ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף עמר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט משה טוינה

המערער:
יוסף עמר, ( ת.ז.-XXXXX301)
ע"י ב"כ: עו"ד ליאורה קמינצקי

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורי רייך

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה, ערעור שהגיש מר יוסף עמר (להלן: "המערער") בעקבות החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.7.2016 המכירה למערער בנכות בעקבות פגיעה בעבודה מיום 28.6.2011 בשיעור של 14.5%.

הרקע העובדתי:

2. המערער עוסק עצמאי שעיסוקו בהתקנת מזגנים, נפגע בתאונה בעבודה ביום 28.6.2011 (להלן: "התאונה").

3. ביום 17.7.2014 הגיש המערער תביעה שהתקבלה ל דיון מחדש (החמרת מצב) בנכות שנקבעה לו בשל התאונה ובהתאם נקבע למערער דיון בפני וועדה רפואית מדרג ראשון באוגוסט 2014. בהחלטה שקיבלה הוועדה מדרג ראשון נקבע שאין למעשה החמרה או שינוי במצבו של המערער.

4. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים. בדיון שהתקיים בפני הוועדה הרפואית לעררים, בתחילת שנת 2015, נבדק המערער בדיקה קלינית ונמצא כי: "בבדיקה מסוגל לעמוד על קצות האצבעות... בכיפוף קדמי מגיע עם אצבעות עד אמצא שוקיים כיפוף אחורי 30% הטווח לצדדים 35%" עמ' 3 להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.1.2015 .

5. על רקע הבדיקה הקלינית שנערכה למערער, קיבלה הוועדה הרפואית לעררים את ערר המערער וקבעה כדלקמן:

"הוועדה מקבלת את ערר התובע וקובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(7)א במחצית. הנכות הנוירולוגית שנקבעה בעבר נשארת על כנה בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א)(10)I" עמ' 4 להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מינואר 2011.

6. בפברואר 2015 הגיש התובע ערעור לבית הדין במסגרתו טען לטעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר לטענתו לא דנה בטענותיו בערעור בפניה.

7. בפסק הדין שניתן ביוני 2015 התקבל ערעור המערער ונפסק כי:

"עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שהוועדה תתייחס לטענות המערער בערר. ככל שהוועדה תעמוד על החלטתה, תנמק מדוע לא ייקבע למערער סעיף 37 (7) (א) במלואו המקנה 10% נכות. הוועדה תזמן את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה" פסקה 12 לפסק הדין.

8. לאור האמור התכנסה הוועדה בשנית באוקטובר 2015 וקבעה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפרוטוקול מיום 17.6.15, פסק הדין מבית הדין ופרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 11.1.2015 בה נקבעה נכות בשיעור 5% בשל הגבלה מזערית בשל עמוד שדרה מותני, לפי סעיף 37(7)א במחצית. מאחר וההגבלה לא הייתה קלה אלא קלה מאוד ולא נמצא סעיף להגבלה קלה מאוד, ניתן מחצית הסעיף של הגבלה קלה. במחצית הסעיף מותאם להגבלה מזערית ממנה סובל" סעיף 10 לפרוטוקול הוועדה.

9. מכאן הערעור בפני במסגרתו טען המערער לטעות משפטית בהחלטת הוועדה ועתר לדיון מחדש בפני וועדה בהרכב אחר.

טענות המערער:

10. בתמצית טוען המערער:

ההנמקה בהחלטת הוועדה מושא הערעור מחודש אוקטובר 2015 המסבירה את אי יישום סעיף הליקוי 37(7)(א) במלואו, בטענה כי על פי האמור בהחלטה מינואר 2015, המערער סובל מ"הגבלה מזערית" בטווחי התנועה בגב – איננה יכולה לעמוד מאחר שבהחלטה מינואר 2015 לא נאמר כי המערער סובל מהגבלה מזערית בטווחי התנועה.

ההסבר שנתנה הוועדה בהחלטה מושא הערעור, לפיה נקבעה למערער נכות בהחלטה מינואר 2015 על פי סעיף "מתואם" מהווה גם כן שינוי מהאמור באותה החלטה. שהרי באותה החלטה, ההחלטה מינואר 2015, אין כל התייחסות להפעלת סעיף נכות מתואם, אלא להבדיל, נקבעה שם נכות בשיעור של 5% "לפי סעיף 37(7)א במחצית".

עוד טען המערער, כי החלטת הוועדה איננה מנומקת מאחר שאין הוועדה מסבירה מה הביא אותה למסקנה לפיה המערער סובל ממגבלה מזערית או קלה מאוד, להבדיל ממגבלה קלה שהיא המגבלה בגינה יש להכיר למערער בנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)א. לפיכך טוען המערער כי החלטת הוועדה איננה עומדת בהוראת פסק הדין מכוחו התכנסה, שלפיה עליה לנמק "את החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה".

דיון והכרעה:

11. לאחר עיון בטענות המערער ועיון בהחלטות הוועדה הרפואית ובכלל החומר שבפני, מקובלת עלי עמדת המשיב כי דין הערעור להידחות מהנימוקים הבאים:

א. החלטת הוועדה מינואר 2015 מסתמכת על הבדיקה הקלינית שנערכה למערער ובה מצויינים טווחי התנועה שנמצאו אצל המערער. בהחלטת הוועדה מושא הערעור, מסבירה הוועדה את המסקנה אליה הגיעה לפיה יש להכיר למערער בנכות בעקבות התאונה, בשיעור של 5% לפי סעיף 37(7)א במחצית, נובעת מעוצמת הפגיעה בטווחי התנועה שאובחנו אצל המערער שהיא מזערית או קלה מאוד.

ב. העמדה כי טווחי התנועה שנמצאו אצל המערער מלמדים על פגיעה מזערית או קלה מאוד, היא לכשעצמה קביעה רפואית המסבירה את הפעלת סעיף ליקוי 37(7)א במחצית; וככזו איננה עומדת לביקורת שיפוטית של בית הדין. אוסיף כי על אף שמקובלת עלי עמדת המערער לפיה ראוי שהוועדה תסביר ביתר פירוט מדוע היא סבורה כי טווחי התנועה שנמצאו אצל המערער מראים על פגיעה מזערית או קלה מאוד; אין הדבר מצדיק את החזרת הדיון לוועדה במקרה הנוכחי . לעניין זה י צויין כי לתיק בית הדין צירף המערער חוות דעת של מומחה מטעמו (פרופ' גד ולן) שמצא מגבלה בטווחי תנועה של המערער – שלא נמצא ה על ידי הוועדה (לדוגמא: הטייה של 20 מעלות לכל צד, בעוד שהוועדה מצאה הטייה של 35 מעלות לכל צד, יישור של 10% לעומת יישור של 30% שנמצאו בוועדה) . על פי קביעת המומחה מטעם המערער ההגבלות שמצא אצל האחרון, עונות להגדרת סעיף 37(7)א המתייחס להגבלה קלה בטווחי התנועה. פשוט כי שעה שהוועדה מושא הערעור מצאה כי ההגבלה בטווחי התנועה של המערער בגב התחתון היא קטנה מזו שמצא המומחה מטעמו הסבור כי המגבלה היא קלה – ההגבלה שמצאה הוועדה היא הגבלה קלה מאוד או מזערית.

ג. משאין מחלוקת כי הוועדה מוסמכת לקבוע סעיף ליקוי מתואם התואם את ההגבלה שמצא אצל נבדק (ראה: בר"ע 34544-08-14, ראובן סוקולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי) ומשבמקרה שלפנינו הופעל סעיף ליקוי מתואם המשקף את העמדה המקצועית של הוועדה מושא הערעור את ההגבלה שאובחנה אצל המערער - כפי שהוסבר על ידה בהחלטה מושא הערעור – איו הערעור מגלה טעות משפטית המצדיק את התערבותו של בית הדין ומשכך דין הערעור להידחות.

12. סוף דבר הערעור נדחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הערעור על פסק הדין הוא ברשות. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ז, (28 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יוסף עמר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: