ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Yunsey S.L נגד גליקסמן קוסמטיקס בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת גלית אוסי שרעבי

מבקשת

Yunsey S.L(חברה רשומה בספרד שמספרה 46970919)

נגד

משיבה

גליקסמן קוסמטיקס בע"מ ח.פ. 512179615

פסק דין

לפני בקשה לאכיפת פסקי דין שניתנו כנגד המשיבה לטובת המבקשת ע"י בתי המשפט בוולנסיה ספרד, האחד, בערכאה ראשונה במסגרת תיק מס' 250/2011 מיום 4.7.11 , והשני, בערכאה שניה (ערכאת הערעור) במסגרת תיק מספר 844/11 מיום 12.4.12.
רקע:
1. המבקשת הינה תאגיד זר שמושבה במחוז וולנסיה בספרד, הרשומה בספרד ועוסקת בייצור ושיווק בינלאומי של מוצרים לטיפוח השיער.
המשיבה הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל ועוסקת בייבוא, שיווק ומכירה של מוצרים לטיפוח שיער בישראל.
2. המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה בערכאה הראשונה בספרד בגין אי תשלום עבור מוצרים שסיפקה למשיבה. המשיבה הגישה כתב הגנה וכן תביעה שכנגד. במסגרת אותם הליכים ניתן פסק דינה של הערכאה הראשונה אשר קיבל את תביעת המבקשת במלואה, דחה את תביעתה הנגדית של המשיבה וחייב אותה בתשלום סך 54,715 יורו, בתוספת ריבית חוקית והוצאות משפט.

3. המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט לערעורים של מחוז ולנסיה (הערכאה השניה), אשר דחה את הערעור וחייב את המשיבה בהוצאות ההליך.

4. המבקשת טוענת כי פסקי הדין ניתנו בסמכות, המשיבה קיבלה על עצמה את סמכות בתי המשפט בספרד משניהלה את ההליכים שם וכי פסקי הדין אינם ניתנים עוד לערעור. מדובר בחיוב כספי בענין אזרחי- מסחרי, הניתן לאכיפה בישראל ובספרד ואיננו נוגד את תקנת הציבור. פסקי הדין ניתנו בידי מדינה אשר אוכפת פסקי דין של בתי המשפט בישראל מכוח האמנה בין מדינת ישראל לבין ממלכת ספרד בדבר הדדיות בהכרה ובאכיפה של פסקי דין בעניינים אזרחיים ומסחריים מיום 30.5.1989 (להלן: "האמנה").
בקשת המבקשת נתמכה בתצהיר עו"ד חביאר חוסה פלומיר פאוס.

5. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה שלא נתמלאו התנאים לאכיפת פסק חוץ על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח – 1958 (להלן: "החוק"), המבקשת לא צרפה חוות דעת מומחה לדין הספרדי בדבר קיום התנאים לאכיפת פסק חוץ ולא ניתן תצהיר כי מוצו ההליכים בארץ המוצא. לטענת המשיבה, פסקי הדין מנוגדים לדיני החוזים בישראל. לפי הדין הספרדי אין לדון בטענת סוכן לקיזוז נזקיו, באם קיים לו חוב כלפי הספק, באופן המנוגד לתקנת הציבור. המשיבה ניזוקה נזק ממשי שעה שהמבקשת ביטלה באופן חד צדדי את ההסכם ביניהן, ללא הודעה מוקדמת, מבלי אפשרות לתיקון ההפרה, כאשר המוצרים ששיווקה המבקשת למשיבה לא היו איכותיים וגרמו למשיבה נזק אדיר. המבקשת אף פעלה מאחורי גבה של המשיבה ושיתפה פעולה עם מתחרה של המשיבה.
תגובת המשיבה נתמכה בתצהיר מר בני גליקסמן.
6. בדיון שנערך בפני נחקרו המצהירים על תצהיריהם ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

דיון:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בעדויות ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

7. המבקשת הגישה את שני פסקי הדין שאכיפתם מתבקשת בצירוף תרגום של פסקי הדין. המשיבה לא הגישה כל ראיה מצידה לסתור את תוכן או נכונות תרגום פסקי הדין כפי שהוגש ע"י המבקשת. לפיכך אתייחס לאמור בפסקי הדין כפי שתורגמו ע"י המבקשת.

8. בהתאם לסעיף 3 לחוק, בית המשפט בישראל רשאי להכריז על פסק חוץ כפסק אכיף, אם מצא שנתקיימו בו התנאים הבאים:
הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתו.
הפסק אינו ניתן עוד לערעור.
החיוב שבפסק הדין ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותוכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור.
הפסק הוא בר ביצוע במדינה בה הוא ניתן.

סעיף 4 לחוק קובע כי פסק חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי משפט בישראל.
סעיף 6 לחוק מונה מספר מקרים בהם לא יוכרז פסק חוץ אכיף בישראל.
להלן נבדוק האם נתקיימו התנאים האמורים בענייננו.
9. הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתו.

פסקי הדין ניתנו, כאמור, בוולנסיה שבספרד. התצהיר התומך בבקשה ניתן ע"י עו"ד פאוס, שהינו עו"ד במקצועו, חבר בלשכת עורכי הדין של וולנסיה משנת 1995, הנושא רשיון לעריכת דין מס' 7827. בדיון שנערך בפני אף הציג עו"ד פאוס בפני בית המשפט את כרטיס החברות שלו בלשכת עורכי הדין בוולנסיה.
עו"ד פאוס הצהיר בתצהירו כי פסקי הדין ניתנו ע"י בתי משפט שהיו מוסמכים לתיתם על פי הדין הספרדי בהתאם לסעיפים 140 ו-145 לחוק הפרוצדורה האזרחית הספרדית.
הצהרתו זו של עו"ד פאוס לא נסתרה גם לאחר חקירתו הנגדית.
לא מצאתי ממש בטיעוני המשיבה כי היה על המבקשת להגיש חוות דעת מומחה לדין הספרדי או כי אין לקבל את הצהרות עו"ד פאוס, אשר אף הוא ייצג את המבקשת באותו הליך בספרד. תצהירו של עו"ד פאוס ניתן הן מהיכרותו האישית את ההליך, אך בעיקר בהיותו עו"ד החבר בלשכת עורכי הדין של וולנסיה משנת 1995 ובידיעתו להצהיר מתוקף מקצועו וניסיונו זה כי פסקי הדין ניתנו ע"י בתי משפט שהיו מוסמכים לתיתם. עו"ד פאוס נתן תצהירו כמי שבקיא בדין הזר, בדין הספרדי, ודי בתצהירו לענין זה, שעה שהוא כלל לא נסתר ע"י חוות דעת או ראיה אחרת מטעם המשיבה. גם אם היה מקום לשקול מתן משקל נמוך יותר לתצהירו בשל ייצוגו את המבקשת בהליך הקודם, הרי אין מקום לעשות כן במקרה דנן, כשחוות דעתו לענין הדין הזר לא נסתרה באופן כלשהו ע"י המשיבה.
המבקשת צרפה תצהיר לאישור העובדות לביסוס קיומם של כל התנאים שבסעיף 3 לחוק. או אז עובר הנטל המשני להפריך קיומו של תנאי זה או אחר הנדרש לאכיפה, לשכמה של המשיבה.
יוזכר כי המשיבה עצמה הגישה כתב הגנה בבית המשפט הספרדי בערכאה הראשונה ואף הגישה תביעה שכנגד. המשיבה היתה מיוצגת ע"י עו"ד הן בערכאה הראשונה והן בערכאה השניה.
הפניית המשיבה בסיכומיה לפסק הדין בע"א 402/62 אין עניינה לכאן, שכן שם נדון מקרה בו בית המשפט נדרש לפסוק עפ"י הדין הזר, או אז נקבע כיצד יש להוכיח בפני בית המשפט מהותו של הדין הזר. לא נדונה שם עתירה לאכיפת פסק חוץ ומשכך אין להסיק מאותו פסק דין כי בענייננו קמה החובה על המבקשת להוכיח ולהביא את הדין הזר מכוחו ניתנו פסקי הדין.
מצאתי, כאמור, כי די בתצהירו של עו"ד פאוס, ובהעדר כל ראיה אחרת לסתור מטעם המשיבה, כדי לקבוע כי התנאי הראשון נתקיים בענייננו.

10. הפסק אינו ניתן עוד לערעור:

עו"ד פאוס הצהיר כי ניתן היה לערער על פסק הדין של הערכאה הראשונה בפני הערכאה השניה, כפי שאכן עשתה המשיבה. ערעורה של המשיבה נדחה ע"י הערכאה השניה.
עו"ד פאוס הצהיר כי שני פסקי הדין אינם נתונים עוד לערעור בפני בתי המשפט בספרד על פי הדין הספרדי, בין היתר מכוח הוראות סעיפים 466 ו-477 של חוק הפרוצדורה האזרחית הספרדית. עו"ד פאוס שב והצהיר על כך גם במהלך חקירתו בפני.
גם המצהיר מטעם המשיבה אישר, כאמור, כי המשיבה היתה מיוצגת בשתי הערכאות בבית המשפט בספרד באמצעות משרד עו"ד מספרד. הוא אישר כי היה ידוע לו שהיה באפשרות המשיבה לערער על פסק הדין של הערכאה השניה לערכאה הגבוהה ביותר בספרד, אך לא עשה כן מאחר ש"גם לי נגמרו הכוחות... לא בדקתי בצורה רצינית ביותר. ידעתי שיכולה להיות אופציה לעוד ערעור אבל תמו כוחותיי".
אם כן, אין מחלוקת בין בעלי הדין שאין עוד אפשרות לערער על פסקי הדין נשוא הבקשה.

11. החיוב שבפסק הדין ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל ותוכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור:

א. החיובים בשני פסקי הדין הינם חיובים כספיים. ככאלה הם ניתנים לאכיפה בישראל כדרך בה ניתן לאכוף כל פסק דין כספי שניתן בישראל.
ב. המשיבה טוענת כי תוכנו של הפסק סותר את תקנת הציבור, מאחר שהדין הספרדי איננו מאפשר לסוכן לקזז או לתבוע את נזקיו כל עוד הוא חב כספים לספק. לטענת המשיבה, השוני בדין זה אל מול הדין הישראלי והעובדה שהעדים שהביאה עימה לדיון בבית המשפט בספרד לא נשמעו, מובילים למסקנה כי פסקי הדין סותרים את תקנת הציבור.
ג. כבר נקבע כי רק לעיתים נדירות תידחה אכיפת פסק חוץ מטעמים של תקנת הציבור. "תקנת הציבור בהקשר זה שלפנינו היא 'תקנה ציבורית חיצונית'... ועניינה בעקרונות, בהשקפות ובאינטרסים של החברה ושל המדינה, שהם כה עקרוניים וכה בסיסיים עד שנראה לדחות מפניהם פסקי – חוץ מחייבים... מדברים אנו אפוא בערכי יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות, ורק אם מתנגש פסק – חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפנינו". וכן: "מסקנה נגזרת היא כי רק לעתים נדירות נדחה מפניה פסק – חוץ, וטענה על דבר היותו של פסק – חוץ מוטעה או גורם אי – צדק לא יהיה די בה" (ראה ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס וכן 4949/03 בולוס גד בע"מ נ' גלוב מסטר מנג'מנט בע"מ).
כן נקבע כי תקנת הציבור אינה כוללת טעויות שטעה בהן בית המשפט בפסק החוץ ואין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על פסק החוץ. אף נפסק כי "גם אם פסק- החוץ מייסד עצמו על נורמה השונה בדין הזר ובדין ישראל, אין בשוני זה, כשהוא לעצמו, כדי למנוע אכיפת אותו פסק, ובוודאי אין בו כדי לסתור את תקנת הציבור בישראל" (ראה ע"א 1137/93 הנ"ל).

ד. בענייננו מדובר בחיוב כספי בגין אספקת סחורה שתמורתה לא שולמה. נדחו טענות המשיבה לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ביטול ההסכם ובדבר נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בגין אספקת סחורה באיכות ירודה. אין בחיוב הכספי האמור או באי קבלת עמדת המשיבה משום פגיעה בערכי יסוד של המדינה, החברה, המוסר, הצדק או ההגינות. ראה, למשל, פסק הדין בע"א 1268/07 גרינברג נ' במירה, שקבע כי פסק חוץ בו נקבעו, בין היתר, פיצויים עונשיים יהיה בר אכיפה בישראל, אף אם יש מדינות בהן ייפסקו פיצויים עונשיים מקום בו לא היו נפסקים בישראל. אין בכך בלבד כדי להפוך את הפסק לכזה הסותר את תקנת הציבור.

הטענה כי דין הקיזוז בישראל שונה מזה הספרדי או כי הסוכן איננו יכול לטעון לקיזוז על פי הדין הספרדי כל עוד הוא חב כספים לספק, אין בה כשלעצמה כדי לקבוע כי מדובר בפסק הסותר את תקנת הציבור, אלא בנורמה שונה בין הדין הספרדי לדין הישראלי. הא ותו לא.
ויוזכר, המשיבה פעלה למיצוי זכויותיה וטענותיה במסגרת הערכאה הראשונה בספרד, הן על דרך הגשת כתב הגנתה לתביעה העיקרית והן על דרך הגשת תביעה שכנגד במסגרתה טענה מכלול טענותיה כלפי המבקשת. המשיבה היתה מיוצגת ע"י משרד עו"ד מספרד. המשיבה אף פנתה לערכאת הערעור והשיגה על פסק הדין בערכאה הראשונה. גם בהליך הערעור היתה המשיבה מיוצגת ע"י משרד עו"ד בספרד, אך ערעורה נדחה לגופו. אין זה המקום במסגרת התנגדות לאכיפת פסק חוץ להרהר אחר יישום הדין ע"י בית המשפט במדינה בה הוא ניתן.

ה. למעלה מן הצורך אציין כי בפסק הדין בערכאה הראשונה מציין בית המשפט מפורשות כי המבקשת הוכיחה שהסחורה סופקה למשיבה והמשיבה אישרה שתמורתה לא שולמה. מכאן היה על המשיבה להוכיח טענותיה הפוטרות אותה מהתשלום. בית המשפט מציין את ההצהרות שניתנו מטעם שלושת העדים שהובאו ע"י המשיבה, אך מנגד פירט את ההצהרות שהובאו מטעם עדי המבקשת, שהעידו על כך שלא היו תלונות על איכות הסחורה מטעם לקוחות אחרים שלה. בית המשפט ציין כי לא מופיע במסמכים שהוחזרה סחורה כלשהי בשל טענה לאיכות ירודה, לא הוצג דו"ח מומחה לענין זה ואין הוכחה אובייקטיבית המאפשרת לקבוע שהמוצרים היו פגומים כך שהמשיבה לא יכולה היתה לשווקם. בית המשפט קובע מפורשות כי: "מדובר בטענה חד צדדית שלא מלווה במספיק הוכחות". בניגוד לנטען ע"י המשיבה בהליך שבפני, כאילו לפי הדין הספרדי לעולם לא יינתן פיצוי לסוכן החב בתשלום כלפי הספק, הרי במסגרת התביעה שכנגד קבע בית המשפט כי אם הספק מפסיק את ההתקשרות, גם באופן חד צדדי ובלא הודעה מוקדמת, יש למפיץ זכות לפיצוי באם ההסכם מופסק בחוסר תום לב או תוך שימוש לרעה בזכות. הרציונל הוא שהצדדים להסכם קבעו את תקופתו ואת משך הזמן של ההודעה המוקדמת. בית המשפט קבע שלא הוכחה איכותם הירודה של המוצרים, אך הוכח שהמשיבה לא שילמה על המוצרים ומכאן העילה לביטול ההסכם ע"י המבקשת. בית המשפט קבע שהמבקשת הוכיחה כי המשיבה לא עמדה ביעדי המכירות שנקבעו. המשיבה אף סירבה להתחיל בקמפיינים לשיווק ולא הוכיחה במסמכים כי עשתה אחרת. בית המשפט קבע כי בדין ביטלה המבקשת את ההסכם עם המשיבה, ומשלא הוכח שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב או תוך ניצול לרעה במימוש זכות הביטול שעמדה לה, הרי המשיבה לא זכאית לפיצוי כלשהו. אמירות אלה נקבעו בפסק הדין ביחס לתביעה שכנגד שהגישה המשיבה. היא זו שפנתה לבית המשפט בספרד להגשת התביעה שכנגד ומכאן כי קיבלה עליה את מרות הדין לפיו הוא דן. אמירות אלה לא ניתנו בהקשר לתביעה העיקרית של המבקשת את המשיבה, במסגרתה נקבע שהמשיבה לא הוכיחה שביטול החוזה היה שלא כדין.

ו. גם בית המשפט בערכאה הערעור, הערכאה השניה, קבע כי הן לפי פסיקותיו והן לפי חקיקה זרה, בתי המשפט הכירו באפשרות לביטול חד צדדי של הסכם הפצה בבלעדיות שהוגדר לזמן בלתי מוגבל, כדי שלא ייווצר מצב שחוזה יהיה בלתי מוגבל בזמן, כל עוד הביטול לא מהווה ניצול לרעה של זכות ונעשה בתום לב. משלא נקבע מועד סיום ההסכם, אין מקום לתביעת פיצויים משבוטל, שכן ניתן לראות את סיומו במועד שנוח לענייני הצדדים. במקרה דנן לא הוסכם על תקופה מוגדרת לקשר החוזי ולא על פרק הזמן של ההודעה המוקדמת. בית המשפט אף קבע שהיה על המשיבה לפעול עפ"י הוראות החוזה שקבע מהו ההליך שיש לפעול על פיו במקרה של החזרת מוצרים או פגמים במוצר.

ז. הנה כי כן, תחושתו הסובייקטיבית של המצהיר מטעם המשיבה ל"אי צדק", כלשונו, שנעשה בפסקי הדין בספרד, אין די בה כדי לקבוע כי פסקי הדין סותרים את תקנת הציבור. בית המשפט בוחן מן הבחינה האובייקטיבית האם ניתנה למשיבה הזדמנות סבירה להתייצב לדיונים בבית המשפט הזר ולטעון את טיעוניה. כמפורט לעיל, הדבר נעשה בענייננו ובית המשפט אף התייחס לגופן לטענות המשיבה.

ח. אני מוצאת להעיר עוד כי גם על פי הדין הישראלי ובהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 לא בכל מקרה ניתן להעלות טענת קיזוז ויש לעמוד בתנאים האמורים באותו סעיף.

12. הפסק הוא בר ביצוע במדינה בה הוא ניתן:

עו"ד פאוס הצהיר בתצהירו כי החיוב בשני פסקי הדין הינו חיוב כספי בתחום המשפט האזרחי וככזה הוא ניתן לאכיפה בידי הרשויות בספרד.
כמו כן עו"ד פאוס הצהיר בפני כי נעשה נסיון לאכיפת פסק הדין בספרד, אך לא אותרו נכסים למשיבה בספרד. גם נציג המשיבה אישר האמור בחקירתו הנגדית בפני.

13. סעיף 4 לחוק - הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל:

עו"ד פאוס הצהיר בתצהירו כי לפי דיניה של ממלכת ספרד היא אוכפת פסקי דין שניתנו ע"י בתי המשפט בישראל מכוח האמנה.
הצהרה זו לא נסתרה ע"י המשיבה.

14. סעיף 6(א)(2) לחוק - לא הוכח שהאפשרות שניתנה למשיבה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה לפני מתן פסק הדין לא היתה סבירה:

כמפורט לעיל בסעיף 11, בחינת תנאי זה נעשית מן הבחינה האובייקטיבית ולא מן הבחינה הסובייקטיבית. אין לי אלא להפנות לאמור בסעיף 11 לעיל בדבר הגשת כתבי הטענות ע"י המשיבה בבית המשפט בספרד, היותה מיוצגת ע"י עו"ד, התייצבותה לדיונים שנערכו בענין והתייחסות בית המשפט לטענותיה ולראיותיה.

15. סעיף 11 לחוק:

המבקשת סבורה כי יש להיעתר לבקשתה גם מכוח סעיף 11 לחוק, לאור האמנה בין ישראל לממלכת ספרד. כבר קבעתי כי פסקי החוץ ניתנים לאכיפה בישראל. באמנה התחייבה ישראל להכיר בפסקי חוץ של ממלכת ספרד ולפי תנאי האמנה ניתן לאכוף את פסקי החוץ שבפני. זאת לאור הקביעה כי לא נסתרה טענת המבקשת שלבתי המשפט בספרד היתה סמכות ליתן את פסקי הדין, כי פסקי הדין סופיים ואינם ניתנים עוד לערעור וכן מאחר שלא נסתרה טענת המבקשת כי פסק הדין בר אכיפה בספרד. יוער כי אין כל דרישה באמנה או בחוק שיוכח כי ההליכים לביצוע פסק הדין מוצו במדינת המוצא. כל שנדרש הוא שפסק הדין הוא בר אכיפה בארץ המוצא. כן יוער כי נציג המשיבה אישר בחקירתו הנגדית שלמשיבה אין נכסים בספרד ואין לה עסקים פעילים שם. הוא הצהיר כי קיימים שם "חובות פתוחים". ככל שכוונתו כי קיימים חובות לטובת המשיבה, אין בכך בלבד כדי לאיין את הקביעה כי הפסק הוא בר ביצוע בספרד ואין בכך בלבד כדי לאיין את הקביעה שיש להכריז על פסקי הדין כאכיפים במדינת ישראל. איני רואה כי יש לחייב את המבקשת לתור אחר חובות צדדי ג' אחרים שיש למשיבה בספרד.

16. מעבר לאמור לעיל, לא טענה המשיבה טענות נוספות שיש בהן כדי לשקול אי אכיפת פסקי החוץ.

סיכום:

17. לאור כל האמור, אני קובעת כי נתמלאו התנאים לאכיפת פסקי החוץ בארץ הן לפי סעיפים 3 ו – 4 לחוק, מאחר שלא נתקיים איזה מהחריגים המנויים בסעיף 6 לחוק והן לפי סעיף 11 לחוק ומכח האמנה בין מדינת ישראל ובין ממלכת ספרד בדבר הדדיות בהכרה ובאכיפה של פסקי – דין בעניינים אזרחיים ומסחריים.

18. לפיכך אני קובעת כי פסק הדין מספר 188/11 שניתן ע"י הערכאה הראשונה בוולנסיה ספרד ביום 4.7.11 בתיק מספר 000250/2011 אכיף בישראל. במסגרת פסק הדין חוייבה המשיבה לשלם למבקשת סך 54,715.17 יורו בתוספת ריבית חוקית מאז הגשת התביעה וכן בהוצאות משפט לפי צו מיום 28.12.12 בסך כולל של 43,637.07 יורו.
כן אני קובעת כי פסק הדין מספר 203/12 של בית המשפט המחוזי של וולנסיה ספרד בערעור מספר 844/11 מיום 12.4.12 הינו אכיף בישראל. לפי פסק דין זה נדחה ערעור המשיבה על פסק הדין של הערכאה הראשונה, וביום 12.3.13 ניתן צו המחייב את המשיבה בהוצאות הערעור בסך כולל של 23,313.19 יורו.

אני מצהירה, כאמור, כי שני פסקי הדין האמורים ניתנים לאכיפה בישראל.

19. נוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקשת בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: Yunsey S.L
נתבע: גליקסמן קוסמטיקס בע"מ
שופט :
עורכי דין: