ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזרא עומייסי נגד אילן אסולין :

בפני כבוד ה שופטת נעם חת מקוב

תובע

עזרא עומייסי ת.ז. XXXXX687
ע"י ב"כ עו"ד שניאל ישראלי

נגד

נתבע

אילן אסולין ת.ז. XXXXXX700

פסק דין

תביעה לפינוי מושכר.

רקע כללי וטענות הצדדים
ביום 11.11.09 נחתם בין הצדדים חוזה שכירות לתקופה של 12 חודשים. הוסכם ביניהם שהנתבע לא ישלם דמי שכירות אלא יבצע שיפוץ כללי בדירה בהתאם להצעת מחיר בעלות של 73,000 ₪. לטענת התובע, הנתבע התעכב עם ביצוע השיפוץ וגם מה שבוצע היה חלקי ולא באיכות טובה אך הנתבע המשיך להתגורר בדירה על בסיס ההסכמות בין הצדדים.
ביום 22.06.13 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף לשנים עשר חודשים נוספים עם אופציה לשנה נוספת, במסגרתו הוסכם כי נוכח העובדה כי הנתבע בנה תוספת לדירה בשטח של 60 מ"ר, הרי שבכפוף לקבלת כל האישורים הנדרשים ע"פ הדין, יוזמן שמאי מקרקעין שיעריך את שווי התוספת וייערך קיזוז מדמי השכירות עליהם הוסכם. הנתבע לא המציא אישורים לתוספת הבנייה.
הנתבע בחר לממש את תקופת האופציה וביום 29.09.14 הסכים התובע לחתום על הסכם שכירות נוסף בתנאי שהנתבע יסיים את כל התחייבויותיו החוזיות. צוין בחוזה שהוא מסתיים ביום 01.11.15.
כמה חודשים לפני סיום תקופת השכירות, הודיע התובע לנתבע שאין בכוונתו להאריך את תקופת השכירות וביום 02.11.15 אף שלח לו מכתב בו נדרש הנתבע לשלם את דמי השכירות שנקבעו ולפנות את המושכר. המכתב נמסר לו ע"י שליח מטעם הדואר כבר ביום 10.11.15 אך לא נתקבלה כל תגובה מטעמו.
לטענת התובע, במשך כל שש השנים בהן שכר הנתבע את הדירה, לא שילם דמי שכירות וגם לא את תשלומי החובה. לטענתו, הנתבע חייב למעלה מ- 30,000 ₪ בגין תשלומי ארנונה. כמו כן טוען התובע כי לאור התנהלותו הרשלנית של הנתבע, התובע נותר חשוף לתביעות, צו הריסה או קנסות מטעם עיריית אופקים.
הנתבע, טוען כי ביום 17.5.13 נחתם בינו לבין המשיב הסכם לפיו הוא ירכוש את המושכר מן התובע בתמורה לסכום של 550,000 ₪. לטענתו, הוא שילם למשיב כמקדמה סכום של 100,000 ₪. ההסכם טרם יושם מאחר שהנכס רשום על שם התובע ואחים נוספים שלו ועל התובע להסדיר את זכויותיו בנכס, אולם אין מקום לפנותו מן המושכר. לטענת הנתבע, יש בידיו הקלטות של התובע בעניין הסכם המכר שנחתם בינהם. יתר על כן הנתבע טען כי התובע לא הוכיח זכויותיו שלו בנכס ועל כן דין תביעתו להידחות.
התובע מכחיש חתימה על הסכם מכר, אולם טוען כי בכל מקרה, לנתבע אין זכות להישאר במושכר בהיעדר הסכם שכירות תקף וככל שהוא טוען כי קיימת לו זכות לרכוש את המושכר, הוא רשאי לפנות בעניין זה לבית המשפט. התובע טוען כי החתימה על הסכם המכר לכאורה, איננה חתימתו וכן מציין כי לא סביר כי נחתם הסכם מכר במאי 2013 ומשך שלוש שנים לא עשה הנתבע דבר לאכיפת ההסכם ויתר על כן ביוני 2013 ובספטמבר 2014 נחתמו בין הצדדים הסכמי שכירות נוספים. התובע מציין כי הסכמי השכירות שנחתמו בין הצדדים נערכו בצורה מסודרת על ידי עורכי דין ולא סביר כי דווקא הסכם מכר ייעשה ללא מעורבות עורך דין ובמסמך בכתב יד כפי שצורף על ידי הנתבע.
ביום 14.6.16 התקיים דיון בתביעה. הצדדים חזרו על טענותיהם ולאחר דין ודברים הסכימו לנסות ולהגיע להסכמות. מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות, יינתן פסק דין לאחר שהצדדים הגישו עיקרי סיכומים מטעמם.
אציין כי בעיקרי הסיכומים חזרו הצדדים על טענותיהם שפורטו לעיל. הנתבע ביקש במסגרת זו כי בית המשפט יורה על השלמת ההסכם מיום 17.5.13, לחלופין על השבת הסכום של 100,000 ₪ שהוא טוען כי שילם לתובע. בנוסף ביקש כי יוזמן שמאי להעריך את שווי שיפוץ הבית ותוספות הבנייה וכי דמי השכירות יקוזזו משווי ההשבחה. לא ניתן להיעתר לבקשות אלה במסגרת הליך זה. התובע הגיש תביעה לפינוי מושכר ועל כן ניתן לדון אך ורק בתביעה זו. לא ניתן אף להתייחס לסעדים נוספים שונים אליהם מתייחס התובע בעיקרי סיכומיו ( ארנונה שלא שולמה, דמי שכירות שלא שולמו, היתרים לתוספת הבנייה וביצוע גמר חשבון) מאותו הטעם.

דיון והכרעה
החלטתי לקבל את התביעה. נושא הבעלות בנכס אינו מונח בפני במסגרת הליך זה. בין הצדדים נחתמו הסכמי שכירות לאורך השנים כשהאחרון שבהם קבע את תום תקופת השכירות ליום 1.11.15. אין מחלוקת כי לא נחתם הסכם שכירות נוסף בין הצדדים וכי תקופת השכירות לא הוארכה מאז ועל כן על הנתבע לפנות את המושכר.
למעלה מן הצורך אציין כי טענות הנתבע בדבר הסכם מכר כביכול שנחתם בין הצדדים, אינן יכולות לסייע לו, מאחר שגם אם אכן נחתם הסכם כזה, חרף הכחשתו הנמרצת של התובע, הרי שההסכם לא יושם בכל דרך שהיא, לא דווח לרשויות, לא נרשמה הערת אזהרה ולא שולמו מיסים. טענת הנתבע כי שילם לתובע 100,000 ₪ במזומן והקליט את קבלת הסכום, לא הוכחה בפני. יש אף לתמוה על כך שלאחר חתימה על הסכם מכר ביום 17.5.13 , נחתמו שני הסכמי שכירות נוספים.
אשר לטענת הנתבע כי התובע לא הוכיח זכותו בנכס, נראה כי הנתבע מנוע מלטעון טענה זו לאחר שחתם על מספר הסכמי שכירות עם התובע ושילם דמי שכירות, גם אם לא את מלוא דמי השכירות וזאת על ידי ביצוע עבודות שיפוץ ובנייה במושכר. ראה בעניין זה ע"א 18/91 אוחנה נ. עיריית בת ים.
ככל שהנתבע עומד על טענתו כי הוא רכש את הנכס, עליו לפעול בדרכים כפי שימצא לנכון כדי למצות את זכויותיו, אולם טענותיו אינן מהוות הגנה בפני תביעת הפינוי. הוא הדין בטענות בדבר היחסים הכספיים בין הצדדים. טענות אלה דינן להתברר במסגרת הליכים אחרים בעוד שההליך כאן עניינו אך ורק פינוי מושכר.
על כן אני מקבלת את התביעה ומורה על פינוי המושכר (רח' הנשיא 25/2 באופקים) על ידי הנתבע. נוכח תקופת השכירות הארוכה, אאפשר לנתבע 60 יום להתארגן ועל כן אני מורה על פינויו של הנתבע מן המושכר תוך 60 יום מקבלת פסק דין זה.
בנוסף אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 6,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עזרא עומייסי
נתבע: אילן אסולין
שופט :
עורכי דין: