא. לא חשבתי לספר, התגאיתי מולה כחברה לגן שקניתי בית פונה לכנרת, אבל זה לא היה משהו שמישהו חשב בכלל לדון בו בנושא הזה, היה מהלך שיווקי מבריק...".
אכן, הצגת נוף של פרויקט מגורים, הוא אקט שיווקי מקובל, קל וחומר כשמדובר בנוף הנשקף לכנרת. אם ביקשו התובעים, בכללם, משפחת בן יוסף, להבטיח לעצמם נוף פתוח מלא לכנרת, היה עליהם להתנות זאת במפורש, מה עוד, שבעיניהם, הם נתנו למצג הנטען, מש מעות כלכלית גדולה, בשווי של מאה אלף ₪, ועל כן, היה עליהם לכלול אותו בהסכם במילים מפורשות. משלא ביססו התובעים את המעבר ממצג להתחייבות חוזית, לא ניתן לראות במצג הנטען לנוף מלא ופתוח לכנרת, כהתחייבות חוזית של הנתבעת כלפי התובעים.
כל אלה, מביאים אותי למסקנה, שאין לתובעים עילה חוזית כלפי הנתבעת ודין התביעה בעילה חוזית – להידחות.
תביעה בעילה נזיקית
פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). "ביסודה עומדות שתי עוולות מסגרת – הפרת חובה חקוקה ורשלנות - ואולי אף שתי עוולות מסגרת נוספות – מטרד ליחיד ומטרד לרבים - ולצידן עוולות פרטיקולריות רבות. הפקודה קובעת כמה עקרונות כללים – סיבתיות, אחריות שילוחית, הגנות בפני אחריות - ויש בה הסדר מסוים בעניין תרופות הפיצויים והציווי". (אהרון ברק, מבחר כתבים א תש"ס – ארבעים שנה למשפט הישראלי – דיני הנזיקין והקודיפיקציה של המשפט האזרחי).
לטענת התובעים בסיכומים, יש לראות במצג והתחייבות הנתבעת, שניתנו ללא בדיקה מטעמה, משום רשלנות. וגם, שהנתבעת טיפלה באופן רשלני ולקוי בפיתוח המגרשים ובבניית בתים שלא בהתאם להבטחות שנתנה לתובעים.
הנתבעת שוללת בסיכומיה את הטענה בדבר מצגים רשלניים המיוחסים לה ומפנה להוראה סעיף 18.6 להסכם, המצוטט לעיל.
השאלה שעומדת לדיון, האם הוצג מצג רשלני לפני התובעים?
כאמור, הגישו התובעים לבית המשפט, תצהירי עדות ראשית של שני נציגי שיווק מטעם הנתבעת, אריה ונעם. עדותם זו באה לבסס את הטענה בדבר מצג רשלני, שהרי הם אלו, כך על פי עדויות התובעים, שהציגו בפניהם את המצג הרשלני.
עיון מדוקדק בתצהירו של אריה מעלה שהוא כולל בתוכו אמירות כלליות המתייחסות לכלל האנשים שהתעניינו בפרויקט באלומות בכלל, ולמשתכנים פוטנציאלים, כהגדרתו, בפרט. אין בתצהיר אמירה ברורה באשר למצג שהוצג בפני התובעים, מהו אותו מצג ומהו תוכנו, ותצהירו של אריה נותר עמום ובלתי ידוע בנוגע לאותו מצג רשלני נטען. כפי שהצהיר, מדובר בפרויקט שכלל 44 מגרשים, קו ראשון נקרא "צופי כנרת" שבגינו שילמו יותר בשל הנוף שהיה צפוי להראות מהמגרש וקו אחורי "צופי המושבה יבנאל". כפי שצוין לעיל, אריה הצהיר, על פי מיטב ידיעתו, שאכן הייתה כוונה שהרוכשים של מגרשים 22 עד 29 ייהנו מנוף פתוח ומלא לכינרת. עוד הצהיר " אני זה למעשה שקיבלתי יחד עם נציגי חברת היילנד נועם וטל את המשתכנים הפוטנציאלים, הראיתי להם את המקום ונתתי להם הסבר ביחס להרחבה וכן הייתי מחתים לעיתים אותם על החוזים עבור היזם – אמפא מליבו". כאמור, אריה לא משתמש בתצהירו במילים מפורשות בנוגע למצג הנטען. אריה לא מפרט מהי אותה ידיעה ומהו מקור הידיעה ועל מה היא מבוססת, על עיון בתכנית המתאר, מראה עיניים, שיחות עם מנהלי הנתבעת, אם כן, עם מי. לא מצאתי שיש די בתצהירו של אריה כדי לבסס אותה ידיעה. משכך, אני קובעת כי אין בתצהירו של אריה כדי לבסס תשתית עובדתית ראויה בנוגע לאותו מצג נטען בדבר נוף לכנרת. אין פרטים באשר מי הציג את אותו מצג, וכאמור, מה היה תוכנו של המצג, ולמי הוא הוצג. אריה אינו מפרט בתצהירו מהו אותו הסבר שנתן משתכנים הפוטנציאלים, שלא לומר, שאין בתצהירו כל התייחסות למי מהתובעים כאן. תחת נסיבות אלו, אני קובעת שאין בתצהירו של אריה, דבר מה, לביסוס תביעת התובעים ביחס לטענה בדבר מצג רשלני .
באשר לתצהירה של נעם, גם הוא כולל סעיף הזהה לסעיף לעיל, סעיף כללי שאינו מפרט, מהו אותו הסבר שניתן למשתכנים הפוטנציאלים. מהו אותו מצג נטען שהציגה להם נעם בנוגע לנוף כנרת. בתצהירה היא טוענת שהיה צפוי להראות נוף ממגרשים 22-25, היא אינה מתייחסת למגרשים 27 ו- 29. עוד הצהירה כי זכורה לה פגישה אחת עם בני הזוג בן יוסף, בלבד, בקשר למגרש 25, במהלכה הראתה להם את הנוף לכנרת והסבירה להם, שבשל הגבהים, גובה גג הבית, לפני המגרש שלהם, יהיה בגובה אפס של מגרש 25 והם ייהנו מנוף מלא ממגרשם. נעם נשאלה בחקירה הנגדית האם היא זוכרת שם נוסף של מי מהתובעים והשיבה שאינה זוכרת. אני סבורה שיש ממש בטענת הנתבעת, ששמם של בן יוסף מופיעים בתצהיר של נעם, רק בשל העובדה שענת בן יוסף היא זו שפנתה אליה בבקשה לתת עדות ראשית בתצהיר, בתיק זה. אחרת, לא נמצא כל הסבר סביר, מדוע זכרה נעם את בן יוסף בלבד, שהמקרה שלהם, אשר טופל על ידה, לא נמצא שהיה שונה משל האחרים, בעוד שהיא חזרה והעידה בחקירה הנגדית שאינה זוכרת מי מהתובעים האחרים. בעניינה של משפחת בן יוסף, נמצא, לאחר עיון בתמונות שהגישה הנתבעת, שממגרשם, נשקף נוף כנרת, אכן, לא נוף פתוח מלא, אך ניתן לראות את הכנרת מחצר הכניסה, המטבח וסלון ביתם.
כל התובעים העידו שלא ערכו בדיקות נוספות מעבר לאמרה הנטענת, שנאמרה להם על ידי מי מנציגי הנתבעת, במסגרת המגעים בין התובעים לנתבעת. על פי העדויות שלפני, האמרה הנטענת נאמרה בשלב הראשוני והמקדמי של רכישת המגרש ולאחר מכן לא הועלתה שוב, לא על ידי התובעים ולא על ידי מי מנציגי הנתבעת, וכאמור, לא באה לידי ביטוי בהסכם עצמו, שבו התקשרו הצדדים בסופו של יום. התובעים אישרו בעדותם שלא חתמו מידית על ההסכם, הם קראו אותו ובחנו אותו, מי בעצמם ומי באמצעות עורך דין, ואף על פי כן, ההסכם שותק בעניין הנוף ובעניין תשלום בסך של מאה אלף ₪ תמורתו, ושולל במפורש ובאופן ברור כל תוקף למצגים קודמים ככל שהיו.
לטענת התובעים, הובטח להם שהבניה הצפויה במגרשים שמתחתם לא תסתיר להם את הנוף הואיל ומדובר בבניה מדורגת, בשליטת הנתבעת. על אף שידוע היה לתובעים שתהיה בניה במגרשים מתחתם, לא טרחו התובעים לבדוק ולברר מהי הבניה המותרת על פי תכנית ומהו הגובה המקסימלי שניתן לבנות במגרשים בתכנית על פי התכנית, ולטענתם הסתפקו באמירה כללית של נציגי השיווק במפגש הראשוני שלהם עם נציגי הנתבעת, אמירה שכאמור לא הפכה להתחייבות חוזית בהסכם, על אף שלטענתם שילמו מאה אלף ₪ עבור התחייבות זו.
עוד בעניין זה, הנתבעות חזרו ונשנו על טענתם, שהתוספת בסך של מאה אלף ₪ עבור מגרשי התובעים, נקבעה בשל עלויות הפיתוח במגרשים של התובעים. טענה זו לא הופרכה ולא נסתרה על ידי התובעים. אציין, שטענה זו הועלתה על ידי הנתבעות, במענה למכתב דנינו, עוד ביום 12/1/12, שנתיים וחצי לפני הגשת התביעה. מה שמלמד, שטענה זו לא באה לעולם בעקבות התביעה, והתובעים, לפחות חלקן, ידעו על טענה זו, זמן רב לפני הגשת התביעה.

בהינתן האמור, אני סבורה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי מדובר במצג רשלני וכי מוטלת על הנתבעת אחריות כלשהי באשר למצג ביחס למראה הנוף ממגרשי התובעים, זאת בשעה , שהם עצמם שללו במסגרת ההסכם את האפשרות לתת תוקף למצגים שהוצגו לפני חתימת החוזה.
תביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט
חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, בא לשלול התעשרות בלתי מוצדקת על חשבון האחר, כך קובע סעיף 1 לחוק:
"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
במסגרת הסיכומים בעניין עילת עשיית עושר ולא במשפט, טענו התובעים, כי הנתבעת קיבלה סכום מהותי בסך של מאה אלף בגין מרכיב "צופה פנה כנרת", שהיווה שיקול מרכזי בקניית המגרש ושירותי הבנייה מהנתבעות, מרכיב שלא סופק על ידי הנתבעות וכי הסכום נגבה על ידי הנתבעות בניגוד להנחיות רשות מקרקעי ישראל האוסרת תשלום מעבר לתשלום שאושר על ידה בגין תשתיות המגרש.
מנגד, דחו הנתבעות את הטענה בדבר גביית כספים אסורים וטענו כי הסכום שולם תמורת עבודות פיתוח שסיפקו לתובעים בתוך המגרשים .

בנוגע לטענה ביחס למרכיב "צופה פני כנרת", על יסוד האמור לעיל והחומר שלפני , אין מקום לטענה שהנתבעים קיבלו שלא כדין את הסכום הכספי בסך של 100,000 ₪. אם אכן היה זה שיקול מרכזי ברכישת המגרש, היה מקום לתת לדבר ביטוי בהסכם, דבר שלא נעשה. כמו כן, מהעדויות שנשמעו בבית המשפט, לא שוכנעתי, כי אכן היה מדובר בשיקול מרכזי ומהותי בהתקשרות בעסקה וחתימת ההסכם . בעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעות, שסכום זה שולם בתמורה לפיתוח מגרשם של התובעים, טענה שלא נסתרה על ידי התובעים, שלא טרחו לפרט את התשלומים ששילמו לפיתוח ציבורי ותשלומים עבור פיתוח מגרש.

בנוגע לטענה בדבר גביית כספים אסורים, התובעים מבקשים לבסס טענתם על מכתב של מחלקת עסקות חקלאיות של רשות מקרקעי ישראל מיום 14/10/09 לפיו, אישרה רשות מקרקעי ישראל גבייה של 117,748 ₪ בגין הוצאות פיתוח למגרש בהרחבה. דה עקא, מדובר בהוצאות פיתוח ציבורי ולא הוצאות פיתוח בתוך המגרש. ראה הוראת אגף שיווק וכלכלה שצירפו התובעים לסיכומים , הקובעת שהוצאות פיתוח בתחום הציבורי ייבדקו ויאושרו על ידי רשות מקרקעי ישראל ולא עבודות המבוצעות במגרשים עצמם, די בכך, כדי לתמוך בטענת הנתבעות, שהסכום ששולם הינו עבור עבודות פיתוח בתוך המגרשים, שבוצעו על ידי הנתבעת, וה ן נתונות לבחירת המשתכן, ואין מדובר בעבודות פיתוח בתחום הציבורי, המפוקחות על ידי רשות מקרקעי ישראל. לא מצאתי כי קיים מקור בדין, המגביל את סכום הוצאות הפיתוח בתוך המגרש. משלא ערכו התובעים אבחנה בין הוצאות הפיתוח הציבורי לבין הוצאות הפיתוח בתוך המגרש, כמו גם, שלא הביאו לעדות את נציגי רשות מקרקעי ישראל, מי שאחראית על קביעת הוצאות הפיתוח ואופן חישובם, לתמיכה בטענתם, לא אוכל לקבל את הטענה בנוגע לגביית כספים אסורים, והיא נדחית בזאת.

לסיום, אני קובעת שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח תביעתם ואני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעות, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ז, 29 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברוך פחימה נבון
נתבע: נופי אמפא אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ח. פ.
שופט :
עורכי דין: