ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Prof. Marta Band De Rosenberg נגד יד ושם -רשות הזכרון לשואה ולגבורה :

התובעת
Prof. Marta (Erika) Band De Rosenberg
ע"י ב"כ עו"ד נאור יאיר ממן

נ ג ד

הנתבעת
יד ושם -רשות הזכרון לשואה ולגבורה
ע"י ב"כ עו"ד דוד נ' שומרון ואח'

החלטה

1. לפני בקשת פסלות שהגישה המבקשת ביום 22.8.16.

2. בדין שהתקיים ביום 20.6.16 ציין ביהמ"ש מיוזמתו, כי רעייתו מדריכה אצל המשיבה, במחלקת פרסום והנצחה, אך אינה מועסקת אצל המשיבה בשכר. שני הצדדים הסכימו כי מותב זה ימשיך לדון בתיק.
חרף הסכמת הצדדים מוגשת כעת בקשת פסלות מטעם המבקשת.

טענות המבקשת
3. א. הרושם שהתקבל בדיון ביום 20.6.16 הוא כי מדובר היה בהדרכות מזדמנות של רעיית השופט אצל הנתבעת במחלקת ההנצחה.
ב. לאחרונה התברר, כי רעיית השופט משמשת כמנהלת מחלקה/מנהלת המרכז ללימודי / חקר השואה במכללת ירושלים וכמנהלת פרויקטים חינוכיים במרכז (להלן – המרכז במכללת ירושלים).
ג. התברר עוד, כי בין המרכז במכללת ירושלים לבין הנתבעת מתקיימים קשרים הדוקים ומשמעותיים מאוד של שיתוף פעולה עמוק ומתמשך, ומטבע הדברים גם יחסי תלות, באופן המעלה חשש ממשי למשוא פנים ולפגיעה במראית פני הצדק, באופן המחייב את ניהול ההליך בפני מותב אחר.
ד. המבקשת הפנתה לפרסומים שונים מהמרשתת (אינטרנט), ובין היתר להכרת תודה של המרכז במכללת ירושלים לנתבעת, בגין שיתוף פעולה והקשרים ההדדיים והתלותיים.

ה. בין היתר, המרכז במכללת ירושלים מקיים קורסים והשתלמויות, לרבו ת בתחום הכשרת מורים להוראת נושא השואה וערבי עיון בשיתוף פעולה ישיר עם הנתבעת, וניתן להניח שלא ניתן היה להקים ולקיים את פעילות המכללה בנושא השואה ללא שיתוף פעולה מצד הנתבעת על מחלקותיה השונות.
ו. במסגרת חידון ארצי למורשת השואה שנערך מטעם המרכז במכללת ירושלים, שימשה ראש מחלקת הדרכה אצל הנתבעת כשופטת בחבר השופטים בחידון.
ז. בתיק דנן מועלות טענות, בין היתר, כי הנתבעת היתה שותפה להברחת מסמכים מגרמניה במטרה להתחמק מצו שיפוטי של בית המשפט הגרמני לתפיסת המסמכים. בנסיבות הקשרים ההדוקים והתלותיים של המרכז במכללת ירושלים מעלה חשש ממשי למשוא פנים.
ח. גם אם מראית פני הצדק אינה מהווה אמת מידה אובייקטיבית לפסלות, הרי שלכל הפחות, לפנים משורת הדין, ראוי להעביר את הדיון בתיק זה למותב אחר, וכך הדבר במקרה דנן.
ט. למבקשת ממילא חששות לגבי הצדק לו תזכה (בערכים אבסולוטיים / בינלאומיים) בתביעתה כנגד מוסד כמו הנתבעת, מעצם הצורך לקיים את הדיון בפני בית משפט בישראל, על כורחה בשל כך שהמסמכים הוברחו לישראל מגרמניה, בנסיבות אלו המבקשת סבורה שיהיה זה מן הראוי, בין אם מן הדין ובין אם לפנים משורת הדין, להעביר את הדיון למותב אחר.
י. למבקשת אין כל טענה לעניין יושרו והגינותו של מותב זה, אולם בש ם מראית פני הצדק ואמון הציבור במערכת המשפט, ובפרט שתיק זה מסוקר בכלי תקשורת זרים בכל העולם, ראוי שבית המשפט יקפיד על עצמו הקפדה יתרה במקרה זה בבחינת הכלל הידוע "והייתם נקיים מה' ומישראל" ונוסיף, לכך גם מאומות העולם.
יא. בשל הטענה כי העובדות המבססות את הבקשה נלקחו מפרסומים פומביים המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר.

טענות המשיבה
4. א. המשיבה סבורה, כי אין כל עילה לפסילת המותב וכי הדבר יגרום לסרבול ועיכוב שלא לצורך. עם זאת המשיבה משאירה את ההחלטה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט.
ב. המשיבה מבקשת להשית הוצאות על המבקשת מן הטעם כי שינתה טעמה לאחר הדיון בו נתן לה בית המשפט הזדמנות להביע עמדתה בנושא.
ג. לגופו של עניין, הקשר הנטען בין רעיית השופט לבין המשיבה הוא קשר קלוש ביותר אשר אינו יוצר, ולו לכאורה, חשש למשוא פנים או פגיעה במראית פני הצדק.
ד. התמונה העובדתית שהוצגה על ידי המבקשת, שאינה נתמכת בתצהיר, אינה מדויקת כלל ועיקר, וגם הבסיס המשפטי של הבקשה הינו רעוע ואינו מצדיק את פסילת המותב.
ה. בין המשיבה לבין המרכז במכללת ירושלים אין כל קשר ניהולי, רשמי, כספי או מוסדי, ולא כזה הנוגע לתיק או היוצר עניין ממשי בתיק. שני האורגנים נבדלים ואין ביניהם יחסי תלות כלל.
ו. שיתוף הפעולה בין המרכז במכללת ירושלים לבין המשיבה הוא נקודתי ומצומצם ומסתכם בפעילות משותפת מזדמנת, כנהוג בין גופים שעוסקים בתחומים משיקים, ובשנים האחרונות כמעט ולא התקיימו שיתופי פעולה. המשיבה מקיימת שיתופי פעולה עם מאות גופים שונים ברחבי העולם, והעובדה שרעיית השופט עובדת באחד מהם לא משפיע על ניהול התיק כלל ואינו יוצר כל חשש לפגיעה במראית פני הצדק.
ז. בית הספר הבינלאומי להוראת השואה אצל המשיבה קיים השתלמות מורים משותפת עם המרכז במכללת ירושלים פעם אחת בלבד, באופן מקוון, לפני כ- 7 שנים, כפי שהוא עושה עם ארגוני חינוך רבים אחרים בארץ ובעולם ואין בכך כדי להצביע על קשר מיוחד בין הארגונים. גם השימוש בחומרים של המשיבה אינו מלמד על תלות ארגונית ואופן השימוש בחומרים מלמד דווקא על ההפך. גופים חינוכיים רבים משתמשים בארכיון העצום של המשיבה בכל הנוגע להוראת השואה, ואזכור המשיבה נובע מדיני זכויות יוצרים ומעיד דווקא על נבדלות ארגונית. החידון הנטען לא נערך בשיתוף עם המשיבה, אלא התקיים על ידי המרכז במכללת ירושלים בלבד. נציגי המשיבה הוזמנו פעמיים להיות חברים בצוות השופטים ויחד עמם ישבו אנשים נוספים בעלי רקע מקצועי בתחום, כנציגים חיצוניים לשפוט בחידון. גם הזמנה הדדית של מרצים היא נוהג מקובל ואין לראות אותה כמשקפת או יוצרת תלות מוסדית.
ח. אין, ולא נטען כי קיים, כל קשר ענייני בין רעיית השופט או המרכז במכללת ירושלים לבין המשיבה בכל הנוגע למזוודת שינדלר או למסמכים נשוא הליך זה.
ט. המשיבה הפנתה לאסמכתאות שונות (סעיפים 6-11) לעניין התנאים והעוצמה הנדרשים לביסוס טענה של חשש ממשי למשוא פנים או פגיעה במראית פני הצדק שיש בהם כדי להביא לקבלת טענת פסלות. לטענת המשיבה, יישום החוק והפסיקה במקרה דנן מוביל למסקנה הברורה שאין מקום לפסילת המותב הנוכחי. כאשר החשש לפגיעה במראית פני הצדק הוא קלוש, מזדמן ורופף, לא די בקיומה של נגיעה כלשהיא על מנת להצדיק פסילת שופט, ונדרש קשר בעוצמה כזו היוצר אפשרות ממשית למשוא פנים.
י. לטענת המשיבה במקרה דנן, אין קשר בין רעיית השופט לבין התיק המתנהל בפני בית המשפט, אין לקשר בין המשיבה לבינה, ככל שקיים, השפעה על התביעה גופה ולכן אין כל הצדקה לפסילת המותב. אין כל קשר בין רעיית השופט לבין עבודת רעיית השופט במרכז מכללת ירושלים למקרה דנן בשום צורה, ולא הוכח כי יש לרעיית השופט עניין כלשהוא בתוצאות ההליך. נפסק בפרשת שירותי בריאות כללית, כי אין בהיות בן זוגה של השופטת עובד של אחד הצדדים כדי להצדיק את פסילתה, וקל וחומר במקרה דנן כאשר רעיית השופט אינה עובדת של המשיבה ומדובר בשני ארגונים נפרדים. בפרשת שירותי בריאות כללית נפסק כי יש להביא ראיות לכך שיש בקשר בין בן הזוג של השופטת כדי להשפיע על הכרעתו של בית המשפט בתיק. במקרה דנן, לא הובאו כל ראיות ובקשת הפסלות הוגשה ללא תמיכה בתצהיר והמבקשת הסתפקה בהעלאת השערות חסרות בסיס.
יא. התביעה היא בנושא שונה לגמרי שאין לו קשר לתפקידה של רעיית השופט או לשיתוף הפעולה המזדמן בין המשיבה לבין המרכז במכללת ירושלים, ואין עילת פסילה.
יב. תגובת המשיבה והעובדות הכלולות בה נתמכה בתצהיר מטעם ד"ר חיים גרטנר, מנהל אגף הארכיונים אצל המשיבה.

5. א. נתבקשה תשובת המבקשת לבקשת הפסילה, והיא נתבקשה להודיע האם לאור תגובת המשיבה היא עמדת על בקשתה.
ב. המבקשת הודיעה, כי לאחר שעיינה היטב בתגובת המשיבה ונימוקיה היא משאירה את ההחלטה לשיקולו של בית המשפט. עם זאת, המבקשת מצאה להדגיש כי היא סבורה, חרף האמור בתגובת המשיבה, שמן הראוי, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, לשקול את העברת הדיון בתיק למותב אחר וזאת בהדגישה כי מדובר בתיק בעל רגישות מיוחדת. רגישות זו נובעת מאופייה ומעמדה של המשיבה, בפרט לאור מהותן של הטענות המופנות כלפיה שהינן טענות לא קלות לגוף במעמדה. יש לשאוף לנהל את ההליך ללא צל צילו של חשש נוסף ולו קל שבקלים ולו משום מראית פני הצדק. לשיטת המשיבה יש להתחשב בכך שהמבקשת הינה תושבת חוץ אשר נכפה עליה לנהל את התובענה בישראל, בנסיבות המתוארות בתובענה, על כל המשמעותיות והרגישויות הנלוות לכך. המבקשת לא היתה מודעת לכך שמדובר בתפקיד של ניהול מכון השואה במכללת ירושלים. הבכירות של התפקיד ואופיו, ובפרט לאור היחסים שבוודאי קיימים בין המוסדות ובעלי התפקידים הבכירים המנהלים אותם, הם העומדים בבסיס ההחלטה להגיש את הבקשה.
6. א. בית המשפט עיין בפסיקה אליה הופנה על ידי ב"כ הצדדים.
ב. בע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי מט(1) 854 (15.5.95), הנסיבות היו שונות בתכלית. שם השופט נקט עמדה לגבי אחריות המערער, כמנהל בנק, במסגרת הליך קודם, שבו חייב את הדירקטורים של הבנק בתשלום סכומי כסף גדולים לזכות המשיב. השאלה שעלתה היתה שאלת מבחן הפסלות ונקבע, כי המבחן הוא חשש ממשי למשוא פנים, שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מסתברת מאוד שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. נקבע, כי אין מדובר בהתרשמות סובייקטיבית של בעלי הדין אלא בהערכה אובייקטיבית של בית המשפט. עוד נאמר בעניין זה כי גם מקום שבו אין יסוד דווקני לפסילת שופט, יש בראוי להעביר את הדיון להרכב אחר, שלא מן הצדק, אלא לפנים משורת הדין, מחמת מראית פני הצדק. מראית זו מהווה שיקול חשוב מבחינת האמון שהציבור רוכש למערכת המשפט, אמון שהוא תנאי ראשון במעלה לעצם קיומה. בתוצאת ההליך נקבע, כי התיק יועבר לשופט אחר לפנים משורת הדין.
ג. בע"א 9281/08 פלוני נ' פלוני 14.12.08 שניתן על ידי כבוד השופטת ביניש נקבע, כי היות רעיית השופט חלק מרשימה המתמודדת בבחירות למועצת העיר ביחד עם ב"כ המשיב 1, אין בה את מידת הקרבה המשפיעה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול התביעה.
ד. בע"א 5197/10 שירותי בריאות כללית נ' יהונתן ריקמן (16.9.10) בית המשפט העליון השיב את הדיון לשופטת שפסלה את עצמה מלדון בעניין של המערערת, שכן בן זוגה עובד אצל המערערת. היה מדובר במקרה של פסילה עצמית, שלא כמו במקרה שלפני, בו בשל תחושה סובייקטיבית של השופט ולאור הצטברות הנתונים הורתה השופטת על פסילתה. נפסק, כי אין בטיעונים חשש ממשי למשוא פנים ומדובר אך בתחושת אי נוחות של בית המשפט מהנסיבות שנוצרו וכאשר הליך ההוכחות כבר החל. נקבע, כי יש לתת משקל לתחושת השופט הסובר, כי לא ראוי שידון בתיק, אך המבחן לפסלות הוא אובייקטיבי, ואין עמדתו הסוביקטיבית מכרעת. לעמדת השופט לפסול את עצמו יש גבולות שנקבעו לפי אמת המידה של חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט העליון קבע, כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט המצדיק אובייקטיבית את פסילת בית המשפט, שכן לא התקיימה תשתית עובדתית הנדרשת כדי להעלות חשש זה. העובדה שבעלה של השופטת עובד אצל המערערת אינה מבססת חשש ממשי למשוא פנים, שכן אין כל קשר בין עבודתו למקרה הנדון בבית המשפט ולא הוכח שיש לו עניין כלשהוא בתוצאות ההליך. גם לשופט אין כל עניין אישי בהליך מתוקף עיסוקו של בן זוגה, ולכן משאין בטיעונים כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, אף אין בהצטברותם כדי להקימו, ומדובר בתחושת אי נוחות שאינה מצדיקה פסילה, מה גם שהליך ההוכחות כבר החל.
ה. בע"א 6064/14 ראסם עואד נ' נאדר עאבד (16.11.14) , ביהמ"ש העליון דחה בקשת פסילה על בסיס קשר לכאורי בין בעלה של השופטת לבין מי מעובדי עיריית נצרת, שהיתה אחת הנתבעות בהליך. בעלה של השופטת היה מנהל של קבוצת כדורגל בנצרת עלית ועיריית נצרת עלית היתה צד בהליך. נטען שיש בין בעלה של השופטת לבין העירייה שיתוף פעולה הדוק, ממושך ואינטנסיבי ולכן הוגשה בקשת פסילה. בית המשפט העליון קבע כי פסילה בנסיבות היא צעד מרחיק לכת, שכן לא ניתן לומר כי הקשר בין בעלה של השופטת לבין עיריית נצרת משליך או מייצר קשר כלשהוא בין השופטת לבין עיריית נצרת עד כי לא תוכל לשפוט כדין. המערערים לא הצביעו על בסיס כלשהוא לחשש אובייקטיבי למשוא פנים, ומשכך נקבע שאין גם מקום לפסול את בית המשפט בשל מראית פני הצדק.

דיון
7. א. אומנם הצדדים האריכו בטיעוניהם כל אחד לשיטתו ועמדתו, בסופו של יום השאירו שני הצדדים את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של מותב זה.
ב. לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל החלטה כי יש לדחות את הבקשה.
ג. אין המקרה דנן דומה בעובדותיו לפרשת "ברזל" בע"א 899/95, ההלכות לגבי יישום המבחן לפסילת שופט ישימות ומהן ניתן ללמוד כי מקרה זה אינו מגיע כדי הנסיבות שיש בהן כדי להצדיק את בקשת הפסילה, כאשר אין חשש ממשי למשוא פנים אין די בחשש לפגיעה במראית פני הצדק כדי לבסס בקשת פסלות.
ד. כפי שנאמר בעניין עע"מ 4296/15 אדווית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (19.7.15):
"פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים העלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך. זהו הכלל. ואולם, יש לזכור כי במקרה דנן מדובר בערעור על פסילה עצמית של שופטת מלדון בהליך. כידוע, בערעור פסלות מקובל לתת משקל נכבד לעמדתו של שופט הסבור כי עליו לפסול עצמו. אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מחליט לפסול עצמו נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים כשהשופט סבור שאין מקום לפסילתו. בנוסף, יש לתת משקל רב יותר לעמדתו הסובייקטיבית של השופט כאשר הוא מחליט לפסול עצמו מאשר במקרה בו הוא מחליט שלא לפסול עצמו. עם זאת, יש להבחין בין מקרים שבהם השופט קבע כי הוא פוסל עצמו לבקשת בעל דין או בשל האווירה שנוצרה באולם ביהמ"ש, לבין מקרה בו קבע השופט במפורש שדעתו ננעלה".
ה. מותב זה סמוך ובטוח, כי הוא מסוגל לשקול את הראיות שתובאנה לפניו בראש פתוח ובנפש חפצה ולפסוק על יסודן באורח אוב ייקטיבי וללא חשש כל שהוא למשוא פנים.
ו. במקרה דנן, כמו בפרשת שירותי בריאות כללית בע"א 5197/10 , רעייתו של מותב זה אינה עובדת אצל המשיבה, כך שניתן לומר כי הקשר הוא אף רחוק יותר מאשר "בשירותי בריאות כללית", לא הוצגו ראיות, שיש בקשר זה כדי להשפיע על הכרעתו של בית המשפט בתיק דנן.
ז. במקרה דנן, שלא כמו בפרשם ראסם עואד בע"א 6064/14 , שיתוף הפעולה בין רעיית השופט למשיבה הוא מזדמן ונעשה במסגרת תפקידה של רעיית השופט במרכז במכללת ירושלים, שממנו בלבד היא מקבל שכר. מדובר באורגנים נפרדים ויהיה זה מרחיק לכת לקבל בקשת פסילה בנסיבות אלה.
ח. אין לרעיית השופט קשר ישיר או עקיף לתיק המתנהל בפני מותב זה , וכפי שמורה פסיקת בית מהשפט העליון גם קשר עקיף של בית המשפט או משפחתו לצד להליך או לבא כח המייצג בעל דין בהליך, אינו מהווה עילה אוטומטית לפסילתו.
ט. בע"א 5210/06 פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (16.8.06) נקבע כי ככלל, אם אין חשש אובייקטיבי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק , אם כי נקבע כי אין לטעת מסמרות בשאלה מתי יהיה ראוי לפסול שופט על ידי מתן ביטוי למראית פני הצדק אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים.
י. בית המשפט ער לקושי שמעלה המבקשת לגבי ההתדיינות בבית משפט בישראל, ומבקש להבהיר, אף שסבור שאין צורך בדבר שכן הדבר מובן מאליו, כי המבקשת תקבל את יומה בבית המשפט כמו כל מתדיין אחר וללא שום קשר לזהות המשיבה.
יא. נותר לדון בטענת המשיבה לחייב את המבקשת בהוצאות בגין הבקשה לאחר ששינתה טעמה. לאחר ששקלתי בדבר לא ראיתי לחייב בהוצאות בנסיבות. אמנם בית המשפט ביקש את עמדת המבקשת בנושא בדיון מיום 20.6.16, אולם משהמבקשת השאירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, סבורני שאין מ קום לחייב בהוצאות בגין הגשת הבקשה.
יב. סוף דבר, הבקשה לפסלות שופט נדחית.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: Prof. Marta Band De Rosenberg
נתבע: יד ושם -רשות הזכרון לשואה ולגבורה
שופט :
עורכי דין: