ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיה בילה רוזנטל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת אורלי סלע - נשיאה

התובעת:
חיה בילה רוזנטל, ( ת.ז.-XXXXXX280)
ע"י ב"כ: עו"ד עדי גרינפלד מטעם הסיוע המשפטי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בתואל חדד

פסק דין

1. התובעת, חיה בילה רוזנטל (להלן – התובעת) , הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום הפרשי דמי לידה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "התשלום הנוסף ששולם לך בחודשים 6.15, 7.15, אינו עולה על רבע משכר המינימום ולא לא (טעות במקור-א.ס.) ייפרס ולא יתווסף לבסיס חישוב דמי הלידה" , הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. העובדות המוסכמות הינן -

א. התובעת ילידת 1991.
ב. התובעת עובדת בשני מקומות עבודה – החל משנת 2013 עובדת כמדריכה בעמותת בתי דולב לנוער, שזו עבודתה העיקרית; החל משנת 2011 עובדת כמורה מחליפה בבית ספר תיכון מורשת גד וזוהי עבודתה המשנית.
ג. התובעת ילדה ביום 22.2.2015.
ד. לתובעת אושרו דמי לידה לתקופה שבין 22.2.2015 ועד 30.5.2015, כאשר החישוב נערך על סמך שלושת החודשים שקדמו ללידה.
ה. בחודש יוני 2015 שולם לתובעת סך 1,134 ₪ מבתי דולב לנוער בגין דמי הבראה וכן שולם לה בגין עבודתה כמורה מחליפה, סך של 198 ₪ כדמי הבראה.
ו. הנתבע סירב לקחת את הסכום האמור בחשבון לצורך השלמת דמי לידה.

4. לאור העובדות המוסכמות סיכמו הצדדים טענותיהם.

5. תמצית טענות ב"כ התובעת בסיכומיה –

א. יש לראות בתשלום דמי ההבראה שקיבלה התובעת בשני מקומות העבודה, כ"תשלום נוסף" כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור משתלום דמי ביטוח), התשנ"ה – 1995 (להלן – הת קנות).
ב. על פי ההגדרה בתקנה 1 לתקנות, תשלום נוסף הוא שכר הניתן לעובד בנוסף לשכרו החודשי הרגיל, לרבות תשלומים ולמעט הפרשים. בתקנות כלל לא נאמר כי יש לקחת בחשבון תשלום נוסף ממעסיק ספציפי ולפיכך אין מקום לפרשנות הנתבע לפיה לצורך חישוב דמי ביטוח בגין תשלום דמי הבראה, יש לקחת בחשבון תשלום רק ממעסיק אחד.
ג. ברישא תקנה 5 לתקנות אין קביעה כלשהי לפיה יש לחשב שכר ממעסיק אחד בלבד לצורך בחינת השאלה האם התשלום הנוסף עולה על 25% משכר המינימום. כאשר המחוקק רוצה להתייחס למעסיק מסויים הוא עושה זאת באופן מפורש כפי שנקבע בתקנה 5 סיפא.
ד. משהגדרת תשלום נוסף אינה מתייחסת למעסיק מסוים, ניתן להסיק כי הכוונה היא לכלל ההכנסות מעבודת התובעת.
ה. בשנת 2014 המחוקק שינה את הוראות התקנות ביחס לפסיקת שכר נוסף ובמסגרת התיקון נבחן היחס בין התשלום הנוסף לגובה השכר המבוטח אצל אותו מעסיק ובוטלה ההתייחסות לשכר המבוטח לעניין הפריסה. כיום גובה התשלום הנוסף נבחן ביחס לשכר המינימום, המהווה מרכיב קבוע שאינו קשור לעובד.
ו. פרשנות הנתבע הינה פרשנות מצמצמת הפועלת לחובת התובעת ומאחר ועסקינן בחקיקה סוציאלית, יש לראות בתשלום דמי ההבראה משני מקומות העבודה כסכום אחד לצורך חישוב הפרשי דמי לידה.

6. תמצית טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו –

א. האבחנה שעושה התובעת בין תקנה 5 רישא לתקנה 5 סיפא הינה מלאכ ותית שכן , אין לקבל פרשנות לפיה כאשר מדובר בעובד שעבד יותר מ- 11 חודשים אז אין התייחסות למעסיק ספציפי ואילו כאשר מדובר בעובד שעבד פחות אז יש דרישה למעסיק ספציפי. לשון התקנה וההגיון שלה מחייבים להתייחס לתקנה כמקשה אחת וכאשר המחוקק מדבר על מעסיק, אזי מדובר על מעסיק ספציפי אחד.
ב. פרשנות לפיה תקנה 5 מתייחסת למעסיקים שונים הינה בלתי אפשרית משמדובר בתקנה המופנית למעסיקים ומורה להם כיצד לנהוג בתשלום הפרשים ששולמו בגין דמי ביטוח, כאשר כל מעסיק משלם בעצמו מבלי לראות האם המבוטח עובד במקומות עבודה נוספים. הפרשנות המוצעת על ידי התובעת, מצריכה את המעסיק המבקש לשלם דמי הבראה לעובד, לבדוק האם לעובד מעסיקים נוספים וככל וכן - לערוך חישוב משותף יחד עם המעסיק הנוסף של תשלום דמי הבראה לעובד. תוצאה זו אינה הגיונית וחוטאת למטרת התקנה.
ג. הפרשנות שנותן הנתבע אינה פרשנות מצמצמת ומטרתה אך להסדיר את עניין תשלום דמי ביטוח לאומי. כל פרשנות אחרת תיצור חוסר אחידות.
ד. בנסיבות אלו ונוכח לשון התקנה ומטרתה, הפרשנות היחידה האפשרית היא זו המתייחסת למעסיק ספציפי ולפיכך לא ניתן לצרף את דמי ההבראה משני מעסיקים שונים לצורך זכאות לתשלום דמי לידה נוספים.

דיון והכרעה –

7. תקנה 5 לתקנות, קובעת –

"על תשלום נוסף יחולו, לענין תשלום דמי ביטוח, הוראות אלה:
(1) אם שיעורו 25% או יותר משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום (להלן – שכר המינימום) יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו; תשלום נוסף כאמור, ששולם לעובד שעבד אצל מעבידו פחות מאחד עשר החודשים שקדמו לחודש שבו שולם, יחולק במספר החודשים שבהם עבד העובד אצל אותו מעביד (להלן – חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בעד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים;
(2) אם שיעורו נמוך מ-25% משכר המינימום, יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש שבו שולם".

8. תקנה 1 לתקנות מגדירה את המונח "תשלום נוסף" כלהלן – "שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולמעט הפרשים".

9. הפסיקה קבעה כי תשלום דמי הבראה מהווה "תשלום נוסף" כהגדרתו ב סעיף 5 לתקנות [עב"ל (ארצי) 14209-03-11 יעקב קפלן נ' המוסד לביטוח לאומי (30.05.2013) ; עב"ל 1166/00 הלפרין נ' המוסד לביטוח לאומי (30.11.03)] .
המחלוקת המתעוררת בתיק זה לה נדרשת הכרעת בית הדין, עניינה בשאלה – במקום בו מבוטחת עבדה ב שני מקומות עבודה בעת ובעונה אחת, האם במסגרת ה "תשלום נוסף" יש לכלול את סכום דמי ההבראה ש שולם לה בשני מקומות עבודתה, כטענת התובעת, או שמא יש לקחת בחשבון לעניין "תשלום נוסף" רק את דמי הבראה המתקבלים ממעסיק אחד ספציפי, כטענת הנתבע.

10. אקדים אחרית לראשית וכבר כאן אציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים, כמו גם בהוראות החקיקה הרלוונטיות ובפסיקה, הגעתי למסקנה כי הדין עם התובעת ויש לקבל את תביעתה, ואפרט -

11. ראשית, מבחינת הפשט של הוראות התקנות - לשונה של תקנה 1 לתקנות מלמד כי שכר נוסף, כדוגמת דמי הבראה, הוא זה המשולם לעובד במסגרת עבודתו. תקנה 1 לתקנות אינ ה מסייג ת תשלום נוסף המתקבל משני מקומות עבודה או יותר ו למעשה כל "שכר נוסף" שמקבל עובד במסגרת עבודתו הינו תקבול בפני עצמו העונה להגדרת תקנה 1.

גם מלשון תקנה 5 לתקנות לא ניתן להסיק כי קיימת דרישה שהתשלום הנוסף יהיה ממעסיק אחד ספציפי. את המילים "אצל אותו מעביד", המצויות בתקנה 5(1) יש לקרוא בהקשר הדברים בשלם נכתבו – בתקנה 5 סייפא, המחוקק ביקש להסביר כיצד ליישם את הוראות התקנה במקום בו העובד הועסק פחות מ- 12 חודשים אצל מעסיק מסויים. כך למעשה, המילים "אצל אותו מעביד" מתייחסות אל המילה "מעבידו" , ולבטח שאין להסיק מהם דבר וחצי דבר על עניין התשלום הנוסף . לעניין זה, אין לקבל את טענת הנתבע כי יש להתייחס לתקנה כמקשה אחת ולקרוא את המילים "אצל אותו מעביד " ככאלה המתייחסות לכל התקנה. פרשנות זו של הוראות התקנה, מבלי להדרש להקשר הדברים, אינה עומדת בקנה אחד עם הגיון דבר החקיקה ודינה להדחות.

יש לדחות גם את טענת הנתבע כי אין לראות בתקנה 5 כמתייחסת לשני מעסיקים מאחר ואין לצפות שכל מעסיק יבחן האם העובד קיבל דמי הבראה גם ממעסיק אחר טרם ישלם הוא את הפרשי ההכנסה הנוספת . אכן, הדרך לחישוב ההכנסה לעניין החיוב בדמי ביטוח הקבועה בתקנות, היא גם הדרך לחישוב ההכנסה לעניין קביעת שיעור דמי הלידה, מכוח הזיקה האמורה בין השתיים, שמקורה בהגדרת "הכנסה" [עב"ל 205/97 אילנה לייטנר נ' המוסד לביטוח לאומי (4.8.1999) ]. אולם, בעוד שתשלום הפרשי דמי ביטוח לאומי מתבצע בפועל על ידי המעסיק , דמי הלידה מחושבים ומשולמים על ידי הנתבע , אשר מקבל דיווח מכל מעסיקיה של מבוטמילא נתונה בידיו האפשרות לחשב את דמי ההבראה הכוללים מהם יגזרו ההפרשים.

12. עולה, כי החלטת הנתבע שלא לקחת בחשבון את דמי ההבראה שקיבלה התובעת משני מקומות העבודה לצורך חישוב הפרשי דמי הלידה של התובעת - דינה להתבטל.

13. לאור האמור, הנני קובעת כי התובעת זכאית להפרשי דמי לידה בגין דמי ההבראה ששולמו לה משני מקומות העבודה בהם הועסקה בתקופה הרלוונטית לתביעה, כמפורט בעובדות המוסכמות (סעיף 3 לפסק הדין).

14. סוף דבר – התביעה מתקבלת.

15. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ז, (25 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: חיה בילה רוזנטל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: